ביזיון

הבוקר חושף עורך "ידיעות אחרונות" כי על אף שהגיע לתפקיד בכיר בעולם העיתונות, הוא כלל אינו מבין מהי עיתונות. כלומר, ייתכן שהוא יודע כיצד לנסח כותרת או היכן לשבץ הודעת תיקון, אך הוא פועל כל העת בתחום אחר, בעולם הבידור. העובדה הזו, שלמען האמת גלויה ממילא לכל מי שעוקב אחרי העיתון (או קרא בו אי-פעם יותר מעמוד אחד), נחשפת היום באותיות גדולות בכותרת הראשית. "הפעוט שריגש את העולם", נכתב בה, מעל לתמונת גופתו של פעוט בן שנתיים שנפלטה לחוף בטורקיה אחרי טביעתה של ספינת פליטים סורים.

כבר אתמול עוררה ההחלטה לפרסם את התמונה בהבלטה באתר ynet, מקבוצת "ידיעות אחרונות", תגובות חריפות. ברשתות החברתיות היו מי שהאשימו את העורכים בפורנוגרפיה של המוות, בסנאף עיתונאי, בחוסר רגישות משווע ובאפליה בוטה: אם זה היה תינוק יהודי, ב-ynet (או ב"ידיעות אחרונות") לא היו מעזים לחשוף כך את גופתו.

אל מול הטענות הללו היו יכולים בבית "ידיעות אחרונות" לטעון כי זמנים קשים מחייבים צעדים קשים, וכי לנוכח משבר הפליטים העולמי, עת מיליוני עקורים מזוועות המלחמה בסוריה מתדפקים על דלתות אירופה, אפשר וצריך לעורר את דעת הקהל גם באמצעות חריגה מדפוסי הטעם הטוב והרגישות העיתונאית.

זהו טיעון חלול מיניה וביה, מאחר ש"ידיעות אחרונות" (או "מעריב", שהדפיס גם הוא את תמונת הגופה בעמוד השער) אינו פונה לדעת הקהל האירופית, אלא הישראלית, וככל שהדברים אמורים בעיצוב דעת הקהל הישראלית בנוגע לפליטים ומהגרים בישראל גופא, "ידיעות אחרונות" (ורוב שאר התקשורת הישראלית) נוטה להעדיף את הגישה הרואה בהם "זרים" ו"מסתננים", על כל המשתמע מכך.

רון ירון, עורך "ידיעות אחרונות", בטקס "המורה של המדינה", 11.6.15 (צילום מסך מתוך שידור הטקס באתר ynet)

על הצביעות שבעמדה הכפולה של העיתונות הישראלית ביחס למהגרים (לאירופה או לישראל) כבר עמדנו כאן השבוע. היום, הבחירה (המודעת? מישהו באמת הקדיש לכך מחשבה ובחר לצעוד בנתיב הזה בראש צלול?) לניסוח הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מגלה כי מה שמניע את הסיקור אינו סוגיית הפליטים, אמפתיה אנושית או אפילו קסנופוביה. עבור העורך ב"ידיעות אחרונות" כל נושא הוא רק הזדמנות לסנסציה. המציאות אצלו הפכה כבר מזמן לריאליטי.

"התינוק שריגש את העולם" אינה כותרת שמעניקה פנים לטרגדיה כללית, או כותרת שמקרבת אל הקוראים את סבלו של האחר. "התינוק שריגש את העולם" היא כותרת שמעמידה סולם ערכי חד וברור: אנחנו כאן בשביל ההתרגשות, כל השאר הוא רק תירוץ. זו אינה כותרת של עיתונאים, אלא של ציידי ריגושים.

