ד"ר עו"ד חיים שיין, פובליציסט "ישראל היום", פרש את תפיסת עולמו ואת עמדותיו בנוגע לתקשורת הישראלית במהלך ראיון שקיים עם עו"ד אלעד מן. הראיון בן השעה שודר בתוכנית "דלתיים פתוחות" של רדיו-משפטי, ערוץ הרדיו המופעל על-ידי מחוז תל-אביב והמרכז של לשכת עורכי-הדין, בעריכתו של העיתונאי עו"ד יובל יועז. "העיתונות היא כלב המשמר של ערכי היסוד של המדינה", קבע שיין. לחלק מהשיחה שהוקדש לתקשורת בישראל ניתן להאזין כאן בעמוד זה.

שיין, מהפובליציסטים הפורים ביותר בעיתון הנפוץ במדינה, דחה את הטענה שהעלה מן כאילו "ישראל היום" מוטה באופן חריג. "האם יש כלי תקשורת אחד במדינת ישראל שאינו מוטה?", תהה שיין והוסיף: "לכולם יש הטיות ולכולם יש אג'נדה ואני חושב שהגיע הזמן שגם לימין הישראלי יהיה איזשהו כלי שלא היה לו אף פעם". לדברי שיין, "זה דבר גדול שיש במדינה דמוקרטית כלי ביטוי לימין".

בהמשך הדגיש שיין כי הבעיה היא דווקא עם כלי תקשורת בעלי אג'נדה חבויה, שמציגים את עצמם כאובייקטיביים בעוד שבפועל אינם כאלה. "הציבור לא תמיד יודע מה מסתתר מאחורי הפרשנות שלכאורה נראית אובייקטיבית", התריע.

בתשובה לשאלה על הנטייה של "ישראל היום" לתמוך באופן עקבי וגלוי בכל עמדותיו של בנימין נתניהו אמר שיין כי בעיתון יש גם ביטוי לביקורת על ראש הממשלה וכי הוא עצמו מתעצבן לפעמים למקרא ביקורת על נתניהו ב"ישראל היום", מפי מרדכי גילת או דן מרגלית. "אני באופן אישי", הוסיף, "יש לי גם ביקורת, אבל אני בכלל חושב שביקורת צריכה להיות במינון נכון, על העניין ולא על האדם".

בחלק אחר של הראיון הרחיב שיין באשר לביקורתו על נתניהו, בכל הקשור לאורח חייו. "אני הייתי שנים בן-בית כנער אצל מנחם בגין ואני ראיתי איך התנהל הבית של מנחם בגין", אמר שיין. "הספה הישנה שלו נמצאת היום במרכז מורשת בגין. הייתי מאוד רוצה לראות ראש ממשלה שמתנהל יותר בצניעות, שאורח החיים שלו יש בו יותר ענווה, אבל אני חייב להודות שגם החברה הישראלית השתנתה. אם מנחם בגין היה מועמד היום לתפקיד ראש הממשלה, אני מטיל ספק אם הוא היה נבחר".

התבטאות מעניינת של שיין במהלך הראיון נגעה לעמדתו ביחס להתארגנות עיתונאים בתקשורת. שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", ידוע כמתנגד עקבי ונחרץ להתארגנויות עובדיו. ב"ישראל היום" עצמו, בשונה ממרבית כלי התקשורת המרכזיים בישראל, לא קם בשנים האחרונות ועד. אולם נראה כי לשיין עמדה שונה בתחום זה. מן שאל את אורחו על היוזמה האחרונה של ארגון העיתונאים לעיגון סעיפי תקנון האתיקה בהסכמים קיבוציים שנחתמים בכלי תקשורת. "האם כלים כאלה והניסיון להפריד בין בעלות לבין הניהול המקצועי של עיתון הם כיוונים שאתה רואה כחיוביים ונחוצים?", שאל מן.

"כל הפעילות הזו היא מבורכת", השיב שיין, "אבל אני לא מאמין שרק הסדרים טכניים, חוקיים-רגולטוריים, יכולים להתמודד עם הבעיה הזו. יש פה איזושהי בעיית עומק".

בהמשך הוסיף שיין: "ברור לגמרי שעיתונאים צריכים להיות מאורגנים בהסכמים כדי להבטיח את מעמדם המקצועי, אבל הבעיה היא חוט השדרה של העיתונאי. אם יש עיתונאי עם חוט שדרה, בסופה של הדרך הוא ינצח. אם יש אנשים שהם רכיכות, וכל הזמן מרגישים את הצורך לשרת את אדונם, אז מטבע הדברים בסופו של דבר הציבור מצביע בידיים וברגליים. הציבור מבין את העניין הזה, אי-אפשר להסתיר את זה להרבה זמן".

לדברי שיין, "עיתונאי קודם כל צריך להיות אדם ערכי. אדם שאין לו מחיר, שאתה לא יכול לקנות אותו בכסף. עיתונאי זה שליחות, שליחות חברתית ממדרגה ראשונה. העיתונאים הם מתווכי הידע של החברה, העיתונאים הם אלה שמעצבים את עמדות הציבור, לכן פה האחריות היא בלתי רגילה. ואני חושב שאם עיתונאי אין לו עקרונות ואין לו ערכים, והוא לא פייטר ולא אמיץ, אז הוא לא ממלא את תפקידו".

בתשובה לשאלה על פרשת הדלפת סרטון יום-ההולדת ממערכת "ישראל היום" ושליחת עיתונאים במערכת לבדיקות פוליגרף הבהיר שיין כי הוא אינו בקיא בפרטים, אך השיב באופן עקרוני כי "כאשר אנשים עובדים בתוך מערכת מסוימת, האמון בין ההנהלה לבין העובדים זה דבר קריטי. אתה לא יכול לשבת – לא רק במערכת של עיתון, אלא גם במפעל לייצור פלסטיק – כשאתה חושב שמישהו מתחתיך בוחש, מעביר מידע וכו'".

אגב כך התייחס שיין בעקיפין לצנזורה בעיתון כשאמר שהוא לא עיתונאי, אלא כותב דעות, ולכן "אף אחד לא יכול להגיד לי מה לכתוב – מקסימום אם מה שאני כותב לא נראה, אז לא מפרסמים את זה".