הבורסה נופלת

ירידת ערך המניות בבורסות ברחבי העולם תופסת את מוקד תשומת הלב של העיתונים, והקוראות והקוראים נדרשים לחשדנות יתרה. אם באופן רגיל יש לקרוא את דיווחי התקשורת בצירוף מלחייה בינונית, הרי שסיקור הבורסה – הקזינו החוקי הגדול ביותר – מצריך אמבט מלח שלם. דומה שאין תחום סיקור אחד, מלבד אולי מדור ההורוסקופ, שבו הפער בין מצג הידע של הכותבים לבין הידע שלהם בפועל גדול כל-כך. למעשה קשה לחשוב על תחום אחר (מלבד, שוב, אסטרולוגיה ושאר תחומים מיסטיים) שמושאי הסיקור שלו, העוסקים במלאכה עצמה, מתחזקים פער כזה בדיוק (ולמעשה יש נקודות השקה רבות, לאו דווקא מחמיאות, בין מקצועות המסחר במניות והעיתונאות).

נוסף לאלמנט המקריות הדומיננטי מדובר גם בתחום מורכב מאוד, המתפרש על פני העולם כולו ושיש לו נגיעה לתחומי ידע קונקרטיים רבים ומגוונים. כלומר, הוא מתאפיין גם בפער עצום בין הידע המגוון הנטען כדרוש להתמחות בו לבין המצב בפועל אצל המסקרים אותו. וגם, מאחר שמדובר בתחום כה מרכזי ויסודי בכל הקשור לחלוקת משאבים בעולם המודרני, הוא נתון ללא הרף לאינספור מניפולציות גדולות וקטנות.

זאת ועוד: כיוון שהבורסה היא תחום המוני, המושפע עמוקות מסדר היום הציבורי כפי שהוא נקבע או מתווך בתקשורת, הרי שהוא נתון באופן מכריע לתסמונת של אפקט הצופה. כלומר, הדיווח על התנהגות הבורסה, בוודאי ככל שהוא מובלט ומרכזי, משנה ומעצב את התנהגותה מכאן ואילך. סיכומו של דבר, מעבר לדיווח היבש על שינויי הספרות בשעונים האלקטרוניים של המסחר בבורסות השונות, קשה מאוד לדעת מה אפשר לקבל מהעיתונות בכל הנוגע לאיך ולמדוע של אותם שינויים. ובכל זאת, את העיתונים צריך למלא.

"ירידות חדות בשווקים ברחבי העולם; נמשכות הנפילות בבורסת תל-אביב", מדווחת הכותרת הראשית של "הארץ". ב"מעריב" תוהה הכותרת הראשית: "קריסה עולמית או משבר זמני". הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" סולדת מהתלבטויות וקוראת – "מפולת". ב"ישראל היום" הולכים בעקבות המצב האהוב על ראש ממשלתנו, עם "אי-ודאות עולמית". ובכלכלונים: "סין מטלטלת השווקים" ב"גלובס"; "מה יעצור את הסחרור?" ב"כלכליסט"; ו"נפילות מסביב לעולם: שנגחאי צנחה ב-19% בשבוע, תל-אביב איבדה 8% ביומיים" ב"דה-מרקר".

קיצורם של דברים, על-פי הסיקור בעיתונים השונים: בעיות בסין מביאות לירידות בשערי המניות ברחבי העולם. ייתכן שהירידות יימשכו ויפגעו בכלכלה הריאלית. ייתכן גם שלא.

"משקיעים רבים הפסידו סכומי כסף ניכרים, אך מה שצריך להטריד את הציבור יותר מכל בסערה הזו היא הפנסיה", כותב שאול אמסטרדמסקי בידיעה הפותחת את גליון "כלכליסט". "חסכונות הפנסיה של כולנו מושקעים באופן ישיר ועקיף בחברות הנסחרות בבורסה של תל-אביב, והתנודות החריפות הללו מסכנות את הרווחה העתידית, בטווח הקרוב והרחוק, של כל אחד ואחת. וזאת לא רק בשל המשבר המרחף מעל השווקים, אלא גם בשל האופן שבו מושקעים הכספים – אופן שאמור היה להשתנות באמצעות מודל שמעולם לא נכנס לתוקף", כזה ש"מקטין באופן אוטומטי את הסיכון לכספי הפנסיה של החוסכים המבוגרים, אלה שנמצאים רגע לפני הפרישה".

