הכותרות הראשיות

כותרותיהם הראשיות של כל העיתונים מוקדשות הבוקר לשיגור רקטת גראד מרצועת עזה לשטח ישראל, לראשונה מאז מבצע "צוק איתן". בשני העיתונים הנפוצים במדינה, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", מתרצים את הכותרת במטבע הלשון השחוק "השקט הופר".

השקט, יש לציין, אכן הופר. אלא שהוא כבר הופר כמה וכמה פעמים מאז המבצע הצבאי של הקיץ האחרון. לצד ירי רקטות ספורדי, דווח בחודשים האחרונים גם על מקרי חדירה, חפירת מנהרות וניסויי שיגור לעבר הים.

מאחורי הנוסחאות הקבועות שבהן מתארת העיתונות אירועים מסוג זה מסתתרת לא רק עצלנות רטורית, אלא גם כישלון מתמשך בשרטוטה של מערכה מתפתחת, המתקדמת מדי יום, גם כשהיא אינה מלווה בפיצוצים. כמו בירושלים ובשטחים, כך גם בצפון הנגב ודרום השפלה: כשמתעלמים או מצניעים את ההתרחשויות היומיומיות, קל להגיע למסקנה השגויה שלפיה באזורי המלחמה של מדינת ישראל למעשה שורר שקט.

פוליטיקה וכלכלה

אחרי כמה סימנים מקדימים, הבוקר נראה שתמה לה רשמית תקופת החסד של הסמן החברתי בממשלת נתניהו הרביעית, משה כחלון. שר האוצר החדש, שטרם מלאו שבועיים להשבעתו, הודיע אתמול כי לא יעסוק בעניינים הקשורים למשק הגז הישראלי, וכי יעביר את סמכויותיו בתחום זה לראש הממשלה בנימין נתניהו.

אף שכחלון עשה מה שעיתונאים רבים מן הסתם היו מצפים ממנו לעשות – לא לעסוק בתחומים שבהם הוא עשוי להימצא בניגוד עניינים ‒ הבוקר מזכים אותו העיתונים במקלחת צוננת.

"כחלון הבטיח ולא יקיים", עוקצת כותרת הנדפסת בשער "ידיעות אחרונות". ב"כלכליסט", היומון הכלכלי של קבוצת "ידיעות אחרונות", עושים שימוש באותו מוטיב, ורומזים כי בעתיד יבואו עוד מקרים מסוג זה. "ההבטחה הראשונה ששר האוצר לא יקיים", נכתב שם. "עכשיו הוא נזכר?", לועגת כותרת בשער "גלובס". ב"דה-מרקר", עיתון שכותביו הראשיים תלו תקוות גדולות בכחלון (אם כי ליוו אותן בהערות אזהרה מתבקשות), מכנים זאת בכותרת הראשית "סיבוב פרסה".

"שבוע לאחר כניסתו ללשכת שר האוצר, כשעל כתפיו משא עצום של ציפיות לפעולות למען הציבור והצרכנים, עלה משה כחלון על מטען הצד הראשון – והוא מתוצרת עצמית", כותב ב"דה-מרקר" העורך הראשי סמי פרץ, בטור שתמציתו נדפסת בשער.

"שר האוצר הוא בעל התפקיד המשקי הבכיר והמשפיע ביותר על כלכלת ישראל. התפקיד דורש מחויבות אמיתית של השר לקדם את המשק ואת הבטחותיו לבוחר. כדי לזכות באמון הציבור ובתמיכתו במאבקיו הבאים להורדת יוקר המחיה בדיור ובפיננסים, יצטרך כחלון להפגין עמדה עקבית ואמינה יותר מכפי שהפגין בסוגיית הגז הטבעי", מוסיף פרץ בהמשך המאמר.

