תזכורת

למעט ב"הארץ", הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר, חילוניים וחרדיים כאחד, מוקדשות לרצח יהודי על-ידי פלסטיני. "המחבל סימן לדני לעצור וירה 10 כדורים", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "המחבל ירה בדני מטווח אפס", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "רצח מטווח אפס", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". ב"הארץ", לעומת זאת, מבשרת כותרת בחלקו העליון של השער כי "ישראלי נרצח בפיגוע בגדה, המחבל טרם נתפס". במקום שם פרטי, זיהוי הקורבן על-פי אזרחותו; במקום דגש על הקרבה הפיזית בין הרוצח לנרצח בעת המעשה – דגש על האזור שבו אירע הרצח: מחוץ לגבולות מדינת ישראל הריבונית.

גם הכפולות הפותחות בעיתוני הבוקר מוקדשות לרצח. הידיעה מאת כתבי "ידיעות אחרונות" נפתחת במשפט "טרור בדרך למעיין". על-פי הדיווח, דני גונן, בן 25, "שאהב בכל נפשו לטייל בארץ, נסע יחד עם חברו נתנאל למעיין עין בובין בשומרון". השניים נתקלו בפלסטינים במקום וחששו לבטחונם, סבו לאחור ואז ראו אדם שעמד לצד דרך העפר המובילה למעיין וסימן להם לעצור בבקשה לסיוע. כדי לוודא שמדובר ביהודים שאל אותם אם יש מים במעיין, ולאחר שהשיבו, שלף אקדח וירה מבעד לשמשה הקדמית של הרכב לפחות 10 כדורים. גונן נפצע אנושות ומת לאחר שפונה במסוק לבית-החולים תל-השומר. חברו נפצע קל.

"בסופי-שבוע נוהגים ישראלים רבים לפקוד את המעיינות בשומרון וליהנות ממימיהם הצוננים. מחבלים פלסטינים ניצלו זאת ורצחו בעבר ישראלים באתרים אלו", נכתב בידיעה.

כתבי "ישראל היום" מדווחים על המקרה בשינויים קלים (4 כדורים במקום 10). בידיעה של החינמון כלולים בין היתר ציטוטים מאת נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו, המתארים את יחסי הכוחות בין יהודים לפלסטינים בשטחי ארץ ישראל ("הפיגוע הרצחני הוא חוליה נוספת בהסלמה השקטה והחמורה של מעשי טרור שאנו עדים להם בחודשים האחרונים" ו"אסור שהשקט היחסי שמושג הודות לסיכולים רבים יטעה אותנו, הניסיונות לפגוע בנו נמשכים כל הזמן", בהתאמה).

בידיעה המתפרסמת בפתח "מעריב" מצטטים כתבי העיתון "גורם בטחוני" שאמר להם: "חמאס אמנם מייצר רגיעה ברצועת עזה, אבל בגדה הוא לא נטש את הטרור. כל האיתותים שקיבלנו בשבועות האחרונים, שלפיהם חמאס מסכל טרור, לא הטעו אותנו. חמאס מרוסק ברצועה ומנסה לשקם תשתיות, ולכן האינטרס שלו הוא רגיעה בעזה. מאידך, אנחנו מתריעים כבר חודשים על כך שהארגון מקים תשתית טרור בגדה".

לידיעה המרכזית ב"ידיעות אחרונות" נלווית ידיעה המדגישה כי גונן חתם טרם מותו על כרטיס אדי, ועל כן הקרנית שלו נתרמה. לידיעה המרכזית ב"ישראל היום" נלווית ידיעה מאת שלמה צזנה, המוקדשת להתבטאות של ח"כ מוטי יוגב מהבית-היהודי בעקבות הרצח. ח"כ יוגב קרא לצה"ל שלא להציב ביהודה ושומרון פלוגות מעורבות של גברים ונשים. כוחות אלה, טוען ח"כ יוגב, הם "לא הכוחות המתאימים לגזרות כאלה. אולי הם מתאימים לשיטור, אבל לא ללחימה. כרגע יש כאן כוחות שהמשימה קצת גדולה עליהם. ערך השוויון לא עומד לפני ערך של בטחון ישראל והצלת חיים. עם כל זה שאני מכבד ומעריך את המוטיבציות, הכוחות האלה לא מסוגלים לערוך מרדף מיידי אחרי מחבל בורח. זה מעבר ליכולות הפעולה שלהן".

