שנים של התעלמות

"מחדל הסרטן" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המסמנת את חדירתו המסיבית של נושא הזיהום הסביבתי בעיר הצפונית למרכז סדר היום התקשורתי, בעקבות דו"ח של משרד הבריאות שפורסם בשבוע שעבר. "המפעלים שזיהמו, משרדי הממשלה שהתעלמו והעירייה ששתקה – כולם ידעו על הסכנה בחיפה ולא עשו כלום", מסמנת כותרת המשנה את הנארטיב. "עכשיו נזכרים?", ממקדת כוונות כותרת ההפניה לטור הפרשנות של אריאלה רינגל-הופמן. "האם יונה יהב חושב שכולנו טמבלים?", נכתב בתמצית הטור על שער העיתון, "האם הוא באמת מאמין שאקט פופוליסטי – לשלוח שתי משאיות לחסום כניסה למפעלים – ישכיח שנים של התעלמות?".

שאלה טובה, אבל יש עוד שאלות טובות: נוסף לעירייה ששתקה וראש העיר שהתעלם היה עוד גורם שבמשך שנים שתק והתעלם, או לפחות כיחכח וגימגם. למרות התאונות החוזרות ונשנות במפעלים כימיים, למרות הזיהום החריף הגלוי לכל מי שטורח לעבור באזור המפרץ, העיתונות לא הניפה את דגל המלחמה בזיהום בצפון, הגם שמדובר בנושא הנוגע באופן ישיר ובצורה מבהילה לחייהם של מאות אלפי אנשים.

האם, כפי שטוען יהב, הדבר נובע ממגמת הרדמה והשקטה של הרשויות הממשלתיות ("ראש עיריית חיפה: הסתירו מאיתנו את נתוני הסרטן" היא הכותרת על שער "מעריב")? האם, כפי שקורה פעמים רבות, האשמה היא בשטחיותה של התקשורת וטווח תשומת הלב הקצר שלה? והאם יש לכך קשר לעובדה שעיריית חיפה משקיעה מיליונים מתקציבה בכספי פרסום, גלוי וסמוי, המגיעים ישירות לקופות התקשורת המקומית והארצית?

כל הכבוד ל"ידיעות אחרונות" שמעלה את הסוגיה הקריטית הזאת אל ראש סדר היום. המבחן האמיתי יהיה כמובן אם העיתון ימשיך בטיפול עקבי ורציני, אבל גם על הפרסומים מן התקופה האחרונה מגיע לעיתון ציון לשבח. אבל האם כש"ידיעות אחרונות" פירסם ידיעות מצולמות מפרגנות ליהב, צמוד לקמפיינים של תוכן שיווקי של עיריית חיפה שהתפרסמו בעיתון, הוא גם שש לנהל מסע צלב נגד ראש העיר כפי שקורה עכשיו? מה, כולנו טמבלים?

מדע בצד

גם הכותרת הראשית של "יתד נאמן" היא "קרב על האוויר". "חיפה התעוררה מאוחר מדי ויצאה למלחמה על הזכות לנשום", פותחת כותרת המשנה. במאמר המערכת של "המבשר" נכתב: "קשה להבין מדוע המתין ראש עיריית חיפה עד לפרסום הדו"ח על שכיחות המחלות בחיפה רבתי [...] זה מכבר נשמעת בחיפה הטענה נגד אבות העיר שהם יודעים מה מעוללות ארובות המפעלים לאוירא ד'חיפה ובכל זאת העלימו עין, משום שהעיר מתקיימת מפיהם ומשום שהמפעלים השונים במפרץ מפרנסים רבבות מתושבי העיר והקריות".

ב"הארץ" המיקוד אחר לגמרי: "בחיפה חולים יותר בסרטן, אך תחלואת הילדים נמוכה", נכתב בכותרת על השער המצטטת "אונקולוגים ורופאי ילדים" ש"טוענים כי אין כל הוכחה מדעית הקושרת בין זיהום לבין תחלואת סרטן אצל ילדים". "בעקבות פרסום הנתונים פירסמה בסוף-השבוע ההסתדרות הרפואית הודעה יוצאת דופן מטעם איגודי רפואת הילדים, שלפיה נתוני משרד הבריאות מעולם לא הוכחו והם לחלוטין אינם בדוקים ומגובים מבחינה רפואית ומדעית", כותב גם רן רזניק ב"ישראל היום".