משה כחלון מבטיח שיעסוק במשק הגז. חדשות ערוץ 2, ינואר 2015 (צילום מסך)

ברשימת פרשנות מקיפה המתפרסמת ב"כלכליסט" נדרש שאול אמסטרדמסקי לזהותו של הגורם שיקבל את הסמכויות שעליהן ויתר כחלון. "זה לא נדיר ששר מעביר את הסמכויות שלו בעניין ספציפי לשר אחר, אבל זה כן נדיר שהעברת הסמכויות נעשית לראש הממשלה", הוא כותב, ובהמשך מוסיף: "בשורה התחתונה, הוואקום הזה משאיר לנתניהו מרחב אדיר לפעול בו בלי שום קונטרה, בלי אף אחד שיגיד לו, 'רגע, בוא נחשוב על זה מזווית אחרת'. אלה רק הפקידים מול ראש הממשלה, שעכשיו חזר להיות, לפחות חלקית, שר-על לענייני אסטרטגיה כלכלית".

אבי בר-אלי, כתב האנרגיה של "דה-מרקר", מרחיב בנוגע לכוח החדש שניתן לראש הממשלה, וקושר זאת בין היתר להודעת ההתפטרות הטרייה של הממונה על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה. "בהמולת הרגע נשכח שלשום כי הסדר הפשרה שגילה התפטר במחאה על אישורו כלל לא קיים", כותב בר-אלי.

"למעשה זהו הסדר וירטואלי – סעיפיו העיקריים הופיעו מעל דפי עיתון זה בלבד, ובאופן חלקי. הוא מעולם לא הוצג לחברות הגז, ודאי שלא נחתם על-ידיהן. במלים אחרות, הממשלה והרגולטור הבכיר שלה לנושאי תחרות התקוטטו, עד כדי התפטרות, על ריק – מבלי שהשיגו קודם דבר מה שמצדיק זאת", הוא מוסיף.

"ראש הממשלה בנימין נתניהו אימץ אתמול באופן פומבי את התוכנית ה'סופית' החדשה לפירוק חלקי של מונופול הגז – מבלי שאיש התחייב בפניו שתוכנית זו אמנם תמומש. הוא התחייב ציבורית ליישום התוכנית הזו מבלי שווידא בכלל כי יש לו פרטנרים ליישומה בהסכמה. למעשה נתניהו נשכב על הגדר עבור תוכנית ערטילאית ולא מגובשת, ואף הסכים לוותר למענה על הסמן הימני שלו בהליך המשא-ומתן מול חברות הגז – עוד לפני שהמשא-ומתן הזה בכלל מוצה".

קובי מימון

בראש עמ' 4 של "ידיעות אחרונות" נדפסת הוכחה מרשיעה לסיבוב הפרסה של כחלון: פריים מתוך ראיון שהעניק לחדשות ערוץ 2 לפני הבחירות, ובו הבטיח כי יעסוק גם יעסוק בפירוק מונופול הגז הטבעי ובהבטחת התחרות בשוק זה.

כתבי העיתון גד ליאור ועמיר בן-דוד מציינים כי החלטתו של כחלון להימנע מעיסוק בתחום הגז התקבלה בשל חברותו עם בעל ההון קובי מימון, שהוא, לפי דיווחם, מבעלי מאגר הגז תמר, שבנתח ממניותיו מחזיקה חברת ישראמקו. ואולם, מי שייגש לקרוא את הרשימה של אמסטרדמסקי ב"כלכליסט" יתרשם שהתמונה מורכבת יותר.

"כחלון פסל את עצמו מלעסוק בענייני הגז בגלל חברותו עם איש העסקים ואיל הגז קובי מימון. אבל אם להיצמד לעובדות היבשות, מימון הוא בכלל לא איל גז. בעל השליטה הפורמלי בחברת ישראמקו הוא בכלל אדם אחר בשם חיים צוף", כותב אמסטרדמסקי. "אפילו ההודעה הרשמית של משרד האוצר מאתמול היתה מאוד זהירה בניסוח שלה, והגדירה את מימון כ'אחד מראשי הקבוצות שלהן אחזקות בתחום'. אבל אם מימון, פורמלית, אינו הבעלים של ישראמקו, מדוע כחלון היה צריך לפסול את עצמו?", הוא תוהה.