עוד ב"ישראל היום": טור פרשנות מאת יואב לימור, המוקדש ל"אתגר 'הזאב הבודד". "למרות כל המאמצים", כותב לימור, "טרם הצליחו בשב"כ ובצה"ל למצוא שיטה יעילה שתאפשר לצפות ולסכל את תוכניותיו של אדם בודד, שפועל לפתע באופן שונה". ב"הארץ", לצד הידיעה על מעשה הרצח, מתפרסם טור פרשנות מאת עמוס הראל, הכותב אף הוא על הקושי למנוע מעשי רצח שמבוצעים על-ידי פרטים, שאינם חלק ממערך צבאי של ארגון מחתרת. "אם אלה מחבל שפעל לבדו או קבוצה קטנה של צעירים שאין לה עבר בטחוני קודם, קשה יותר לאתר ולסכל את כוונותיהם", הוא כותב.

בשונה מ"ישראל היום", ב"הארץ" מתייחסים לרצח גונן לא רק דרך נקודת המבט של הצבא. עמירה הס, העיתונאית הישראלית היחידה שחיה ועובדת בשטחי הרשות הפלסטינית, כותבת בסיום טורה כמה מלים על רקע רצח גונן. תחת הכותרת "תזכורת" כותבת הס:

הידיעות באתרי חדשות על רצח תושב לוד, דני גונן, שהלך לטייל בעין בובין, הנחל של הכפר דיר אבזיע ממערב לרמאללה, לוו בהפניות לתקיפות קודמות: פצועים באלון-שבות מפיגוע דריסה וחייל מג"ב שנפצע מדקירה ליד מערת המכפלה בחברון. ומה לא מוזכר? כמובן, שני צעירים פלסטינים שכוחות צה"ל הרגו: עז א-דין אל-רארה, בן 21, שנורה למוות ב-10 ביוני במחנה הפליטים ג'נין, ועבדאללה רנימאת, בן 22, ב-14 ביוני בכפר מאלכ, שג'יפ צה"ל שנמלט ממיידי אבנים ובקבוקי תבערה דרס אותו למוות. מדי לילה צה"ל מבצע כתריסר פשיטות שגרתיות בממוצע. יש מקומות שבהם צעירים מתנגדים ביידוי אבנים ובזריקת בקבוקי תבערה על הג'יפים המשוריינים. לגבי הפלסטינים, כל פשיטה לילית, המלווה לא אחת בפיצוץ רימוני הלם וגז וירי, היא מיני-פיגוע".

מחיר טוב באמצע

לקראת ישיבת הקבינט המדיני-בטחוני שתדון בימים הקרובים בהסכם המסתמן עם חברות הגז, מציג הבוקר שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט" את "הסתירות הבולטות" במדיניות הגז של ראש הממשלה בנימין נתניהו. רשימתו של אמסטרדמסקי בנויה מאוסף ציטוטים מפי ראש הממשלה נתניהו, לצד הפרכה עובדתית של כל אחד ואחד מהם:

"נתניהו אומר שהוא 'רוצה להוציא את הגז מהאדמה כמה שיותר מהר', אבל בעצם מאפשר לחברות הגז לדחות את המועד"; "נתניהו אומר שהוא 'בעד שרוב הגז ישמש את המשק הישראלי', אבל בעצם מאפשר לחברות לייצא עוד ועוד גז"; "נתניהו אומר שהוא 'בעד השקעה בלתי פוסקת בכלל מרכיבי המשק', אבל בעצם לא מוכן לוודא שחברות הגז משקיעות בתשתית"; "נתניהו אומר שהוא קבע כי 'המדינה תקבל מהחברות מסים גבוהים', אבל בעצם מאפשר לחברות לדחות את תשלום מס ששינסקי"; "נתניהו אומר שהוא 'מבטיח מחירים תחרותיים ותימנע הפקעת מחירים', אבל בעצם מאמין שאין סיבה להטיל פיקוח קבוע על המחירים";
ו"נתניהו אומר שהוא 'בעד תחרות והכנסת משקיעים נוספים לשוק הגז', אבל בעצם מאפשר לחברות לדחות את מועד כניסת המתחרים לשוק".

הפגנה נגד מונופול הגז, 30.5.15 (צילום: פלאש 90)

הפגנה נגד מונופול הגז, 30.5.15 (צילום: פלאש 90)

כל סתירה המצוטטת לעיל מלווה בכמה משפטי פרשנות. הנה, לדוגמה, מה שכותב אמסטרדמסקי על הסתירה בין דברי נתניהו על "מחירים תחרותיים" לבין המתרחש בפועל: "גם אם יהיו שניים וחצי שחקנים בשוק הגז, תחרות של ממש על המחיר לא תהיה פה. לכן הדרך היחידה להפחית מחירים היא בהתערבות ממשלתית. עם זאת, פקידי משרד ראש הממשלה סבורים כי יש לקבל את עמדת חברות הגז ולהגביל את המחיר על-פי הממוצע כיום, אף שמדובר במחירי מונופול מופקעים, ונתניהו נוטה לקבל את דעתם".

