"מרשל פוש היה אומר שצריך דיון מושכל על בסיס עובדות, ואצלנו בנושא האיראני, בשנתיים האחרונות במיוחד, מתנהל דיון של מטפורות, קיומיות כמובן, של מינכן 1938, של אובמה הפייסן, ולאחרונה איראן היא דאע"ש. מנטרות וספינים פוליטיים", אומר שמואל מאיר, בעל הבלוג "שיח אסטרטגי" באתר "הארץ" ובעבר אנליסט באגף המודיעין ואגף התכנון של צה"ל וכיום חוקר עצמאי, בשיחה על סיקור הסכם הגרעין של המעצמות עם איראן וסוגיית הגרעין האיראני בכלל.

את הראיון ערכו איתמר ב"ז ואביעד טובי במסגרת "קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס מבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל.

"הספין הראשון שפירקתי והוא חוזר כל הזמן – 'איראן היא מדינת סף'", אומר מאיר. "איראן היא לא מדינת סף. היא מדינה חברה ב-NPT, האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. לפי האמנה, מותר לחמש המעצמות הגדולות להחזיק בנשק גרעיני ולכל שאר העולם אסור, ואיראן היא בקטיגוריה של כל שאר העולם. בהסכם האחרון, באחד המשפטים הראשונים, איראן מתחייבת מחדש שהיא לא תפתח ולא תרכוש נשק גרעיני". מדינת סף גרעינית, מסביר מאיר, "היא מדינה שלא חתומה על האמנה, שאגרה חומרים בקיעים – דבר שהתאפשר לה מכיוון שהיא לא תחת הפיקוח של הוועדה לאנרגיה אטומית. חומרים בקיעים זה שני דברים – אורניום מועשר ברמה צבאית ופלוטוניום.

"המניפולציות באות ממשרד ראש הממשלה", אומר מאיר, "אבל בצבא, בפיקוד הבכיר, באמ"ן מחקר, יש רמזים שחושבים אחרת. כך למשל מדברים שם על 'מדינת מרחב הסף'. סף זה משהו ברור. מרחב זה משהו אמורפי. הם מרצים את הקברניט, אבל לא מתחייבים שזו מדינת סף".

הספין השני, לדבריו של מאיר, הוא "איראן היא צפון-קוריאה". "איראן היא לא צפון-קוריאה", אומר מאיר. "בחוקתה של צפון-קוריאה כתוב שהיא מדינת נשק גרעיני. צפון-קוריאה אספה את החומרים הבקיעים כשהיתה מחוץ ל-NPT, נכנסה לאמנה באופן עקום וחנתה בה חניה קצרה, בעוד שאיראן דבקה ב-NPT".

ספין נוסף הוא של "פצצת המדף" הסעודית, ממשיך מאיר, ולפיו אם ההסכם יאושר, תמהר סעודיה לרכוש פצצה גרעינית מפקיסטן. "לספין הזה אין הוכחות. הצלבת המידע הביאה אותי לכך שזה מתחיל מהרצאה של אורח ישראלי באוניברסיטה או מכון מחקר בעולם, ואחר-כך זה מקבל עיבוי מתקשורת הימין, בארה"ב בדרך כלל, וחוזר כבומרנג לישראל ולמקומות אחרים".

"'ישראל היום' זה פשוט פמפלט", אומר מאיר בתשובה לשאלה איזה כלי תקשורת סיפק את הסיקור הגרוע ביותר לדעתו לסוגיית ההסכם. "כל השנתיים האחרונות, מאז הסכם הביניים, הוא פשוט מביא לנו את דף המסרים בצורה הכי מלאה. לא צריך את דף המסרים, כי רואים אותו כל בוקר ב'ישראל היום'. הוא פשוט מעלים עובדות". מאיר מוסיף כי "יש גם שתיקת אליטות" של מומחי גרעין שאינם אומרים את דברם.

כיצד ניתן להבחין בין דיווח של עיתונאי המכיר את החומר היטב לבין כזה של עיתונאי הניזון מגורמים אינטרסנטיים? "אדם מן השורה לא יכול להבחין", אומר מאיר, "וזה מטרתו של הבלוג – להכיר לאדם מן היישוב את החומרים עצמם, לחנך את הציבור לקרוא עובדות".

• להאזנה לתוכנית המלאה