ברשימה נפרדת מפרט ליאור גוטמן מה עומד מאחורי התהייה של עמיתו. "האם כחלון חשף את מבנה הבעלות שקובי מימון מנסה להסתיר כבר שנים?", נכתב בכותרת. לטענת גוטמן, אף שלכאורה מימון אינו קשור באופן ישיר לחברה, ואף שלפחות חלק מזמנו הוא מתגורר בחו"ל, הוא עדיין נוהג להגיע למשרדיה ולעסוק בענייני גז.

"הקשרים בין קובי מימון לבין משה כחלון לא החלו אתמול ולא שלשום. השניים מכירים מגיל צעיר מאוד", כותב גוטמן בידיעה אחרת. "אף שלפני הבחירות ניסה כחלון להתנער פומבית מקשריו עם מימון בטענות שהתרחקו, הרי שאפשר ללמוד על עומק החברות ביניהם מכך שלפני כשבועיים התייצב כחלון בבית-המשפט כדי להעיד לטובת מימון".

מי שינסה לדלות היום מבין דפי העיתונים מידע מקיף על עסקיו וקשריו של מימון יעלה חרס בידו. איש העסקים המסתורי, שנזרק אל אור הזרקורים בגלל החלטה מתוקשרת של חבר קרוב שהתמנה לפתע לשר, מצליח לפי שעה להסתיר עצמו מעיני הציבור הרחב. הפעם, כך נראה, לא היה צורך בקובלנה פלילית.

ב"גלובס" מבטיחים שבקרוב ייחשפו פרטים נוספים על טיבה של החברות בינו לבין כחלון. יומון הערב הכלכלי מעדכן את קוראיו כי בית-המשפט התבקש לפרסם חלקים מאותה עדות שנתן כחלון בתביעה שאחד מהצדדים בה הוא מימון (הצד השני הוא זוגתו לשעבר). "מבלי לחשוף פרטים אסורים בפרסום, ניתן לומר כי אותם חלקים בעדותו של כחלון חושפים טפח מהחברות האמיצה בינו לבין מימון ואת יחסו של כחלון אל חברו הטייקון", מציינים חן מענית ולילך ויסמן.

עוד ידיעה כלכלית

כותרת לא גדולה הנדפסת ב"כלכליסט" מוקדשת להיקף חובותיו של הציבור הישראלי. "עלייה של 3 מיליארד שקל בהלוואות משקי הבית במרץ", נכתב בה בהתבסס על נתונים של בנק ישראל, שאינם כוללים הלוואות לצורכי דיור.

בשלושת החודשים הראשונים של השנה, מציין הכתב אמנון אטד, עלה היקף החובות של משקי הבית ב-10 מיליארד שקל. "העלייה בחובות השנה באה בהמשך לעליות של כ-23 מיליארד שקל בשנת 2014, כ-27 מיליארד שקל ב-2013 ועלייה של כ-20 מיליארד שקל ב-2012", כותב אטד. רוב העלייה שנרשמה מתחילת השנה, הוא מציין עוד, מקורה בהלוואות שנתנו הבנקים.

נתניהו ו"ישראל היום" (1)

"הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מדווחים על התגלעותו של משבר חדש בסביבה הפוליטית של ראש הממשלה. על-פי הדיווחים, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, בעל-ברית מוצהר של נתניהו, אינו שבע רצון מהחלטתו של ראש הממשלה למסור את תפקיד השר לענייני ירושלים לזאב אלקין. "אני לא עובד אצל אלקין", מצטטים את ברקת יובל קרני ודני אדינו אבבה ב"ידיעות אחרונות".