אבל רזניק ממשיך וכותב: "את הציבור לא צריכות לעניין מחלוקות מדעיות אלה, מאחר שדווקא אין עוררין על העובדות הבאות: במפרץ חיפה ובאזורים נוספים בארץ קיימת תמותה חריגה של חלק מהסובלים ממחלות סרטן; במקביל, ברור שחלק מהתעשייה ומהתחבורה בארץ, ובחיפה בפרט, מזהמות את האוויר, היבשה והים בחומרים שמוכרים ומוכחים באופן ודאי כגורמים לסרטן ולמחלות נוספות".

הממצאים לא חידשו דבר, מסכם מאמר המערכת של "המבשר", "הם נתנו שם ומספרים ודיאגרמות למה שידוע בארץ משכבר הימים, שלא ייתכנו חיים בריאים בקרבת מקום לתעשייה כימית, לבתי-זיקוק ולמפעלים של תעשייה כבדה". "זו חובה מוסרית וציבורית של משרדי הבריאות והגנת הסביבה להוביל תוכנית חירום לאומית לצמצום הזיהום הסביבתי כדי שכל אזרחי המדינה ותושבי חיפה בפרט יוכלו לנשום אוויר נקי ולחיות בסביבה שנקייה, ככל האפשר, מזיהומים ומחומרים מסרטנים", חותם רזניק.

לקראת השנים הבאות של ההתעלמות

"הכסף הגדול מבטיח שהזיהום בחיפה יישאר", קובעת הכותרת הראשית של "כלכליסט". "העירייה מרוויחה הכנסות מארנונה, תרומות ותעסוקה לתושבים. המדינה היא לקוח מרכזי של המפעלים, והיא גם הנהנית העיקרית ממיסוי רווחיהם. ובעלי המפעלים, בעיקר משפחת עופר בבזן, נהנים מייצוא בהיקף של כ-4.5 מיליארד דולר בשנה. התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה פשוט משתלמת ליותר מדי גורמים", נכתב בכותרת המשנה המפנה לכתבה של ליאור גוטמן.

החיים עצמם

אגב, באופן מעניין, העיתון שמקדיש את הסיקור המצומצם ביותר לסוגיית הזיהום בחיפה הוא "ישראל היום". "ישראל היום" הוא היום העיתון האיתן ביותר מבחינה כלכלית (ואולי כלי התקשורת הישראלי האיתן ביותר כלכלית), הוא אינו זקוק לכספי הפרסום של עיריית חיפה. "ישראל היום" גם מעסיק כתב בריאות מוערך ובעל ניסיון שיודע דבר או שניים על תחקירים עיתונאיים, רן רזניק, שגם מלווה את הידיעה הצנומה המתפרסמת בעיתון בטור פרשנות מעניין ומחכים. מדוע, אם כן, מסתפקים ב"ישראל היום" בכותרת בתחתית עמוד השער המדווחת כי עיריית חיפה "חסמה את הכניסה למפעלים המזהמים" ומובילה לידיעה בת כ-300 מלה רק בעמ' 9?

הנה הנושאים שקדמו ב"ישראל היום" לעיסוק במשבר הבריאות בבירת הצפון (עמודים 1–8): דגל ישראל ענק שהכינו ילדי גנים ונתלה בכנסת; שיעור צריכת הבשר ביום העצמאות; חייל עם שיתוק מוחין שנבחר לחייל מצטיין; הנגשת טקסי יום הזיכרון והעצמאות לחירשים; ספיחי תאונה שאירעה בטקס קודם; תחזית מזג האוויר לימי החג; טיזר לראיון עם קצין צבא בכיר; הודעות לעיתונות של גורמים רשמיים בקשר ליום הזיכרון; טקס הקראת שירים בכנסת; פעולת יחצנית של שר הביטחון בקשר ליום הזיכרון; זמני הרכבת ביום הזיכרון; מאמר של חיים שיין.

"עוד לא יבשו דמעות הבכי והמספד על שישה מיליון יהודים, ובהם מיליון וחצי ילדים, שנרצחו באכזריות בשואה – ואנו מבכים את הנופלים הרבים שמסרו נפשם במערכה על תקומת עם ישראל בארצו. בדם ובדמע נאחזנו במולדת על מנת שלא להרפות לעד", כותב השיין. "חשוב שיידע עולם ומלואו, ידידים ואויבים כאחד, שמנגינת נצח תקומת ישראל בארצו לא תיפסק. ננשוך שפתיים בכאב, ובנחישות נמשיך לבנות ולהתחזק". נו, אז עכשיו לדווח על תושבים שחשים כי הפקירו אותם וראש עירייה זגזגן? איך אפשר לדבר על אוויר מזוהם בארץ הקודש בשפתיים נשוכות בנחישות?