"'כמה הפסדנו?', שאלה בדאגה מגישת החדשות בטלוויזיה, והפרשן המומחה השיב בנחרצות: 35 מיליארד שקל. ומיד טרחו והסבירו כי כל אחד מאיתנו שותף בהפסדים – במיוחד בפנסיה, אם וכאשר נגיע אליה בבוא היום", כותב גדעון עשת במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", אולי ההערה השמאלית היחידה על המצב המופיעה היום בעיתונים. "כיוון שהעניין לא מובן מאליו, הנה ההסבר: לא היו לנו 35 מיליארד שלשום, ולכן גם לא באמת הפסדנו אותם. כמו שאמר קהלת: הבל הבלים. הבורסה הבל. ראוי להתחיל את הדיון עם מבט לדיווח השגרתי בענייני הבורסה שמתקבל בימים כתיקונם: ביום שהבורסה עולה, מדווחים שהבורסה חיובית. מדוע זה חיובי כשמחירי המניות עולים וגרוע כשמחירי דירות עולים? איך הגענו למצב שבו אינפלציה בבורסה נתפסת כ'אחלה' – בעוד שכל אינפלציה אחרת מעוררת חרדה? פה קבור הכלב הכלכלי: בראייה הכוזבת שלנו, בורסה תופחת היא חיובית. [...] אז מה הסיפור האמיתי, שכן שייך לחיינו? שיש לנו בנק מרכזי שכבר שנים מנפח בכסף זול את הבורסה ואת הנדל"ן, ואין לנו ממשלה שתרסן את ההבל האינפלציוני הזה".

"ריצ'רד קווסט, הפרשן הכלכלי של סי.אן.אן, הוא אורח פופולרי במהדורה המרכזית של ערוצים 2 ו-10", כותב עינב שיף במדור ביקורת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות". "אמש, נוכח המפולת בשווקי העולם, הוא התראיין לשתי המהדורות. קווסט הוא מרואיין מבוקש לאו דווקא בגלל אבחנות כלכליות יוצאות דופן או קרדיט של פיגורה בינלאומית, אלא בגלל השואו שהוא מעניק: הבעות הפנים, הרמות הקול, תנועות הידיים ושפת הגוף התזזיתית. [...] לפני שקווסט מנסה להעניק לצופה מידע ותובנות, הוא רוצה לבדר אותו. החזרה הפבלובית של המהדורות אליו מעידה שזהו גם סדר העדיפויות שלהן: קודם ליצנות, אחר-כך כלכלה".

"מה יצא לך בעוגייה?", שואלת דמות מצוירת את היושב מולה במסעדה סינית בקריקטורה של גיא מורד ב"ידיעות אחרונות". "אם יש לך מניות, זה הזמן למכור אותן", היא נענית.

"אני בחו"ל, ותיק המניות שלי איבד 8% ביומיים – מה לעשות? סבא הבטיח חופשה ביוון בחגים, אבל יש לו הפסד על הנייר של 15 אלף שקל – האם לבטל? קניתי דירה – האם יהיה לי איך לשלם עליה? קרן ההשתלמות שלי צמודה למניות – האם להעביר אותה למסלול סולידי יותר? שאלות אלה ורבות אחרות הדומות להן הן מצוינות, רק שאין לנו תשובות מספיק טובות עליהן", כותב רותם שטרקמן ב"דה-מרקר". "למעשה, אין איש בעולם שיכול לדעת לאן המשבר הזה הולך – האם לפנינו רק מימוש טבעי קצת אלים, או שאנחנו בראשיתה של מפולת. אילו בכל זאת היה למישהו את התשובה על כך, הוא היה יכול לעשות ממנה כסף רב".

והעיתונאים, כידוע, די מרוששים.