"לפני הבחירות נתניהו היה זקוק לברקת, אחרי הבחירות הוא זקוק יותר לאלקין", נטען בכותרתה של ידיעה חדשותית מאת דנה סומברג, משה שטיינמץ ואריק בנדר, המתפרסמת ב"מעריב".

"ברקת ציפה לאורך מסע הבחירות כי ראש הממשלה יקדם מהלך שיאפשר את מינוי ברקת עצמו לשר לענייני ירושלים", מציין ב"הארץ" יהונתן ליס. "במסיבת עיתונאים שקיים עם ברקת שלושה שבועות לפני הבחירות אמר לו נתניהו: 'אני אשמור על תיק ירושלים במשרד ראש הממשלה תחת הנהגתי ובעבודה של שיתוף פעולה הדוק יחד איתך ראש העיר'". כעת התוכנית נגנזת.

ניר ברקת לוחש באוזנו של בנימין נתניהו. ירושלים, 19.5.15 (צילום: מארק ישראל סלם)

"השעה היתה 11 בלילה כשלפתע צילצל הטלפון בביתו של ניר ברקת", נכתב בפתיח הכתבה ב"ידיעות אחרונות". "ראש עיריית ירושלים התבקש להגיע בדחיפות לרחוב בלפור, לביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. כעבור ארבע שעות ארוכות ומלאות בוויכוחים, עזב ברקת בזעם את הבית. אז, בשעה שלוש לפנות בוקר, כבר היה לו בוס חדש, וההבטחה שהעניק לו נתניהו נותרה ללא כיסוי".

ברשימה המתפרסמת ב"מעריב" מתאר בן כספית סיטואציה לילית כמעט זהה, אם כי אצלו הפגישה התקיימה בלשכת ראש הממשלה. "ברקת הוא לא פוליטיקאי טיפוסי. הוא אחד שאומר מה שהוא חושב וחושב מה שהוא אומר", מקדים וכותב כספית. "אחרי ששמע את החדשות הרעות מנתניהו, הוא ביקש מראש הממשלה לא לצרף גם את אלקין לשיחה. אבל נתניהו צירף", הוא מוסיף.

"כשאלקין הגיע, עמד ראש העיר ירושלים בלשכת ראש הממשלה, נתניהו מימינו, עו"ד דוד שמרון משמאלו, ואמר לזאב אלקין את הדברים הבאים: 'אלקין, זה חמור מאוד מה שאתה עושה. אתה סוחט את ראש הממשלה. זו בושה וחרפה, זו התנהגות לא ראויה. הרי עד אתמול אתה הגנת על הצורך לסגור את המשרד המיותר הזה ופתאום אתה לוקח אותו. אל תצפה ממני לשיתוף פעולה'.

"הסאגה הזו נמשכה, כאמור, קרוב לחמש שעות. נאמרו בה דברים קשים מאוד, מכל הצדדים, בעיקר מצדו של ברקת, שהודיע חגיגית שמבחינתו אלקין לא קיים. הוא מכיר רק את נתניהו ויעבוד מולו. לפנות בוקר עזב ניר ברקת את לשכת ראש הממשלה זועם כפי שאולי לא זעם מימיו. מינו לו אפוטרופוס. לאלקין תהיה עכשיו זכות חתימה על כל התקציבים של הרשות לפיתוח ירושלים. אלקין, בלי מטה ובלי מושג ובלי הקשר למשימות האדירות בירושלים, הפך לשותף שלו, ויוכל לטרפד את היוזמות השונות לפיתוח ירושלים כפי שטירפד אותן הפקיד של נפתלי בנט בקדנציה הקודמת. וכל זה, אחרי שביבי כבר הבטיח שזה נגמר".