נזק היקפי

"קמפיין תקשורתי וסקר לא עדכני הפילו את בזן ב-8% בשני ימי מסחר", נכתב בכותרת השער האחורי של "דה-מרקר". "דרישתו של ראש עיריית חיפה לעצור את פעילות בזן בשל פרסום סקר על זיהום אוויר גרמה לנפילה במניה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של יורם גביזון. "הבעיה: הסקר מבוסס על נתונים שנאספו עד 2007 – לפני שבזן השקיעה כ-200 מיליון דולר בהקטנת הזיהום ועברה לשימוש בגז טבעי".

גז

"מחכים לכחלון? שר האוצר המיועד לא העלה את נושא הגז במשא-ומתן הקואליציוני", כותב אבי בר-אלי ב"דה-מרקר".

עוד כותרות ראשיות

"הליכוד: לא נאפשר חופש הצבעה בחוקים להחלשת העליון", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "נתניהו צפוי לקבל היום מריבלין ארכה של 14 ימים להרכבת הממשלה. בנט: אם תיק הדתות יימסר לש"ס, זה סוף המו"מ", מבשרת כותרת המשנה לידיעה של יהונתן ליס.

"אבא שלי גיבור" ו"בגעגוע ובהערכה" הן הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"ישראל היום", המקבלים את יום הזיכרון מוקדם מן התאריך שנקבע בלוח השנה. גם "ידיעות אחרונות" מפנה מן השער לכתבה על "רמטכ"לים לשעבר כותבים ומספרים על החבר הטוב שנפל".

כותרות כלכליות

"'גלובס' חושף את חוו"ד שעל בסיסה דחה האוצר את העסקה למכירת כיל לענקית האשלג הקנדית פוטאש", נכתב בכותרת הגג לראשית של "גלובס": "החשש: פוטאש היתה מאיימת להעתיק חלק מהייצור של כיל לירדן וכך לסחוט הטבות מהמדינה; 'שווי מניית הזהב של כיל – 2.4 מיליארד דולר לפחות" (יובל אזולאי). "מיזוג בין כיל לפוטאש לא יתרום למשק; אין ודאות שהחברה החדשה תשלם מסים בישראל על מחצבים שנכרו בים המלח", נכתב בכותרת ידיעה של אזולאי, ציטוט של החשבת הכללית של האוצר. "כיל החליטה לשבור את הכלים", קובעת כותרת טור הפרשנות של סטלה קורין-ליבר, המזכירה כי המאבק של עידן עופר אינו על עניין נקודתי, אלא על עצם האחזקה שלו במשאבי טבע של ישראל.

"במשרד האוצר יציעו לכחלון לצאת לקרב נגד מערכת הביטחון", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" (מוטי בסוק וצבי זרחיה). "השותפות הפוטנציאליות בקואליציה לוטשות עיניים לעבר עודף של 12–16 מיליארד שקל שעשוי להיווצר בגביית המסים השנה", נכתב בכותרת המשנה. "כדי להתמודד עם דרישותיהן, מתכננים באוצר להתנגד לתוספת של מיליארד שקל לתקציב הביטחון ב-2015, שעליה כבר סוכם. מערכת הביטחון, מצדה, דווקא תדרוש תוספת תקציב כפולה. ראש הממשלה שוקל לחזור בו מכוונתו להנהיג פטור ממע"מ על מוצרי יסוד", נכתב בגופן מובלט בסופה של הכותרת בעיתון בעל הקו המתנגד באופן עקבי ליוזמה.

חדשות חוץ

זה הוא תמהיל מדור חדשות החוץ של "ישראל היום" ("העולם"), התופס היום עמוד אחד ובו שלוש ידיעות שנלקחו מכלי תקשורת אחרים (שתיים בחתימת "אלי לאון וסוכנויות הידיעות" ואחת בחתימת "כתב 'ישראל היום'"): 236 מלה לטביעתם של 700 מהגרים אפריקאים, 98 מלה להודעה לעיתונות של רודן צפון-קוריאה, 96 מלה לווטרינרית טקסנית שירתה בחתול בחץ וקשת.