פרופורציות

דבר נוסף הבולט באופי הסיקור של הבורסות הוא הניסיון של העיתונים לעצב אותו ככזה של "המבוגר האחראי" ולקרוא לציבור המשקיעים להימנע מ"פאניקה". "למשקיעים מומלץ כיום לא להסתכל כלל על התיק. מי שפועל מתוך פאניקה מפסיד", נכתב בין מרכאות בכותרת הכתבה הראשית של "דה-מרקר", הפותחת את הגיליון. לשון ההפניה לטור הפרשנות המרכזי על שער "כלכליסט" היא "פרופורציות" ("הפאניקה לא משתלמת" היא הכותרת בעמוד הפנימי).

היומרה ל"אחריות" מצד עיתונאים צריכה תמיד להדליק נורות אזהרה, שכן פעמים רבות היא משמשת כיסוי להסתרת מידע מטעמים זרים או פסולים. במקרה הזה היא רק מגוחכת. אינך יכול להוסיף הערת הבהרה לצעקת "אש" באולם, שהיא המקבילה הווקאלית הממשית לחגיגת כותרות על מפולת בבורסה.

כרגיל, הדיספרופורציה נמצאת בשיאה ב"ידיעות אחרונות". מתחת לכותרת ענק התופסת חצי עמוד, על רקע אדום ובזווית דרמטית, הקוראת "צבע אדום", ולצד תמונה גדולה עוד יותר של סוחר מניות הנראה כשרוי בעיצומו של התקף חרדה, נכתב למטה, באותיות קטנות, "ייתכן שהשינויים בבורסות העולם צריכים להוביל לחשיבה מחדש על אסטרטגיית ההשקעות בתיק – אך יש לעשות זאת בקור רוח, ולא מתוך תחושה של לחץ".

הסכם הגרעין האיראני

"ניצחון בהישג יד", נכתב בכותרת דיווח קצר של אורלי אזולאי ויניב חלילי במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות", לקראת סופו של הגיליון. השניים מדווחים כי "נצחונו של אובמה כבר כמעט מובטח" באישור הסכם הגרעין עם איראן בסנאט. "כפי שהדברים נראים כעת, אובמה לא יתקשה לגייס את מספר הסנטורים הדרוש לו", נפתחת הידיעה.

ב"ישראל היום" מסתגלים למצב החדש (והצפוי) ועוברים ממתקפה להגנה (על הכבוד). במקום לדווח על סיכויי ההצלחה של אובמה להדוף את הנסיונות לסכל את אישור ההסכם בסנאט – שנתניהו הוא שותף פעיל בהם – מדווחים בחינמון כי תמיכה של המפלגה הדמוקרטית בהסכם תביא לפגיעה תדמיתית בה. כרגיל, הדיווח נשען לא על עבודה עיתונאית עצמאית של כתבי "ישראל היום", אלא על דיווח של כלי תקשורת אחר. גם כמעט כרגיל, מתברר כי הדיווח המושאל אינו נכון ואינו מדויק. ברק רביד צייץ היום כי הקביעה על הפגיעה הצפויה במפלגה הדמוקרטית אינה לקוחה מהאתר הנתפס כאובייקטיבי "פוליטיקו", כפי שנטען בחינמון, אלא מטור דעתני של פרשני פוקס, העוינים את אובמה.

אבל מה משהו משנה בכלל. לפי "הסקרים בארה"ב", "התמיכה באובאמה יורדת, בשעה שנתניהו זוכה לאהדה רבה". מדוע שאדלסון לא יריץ את נתניהו לראשות המפלגה הרפובליקאית לקראת הבחירות לנשיאות ויחסוך את הצורך להוציא מאות מיליונים על חינמון דהוי בקצה העולם? קוראים לזה ייעול.

המדליף ברק

האם אלוף התעלולים שלף עוד ארנב שהתגלה כחולדה? האם ראש הממשלה לשעבר יימעך בין האיבה המסורתית של עיתון נפוץ אחד למחויבות השלטונית של עיתון נפוץ שני? האם אהוד ברק קיים, ומדוע? שאלות אלו ואחרות אינן עולות בסיקור הנמשך גם היום של "קלטות ברק". תקציר העניינים: מסע קידום המכירות של ספר תדמיתי של אהוד ברק יצא משליטה – כך לפחות נראה – ובתוך הנזק שנועד לגרום ליריביו של ברק נורו גם יריות בתוך האוהל, או הנגמ"ש, או דירת הפאר במגדל. מה שתרצו.

