בעוד שמעל האותנטיות של "מסמך גלנט" מרחף לפי שעה סימן שאלה מסוים, אין ספק שהמסמך שפירסם אמנון אברמוביץ' אמש – מזויף. המכתב ששיגרה רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו לשר הפנים אלי ישי כולו אחיזת עיניים והעמדת פנים. הוא אמנם אותנטי, במובן זה שאכן נכתב על-ידי הגברת נתניהו ונושא את חתימתה, אבל אינו אלא פוזה יחצנית שהופקה, קרוב לוודאי, בסיוע יועץ תקשורת, אם לא ביוזמתו, שווקה בליל שבת באמצעות כוכבי מחלקת החדשות של ערוץ 2, ויותר משכוונה אל שר הפנים נועדה לשפר את דימויה של הכותבת בעיני הציבור.
המסמך הזה מופרך מכל בחינה וסופו שיכה כבומרנג במי ששלחה אותו. הוא נקרא כמו כתב אליבי שבו מזיעה שרה נתניהו ממאמץ לשכנע את הנמען (שהוא הציבור הרחב, לאו דווקא שר הפנים) שהיא לא שקטה כל החודשים האחרונים בנסיונותיה להסיר את גזירת הגירוש מעל ילדי העובדים הזרים.
כמו חשוד המעלה על הכתב ציוני דרך ותאריכים כשהוא מכין את גרסתו לשופט, כך רעיית ראש הממשלה מפרטת בדקדקנות כרונולוגית את פניותיה לבעלה כדי להניע אותו להתיר לעובדים הזרים ולילדיהם להישאר בארץ. באותה רוח נקראת הפסקה הצורמת, המלאכותית, שבה היא פונה לשר ישי "כאם לשני בנים צעירים וכפסיכולוגית בשירות הציבורי [...] נושא זה קרוב מאוד ללבי, שכן אני רואה במקצוע שבו בחרתי שליחות יומיומית של טיפול וסיוע לילדים ולהורים".
שרה ובנימין נתניהו. 7.2.09 (צילום: אורי לנץ)
ניסוחי המכתב והנמקותיו הם שמביסים את מהלכה של שרה נתניהו. הם אינם מצלצלים כפנייה כנה של אשה שנרעשת ממראה הילדים והוריהם המיועדים לגירוש, אלא כמסמך מחושב שחובר במשרד של יועצי תדמית. יותר משהגברת נתניהו מצטיירת במכתב כאשה רחומה, שלאחר שנואשה מהפצרות ישירות בבעלה החליטה לעשות מעשה ולפנות לשר הפנים, היא נתפסת כמי שנפגעה מהערות שקראה בעיתונות על הפסיביות שהיא מגלה בסוגיה הזו.
שרה נתניהו ראתה בשבוע שעבר תמונות של עליזה אולמרט בהפגנה למען הילדים המיועדים לגירוש וקראה בעיתונים דברי ביקורת על כך שהיא כפסיכולוגית ילדים אינה נוקפת אצבע לטובתם. או אז הונפק המסמך היחצני שנמסר למהדורת החדשות הפופולרית של ערוץ 2 כדי שמירב הציבור יתרשם מגודל רוחה של הכותבת ומעומק רגשי הסולידריות שלה עם העובדים הזרים וילדיהם.
ערוץ 2 מילא את חלקו בעסקה. הוא קיבל לידיו ידיעה בלעדית, הוא נתן לה את החשיפה הרצויה (וגם הראויה, מבחינה עיתונאית), והוא עשה יותר מזה: אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל מצאו לנכון לשבח את הגברת נתניהו ולהלל את המכתב. דניאל אף הקדים רפואה למכה וביטל מראש, בהינף יד מזלזל, כל השגה על הלגיטימיות של מהלכה של נתניהו שתבוא מצד "צקצקנים".
הנה אפוא כמה השגות צקצקניות: לשרה נתניהו אין שום מעמד המעניק לה סמכות להפוך החלטת ממשלה; אם אכן יהיה משקל למכתבה לאלי ישי, יקום מחר בבוקר עיתונאי שיתהה בפומבי מדוע היא, "כפסיכולוגית", אינה מגלה אמפתיה לסבלם של אביבה ונועם שליט.
גם כאשר מניחים שמנהיגי מדינה מושפעים מדעותיהן של בנות זוגם, הדו-שיח ביניהם אמור להתנהל בביתם – ולא באמצעות מכתבים הממוענים לגורם שלישי; מה יהיה מעמדם של כל השיקולים הכבדים שהביאו את הממשלה להחליט כפי שהחליטה בעניין גירוש ילדי העובדים הזרים, אם מכתבה של שרה נתניהו יהפוך את הקערה על פיה?
ומה יהיה מצבו של בנימין נתניהו, בדעת הקהל ובעיני עמיתיו לניהול ענייני המדינה, אם יאמץ את עמדת אשתו ויציע לממשלה לחזור בה מהחלטתה? ובאיזה אור נלעג מוצג בנימין נתניהו עתה, כשברור שמכתבה של אשתו לשר הפנים נשלח על דעתו, שבועיים לאחר שהצדיק בפתוס את החלטת הגירוש? ומה יקרה לתדמיתו (ולזוגיות שלו) אם יתעלם מבקשתה?
ולאחר שציקצקתי את כל אלה, אחתום ואומר: התערבויות כאלו של בני משפחה קרובים אצל מנהיגי ציבור אינן חיזיון בלתי מוכר לחלוטין. בחיי מדינה צצים פה ושם מצבים שבהם רעיות משמיעות את קולן בפומבי כדי להשפיע על בעליהן המנהיגים. הן עושות זאת כשהן חוברות למחאות או לעצומות ומבטאות בכך את עמדותיהן העצמאיות. במה דברים אמורים? בתגובות ספונטניות, בעמדות אותנטיות – תכונות שלמרבה הצער לא נמצאו במכתבה של שרה נתניהו לאלי ישי.