השגרה תלויה ועומדת בנס
קצב אירועים חריג לסוף-שבוע גודש את מהדורות יום א' הצנומות של עיתוני הדפוס: מקבץ פיגועי טרור, תקיפה צבאית בסוריה, התפתחות במשא-ומתן הקואליציוני ומעל הכל – רעידת אדמה חזקה שהרעישה את נפאל.
כל הכותרות הראשיות מוקדשות לרעש האדמה בנפאל וכל התמונות המרכזיות בשערי העיתונים מציגות את ההרס באזור. שני הטבלואידים הפופולריים שומרים על המסורת שלפיה בכל הקשור לפן המילולי, פחות זה יותר. "האדמה רעדה בנפאל", נכתב בכותרת "ישראל היום". "נפאל רעדה", נכתב ב"ידיעות אחרונות". בעיתון "הארץ" מדווחת הכותרת הראשית כי "יותר מ-1,500 נהרגו ברעידת אדמה בנפאל". "מעריב" מתעלם בכותרתו הראשית מלמעלה מ-1,500 הרוגים ומתמקד בישראלים הנמצאים בנפאל, על אף שככל הידוע עד כה, איש מהם לא נהרג. "מתפללים שיחזרו בשלום" היא הכותרת שמודפסת בעיתון זה על רקע תצלום לא דרמטי יחסית של ההרס במדינה.
"כדרכם של יהודים, אחזה בהם בכל מקום שהם דאגה לגורל אחיהם שבנפאל", מבאר מאמר המערכת של "המבשר" את התחושות שבוודאי התעוררו בקרב ישראלים רבים, שאליהם כיוונו עורכי "מעריב". מחבר מאמר המערכת בעיתון החרדי ממשיך ומסביר כי "קטמנדו, עיר הבירה של נפאל והעיר הגדולה ביותר במדינה, מושכת אליה גם תיירים ישראלים רבים במשך השנה". בעיתונים האחרים מפרטים את הנסיבות שהביאו כמה מהתיירים הישראלים דווקא לנפאל.
"מאמץ לחלץ זוגות הפונדקאות ותינוקותיהם", נכתב בשער "ישראל היום". "פגים בני יומם, בלי מים וחשמל", מפחידה כותרת בשער "ידיעות אחרונות", ליד תצלום של שני גברים אוחזים בשתי תינוקות. "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" מקדישים את הכפולה השנייה לדיווח על מצוקת ההורים הטריים ותינוקותיהם, שכמה מהם נולדו טרם זמנם וזקוקים לטיפול רפואי דחוף. ב"המבשר", כמו גם בעיתונים חרדיים אחרים, הדיווח הנרחב על הרעש בנפאל והחשש לישראלים הנמצאים באזור אינו מתייחס כלל לתינוקות שנולדו לזוגות ישראלים בעקבות הליכי פונדקאות.
"רעידת האדמה שינתה באחת את המציאות בנפאל", נכתב בהמשך מאמר המערכת ב"המבשר". "המורא מפני המוראות, והחשש מפני העתיד שאינו גלוי – כובשים את כולם. כך מקבל האדם, קרוץ החומר, המנסה מדי פעם להתרברב ולהתגאות בבחינת דל גאה, איתותים המציגים בפניו את האמת, את אפסיותו וחדלונו מול מצוקי תבל ומוסדי ארץ. היקום וכל אשר בו, שנבראו בעשרה מאמרות בידי יוצר כל, נתונים בידו ככלי ביד יוצר ואין בלעדו מאומה. ככל אשר יחפוץ וככל אשר יהיה בעיניו לטוב – יעשה. הטכנולוגיות המתקדמות והמתוחכמות ביותר, הפרופסורים והמלומדים המחוכמים ביותר אינם יכולים לעמוד נגד איתנותה של הבריאה אשר יצר בורא עולם ואשר בחוכמתו מנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים. שעה זו של רעידת אדמה מכרזת בפני באי עולם כי יש מנהיג לבירה, ואף השגרה תלויה ועומדת בנס".
העיתונות שאינה חרדית מספקת הסברים אחרים לרעש. "אדמה משוגעת" היא הכותרת המרכזית בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "האדמה הרעה", מאשימה הכותרת המרכזית בכפולה הפותחת של "מעריב".