ב"ישראל היום", שופרה של לשכת נתניהו, לא מתפרסמת היום ידיעה על המשבר בין ראש הממשלה לראש עיריית ירושלים. עדכון בנושא נקבר במעמקיה של ידיעה המתפרסמת תחת הכותרת "נותרה בעיית השר ה-13". אף שבידיעה מוזכר כי לברקת יש ביקורת על החלטתו של נתניהו, מתיאור התקרית נמחק כל זכר לבושה, חרפה, זעם חסר תקדים ושאר הגדרות חריפות שדווקא מצאו את דרכן לעיתונים אחרים.

נתניהו ו"ישראל היום" (2)

כל העיתונים מדווחים גם על מינויה של עו"ד כוכבית נצח-דולב לתפקיד פרקליטת מחוז ירושלים. קודמתה בתפקיד, עו"ד ליאורה חביליו, תכהן כפרקליטת מחוז תל-אביב. השוואה בין האופן שבו נוסחו כותרות הדיווחים מדגימה שוב את גישתו הייחודית של "ישראל היום" לאירועים שעל סדר היום החדשותי, המבדילה אותו משאר עיתוני הזרם המרכזי.

• "הפרקליטות שהגנו על משפחת נתניהו בבית-המשפט קודמו" ("ידיעות אחרונות").
• "הפרקליטה שייצגה את נתניהו בתביעת אב-הבית מונתה לפרקליטת מחוז ירושלים" ("מעריב").
• "עורכת-הדין שמייצגת את המדינה בתביעה שהגיש נפתלי נגד נתניהו קודמה לפרקליטת מחוז ירושלים" ("הארץ").
• "פרקליטת מחוז ירושלים (אזרחי): עו"ד כוכבית נצח-דולב" ("ישראל היום").

בכותרת המשנה של הדיווח ב"ישראל היום" שיבץ העורך הבהרה מפי מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר, גיא רוטקופף: "אין שום קושי או פגם במינוי". דבריו של האיש הובלטו אף שלא ברור אם היה לו קשר כלשהו להליך המינוי.

נתניהו ו"ישראל היום" (3)

כותרת בולטת ב"ישראל היום" מוקדשת הבוקר לידיעת המשך לכותרת הראשית של "הארץ" מאתמול. לפי דיווחו של כתב "הארץ" ברק רביד, נתניהו הצהיר כי יסכים לדיון בנושא "גבולות גושי ההתנחלויות" כצעד מקדים למשא-ומתן מדיני. הבוקר מתקנים ב"ישראל היום" את הנזק. "רה"מ ביקש משרת החוץ של האיחוד-האירופי לקבוע בהסכמה את שטח הגושים כדי שהבנייה תימשך", מובהר בכותרת המשנה של הידיעה, לצד הבהרה מפי נתניהו: "הם יישארו בידינו בכל מקרה".

סביבה

"ממצאים ראשונים: יש נפט בגולן", מכריזה הכותרת הראשית של "ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות". כתב הסביבה של העיתון, עמיר בן-דוד, מעדכן את הקוראים כי חברת קידוחים שערכה בגולן קידוחי ניסיון העלתה ממצאים העשויים להעיד על קיומו של נפט במצב צבירה נוזלי במעמקי האדמה.

בן-דוד מציין כי סימני הנפט התגלו בקידוח של חברת אפק, "חברה-בת של ג'ני-אנרג'י", שהיא גם "חברה-אחות של חברת IEI, שביקשה לבצע ניסוי בהפקת נפט מפצלי שמן בעמק האלה ונבלמה לאחר מחאה ציבורית שנמשכה מספר שנים". כעת, מדגישים עורכיו, מקסום התועלת מהתגלית האפשרית נתקל בקשיים בשל "התחייבויות משפטיות" המונעות מהקודחים לבצע מבחני הפקה מלאים.

הפרסום ב"ממון", המוגדר על-ידי העורכים כ"חשיפה" הגם שהוא מתבסס על הודעה לבורסה מלפני כחודש, נראה ככזה המשרת את יעדי מסע השתדלנות של החברה הקודחת, שלה ניסיון רב בשימוש מניפולטיבי בתקשורת. בימים הקרובים, מציין בן-דוד, החברה "מתכננת לפנות לוועדה המחוזית ולבקש לקבל היתרים לפעולות נוספות באתר. במקביל, צפוי קרב משפטי וציבורי מול ארגוני הסביבה והתושבים באזור".