פרובוקציה ושברה

שני ליטמן מקדישה את ביקורת הטלוויזיה שלה ב"הארץ" לשיח נלעג בין מנחי תוכנית בידור ("הבילויים") על טוהר הסלבריטאיות של ידוענית בהתהוות שהיה לה או שלא היה רומן עם שחקן הוליוודי. "רוצה לומר: אם היתה עם יהודה, כבר אינה בלון נפוח. אם היתה עם יורש העצר לבית נתניהו, כמובן שאינה בלון נפוח. ואם אכן תיכנס למיטתו של ליאונרדו דיקפריו האחד והיחיד, הרי שלא נוכל עוד לשלול ממנה את התואר שהרוויחה ביושר, בזיעת אפיה והרבה עבודה קשה – סלבריטאית", כותבת ליטמן וחותמת: "אני מהמרת על לי לוי. היא תגיע רחוק, לפחות כמו בר רפאלי. ולכן רציתי שאת ביקורת הטלוויזיה שלי תעטר תמונה שלה. חשבתי שזה גם יוסיף לי קוראים, על אף שכאמור, אולי היא פרובוקציה אחת שלמה".

ובכן, אם לשפוט לפי דף הפייסבוק של העיתון, זה לא.

קוראים לא מרוצים בדף הפייסבוק של "הארץ"

ענייני תקשורת

הצנזורה נגד "הארץ". "הצנזורית ליועץ המשפטי: לחקור הדלפות ל'הארץ' בנושא היחסים הכלכליים עם איראן", נכתב בכותרת ידיעה לא חתומה בעמ' 10 של העיתון, המגישה תמצית דיווח של הכתב המדיני אודי סגל אתמול בחדשות ערוץ 2. לפי סגל, הצנזורית הראשית סימן ואקנין-גיל "שלחה מכתב חריג [...] בעקבות חשד כי גורמים בכירים הדליפו מידע מדיני רגיש לעיתון 'הארץ'. מדובר במשא-ומתן חשאי בין איראן לישראל המתנהל כבר 30 שנה ועניינו טענה איראנית על חוב ישראלי. סדרת הכתבות שפירסם העורך הראשי של 'הארץ', אלוף בן, התבססה בעיקר על חומר גלוי".

ב"הארץ" גם מצטטים את תגובתם שלהם: "העיתון פעל כחוק והביא מידע שיש בו עניין לציבור על היחסים הכלכליים עם איראן".

גם בעיתון הקנאים "הפלס" מדווחים על כך: "הצנזורית הראשית, ס' וקנין-גיל, שלחה מכתב חריג ליועץ המשפטי לממשלה ובו היא קוראת לו להורות על פתיחת חקירת שב"כ בעקבות חשד כי גורמים בכירים הדליפו מידע מדיני רגיש לעיתון 'הארץ'". ס' אינה דרגתה של הצנזורית הראשית אלא קיצור של שמה, סימה, וזאת משום שיש במדינת ישראל יהודים דתיים שאינם כותבים את שמה של אשה בעיתון.

ערוץ 10. "ערוץ 10 נמצא במרחק נגיעה מרישיון קבוע", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "אחרי 13 שנה של מלחמת הישרדות, הדרג המקצועי ברשות השנייה צפוי להמליץ לאפשר לערוץ 10 לקבל רישיון קבוע", נכתב בכותרת המשנה, "אך תלאותיו של הערוץ עדיין לא הסתיימו: הפוליטיקאים לא ימהרו לוותר על השפעתם, והמתחרים בערוץ 2 עלולים לעכב את המהלך. מועצת הרשות השנייה תחליט בשבוע הבא אם ערוץ 10 יהיה הראשון שיקבל רישיון".

תמלוגים. ב"גלריה" של "הארץ" מדווחת גילי איזיקוביץ כי רשות השידור ואקו"ם נתונים במאבק כוחני על גובה תמלוגים. "ארגון אקו"ם, המייצג את זכויות היוצרים בארץ, תקף אתמול בחריפות את רשות השידור" והודיע לה כי לא ישולמו תמלוגים בחודש הקרוב. זאת, "מאחר שרשות השידור לא שילמה את התמלוגים להם היא מחויבת על-פי חוק", כותבת איזיקוביץ, שמביאה את תגובתו של כונס הנכסים הממשלתי, עו"ד דוד האן, שהוא המפרק של רשות השידור. לפי האן, התשלום המיועד, בסך 23 מיליון שקל, "גבוה מדי, בלתי סביר ובלתי הוגן ביחס להיקף וסוג השימושים ביצירות על-ידי רשות השידור".

"ידיעות" נגד סימה שיין. ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים לשרת את הקמפיין של כמה מעובדות גוף הריגול הישראלי נגד מחוות כבוד שקיבלה עמיתתם, סימה שיין. ביום שישי בסוף החודש שעבר קיבלה ידיעה מגמתית בעניין, מאת שמעון שיפר, מקום של כבוד בשער העיתון. היום מגיעה לשער "24 שעות" (פלוס הפניה מהשער הראשי) המשנה לשעבר לראש המוסד עליזה מגן, ש"נחשבה לאגדה [...] רבים רואים בה את המועמדת הראויה ביותר לייצג את המוסד בטקס המשואות. עכשיו היא יוצאת לראשונה מהצללים ומדברת על המחאה סביב סימה שיין" (אלעד זרט).