סיבות בטחוניות מוצדקות
בכל העיתונים מדווחים כי מטוסי חיל האוויר הישראלי תקפו מטרות בסוריה ונסמכים על התקשורת הזרה. יואב לימור ב"ישראל היום" ואלון בן-דוד ב"מעריב" מפרסמים מאמרי פרשנות קצרים המתמקדים באפשרות שחיזבאללה יגיב על התקיפה, תוך הדגשת העמדה ששני הצדדים, ישראל וחיזבאללה, אינם מעוניינים בעימות. "הארץ" מעניק לעמוס הראל מרווח כתיבה רחב, המאפשר לו לשרטט תמונה מורכבת יותר, הכוללת את איראן והגורמים הבולטים במלחמת האזרחים בסוריה.
ב"ידיעות אחרונות" מדגיש אלכס פישמן כי התקיפות הישראליות בסוריה מסייעות לארגונים האסלאמיסטיים הקיצוניים שנלחמים בצבא אסד. לדבריו, ממילא ההפצצות הישראליות מסכלות הברחת נשק בכמות שולית ביחס ל"רכבת הנשק הצרפתית-סעודית" שזורמת בימים אלה לצבא לבנון, ואשר תגיע בסופו של דבר לידי חיזבאללה.
"לפני שיוצאים כאן בצהלות שמחה על הצלחתה של התקיפה האווירית המסתורית בסוריה שיוחסה לישראל בסוף-השבוע", מתריע פישמן, "כדאי להיזכר: גם לפני כמה עשורים נראתה כאן שמחה דומה כשצה"ל תקף מטרות סוריות בלבנון 'מסיבות בטחוניות מוצדקות' – וגרר אותנו למעורבות במלחמת אזרחים שלא נגעה לנו ואשר סיבכה אותנו במשך 18 שנה בבוץ הלבנוני".
טיפ לקוראי "ידיעות אחרונות"
כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מאגדת הבוקר שלל ידיעות קש וסנסציה. הידיעה המרכזית עוסקת בהצהרתו של האלוף האולימפי ברוס ג'נר כי הוא עובר תהליכים שונים כדי להפוך לאשה. לשון הידיעה, מאת ציפי שמילוביץ, מגלמת בעצמה את השינוי שעובר ג'נר. היא נפתחת בהתייחסות אל ג'נר כאל גבר ("אמר ג'נר", "ג'נר סיפר"), נמשכת בהתייחסות כפולה ("אמר-אמרה") ומסתיימת בהתייחסות אל ג'נר כאל אשה ("ג'נר סיפרה", "אמרה ג'נר").
עוד בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" – ידיעת תצלום המציגה את שחקן העבר ריצ'רד דין-אנדרסון, שגילם בשנות ה-80 את "מק'גייוור", כפי שהוא נראה כיום, כשהוא בן 65: "עם שיער לבן, כרס ואימונית". כיתוב התצלום מסתיים בטיפ לקורא המצוי: "אז אם אשתך תוהה לאן נעלם הפנתר שהיית לפני שלושה עשורים – תראה לה את מק'גייוור". לחלופין, פנתר לשעבר המנוי על "ידיעות אחרונות", אתה מוזמן להראות לה את ג'נר.
טרור
רעידת האדמה והתקיפה בסוריה דוחקות ממרכז תשומת הלב את ההסלמה בירושלים, שהחלה באירוע דקירה בלילה שבין שישי לשבת. לפי הדיווח ב"ידיעות אחרונות", הדוקר היה עלי סעיד אבו-רנאם, פלסטיני בן 16, שהגיע לעמדת בידוק ליד שכונת א-טור, שלף סכין קצבים והתנפל על אחד החיילים במקום.
ראש עיריית ירושלים ניר ברקת מלווה פצוע מפיגוע דריסה בירושלים, 25.4.2015 (צילום: יונתן זינדל)
"הלוחמים הצליחו להדוף אותו והוא החל להימלט אל עבר מחסום א-זעים הסמוך", מדווחים ירון דורון, דני אדינו אבבה ואליאור לוי. "הלוחמים פתחו במרדף אחריו תוך ירי אזהרה באוויר, ובמקביל קראו לעבר הלוחמים במחסום א-זעים כדי לעורר את תשומת לבם למחבל המתקרב וכדי למנוע ירי דו-צדדי. הנער הפלסטיני שלף סכין נוספת ורץ לעבר המחסום. המאבטחים והלוחמים שהיו במחסום קראו לו לעצור. הוא המשיך לרוץ, נורה ונפצע באורח אנוש". זמן קצר אחר-כך מת מפצעיו. בעקבות מותו פרצו עימותים בשכונה, שהובילו לנפגעים בשני הצדדים. בשולי הדיווח של "ידיעות אחרונות" נכתב כי "ברשות הפלסטינית" טענו שהצעיר כלל לא ניסה לדקור חיילים.