ב"דה-מרקר" קורא איתן אבריאל לפעולה ישירה. "הנה כמה דברים שצריך לדעת על פרשת הגז, שנייה לפני שממשלת ישראל מוסרת אותו באופן סופי", כותב אבריאל לאלה מבין הקוראים שפיתחו תודעה מעמדית זה עתה, ומונה 14 נקודות מפתח להבנת המצב הנוכחי. הנקודה ה-14 מעודדת את הקוראים לחולל מחאה.

"אם הסיבה שנתניהו לוחץ את הממשלה לחתום על המתווה כבר השבוע היא הפחד מהתעוררות ציבורית", כותב אבריאל, "הרי שזו בדיוק הדרך לגרום למדינה לשקול את המתווה מחדש. בזמן המחאה של 2011, שזיעזעה את נתניהו, חלק מהמוחים התמקדו בשוק הגז ובהסכמים מול חברות הגז, והוא לא שכח את זה. על-פי אותו היגיון, אם אותם מוחים ופעילים חברתיים חושבים שהמתווה הנוכחי אינו עושה צדק עם הציבור – הם צריכים לעשות לנתניהו, לשרים ולפקידיהם בדיוק את מה שהם חוששים ממנו, ולצאת לרחובות".

גם ב"ממון", המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות", מתייחסים הבוקר להסכם הצפוי עם חברות הגז. ידיעה קצרה מאת עמיר בן-דוד נושאת את הכותרת "ה'מחיר המוסכם' של מתווה הגז: המאבק עדיין לא הסתיים".

הידיעה נפתחת בציטוט מפי "גורם ממשלתי" הטוען כי "ההכרעה על המחיר רחוקה מלהסתיים" שכן "גם לשר הכלכלה אריה דרעי לבטח יהיה מה לומר". השר דרעי הוא אחד מהכוכבים הבולטים ברשימת המיוחסים של "ידיעות אחרונות" בשנים האחרונות, ונהנה דרך קבע מסיקור מלטף בעיתון זה.

כעת מציע "ממון" לראות את דרעי כלוחם בטייקוני הגז. הלוואי ששר הכלכלה יעמוד בעוז על האינטרסים של הציבור הרחב, אולם קשה להאמין שכך יקרה, בהתחשב בעובדה שבשבוע שעבר הבהיר כי לשיטתו יש לפתח בהקדם את מאגרי הגז הטבעי, לפני שאיראן תשתלט על השוק, וביום חמישי האחרון התראיין לגלי-צה"ל וחזר על עוד כמה מנקודות המפתח בדפי המסרים של חברות הגז.

במדור הכלכלה המצומצם מאוד של "ישראל היום" אין הבוקר ידיעה המוקדשת לשוק הגז. עם זאת, המדור הקבוע המשווה עלות מוצרים בישראל לעומת חו"ל (היאלי יעקבי-הנדלסמן) מצא כי עלות 50 גרם גרעיני חרדל בישראל יקרה במעט מהמחיר באנגליה, אך זולה מהמחיר בארה"ב. "מחיר טוב באמצע", היא הכותרת. האם אי-פעם ישווה המדור את עלות הגז הטבעי בישראל לעומת ארה"ב ואנגליה, ואם כן, מה תהיה הכותרת?

עוד ידיעה כלכלית

אור קשתי מדווח בשער "הארץ" כי משרד ראש הממשלה דחה ניסיון של משרד הרווחה להוסיף ליעדיה של המועצה הלאומית לכלכלה בשנים הקרובות יוזמות לצמצום פערים וקידום שוויון הזדמנויות. לפי הידיעה, התוכנית הקיימת הוצגה לממשלה על-ידי פרופ' יוג'ין קנדל, העומד בראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה ונחשב למקורבו של נתניהו. התוכנית גובשה, מוסיף קשתי, לפחות בחלקה, על-ידי מכון המחקר הבינלאומי ראנד, שקיבל עבור עבודתו זו כ-3.8 מיליון שקל.

בין היוזמות שנדחו מונה קשתי קביעת "צמצום הפערים החברתיים וקידום שוויון ההזדמנויות" כיעד אסטרטגי, הוספת משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי כשותפים בגיבוש תוכנית ארוכת טווח על הפנסיה והתייחסות לתוכנית חדשה שתתמקד בשירותי רווחה לקשישים.