הקו האדום של "ישראל היום"

"זעם במכללה: 'עזמי בשארה בחומר הלימוד'", מזדעקת כותרת בעמודי החדשות של "ישראל היום". כראוי לעיתון המכריז על עצמו כי הוא מאוזן, בכותרת המשנה מביאה הכתבת יעל ברנובסקי את נימוקה המתבקש של סטודנטית זועמת ("לא מוסרי"), ומנגד את הצטדקותה המרתיחה של הנהלת המכללה ("זה פלורליזם"). אלא שלא איזון ולא נעליים.

"ישראל היום", 27.5.15 (לחצו לקריאת הידיעה המלאה)

לצד ההבטחה הקבועה לאיזון – ומהשבוע גם "תו תקן" של מועצת העיתונות – ב"ישראל היום" מבטיחים מדי בוקר גם להיות הוגנים. בכך כושלת הידיעה המרעישה על חבר-הכנסת המשופם שנחשד בריגול נגד ישראל וכעת, מתברר, מזדחל לו בשקט לתוכנית הלימודים.

מי שיטרח ויקרא את גוף הידיעה שעליה חתומה כתבת החינוך של "ישראל היום" יגלה כי קצפם של הסטודנטים יצא לא משום שנדרשו לשנן את משנתו של בשארה, אלא משום שהתבקשו לקרוא מאמר מאת עמנואל קאנט שבמקרה נכלל בספר שעל עריכתו חתום הפוליטיקאי הנמלט. כדאי לחזור על זה שוב: ב"ישראל היום" מזדעזעים מהדרישה שסטודנטים ילמדו מאמר מאת אחד מגדולי הפילוסופים המערביים משום שבשורת הקרדיט של קובץ המאמרים שבו הוא נדפס מופיעות המלים "עזמי" ו"בשארה".

במכללה האקדמית תל-אביב–יפו, שתלמידיה אחראים למחאה, מסרו לכתבת "ישראל היום" את מה שהיה אמור להגיד לה העורך שלה רגע לפני השלכת הידיעה לפח המחזור: "המאמר המדובר הוא מאמר של הפילוסוף הידוע עמנואל קאנט, שתרגומו נמצא בתוך ספר שאותו ערך ד"ר בשארה. הספר כולל אף מאמרים של משה מנדלסון, יורגן הברמס, ז'אן דלמבאר ועוד".

עושים לביתם

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מקדישים היום כפולת עמודים שלמה לפרויקט התוכן השיווקי שמקיימת מערכת העיתון עם חברת המזון תנובה. דיאטנית מטעם החברה פגשה משפחה ישראלית המשתתפת בשיתוף הפעולה הפרסומי של "ידיעות אחרונות" ותנובה, והמליצה להורים כיצד לגרום לילדים לטעום מאכלים חדשים.

בין המאכלים שלדעת אותה דיאטנית כדאי לילדים לטעום: יוגורט, חלב, קוטג', "גבינה רכה" ו"גבינות". "אם ילד נגעל מאותו מזון לאורך זמן", מציינת הכתבת איריס ליפשיץ-קליגר, "שווה לבדוק מה עומד מאחורי זה. אולי מדובר בבעיה פיזיולוגית".

ענייני תקשורת

נתניהו יאסדר. ב"דה-מרקר" כותב נתי טוקר על הרפורמה ברשות השידור, וליתר דיוק על התוכנית לסגירת הרשות והחלפתה בגוף חדש. "הרפורמה ברשות השידור עברה לידיו של בנימין נתניהו יחד עם כל הסמכויות בתחום התקשורת. ההערכות הן כי נתניהו ימשיך ברפורמה – אך ירצה לערוך בה שינויים, שעיקרם הכנסת אנשיו לרשות", נכתב בכותרת המשנה.