מי שנבחר כדי להוביל את מסע קידום המכירות הוא רוני דניאל מחברת החדשות של ערוץ 2. הפרסום האחרון בערוץ מתוך "קלטות ברק" נגע לאישור שחרור מאות מחבלים תמורת שחרורו של גלעד שליט משבי חמאס וחגיגות חזרתו: "כמה שהוא [נתניהו] התנגד ל[עסקת] גלעד שליט, ואני חודשים ישבתי עליו לעשות שני דברים: לעשות גלעד שליט ומיד אחר-כך לקבל באוויר בממשלה שנמצאת בכנסת את ועדת שמגר [...] בסוף הוא השתכנע שהוא צריך לשחרר את שליט ולא השתכנע לעשות את ההמשך המתבקש, וכך הוא מצא את עצמו שנחטפו שלושת הילדים אז [...].

"ביבי נחלץ לפעולה ממש ומגלה צד פחות אלגנטי, פחות של שליטה עצמית, פחות יפה, כשהוא במצוקה אישית סביב משהו [...] אבל שמה [טקס החזרה של שליט לארץ] הוא גם כן... היה בו משהו קטנוני בצורה מביכה ממש... הרצון הזה, החשיבות העליונה הזאת, יצרו איזה שלושה מעגלים... זה התקיים בתוך בסיס של חיל אוויר שבסוף אני אחראי עליו מטעם הממשלה, ובאופן נורמלי מי שהיה צריך לארגן את הטקס הזה זה איש טכני מהמטכ"ל. פה היה... איזה מין דבר זה... לשכת ראש הממשלה שלחה צוותים לארגן את זה, והכל היה מכוון לדבר אחד: לזה שהתמונה שתהיה, התמונה הראשונה כשהילד הזה יורד, היא תהיה רק עם ביבי בפריים. ואם הייתי מקשיב להוראות הליטרליות של הצוות הזה – יכול להיות שבכלל שר הביטחון לא היה יכול לגשת, להגיע לשם, עד שביבי לא יגמור לדבר איתו. [...] האינטנסיביות הזאת. יש בה משהו של שני קצוות שישנם בתוך האישיות שלו, שזה חולשה... זה יכול ללכת לפינות ילדותיות בהשגת איזה דבר רגעי. אצל ביבי יש תחושה חזקה מאוד שבאמת התמונה, המלה, יותר חשובה מהמעשה בעצם".

אהוד ברק בביקור בבסיס של חיל האוויר, 11.3.13 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

"הליכוד: 'ברק פתטי, מנסה לחזור לפוליטיקה'", נכתב בסיומה של כותרת המשנה לידיעה הבינונית של איתמר אייכנר ויובל קרני התקועה בעמ' 16 ללא הפניה, ושאין בה שום תוספת מידע מעבר לציטוט מהקלטת שנחשפה בערוץ 2 (ללא קרדיט) ולציטוט תגובת הליכוד. תגובת "ידיעות אחרונות" מובאת בכתבת השער של המוסף היומי (שהיא בפני עצמה חלק ממסע יחצני לאירוע לא קשור), כולל הפניה שמנה משער העיתון. "התעסקתי עם קבינטים פטפטניים עד לפני שנה. הספיק לי", נכתב בה, ציטוט של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ. כדי שההקשר יהיה ברור נכתב למטה שגנץ "לא מסתיר את דעתו על הקלטות ברק". אותו ציטוט חוזר באותיות גדולות גם ככותרת הראשית של המוסף.

תגובת "הליכוד" הופכת ב"ישראל היום" באופן אוטומטי לידיעה עצמה. "הליכוד על אהוד ברק: 'נסיונו הפתטי לחזור לחיים הציבוריים חוצה כל גבול'", נכתב בכותרת הידיעה של מתי טוכפלד, "כתבנו לענייני מפלגות", שכנראה צבר קילומטרז' מספיק גם בזיהוי פתטיות.