בשולי החדשות

בתחתית עמ' 18 של "ידיעות אחרונות" מדווח מתי סיבר כי ילד בן 10 נהרג ביום שישי האחרון במהלך משחק עם חבריו (ב"ישראל היום" מדווח על המקרה בתחתית עמ' 15). לפי הדיווח, לאחד מחבריו של הילד היה מקל ביד, שבקצהו מסמר. במהלך המשחק ננעץ המסמר בפלג גופו התחתון של הילד, ככל הנראה בכלי דם מרכזי, וכתוצאה מכך הילד איבד דם רב במהירות. הוא עדיין היה בהכרה כשפונה לבית-החולים, אך כבר במצב קשה. זמן-מה לאחר שהגיע לבית-החולים מת מפצעיו. לפי הדיווח, האירוע התרחש "ביישוב הבדואי לקייה".

ל"מעריב" מגיע ציון לשבח על סיקורו את המקרה. הידיעה בעיתון זה תופסת את המחצית העליונה של עמ' 10 ומלווה בתצלום גדול המציג צריפונים עלובים למראה ביישוב בדואי לא-מוכר, וזאת להבדיל מהיישוב לקייה. הידיעה אף כוללת את שמו של הילד המת – עוביידה חג'וג'אולי. מותר לשער כי המיקום וההבלטה קשורים לעובדה שאחד מהחתומים על הידיעה הוא יאסר עוקבי, בדואי תושב הנגב.

ב"הארץ" לא מדווח על מות הילד כלל.

המדינה רוצה את הנתונים

הכותרת הראשית של "כלכליסט" ושתי כפולות בתוך העיתון מוקדשות למאגר הביומטרי, לקראת סיום שלב הפיילוט וההחלטה הצפויה על חיוב כל אזרחי מדינת ישראל לצרף את טביעות האצבע שלהם למאגר. "1% מהאזרחים יבקר במשטרה אם המאגר הביומטרי יופעל", מצוטט בכותרת הראשית ראש המטה ללוחמה בטרור לשעבר, ניצן נוריאל.

נוריאל שוחח עם עומר כביר, אחד מכמה מומחים לנושא שמדבריהם מצטט העיתונאי. כביר מבהיר כי לפי הערכת נוריאל, כמה עשרות אלפי אזרחים חפים מפשע יזומנו למשטרה מדי שנה, אולם מדגיש כי נוריאל אינו נרגש מנתון זה. "זה פחות ממספר הפעמים שאדם מדבר עם המשטרה כשגנבו לו אופניים", טוען ראש המטה ללוחמה בטרור לשעבר, "זה לא באמת משפיע על חיינו. אין לי התנגדות שיתקשרו אלי אחת לשנה כדי לסייע בפענוח פשע".

שר הפנים סילבן שלום בעמדת הדרכונים הביומטריים בנמל התעופה בן-גוריון, 20.5.15 (צילום: מרים אלסטר)

שר הפנים סילבן שלום בעמדת הדרכונים הביומטריים בנמל התעופה בן-גוריון, 20.5.15 (צילום: מרים אלסטר)

הנה כמה ציטוטים נוספים שכלולים בכתבה של כביר, ולא הגיעו לכותרת הראשית של "כלכליסט": "המדינה רוצה את הנתונים שלך. היא רוצה להיות מסוגלת לתרגם טביעות אצבע לזהות. אם המטרה היתה רק למנוע גניבת זהות, תכנון המערכת היה שונה לגמרי" (פרופ' אלי ביהם, לשעבר דיקן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון וממדעני המחשב המובילים בישראל); "עצם הידיעה שבכל רגע גורמים מטעם המדינה יכולים להשתמש במידע, מורשים או לא – זה כבר הופך אותנו לפחות חופשיים" (עו"ד אבנר פינצ'וק, מנהל היחידה לזכויות אזרחיות ופוליטיות וראש תחום פרטיות ומידע באגודה לזכויות האזרח). "כלל האצבע בתחום הסייבר הוא שככל שמאגר מידע גדול יותר, כך הסיכונים שהוא מביא עימו גדולים יותר" (ברוס שנייר, ממומחי הסייבר המובילים בעולם).

לכתבה המרכזית מאת כביר נלוות שתי כתבות אחרות שלו, לרגל ההכרעה הקרובה על המאגר הביומטרי. האחת מוקדשת להשוואה בינלאומית, והאחרת מתמצתת את תשובות הרשות הביומטרית לשאלות העיתון (וכוללת קישור לחילופי הדברים המלאים בין הצדדים).