בידיעה אחרת כותב טוקר על ההליכים המשפטיים סביב החלטתו של נתניהו לחייב את ערוץ 10 בתשלום דמי זיכיון בסך 16.8 מיליון שקל, במקום כשליש או רבע מכך כפי שהמליצו אגף התקציבים במשרד האוצר והמנכ"ל המפוטר של משרד התקשורת, אבי ברגר. לפי דיווחו של טוקר, מחלקת הבג"צים במשרד המשפטים עשויה שלא לתמוך בהחלטתו של נתניהו, וכפועל יוצא גם לא להגן עליה בבית-המשפט.

בנימין נתניהו ויצחק הרצוג ב"פגוש את העיתונות", ערוץ 2, 14.3.15 (צילום מסך)

ללא שם. כל הטבלואידים מדווחים על תביעה שהגיש החייל דמאס פיקדה, שהוכה על-ידי שוטר ומתנדב משטרתי בתקרית שתיעודה היכה גלים. פיקדה תובע את המדינה ואת שני המעורבים בתקרית; על אף שהמידע בעניין אינו חסוי או מצריך עבודת איסוף מורכבת, רק ב"ישראל היום" מצאו לנכון לציין את שמו של השוטר הנתבע – יאן סוביצ'קי. ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" בחרו לחסוך מהשוטר האלים את ההשפלה שבחשיפת זהותו.

סקרים ללא ערבים. במדור המכתבים למערכת של "הארץ" מתפרסם מכתב המותח ביקורת על החלטתם של עורכי מהדורת סוף-השבוע של "דה-מרקר" להתייחס לתוצאותיו של סקר שנערך בקרב יהודים בלבד ככזה המייצג את כלל האוכלוסייה בישראל.

"סקרים מתיימרים לשקף מציאות. בה בעת, הם גם יוצרים אותה", כותב מחבר המכתב, נדב מיארה מחולון. "הבחירה של עורכי הסקרים להפנות עורף למי שאינו יהודי חוטאת ליומרה של שיקוף מציאות החיים בישראל. ההחלטה לפרסם סקרים כאלה בעיתון משלימה את החטא הכפול, והופכת את ההתעלמות הסטטיסטית למציאות של הדרה".

one. במוסף "הערב" של "גלובס" מדווח לי-אור אברבך על בקשה לתביעה ייצוגית נגד חברת סיטינט, מפעילת אתר הספורט one מקבוצת "ידיעות אחרונות". על-פי הדיווח, מגישי הבקשה טוענים כי באתר נמנעו מתשלום תנאים סוציאליים למאות עובדים שהועסקו בו בשנים האחרונות.

ביקורת. במוסף "המגזין" של "מעריב" מראיינת רותי זוארץ את מבקר הטלוויזיה של "הארץ" לשעבר, ירון פריד, המעלה כעת מופע סטנד-אפ בכיכובו.

"אף פעם לא הייתי מבקר אימתני, אף אחד לא פחד ממני, ותמיד באתי מאהבה או לפחות מתוך רצון ליהנות, כי אני ממש לא מחפש לסבול, כמו כמה מבקרים שנראים כאילו הם מתעבים את המדיום שהם אמורים לבקר ואת חייהם באופן כללי", אומר פריד לזוארץ. "הייתי מבקר הטלוויזיה של 'הארץ', ואחרי שנה וחצי עזבתי מרצוני החופשי את התפקיד, פשוט מפני שלא מצאתי בו שום הנאה. רק בדיעבד התברר לי שהג'וב הזה נחשב נחשק, ואני בכלל לא ידעתי שהוא כזה".

רגישות. "האיש שיש לו הכל" (כותרת לראיון עם גבר ישראלי שנולד עם שתי מערכות רבייה, זכרית ונקבית. סמדר שיר, "ידיעות אחרונות").