"מדהים היה לשמוע את כמות הסודות שחשף ברק", כותב נחמיה שטרסלר ב"הארץ". "אמנם חלק מהדברים כבר פורסם בעבר, אך בדרך עקיפה וכללית. עכשיו זה מגיע מפי הגבורה, באופן הכי אינטימי והכי מדויק שיש, עם פירוט של תאריכים, שיקולים וחשיפת העמדות של כל משתתפי הישיבות הכי סודיות שיש. עד לפרסום באולפן שישי בערוץ 2, אף אחד באיראן לא ידע שישראל התכוונה לתקוף שלוש פעמים את מתקני הגרעין, ב-2010, ב-2011 וב-2012. אף אחד גם לא ידע שלצה"ל לא היתה את היכולת המבצעית הדרושה לכך ב-2010. אף אחד גם לא חלם שהשיקול לקביעת מועד התקיפה ב-2012 היה מערכת היחסים עם ארה"ב, מה שמעמיד אותנו באור מגוחך של גרורה. עכשיו כולם יודעים".

מזרחים

"חשבנו שלשים בפרונט את הקונפליקט העדתי זה לגמרי ללכת אחורה בזמן. לטלוויזיה הישראלית יש קצת נטייה ללכת לשם שוב, ואני חושב שזה פשוט מיותר. קונפליקטים שמניעים את העלילה על בסיס עדתי נראים לי עניין מתיש. אני חושב שזה טריק קטן מאוד להסתער על הקונפליקט הזה ולנצל אותו. זו עצלות תסריטאית. זה מוטיב שלקוח מהקולנוע של שנות ה-60 וה-70 בארץ, ולחזור לשם עכשיו זה באמת הכי מיותר" (ארז אבירם, מיוצרי הסדרה הקומית "השוטר הטוב", בתשובה לאיתי שטרן ב"גלריה" על העדרם של מאפיינים עדתיים מאפיון הדמויות).

במגזר הטייקונים

עידן וולס, ערוץ 2, 6.7.15 (צילום מסך)

העיתונים מדווחים על כך שהמיליארדר יצחק תשובה, שנמלט ממעמד אפשרי של פושט רגל בזכות תגליות הגז הטבעי הגדולות בים העמוק, ימנה כמשנה למנכ"ל קבוצת האחזקות דלק יוצא תוכנית ריאליטי שהתיידד עם בנו.

עושים לביתם

"גלובס". עמוד במוסף "הערב" של "גלובס" מוקדש לדיווח מאירוע "כלכלה על הבר" של בנק לאומי ושל העיתון. בכיר בבנק "סיפק טיפים לעסקים קטנים ובינוניים", מייחצנת כותרת המשנה לדיווח, בחתימת טלי ציפורי. יונה יהב, ראש עיריית חיפה, שהשתתף גם הוא בכנס, זוכה לפרגון נאה ותמונה מחמיאה.

"ידיעות אחרונות". גם יובל קרני, כתב פוליטי, מצטרף ל"שיתוף הפעולה" של העיתון עם רשת בתי-האבות מגדלי-הים-התיכון – ומגייס לשם כך את נבחרי הציבור שלנו, חברי-הכנסת ניסן סלומיאנסקי, נחמן שי, אבי דיכטר וזוהיר בהלול. הארבעה זוכים לכך שתמונות שלהם כשהם מתעמלים יופיעו בעיתון בלוויית תיאור של השגרה הספורטיבית שלהם; רשת בתי-האבות זוכה לקידום של אירוע הקידום שהיא מארגנת ("אולימפיאדת הזהב" ל"בני הגיל השלישי"), ואילו "ידיעות אחרונות" זוכה – ובכן – כנראה לעולם לא נדע. הידיעה תופסת עמוד שלם, נראה שנערכה בחופזה, והיא כוללת נוסף לאינסרט דמוי מודעה גם פסקה יחצנית בגוף הטקסט. מתי יכריזו ב"ידיעות אחרונות" על אולימפיאדת הפרסום הסמוי? הכתבים יוכלו לראיין איש את רעהו במערכת ולחסוך בעלות שיחות הטלפון.

"מעריב". שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים, זוכה לידיעת כיתוב תמונה נאה, על פני כמחצית עמוד, המוקדשת לקידום יחצני של ספר בחתימתה.

מפכ"לות

ב"ידיעות אחרונות" מעניקים ביטוי למחאה במשטרה על הכוונה החדשה של השר לבטחון פנים גלעד ארדן למנות מפכ"ל מן החוץ. ידיעה קודמת של העיתון, שנגעה לאחד המועמדים מתוך הארגון והוכחשה באופן נמרץ על-ידי כל הגורמים, מעוררת את התחושה כי גם בנושא הזה "ידיעות אחרונות" מנהל קמפיין סתרים עבור מועמד כלשהו.