מתוך דף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות"

התרגשות אחת ביום

תפיסת החיים כריגוש מתמשך אינה אופיינית רק לעיתונאים ולבדרנים. גם פוליטיקאים מועדים לאותה תפיסה שטחית ומזיקה. "יעלון התרגש והורה לסייע לנכה צה"ל", נכתב בכותרת ידיעה של תלם יהב בעמ' 28 של "ידיעות אחרונות". "לא יכולתי להישאר אדיש", מצטטת הידיעה את שר הביטחון, ש"הורה אתמול לממונים באגף השיקום להעניק לדע-עוז [שהתעוור במלחמת העצמאות] את הסיוע המלא, 24 שעות ביממה". ההוראה באה, כך הידיעה, "לאחר ש[יעלון] קרא את הכתבה ב'ידיעות אחרונות' שבה דווח כי הופחתו שעות הסיוע לנכה הקשיש". "הכל בזכות העיתון", אומר דע-עוז לכתב.

שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון (צילום: פלאש 90)

זו כמובן אינה ידיעה עיתונאית, אלא אייטם יחסי-ציבור לשר ולעיתון, במחיר הפניית כספי ציבור לעזרה לאינדיבידואל אקראי. ידיעה עיתונאית היתה שואלת כיצד זה שר יכול להורות לדרג מקצועי לתת כספי תמיכה לאדם ספציפי, האם הדבר נעשה כדין, ואם אכן כספי התמיכה מגיעים לאותו אדם – מדוע הם נשללים מאנשים אחרים במצבו שלא זכו לידיעה בעיתון על אודותיהם?

אבל ככה זה כשהכל תלוי בהתרגשות של עורך "ידיעות אחרונות" ובהתרגשות של שר הביטחון. הם סומכים על כך שגם הציבור מעוניין רק בהתרגשות, וכשכולם מרוגשים כל-כך, אף אחד לא שואל שאלות.

למי אתם מאמינים?

בראיון לנחום ברנע ביום שישי האחרון ובהזדמנויות אחרות ניסה שר הכלכלה אריה דרעי לקבע את גרסתו ביחס להתנהלותו בסוגיית מונופול הגז. שר הכלכלה הוא מי שאחראי על רשות ההגבלים העסקיים ויכול להפעיל את "סעיף 52", העוקף את פעולתה מנימוקים בטחוניים. הרשות להגבלים החזיקה אצלה במשך תקופה ארוכה טיוטת הסכם עם מונופול הגז, שנועד להחליף את המהלך האגרסיבי המתבקש של פירוק המונופול – עד שבסוף השנה שעברה החליט הממונה, דייוויד גילה, לגנוז את הטיוטה.

ההחלטה הביאה את ראש הממשלה נתניהו לאמץ הסכם חלופי ("מתווה הגז") שהכינה המועצה הלאומית לכלכלה בראשות יוג'ין קנדל, ואת גילה להכריז על פרישתו. אלא שבינתיים, עד פרישתו בפועל של גילה (שאירעה רק לאחרונה), היה נתניהו צריך דרך עוקפת כדי לאשר את המתווה – ודרעי נמנע מלספק לו אותה, זאת על אף שהצהיר כי הוא תומך במתווה.

אריה דרעי (צילום: פלאש 90)

כדי לתרץ את הסתירה בהתנהלותו, תיאר דרעי בין השאר כיצד שאל את גילה מדוע הוא אינו מפרק את המונופול, והלה השיב לו כי הוא חושש מהתדיינות משפטית ארוכה. "אם זה מונופול, שאלתי, למה אתה לא מפרק אותו? יש לך סמכות בחוק. אם אפרק, אמר, הם ילכו לבתי-משפט. ההתדיינות תיקח שנים, ובינתיים הגז יישאר בים", אמר דרעי לברנע, וכך הציג עצמו כמי שנקלע בין הפטיש לסדן.

היום מפר גילה את שתיקתו ומספק את גרסתו שלו. "דרעי אמר שיגן עלי", נכתב בהפניה על שער "דה-מרקר". "דייוויד גילה מסביר את ההתפטרות: 'התכוונתי לפרק את מונופול הגז – אבל לא קיבלתי גיבוי'". "בשיחה עם 'דה-מרקר' הודה אתמול גילה לראשונה כי אכן התכוון לפנות לבית-הדין להגבלים עסקיים בבקשה להורות על פירוקו של מונופול דלק ונובל-אנרג'י באופן חד-צדדי", כותב אבי בר-אלי, "זאת לאחר שצוות המשא-ומתן הממשלתי מול המונופול חזר בו ממתווה הפירוק המקורי שהציג לחברות הגז בפברואר, ואז ריכך אותו.

