האופרה "כך עושות כולן", שהלחין מוצארט, מבוססת על עלילה עממית, שוביניסטית למהדרין כמתחייב מהתקופה שבה נוצרה, והיא באה להנחיל לעולם את הלקח המובן מאליו: הנשים, כולן, בוגדניות וניתנות לפיתוי. נאמנותה של אשה לבן זוגה היא זמנית ועל-תנאי, ואין לגברים אלא להשלים עם תכונתן זו, ולהן – להכיר בה. בזכות המוזיקה של מוצרט הפכה היצירה לפופולרית מאוד – תוצאה שתרמו לה גם סיפור המעשה והמסר הגלום בו.
בתוקפה של מוסכמה דומה תירצו השבוע ראש הממשלה ורעייתו את התנהגותם הנהנתנית שנחשפה על-ידי רביב דרוקר בערוץ 10. הם לא הכחישו אותה, אלא אדרבה, ניפנפו בה כבדגל להוכחת מסירותם למדינה ומחויבותם למוסדותיה. וכשם שהאבחנה שעמדה ביסוד "כך עושות כולן" היתה מופרכת במאה ה-18, כך הטענה של הזוג נתניהו תלושה מהמציאות במאה ה-21.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בוועידת התיירות הבינלאומית בירושלים. 29.3.11 (צילום: יואב ארי דודקביץ')
תהליכים חברתיים ותרבותיים ארוכי שנים הובילו את האדם להכיר באופי הגורף, הסקסיסטי והבלתי הוגן שיש בקביעה הגורפת על בוגדנותן של הנשים כולן, ותהליכים פוליטיים, מושגיים ומוסריים יביאו יום אחד גם את ביבי, שרה ודומיהם להבין שהנימוק ש"כך עושים כולם" הוא היאחזות בקש. השאלה היא מתי ייפול האסימון גם בחריץ מוחם של כמה עיתונאים.
קחו, למשל, את דרור אידר. הפרשן הזה כתב ב"ישראל היום" בשבוע שעבר, מיד לאחר שידור התחקיר על מסעות ביבי ושרה ב"המקור", את הדברים הבאים: "שום בשורה חדשה לא יצאה מהתחקיר המקיף (והמעייף) של רביב דרוקר [...] די ברור כי עיקרו של התחקיר היה ניסיון לחיזוק הדימוי הנהנתני של משפחת נתניהו [...] מדובר בהצצה צהובה ורכילות לשמה [...] מעניין לבדוק כיצד נוהגים טוני בלייר או ביל קלינטון [...] התחקיר של דרוקר וכותרות העיתונים האוטומטיות שלאחריו הם פרק נוסף בסאגת נסיונות הפגיעה בבנימין נתניהו [...]".
וכך היגג גונן גינת, מעורכיו הבכירים של "ישראל היום": "[...] אם נאמץ את הגישה של עורכי אותו תחקיר, הרי כאשר הזמין הבונדס, למשל, את נתניהו לנאום בכינוס (שנועד לגייס תרומות לישראל), היה על ראש הממשלה להביא עימו אוהל סיירים, שק שינה ומסטינג [...] במקום זאת – שימו לב לשערורייה – נתניהו ישן במלון. כן, כן, במלון. על מיטה. וזה עוד לא הכל: שרה נתניהו הלכה למספרה. ציפי לבני לא עושה דברים כאלה. אבל רגע, גם זה עוד לא הכל: התחקיר גילה שנתניהו גם אכל ארוחת בוקר והיא כללה גם פירות. כן, כן, הם אכלו פירות [...]".
בהמשך טורו קובע גינת כי התחקיר של דרוקר והתהודה הרחבה שקיבל מיד בכלי התקשורת היו מהלך מתואם, מתוכנן מראש, שנועד להפיל את ראש הממשלה. לא פחות.
על אידר וגינת אפשר לומר את מה שאמרו יהודי ארצות-הברית על עיתונם הוותיק, "הפארווערטס", שהיה ממחזר תכנים של ה"ניו-יורק טיימס": כיצד יודע ה"ניו-יורק טיימס" ביום ראשון את מה שיכתוב ה"פארווערטס" ביום שלישי?
ימים אחדים לאחר שפירסמו גינת ואידר את טיעוניהם על תחקירו של דרוקר, מסרו בעלי הדבר עצמם את גרסתם: בזה אחר זה הופיעו בנימין ושרה נתניהו בראיונות בערוץ 2 והציגו לציבור את השגותיהם על ממצאי התחקיר של ערוץ 10. וראו זה פלא, הם העלו בדיוק אותם נימוקים ונאחזו באותן דוגמאות (קלינטון ובלייר) שנכללו במאמריהם המלומדים של שני הפרשנים.
ואין הקורא מן השורה יודע מי כאן האילן הגבוה ומי נתלה בענפיו: האם הזוג נתניהו קרא את כתבי ההגנה של אידר וגינת, והשתכנע מהם במידה כזו שאימץ אותם כפי שהם – או, שמא, וזו רק השערה מרושעת, ששני העיתונאים שמעו בחצרו של ראש הממשלה את ההסברים על נסיעותיו הראוותניות ומיהרו להציג אותם ל-350 אלף קוראיהם כאילו הם תובנות מקוריות שלהם, פרי ניתוחם הבלתי משוחד של התנהלות ראש הממשלה ורעייתו, מצד אחד, ושל יחס התקשורת העוינת, מצד שני.
כך לא עושים כולם. לא כל ראשי הציבור נוהגים כמנהג נתניהו ורעייתו, ולא כל העיתונאים מתנהלים כהתנהל אידר וגינת. הנה, למשל, דן מרגלית, שכנם לדף ב"ישראל היום", הסתייג בקול רם מהתנהגותם של בני הזוג נתניהו.