ענייני תקשורת

רשות השידור. "תזכיר החוק המסתמן: כל עובדי רשות השידור יפוטרו בתוך חודשיים", נכתב בכותרת ידיעה של לי-אור אברבך ב"גלובס". "כונס הנכסים הרשמי יוכל לשכור מחדש את כמות העובדים הדרושה לו, לטובת המשך ניהול הרשות עד לסגירתה המתוכננת במרץ 2016". "בתזכיר החוק, שתוקן על-ידי השר אופיר אקוניס לקראת עלייתו לדיון ב-30 באוגוסט בוועדת הנגבי בכנסת, נותר על כנו הסעיף המאפשר למנהל הזמני, אלדד קובלנץ, לקבל לעבודה לפני מרץ 2016 עד 400 עובדים הנדרשים לשם היערכות תאגיד השידור הישראלי", כותב אברבך. ב"כלכליסט" מדווח על כך אופיר דור תחת הכותרת "הממשלה מתניעה את הפיטורים ברשות השידור".

ערוץ הכנסת. עוד ב"גלובס": אברבך מדווח כי ערוץ 10 מתנגד להארכת רשיון ערוץ הכנסת שניתן לחברת החדשות של ערוץ 2, ומעוניין להתמודד במכרז.

במגזר. "התעוררות ציבורית לביצור המחנה מפני פגעי הטכנולוגיה ולמאבק נגד פרצת הטלפונים הסלולריים המוגדרים 'תומך כשר'", נכתב  בכותרת על שער "הפלס". "מרנן גדולי ישראל שליט"א מעוררים ומתריעים: מכשלות חמורות ופריצת גדר ע"י מכשירים המכונים 'תומך כשר'", מוסרת כותרת על שער "המבשר". "מכשלות חמורות ופריצת גדר ע"י מכשירים המכונים 'תומך כשר'", נכתב בכותרת באוזן שמאל על שער "יתד נאמן". "בהתקרב ימי הדין ישית כל אחד על לבו כי ד' יתברך צופה ומביא במשפט על כל נעלם", נכתב בהפניה למאמר המערכת.

הצייצן. "ביבי הוזהר והוזהר ולא שמע, החמיץ את ההזדמנות לקבל פיצוי בטחוני גדול ושיבש את יחסינו באמריקה. הביא עלינו תבוסה בקונגרס, כשלונו מובהק", כותב דן מרגלית בטוויטר. כרגיל, לביקורתו של הפרשן הבכיר ב"ישראל היום" אין הדהוד בעיתון שמעסיק אותו.

במקום תיקון. "גיא זהר יישאר בערוץ 10. כך נקבע אחרי פגישות שניהלו איתו ראשי הערוץ. כפי שפורסם ב'ידיעות אחרונות', זהר ניהל מגעים מול זכיינית ערוץ 2 רשת" – כך נפתח האייטם הראשון במדור הרכילות הקבוע הסוגר את המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". על אף שהמדור מתפרסם תמיד כשהוא אינו חתום, הדיווח על זהר חתום על-ידי רז שכניק – בעוד ששאר הדיווחים במדור (שלמיטב ידיעתי נכתבים כולם ממילא על-ידי שכניק) נותרים ללא חתימה.

הסיבה לחתימה יוצאת הדופן ידועה רק לקוראים מתמידים של העיתון, המתעמקים יום-יום בכל חלקיו: ביום שישי האחרון התפרסמה ידיעה בולטת בשער האחורי של קונטרס החדשות, בחתימת שכניק, שבישרה על כך שזהר יעבור מערוץ 10 לרשת. הידיעה ההיא נחתמה בתגובתו של זהר, בנוסח שלא השתמע לשתי פנים: "הידיעה איננה נכונה". חמישה ימים אחר-כך – הידיעה המאששת את תגובתו של זהר מתפרסמת בהיחבא בעמוד פנימי ובמוסף אחר.

מרזים. "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" שוב מחזיק רק 16 עמודים ומעט פרסומות.