"בדברים אלה אישש גילה את החשש ששרר באותם ימים במשרדי ראש הממשלה והאוצר, שמא גילה מתכוון להפתיע אותם באמצעות 'סנדול' הממשלה בהליך משפטי. כדי להרתיעו ממהלך זה, נפוצו באותם ימים דיווחים בכלי התקשורת בדבר הכוונה לכונן 'מסלול ירוק' עוקף רגולטורים. אלא שלצורך פנייה להליך משפטי, ביקש גילה את גיבויו של דרעי ואת הבטחתו שלא יעקוף את סמכויותיו. לטענת גילה, דרעי הודה בפניו כי לא יוכל לעמוד לבדו מול יתר שרי הממשלה, ולכן לא יוכל לגבותו במקרה שתתקבל החלטה ממשלתית סותרת. משכך, טוען גילה, העדיף להתפטר, שכן נקלע למבוי סתום".

בשירות המונופול

ב"מעריב" ממשיך בן כספית לתפקד כשופר של מונופול הגז. "האולטימטום של נובל-אנרג'י לנתניהו: מתווה גז או בוררות", נכתב בכותרת הראשית.

הסכם הגרעין

ההתפתחות בחזית המאבק על אישור ההסכם בסנאט האמריקאי מגיעה לכותרת הראשית של "הארץ" ושל ארבעת היומונים החרדיים (ב"הפלס" זו כותרת בראש עמוד השער), ולשערי העיתונים כולם. תמציתן של כותרות העיתונים בנושא: אובמה ניצח, נתניהו מתכוון להמשיך בקרב. "אובמה הבטיח רוב לאישור הסכם הגרעין עם איראן בקונגרס", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "עם זאת, נתניהו צפוי להמשיך בקמפיין נגד העסקה בארה"ב", מבהירה כותרת המשנה. "רוב לאישור ההסכם" היא גם הכותרת של "יתד נאמן". "נתניהו מתכוון להמשיך בקמפיין הנגד", נכתב עוד על השער. ב"ידיעות אחרונות" קוראת כותרת בתחתית עמוד השער "הישג לאובמה, מכה לנתניהו". הכותרת על שער "מעריב" היא "ניצחון לאובמה".

"גורמים מדיניים מנסים לחפות על הכישלון לטרפד את ההסכם בקונגרס", נכתב בכותרת ידיעה על שער "המבשר", הימני מבין היומונים החרדיים. "בירושלים מנסים למזער נזקים ולצמצם את הכישלון: 'ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר לפני נאומו בקונגרס במרץ שחובתו היא להציג את דאגותיה של ישראל באשר להסכם עם איראן לעם האמריקאי ולנציגיו', כך אמרו אמש גורמים מדיניים בירושלים. לדבריהם, רוב מוצק בציבור האמריקאי ובקונגרס מסכים עם העמדה, וככל שההתנגדות להסכם עם איראן תהיה גדולה יותר, כך ישתקף הדבר במדיניות האמריקאית כלפי ישראל והאזור בהמשך", כותב מרדכי גולדמן.

"הודעתה של הסנטורית הדמוקרטית הוותיקה ברברה מיקולסקי על תמיכתה בהסכם הגרעין סימנה את הניצחון הגדול של נשיא ארה"ב ברק אובמה במאמציו להעביר את העסקה עם איראן בקונגרס האמריקאי. אבל לא פחות מכך היתה הודעתה של מיקולסקי עדות למפלה שספגו בכירי המפלגה הרפובליקאית, השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק, שגריר ישראל בוושינגטון רון דרמר וראש הממשלה בנימין נתניהו, שבחודשים האחרונים הפעילו כל אמצעי שברשותם כדי להפיל את הסכם הגרעין", מפרט ברק רביד בטור פרשנות.