ב"מעריב" מתארים נועם אמיר, אלון חכמון ויאסר עוקבי רצף אירועים דומה, אולם מוסיפים כי בני משפחת אבו-רנאם דחו את טענות המשטרה כאילו ניסה לדקור חיילים. לפי כתבי "הארץ" גילי כהן, ניר חסון וג'קי חורי, אבו-רנאם היה בן 17. בעיתון זה מדגישים את הכחשת בני משפחתו כאילו ניסה לדקור חיילים בליד של הידיעה. ב"ישראל היום" מדווחים על אירוע הדקירה בלי לציין את גרסת בני המשפחה של ההרוג.
בשבחי הקולוניאליזם (ואף מלה על הנאציזם)
במדור הדעות של "מעריב" מתפרסם הבוקר טור מאת מאיר עוזיאל תחת הכותרת "זהירות, הומניזם". על רקע ההרוגים הרבים מבין האפריקאים שמנסים להגר לאירופה בספינות רעועות, תוהה עוזיאל אם לא היה מוסרי עבור אימפריות המערב להמשיך בשלטון הקולוניאלי שלהן על מדינות אפריקה ולא להעניק לתושביהן עצמאות. "האם העובדה שהאדם המערבי מסר את המדינות האפריקאיות לשלטון העמים האפריקאיים היא עובדה המעידה על מעשה מוסרי או אולי היה זה מעשה לא מוסרי?", הוא שואל. "מה מוסרי בהענקת חופש לקולוניות, אם התוצאה היא רעב, אכזריות וגיהנום שממשיכים חמישים שנה בלי סימן שזה נגמר".
לדברי עוזיאל, תפיסת העולם ההומניסטית, שאופיינית לבני המערב הלבנים, מציבה את העולם במלכוד: "ההומניזם הטבוע בנפש המערבית [נאצים] אינו מאפשר לאדם הלבן לחזור ולשלוט באפריקה. אי-אפשר לצפות היום ששלטון מערבי [נאצים] יגיע כדי להחזיר אנושיות למדינות האלה. [...] ברור שאם רמת החיים המערבית ורמת השלטון המערבית [נאצים] לא יגיעו אל שאר העולם, בני-האדם ימשיכו לסבול" (התוספות בסוגריים אינן במקור).
לפני כשנה סערה התקשורת בארה"ב בעקבות התבטאות של בעל דעה שמרני כי בהתחשב במצבם הנוכחי של אפריקאים-אמריקאים, עדיף היה להם להמשיך לחיות כעבדים. בישראל, אפשר לנחש, איש לא יתרעם על טענה כמו זו של עוזיאל, ולא משום ההבדל במעמדו הציבורי לעומת זה של השמרן האמריקאי.
שקיפות וצנזורה בקצא"א
ליאור גוטמן מדווח ב"כלכליסט" כי במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה ינסו להפוך את חברת קצא"א לשקופה יותר. "משרד האוצר לא אהב בלשון המעטה את ההתנהלות הסודית, אולם משיקולים פוליטיים פעילות החברה נשארה גם בשנה האחרונה מעומעמת", כותב גוטמן. כעת, לקראת סיום המסגרת המשפטית שתחתיה פועלת החברה ("חוק הזיכיון"), יש אפשרות לשינוי.
אלוף בן בוועידת "הארץ" לדמוקרטיה. תל-אביב, 17.2.15 (צילום: אמיר לוי)
בשער "הארץ" מדווח עורך העיתון אלוף בן – שפירסם לאחרונה סדרת רשימות על קצא"א והביא את הצנזורית לדרוש כי תיפתח חקירה לאיתור המדליפים שלו – על התבטאות של יו"ר קצא"א אלוף (במיל') יוסי פלד, שהעניק ראיון ל"ידיעות אחרונות". "מאוד לא נוח לי עם החיסיון, אך זה לא נתון בידי", אמר פלד לנחמה דואק בראיון שפורסם בגליון יום שישי האחרון. "לפני 40 שנה הוחלט שזה סודי, וכך זה נשאר. מבחינתי אפשר לפתוח הכל, אבל מדינת ישראל היא בעלת המניות, לא אני".
