באתר עיתון "הארץ" מופיעה רשימה ארוכה של כתבים ופרשנים. זו הרשימה שבאמצעותה מציג העיתון את כותביו הקבועים. נמנים עימם העיתונאים המוכרים כעובדי העיתון, וגם בעלי טורים שמעמדם הפורמלי אינו ברור: האם הם חברי מערכת "הארץ", כותבים חיצוניים, אנשי רוח המקבלים שכר סופרים, תורמים המנדבים לעיתון מפרי עטם? ספי רכלבסקי מופיע ברשימה הזו, וכך גם משה ארנס וישראל הראל, אך שמו של עוזי ברעם למשל נפקד ממנה.

רכלבסקי כרך את שמו בשמותיהם של ברעם, הראל וארנס כדי לבסס את טענתו שמעמדו אינו כשל חבר מערכת "הארץ", אלא כשל כותב חיצוני המזוהה פוליטית עם תנועת העבודה והשמאל, ובמובן זה, כך טען, אין הוא שונה משלושת הכותבים שהזכיר. בכך ביקש להדוף את הטענה שהוטחה בו על שלא הצהיר בגלוי על מעורבותו בקמפיין הבחירות של המחנה-הציוני. על חולשתה של ההנמקה הזו עמדתי כאן אתמול (30.5.15), אך עיון ברשימת חברי המערכת של "הארץ" הניע אותי להצביע על תרומתו של העיתון לעמימות זהותם של כותביו.

רשימת הכתבים והפרשנים שמפרסם "הארץ" כחלק מתעודת הזהות שלו אינה מבחינה בין חברי מערכת לכותבים חיצוניים. עם זאת, היא אינה כוללת את כל הכותבים החיצוניים שדבריהם מתפרסמים באופן קבוע בעיתון (למשל, עוזי ברעם, קרולינה לנדסמן, עודה בשאראת, סלמאן מצאלחה, דימיטרי שומסקי, רביב דרוקר ורבים אחרים). לקוראים הקבועים של "הארץ" לא ברור מעמדו של ב. מיכאל (שטוריו מתפרסמים מדי פעם) לעומת זה של יהונתן גפן (שאף הוא אינו מפרסם באופן קבוע), ומדוע שלמה אבינרי מופיע ברשימת הכותבים והפרשנים ואילו שמו של זאב שטרנהל נעדר ממנה.

אלה אינם דקדוקי עניות, אלא הארה של מצב לא תקין שיש בו משום הטעיה של הקוראים. זכותם של קוראי "הארץ" לדעת מי נמנה עם חברי המערכת ומי הם כותבים מזדמנים

אלה אינם דקדוקי עניות, אלא הארה של מצב לא תקין שיש בו משום הטעיה של הקוראים. זכותם של קוראי "הארץ" לדעת מי נמנה עם חברי המערכת ומי הם כותבים מזדמנים, מי הם השלד העיתונאי והכתפיים הפובליציסטיות שעליהם מתרקמים מדי יום התוכן החדשותי והאבחנות הפרשניות שמגיש העיתון לקוראיו ומי הם כותבים אורחים. יש תוקף שונה לדברים שכותבים חברי המערכת ולאלה שמהגגים כותבים חיצוניים.

בערבוביה הקיימת כעת, תעודת הזהות המוסרית והאידיאולוגית של "הארץ" הולכת ומיטשטשת. היא גם מובילה לתקלות, כפי שמוכיחה מעידתו של ספי רכלבסקי בשבוע שעבר: הוא נתפס ככותב מן המניין שהתנהלותו הטעתה לא רק את הקוראים, אלא גם את עורכי העיתון, אך בדיעבד טוען שהיה על כולם לדעת שהוא אינו נמנה עם חברי המערכת. מצד שני, שמו מופיע ברשימת הכותבים הקבועים, היוצרת רושם שאלה הם כלל חברי מערכת "הארץ".

הבלבול הזה אינו חייב להיתפס כתוצאה של פיגור טכני בעדכון רשימת הכותבים של "הארץ" (היא אכן אינה מעודכנת; לדוגמה, ראובן פדהצור המנוח נכלל בה), אלא נראה כנגזרת של התנהלות מחושבת מצד קברניטי העיתון. עורכי "הארץ" מבססים בשנים האחרונות, ביודעין, את סגל הפובליציסטים שלהם על כותבים חיצוניים. הם נוהגים כך, יש להניח, כדי לחסוך בעלויות וגם כדי להעשיר את קשת העמדות המוצגות מעל דפי העיתון ולהציע לקורא נבחרת מעניינת של כותבים. זו תפיסה לגיטימית, אך יש לה מחיר שבא, בין השאר, לידי ביטוי בהסתבכותו האחרונה של ספי רכלבסקי ובמבוכה שהיא גרמה לעיתון.

(גילוי נאות: הח"מ נמנה בעבר עם הפובליציסטים של "הארץ" וכותב מדי פעם לעיתון גם כיום)