"בשיחות עם עיתונאים מהימין רק לפני כמה שבועות הוא הסביר שהמגמה בסנאט היא נגד ההסכם וכי בישראל לא מבינים את הפוליטיקה האמריקאית. כמה מהעיתונאים הללו אפילו קנו את דבריו והידהדו אותם בכל הזדמנות תוך יצירת מצג שווא כאילו או-טו-טו הקונגרס משליך את הסכם הגרעין לפח הזבל של ההיסטוריה", ממשיך רביד. "אם נתניהו ודרמר לא התכוונו באמת למה שאמרו, הרי ששיקרו במצח נחושה. זה כנראה לא המקרה. האופציה הסבירה יותר היא שכמו בעבר, הצמד נתניהו את דרמר סבלו ממיס-קלקולציה חמורה לגבי המציאות הפוליטית בארה"ב. הכישלון שלהם בהבנת הדינמיקה בקונגרס סביב הסכם הגרעין היה מעין שידור חוזר של הערכת המצב השגויה שלהם בבחירות לנשיאות ב-2012, כשיחד עם פטרונם איל הקזינו שלדון אדלסון שמו את כל הז'יטונים על המועמד הרפובליקאי מיט רומני".

"אפשר היה לקוות שהתרחשויות היום יגרמו לנתניהו לעצור. לעשות חשבון נפש. לבדוק היכן טעה ולגבש מדיניות חדשה. זה כנראה לא יקרה. התגובות הראשונות מכיוון לשכת ראש הממשלה הערב הבהירו כי הכיוון הוא הפוך", כותב עוד רביד. "[...] אחרי שנכשל בקונגרס, הוא יעביר את המאבק לדעת הקהל האמריקאית. יש להניח שנראה אותו בשבועיים הקרובים מתראיין לכל כלי תקשורת אפשרי בארה"ב. המסר שלו יהיה אחד – אובמה אולי הצליח להעביר את ההסכם באמצעים טכניים, אבל אם הציבור האמריקאי אינו תומך בו, אין לו לגיטימציה אמיתית והוא יתמוטט או ישונה אחרי שאובמה יעזוב את הבית-הלבן".

צרכן התקשורת הישראלי אינו צריך לחכות להופעותיו של ראש ממשלתו הנבחר בתקשורת האמריקאית, ויכול להיחשף כבר עכשיו למסרי הקמפיין החדש של נתניהו, כפי שהם מופיעים בכותרת הראשית של העיתון העצמאי שאינו עובד עבורו, "ישראל היום". "רוב בארה"ב מסכים איתנו", נכתב שם. כן, כן, זו הכותרת המדווחת על החדשות, שהן, כזכור, שנשיא ארה"ב השיג רוב לאישור ההסכם.

כותרת הכפולה הפותחת של העיתון היא "השיג הסכם בכפייה", לטור פרשנות של בועז ביסמוט, שהתקדם למשרת החנף הראשי של העיתון. ב"ישראל היום" חושפים כי אנשי אובמה הצליחו לשים את ידם על קלטות מביכות ובהן שערוריות מין וכספים של רוב חברי הסנאט, וכי הם משתמשים בהן כדי לסחוט את הסכמתם לתמיכה בהסכם הגרעין עם איראן. כלומר – ברור שלא. ב"ישראל היום" לא היו מסוגלים לחשוף דבר כזה גם אם היה נכון. האמת היא שהמאבק על רוב בסנאט לקראת ההצבעה על הסכם הגרעין הוא התגלמות של המשחק הדמוקרטי וההפך הגמור מכפייה. אתם יכולים להיות בטוחים שאם אדלסון ונתניהו היו מצליחים לגבש רוב הפוך, ב"ישראל היום" היו חוגגים את האקט הדמוקרטי הנפלא.

סקר סקר תרדוף

אגב, כדי להוכיח שאובמה פועל בניגוד לעמדת הרוב האמריקאי, כפי שטוען נתניהו, ביסמוט מסתמך על סקר של מכון הסקרים של אוניברסיטת קוויניפאק בקונטיקט, ולפיו 55% מתנגדים להסכם ו-25% תומכים בו. הנה מקבץ כותרות מהעיתונות הישראלית המדווחות על תוצאות סקרים קודמים של המכון:

"סקר: רוביו בעל הסיכויים הטובים ביותר מול קלינטון. על-פי הסקר, שנערך על-ידי אוניברסיטת קוויניפיאק בקונטיקט, מוביל רוביו על פני שאר המתמודדים הרפובליקנים" ("ישראל היום", 24.4.15).