עובדה מעניינת היא כי בראיון עם פלד ב"ידיעות אחרונות", ההתבטאות הזו לא קיבלה כל הבלטה. כך גם התבטאות אחרת של פלד, שלפי בן כוללת דברים ש"עומדים בניגוד להנחיות הצנזורה הצבאית, המונעת מהתקשורת לפרסם פרטים על אופן השליטה והניהול של החברה". הכוונה לציטוט שבו אמר פלד: "הזיכיון עומד לפוג בעוד שנתיים-שלוש, והבנתי שרוצים להפריט את החברה. אני מציע לא לעשות זאת. גוף כזה צריך להישאר בבעלות ממשלתית". בן טוען כי מדברים אלו עולה ש"ישראל הלאימה בפועל את חלקה של חברת הנפט האיראנית בבעלות על קצא"א", כפי שטענה חברת הנפט האיראנית בכתב התביעה שלה בהליך הבוררות בין שתי המדינות. עד עתה לא דווח כי הצנזורית הצבאית הראשית קראה לחקור את פלד ו"ידיעות אחרונות" בחשד לעבירת צנזורה.
מסים
אורי תובל מדווח ב"כלכליסט" כי שר האוצר המיועד משה כחלון מכין תקציב "שלא יכלול העלאת מסים על עבודה (הטלת מס ירושה עדיין נבחנת) או קיצוץ במשרדים החברתיים". הכותרת הראשית ב"דה מרקר" קוראת: "הפתרון של האוצר למשבר הדיור: להקפיץ בבת אחת את כל המסים על נדל"ן".
מהנעשה בשינקין
ההכרזה של שרה שטרן על סגירת קפה תמר שברחוב שינקין מובילה לכתבות בשלל עיתונים. אדווה כהן ודני ספקטור מדווחים על הסגירה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "ממש כמו כסית לפניו, גם קפה תמר ייזכר לנצח", הם כותבים. "ואולי, כמשל לתוצאות הבחירות האחרונות, כבר אין מקום לאותה בועה תל-אביבית מנותקת שהצליחה לשרוד כל-כך הרבה שנים בלי לצאת מגבולות שינקין". לכתבתם מצורפת רשימה קצרה מאת יגאל סרנה, שכותב: "בתמר השומשום היה בשר הזמן. שומשום הבייגלה שנשר משך 74 שנים מצטבר בחרכי בלאטות. שומשום הטוסט-בייגלה-גבינה-זיתים, שטעמו שאין שני לו בא מעשרות שנים וחריכה, שמן ומרגרינה וגבינה. כך שאם רצית לראות כמו בחתך רוחב את ארכיאולוגיית העיר העברית שנמחקת על-ידי החמדנות, עברת בתמר".
בשער האחורי של "כלכליסט" מתהדרת הכתבה מאת גלי וולוצקי על סגירת בית-הקפה בסטמפה "כפי שנחשף באתר 'כלכליסט'". וולוצקי שואלת את הסופר דודו בוסי, מהיושבים הקבועים בקפה, היכן יישב עכשיו. "קפה ביאליק או המנזר", משיב בוסי. על שאלה דומה משיב המשורר רוני סומק: "אני חושב על הנסיך-הקטן".
גם גדעון לוי נדרש לסוגיית קפה תמר ומקום מפלטם של היושבים הקבועים בו, במאמר המתפרסם במדור הדעות של "ארץ". במוסף "גלריה" של העיתון כותבת דפנה ארד כי אפשר לראות בפתיחת סניף של קופיקס ברחוב, לצד סגירת קפה תמר, "עדויות לסופה הסופי בהחלט של מדינת שינקין, שהקים דני דותן מלהקת הקליק בשנות ה-80, כרעיון שהוא מעבר לרחוב", אבל הבחנה כזו היא בעצמה מיושנת וממוחזרת, שכן "גופתו של הווילג' של ישראל הפכה מזמן לקניון חוצות משופץ ומדשדש".
עושים לביתם (של בני משפחת גפן)
הידיעה המרכזית בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" (רז שכניק) מתארת את שאירע אמש בהופעה של הזמר אביב גפן. שתי הידיעות הפותחות את מדור הרכילות של העיתון (צחי קומה) מוקדשות אף הן לגפן.
ענייני תקשורת
רק ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה (גילי כהן) על חיילים שתועדו כשהם תוקפים עיתונאים בשטחים.
מי שתיעד את התקיפה בשטחים היה צלם אקטיבסטילס, קולקטיב צלמים שמעלה בימים אלה תערוכה של תמונות שצילמו במהלך מבצע "צוק איתן". במוסף "גלריה" משוחחת שני ליטמן עם קרן מנור, מצלמות הקולקטיב, לרגל פתיחת התערוכה.
במדור הדעות של "הארץ" קורא רוגל אלפר לאיל ההון חיים סבן להשקיע בישראל ואולי להקים בה עיתון שיתחרה בזה של המיליארדר שלדון אדלסון.
ב"דה-מרקר" כותב איתן אבריאל על הקושי של עמותות מסוג מסוים לגייס תרומות, וזאת על רקע מסע התרומות שהחל בו אתר זה בשבוע שעבר.