"אף שברשות השיבו על כולן [כל השאלות] בפירוט ובחלק מהמקרים גם לעניין, פעמים רבות התחושה היא שהשאלה לא זכתה למענה ראוי", כותב כביר בכתבתו. הנה דוגמה לשאלה ותשובה מתוך המסמך המלא:

האם תוכלו לספק הסבר מפורט וניתן לבדיקה ולאימות לגבי האופן שבו חושבו משקלי המדדים השונים והציונים שניתנו לכל חלופה, וכן להסביר מדוע שיטת החישוב שלכם עדיפה על זה שמציעים המתנגדים? להבהרה: אמירה כמו 'המדדים חושבו על-ידי המומחים המובילים בתחום ואושרו על-ידי ועדה חיצונית' אינה הסבר מתאים. אנחנו רוצים לדעת איך נראים הקרביים ושנוכל לבחון את ההסבר עצמאית.

'כאמור לעיל, המשקלים אשר ניתנו לכל אחד מעשרת המדדים מפורטים בטבלאות בדו"חות אשר פרסמה הרשות. המשקלים נקבעו על-ידי הועדה המייעצת, ולא על-ידי הרשויות. הציונים נקבעו על-פי תהליך מפורט ביותר אשר הוצג לוועדה המייעצת, עבר מספר עדכונים ושינויים ובוצע תוך היוועצות מתמשכת עם הוועדה המייעצת. במקרים מסוימים שונו הציונים ואופן קביעתם בהתאם להערות הוועדה, שכללה גם את נציגי משרד המשפטים/רמו"ט, הסטטיסטיקן הממשלתי – מנהל הלמ"ס, נציג ציבור וגורמים נוספים. צורת קביעת הציונים אושרה על-ידיהם בתהליך ארוך ומפורט, שבסיומו הוסכם על כל חברי הוועדה שהציונים ניתנו בתהליך סדור וראוי'".

שגרת המלחמה נמשכת

"הקורס השנתי שמלמד חיילים מהצבא הישראלי את מיומנויות הטיסה יסתיים השבוע", נכתב באתר זה לפני שנתיים בדיוק. "מבחינה עיתונאית, הערך של המידע הזה אפסי, אולם לדעת דובר צה"ל, 'ישראל היום' ו'ידיעות אחרונות', יש בכך די חשיבות ועניין לציבור כדי להצדיק ידיעה חדשותית".

אז כוונו הדברים למחזור 166 בקורס הטיס של צה"ל. הבוקר אפשר לכתוב אותן מלים ממש על מחזור 170. שני העיתונים הנפוצים ביותר בישראל (וכן "מעריב") מפרסמים ידיעות חדשותיות ובהן נתונים שפירסם אתמול דובר צה"ל על בוגרי הקורס.

מיתוג

בפתח המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מפנה משה רונן "חמש קטנות" לסא"ל נתי קרן, מפקד גדוד דוכיפת, במלאות עשור לחטיבת כפיר. "במה אתם שונים מלוחמי הצנחנים, גולני, גבעתי וחטיבת הנח"ל?", שואל רונן, וקרן משיב: "הלוחמים שלנו עושים אותו מסלול כמו חטיבות החי"ר האחרות, אבל כל לוחם ששירת בחטיבה יודע שהוא מהאנשים שבנו אותה ועיצבו את דמותה".

ענייני תקשורת (רכילות)

בשער האחורי של "ישראל היום" מתגאה כתב הרכילות ערן סויסה בתצלום הבלעדי (ניר פקין) שמעטר את מדורו. "פחות מ-24 שעות אחרי שיצא מבית 'האח הגדול', איציק זוהר ונטלי עטיה נפגשו, והפעם בלי מצלמות (לפחות זה מה שהם חשבו)", כותב סויסה. "השניים נפגשו בבר במרכז תל-אביב והשלימו פערים של מה שקרה ושל מה שעוד צפוי לקרות. גם הצלם שלנו היה שם כדי לתעד בבלעדיות את המפגש הראשון". במדור הרכילות של "ידיעות אחרונות" משובץ תצלום גדול ומוצלח הרבה יותר של עטיה וזוהר בבילוי המשותף. צחי קומה מדווח שעטיה העלתה את התצלום לחשבון האינסטגרם שלה, בליווי משפט ברכה אישי למעריצים.

בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מדווח כתב הרכילות צחי קומה כי בתו של המיליארדר ליאוניד נבזלין, אירנה, היא בת-זוגו העכשווית של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. נבזלין מחזיק בחמישית ממניות "הארץ".