"המסע שאירגנו נשות המוסד בעזרת עורכת-דינן, יותר משהוא מעיד על סימה שיין הוא מעיד עליהן. זהו מסע קנטרני, קטנוני. הוא מוכיח כי גם מי שניחן באומץ לב, נועזות או נחישות, שמן הסתם חלק מחותמות העצומה הפגינו בעבודתן, אין בכך ערובה לאצילות נפש או ליכולת להבליג. קל וחומר לפרגן", כתב יוסי מלמן ב"מעריב" בסוף החודש שעבר. מה האינטרס של העיתון בניפוח הפרשה השולית – ניגוח של השר יובל שטייניץ, ששיין נחשבת מקורבת אליו, או קרבה אישית של מי מבכירי העיתון למגן? ואולי ב"ידיעות אחרונות" פשוט אוהבים לעסוק בהבלטה במחלוקות אגו שוליות.

ואם כבר, מתוך הראיון עם המרגלת בדימוס: "את יכולה לספר לי מה עשית בפרשת אייכמן? 'לא, האמת שלא', אומרת מגן ומחייכת. כך מתנהלת מרבית השיחה עם מגן".

קמפיין רהביליטציה. גם היום נמשך קמפיין החזרה ללב הקונסנזוס של "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "אני אוהב את ישראל בזכות". והיום: בזכות החומוס, בזכות הקיץ ובזכות החיילים. אגב, על אף שניכר כי בעיתון עשו מאמץ שהדוגמנים שמחזיקים את השלטים שעליהם נכתב המסר בתוכנת עיבוד תצלום לא ייראו כנציגים סקנדינבים, הם עדיין נראים אשכנזים להחריד. ויש גם סלב: אייל גולן, הזמר ש"ידיעות" העניק לו קמפיין רהביליטציה משלו, אוהב את ישראל בזכות: "האנשים החמים, הגאווה והסולידריות שמייחדת רק את עם ישראל!". וכמובן לא בגלל הקטינות שקיימו יחסי מין עם פמלייתו או הממון הרב בכספי מסים שהעלים מקופת המדינה.

אגב, גם רשת הסופרמרקטים יינות-ביתן יוצאת בקמפיין דומה, עם הכותרת "כל מה שטוב בלהיות ישראלי". ובכן, מה שטוב בלהיות ישראלי היום הוא סטייק פרגית טרי ב-39.90 שקל לק"ג (מוגבל ל-3 ק"ג), צ'יפס קפוא ב-12.90 שקל וארבע פחיות קולה ב-9.90. יש גם חומוס, אבל לא קיץ ולא חיילים.

ציוצים. "פטפטן בשם אודי פרידן" היא הכותרת לטור של גור מגידו ב"גלובס", העוסק בציוצים שצייץ הפרסומאי פרידן בטוויטר. "נראה כי נואשות מעוררת חמלה לתשומת לב הביאה את אורי פרידן לחשוף 'שיחת מלתחה' שערך כביכול עם היועמ"ש בחדר הכושר בו מתאמנים שניהם. 'וינשטיין אמר לי שברור שפרשת ישראל-ביתנו מגיעה עד ליברמן', צייץ 'הפה הגדול'", נכתב בכותרת המשנה, המסתיימת בפאנץ': "משרד המשפטים: 'דברי הבל אשר אינם חוצים את גבול הגיחוך'". שירה מרגלית, בתו של דן מרגלית, מצייצת בתגובה בטוויטר: "'גלובס' בעליבותו מוציא כותרת שפרידן פטפטן במקום להתעסק בפטפוט ובמשמעות של אמירותיו של היועץ המשפטי על ליברמן". "בציוץ מוקדם יותר, שלשום, כתב פרידן כי 'וינשטיין הוא נוכל, שמוזמן לתבוע אותי. כל מלה מתייפייפת אחרת היא הכחשה'", נכתב בסופה של ידיעה בנושא ב"דה-מרקר".

לא מצחיק. ידיעה של זאב קליין ב"ישראל היום", על צריכת הבשר הממוצעת לנפש ביום העצמאות, מתחילה במלים "ידיעה עם בשר".

לא מצחיק (2). הקריקטורה ב"גלריה" לא מצחיקה.