אני מודה – נדהמתי. במהדורת החדשות של שני הערוצים המסחריים הקרינו ביום רביעי בערב (4.7.10) את נאום המנהיג לאומה, כפי שצולם על-ידי אנשיו של בנימין נתניהו והועבר לערוצי החדשות. לא מסיבת עיתונאים, לא צילום על-ידי צלמים שהם עיתונאים. רק ראש הממשלה מול המצלמה של לשכת העיתונות הממשלתית, בקטע שצולם בחובבנות וחלקו לא ב"סינק" (כלומר, תנועות השפתיים אינן תואמות את הקול).
מתוך מהדורת החדשות של ערוץ 10. 4.8.2010
הבעיה, כמובן, אינה באיכות הטכנית של הקטע. בחדשות ערוץ 2 הזכירו בדרך אגב שההודעה נמסרה בדרך "יוצאת דופן" – אבל שידרו את הווידיאו שקיבלו. ערוץ 10 פתח את המהדורה בנאום המצולם שקיבל מראש הממשלה. מה היה קורה להם אם היו מדווחים על נוסח הודעת ראש הממשלה בלי להציג את הצילום, כפי שעושים עם כל הודעה כתובה? מה היה עושה גדי סוקניק אילו היה שם – הוא הרי היה היחיד שקם ב"מסיבת העיתונאים" המפורסמת של משה קצב ודרש שהנשיא לשעבר יענה על שאלות במקום לשאת נאום?
בכל מערכות החדשות בטלוויזיה עובדים עיתונאים ואנשי מקצוע שיודעים, או ידעו פעם, מה זאת עיתונות. אבל מתברר שהם איבדו תכונה אחת חשובה: את אומץ הלב לומר, "את זה אני לא משדר גם אם המתחרים ישדרו, כי זו לא עיתונות". איך אמר בכנות עיתונאי אמיץ אחד: "הלוואי שיכולתי לא לשדר את זה". הם ועמיתיהם בטוחים שהם לא יכולים, כי המתחרים כן ישדרו את זה. ומזה הם מ-פ-ח-ד-י-ם.
לשכת נתניהו לא המציאה את השיטה. בארה"ב קוראים לזה VNR (ראשי תיבות של Video News Release), וכמה מהכתבות שכולנו צופים בהן בנושאים כמו טכנולוגיה, חידושים רפואיים ואפילו מופעי התזמורת הפילהרמונית הישראלית מבוססים על קטעי וידיאו כאלה. היחצנים צילמו אותם ושלחו למערכת, כולל ה"מומחים האובייקטיביים" שמופיעים בהם ומביעים דעה על המוצר החדש. כמעט תמיד זה מצולם במקצועיות, כמעט אף פעם לא מספרים לנו שזה בעצם קומוניקט מצולם.
השיטה פשוטה: לא מתירים לצלמים-עיתונאים להיכנס לאירוע, ואז שולחים למערכות את התמונות מטעם. זה מה שהם עשו גם הפעם, אלא שהפעם עשו את זה בווידיאו. וגם זה לא מקורי: דובר צה"ל עושה בדיוק כך כבר הרבה זמן, למשל ב"עופרת יצוקה", בסיפור המשט ובעוד עשרות כתבות "יזומות" מטעמו. היחידים שמתקוממים על כך הם נציגי התקשורת הזרה בישראל, ואילו אנו מקבלים בדיוק את מה שהשלטון רוצה שנראה ונשמע.
אבל למה להאשים רק את הטלוויזיה? העיתונות המודפסת ויתרה כבר מזמן על רוב הצלמים המקצועיים שלה, והיא לא מתביישת לפרסם בקביעות את תמונותיו של ראש הממשלה כפי שצולמו על-ידי הצלם-מטעם, איש לשכת העיתונות הממשלתית. וכך אנחנו מקבלים את ראש הממשלה תקיף והחלטי (ראו "ישראל היום" מיום חמישי); או חייכן ומשפחתי (כשהוא בחופשה) – תלוי מה ביקשה הלשכה לשדר לציבור באותו יום. וזה לא קורה רק בבטאונו של ראש הממשלה, המחולק לאזרחים בחינם.
המבוגרים שבינינו זוכרים את הסערה שעורר בשעתו שר האוצר יורם ארידור, כאשר ניצל את סעיף 46 לחוק רשות השידור, המאפשר לממשלה להפקיע זמן מסך, ושידר נאום תגובה על הביקורת שנמתחה בכלי התקשורת על מדיניותו הכלכלית. היום, מתברר, אין צורך בחוק. שתי חברות החדשות (וגם הערוץ הראשון) ישדרו את מה שהממשלה תעביר. מר נתניהו, אתה יכול לסגור בשקט את רשות השידור – יש לך מספיק ערוצים שישדרו כל מה שתיתן להם.
אבי וינברג היה מזכ"ל מועצת העיתונות