"סקר: אובאמה הנשיא הגרוע ביותר מ-1945. עוד קובע הסקר, שנערך באוניברסיטת קוויניפיאק, כי ארה"ב היתה במצב טוב יותר אם רומני היה הנשיא" ("ישראל היום", 6.7.14).

"סקר בארה"ב: המועמד מיט רומני יטפל טוב יותר בכלכלה מהנשיא אובמה. 52% מהאמריקאים סבורים כי אובמה אינו ממלא את תפקידו בצורה טובה, לעומת 46% בסקר שנערך ביולי" ("דה-מרקר", 1.9.11).

והנה מה שכותב רן דגוני אתמול ב"גלובס": "בינתיים מראה סקר חדש, שערכה אוניברסיטת מרילנד, כי רוב קטן בציבור האמריקאי תומך עתה בהסכם עם איראן: 52% בעד, 47% נגד. פילוח הנתונים מצביע על שסע מפלגתי עמוק בסוגיה זו: רוב גדול בקרב הרפובליקאים מתנגד להסכם, ורוב גדול בקרב הדמוקרטים תומך בו.

"נראה שנתוני הסקר מערערים מגמה של התנגדות ציבורית חזקה להסכם שתועדה ב-5 סקרים בחודש שחלף [...] כל הסקרים הקודמים לא מסרו מידע על ההסכם עם איראן, עובדה שמסבירה, כנראה, את השיעורים הגבוהים של נמנעים מהבעת דעה. למרות הסיקור הנרחב בתקשורת המודפסת והאלקטרונית, האמריקאים פשוט אינם מעוניינים בנושא ואינם עוקבים אחר סיקורו במדיה. [...] בניגוד לסקרים הקודמים, הציגה אוניברסיטת מרילנד לפני הנשאלים בסקר החדש מידע מפורט על ההסכם, לרבות פירוט של הנימוקים בעדו ונגדו. המידע הנלווה עבר ביקורת של עוזרים פרלמנטריים משתי המפלגות כדי להבטיח את הניטרליות שלו.

"מהסקר החדש עולה כי הקמפיין הנמרץ נגד ההסכם שמנהלים גופים רפובליקאיים בשת"פ עם אייפ"ק הצליח להשפיע על רפובליקאים, אך לא גילח אפילו אחוז אחד מתמיכת הדמוקרטים בהסכם; ולהפך: הקמפיין הדמוקרטי, בשת"פ עם ג'י סטריט, בעד ההסכם מנע עריקת דמוקרטים ממחנה התומכים, אך לא הצליח לבלום את הסחף בתמיכת הרפובליקאים".

כחלון

נמשך הניסיון של "ידיעות אחרונות" לאמץ אל לבו את שר האוצר משה כחלון, שנבחר לתפקידו על סמך הבטחה להחליש את מוקדי הכוח ש"ידיעות אחרונות" נשען עליהם ומקושר להם. העילה הפעם היא הצהרה של כחלון כי יפנה את הקרדיט הרפורמיסטי שניתן לו מהציבור לצורך מהלך פופוליסטי שייטיב עם העשירים ביותר ובדרך לא דרך גם עם תדמיתו של שר האוצר עצמו: הורדת המע"מ באחוז. גם היום התוכנית מככבת ככותרת הראשית של "ממון" ("כחלון: 'יש להחזיר עודפי מסים לציבור. זה הכסף שלו'").

העיתונים החרדיים, שהקהל שלהם הוא באופן מובהק עני יותר מזה של העיתונים הכלליים, מספקים היום ניתוחים המבהירים מדוע הורדה של המע"מ מ-18% ל-17% לא תיטיב עם העניים אלא עם העשירים, אך למעשה לא נדרש כאן מהלך פרשני כלל וכלל. כל אחד יכול להבין כי מוצר העולה 100 שקל, ו-118 שקל בתוספת מע"מ, יעלה אחרי הורדת המע"מ 117 שקל. הפחתה כמעט חסרת משמעות. מי שעבורו ההפחתה תהיה משמעותית יותר הוא מי שרוכש מוצרים יקרים מאוד, שם גם האחוז המופחת יכול להצטבר לסכום משמעותי – ובעיקר העשירים ביותר, בעלי החברות, שייהנו מהפחתה ש"ידיעות אחרונות" מצניע באופן יחסי: הורדת מס החברות באחוז וחצי.

מדוע מוכן שר האוצר להשקיע מיליארדים רבים, שהצטברו כתוצאה מגבייה עודפת של מסים, באקט שייטיב עם מעטים? משום – וזו הסיבה המוצהרת – שהדבר ייטיב עם נתוני הצמיחה. אלא שגם אם הניתוח הזה נכון, הרי שהצמיחה המדוברת תישען על סקטורים מצומצמים בלבד, וייהנה ממנה בעיקר אדם אחד: שר האוצר, שיוכל לנפנף בנתון החיובי בבחירות הבאות.

אגב, יש מישהו שחושב שהנתון הזה הוא ממילא חסר משמעות. קוראים לו כחלון. "תעלומת הנתונים", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס", "גביית המסים בשיא, המשק בהאטה; האוצר: נתוני הלמ"ס לא משקפים את המציאות'".

מורשת גל

שרון גל בכתבה בחדשות ערוץ 2 לאחר שהמשטרה המליצה שלא להעמידו לדין, 10.11.13 (צילום מסך)

הכנסת ה-20 "התייתמה משני מחוקקים צעירים שלא הותירו בה כל חותם", כותב יוסי ורטר ב"הארץ" על התפטרותם של שר החינוך לשעבר שי פירון ושל הח"כ הטרי והשנוי במחלוקת שרון גל. "צריך לדייק: בעוד שתרומתו של פירון לפרלמנט היא אפסית, זו של גל היא שלילית. הוא הותיר מאחוריו גל עכור ושובל מצחין של בריונות מילולית ואלימות כבושה, משולבות בגסות רוח ושפת ביבים משולחת וחסרת רסן. אין הרבה מן המשותף לשני הג'נטלמנים הללו זולת חוסר הכבוד שהם רוחשים לבית-הנבחרים". השניים, קובע ורטר, עוזבים את שירות הציבור כדי להרוויח משכורת גדולה יותר במגזר הפרטי.

פינת הטוקבק

הגולשים מגיבים לעוד טיזר עייף לראיון עם דוגמנית, דף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות", 3.9.15

ענייני תקשורת

מעקב. ב"ידיעות אחרונות" מקדישים עמוד למעקב אחרי אסון שקרה לערבים. "אני לא מאמין ששתיהן הלכו לי", נכתב בכותרת הדיווח של ישראל מושקוביץ וליאור אל-חי על הלווייתן של אחיות מנצרת שנהרגו בתאונת דרכים. יש מקום לתהות על המקום הרב שניתן לסיקור טרגדיות אישיות בכלל ותאונות דרכים בפרט, אולם כל עוד זה המצב, יש לברך על כך שב"ידיעות אחרונות" מנצלים את תחום הסיקור הזה כדי להאניש את המגזר הערבי בישראל.

השראה. "ידיעות אחרונות" מקדיש גם היום את כפולת האמצע שלו לפרסום מוספי סוף-השבוע, ומוכיח שאפילו בעיתון כבר לא סופרים את גליונות ימי השבוע. כך או כך, היום מתפארים בעיתון בפרויקט עירום של ספורטאים. הטקסט המלווה את התמונות בעמוד חוזר שוב ושוב על המקור שממנו העתיקו ב"ידיעות אחרונות" את הרעיון (המגזין "ESPN"). מאחר שבעיתונות הישראלית בכלל וב"ידיעות אחרונות" בפרט לא נהוג להסגיר את מקורות ההשראה (כלומר, מושאי החיקוי) מהעיתונות הבינלאומית, ההדגשה היום ב"ידיעות אחרונות" מזיעה מפחד שמא יש כאן אתגר גדול מדי לשמרנות הישראלית.