היה ברור שהדמעות האלה לא יעברו בשתיקה. שער הניצחון שכבש השבוע קפטן מכבי חיפה יוסי בניון, שפרץ לאחר מכן בבכי, הדליק את העיתונאים, העורכים והפרשנים, שבמשך יממה ארוכה וצפופה לא חדלו מלנתח, להתפעל ולהשתנק.
אמנם מדובר בשער רגיל במשחק ליגה שגרתי מול מכבי נתניה הבינונית, אמנם הובקעו במשחק הזה עוד שני שערים נאים שכובשיהם לא ייבבו לכבודם ולכן גם נדחקו אל מחוץ לדרמה, אמנם בניון הבקיע את השער אחרי חודשים ארוכים של הפגנת יכולת ירודה – אבל הלו, שחקן בוכה הוא לא מראה שכיח בעולם הכדורגל הקשוח, ועם הדמעות דומה שנמחו לבניון כל חטאי העונה ובמחי יד לחה הוא חזר להיות השחקן הראשי, אם לא של עולם הכדורגל, אז לפחות בדרמה שעיתונאי הספורט כה שוקדים על הנפקתה.
עד לאותו מפגן רגשני ספג בניון ביקורות קשות על יכולתו מפרשנים רבים, אבל זכה גם להנחות סלב מכתבי חצר, כנהוג. תקשורת הכדורגל הרימה את בניון על כתפיה כששב לשחק בארץ וייחלה לרגע שבו יחזור להיות הכוכב הגדול שהכירה
ב"הארץ" מיהרו למחרת לקרוא על שמו של בניון את "מצעד הדמעות" העולמי, לצד רונאלדו, ג'ורדן, טייגר וודס ו"בכיינים" גדולים אחרים, ועל הדרך הזכירו שבניון כבר סיפק בעבר מופעי יפחות מרשימים, אולי מסוקרים קצת פחות.
גם בארצנו הלחלוחית בניון לא לבד: גילי ורמוט, למשל, בכה אחרי שער האליפות של הפועל תל-אביב ב-2010, אם כי אז זה היה שער דרמטי מאין כמוהו (בדקה ה-94 של המחזור האחרון), אבל לא זכה לשיירת טורים נרגשים. תמיר כהן בכה אחרי שער ניצחון שכבש במדי בולטון על ארסנל, כמה חודשים לאחר שאביו, שחקן העבר אבי כהן, נפטר בעקבות תאונת אופנוע. גם אז לא התחרו ביניהם בעלי הטורים על השגבת בכיותיו של היתום. אז מה קרה הפעם? במה זכה בניון שבכיו יזכה להתפייטויות כה מרחיקות לכת?
ערוץ הספורט: "ביזע ודמעות. הגיבור הגדול של הערב הזה היה בניון, שסיפק לנו תמונה שלא תישכח במהרה". ynet: "שבחים מקיר לקיר במכבי חיפה לקפטן שפרץ בבכי". one: "רגע גדול שייכנס לפנתיאון של הכדורגל הישראלי". "מעריב": "בניון שיחרר דמעות עם שער ששום סכום לא יקנה". "ישראל היום": "פינאלה ענק לאחד המשחקים הטובים שראינו השנה בליגת-העל".
וזוהי רק ההתחלה. "כשיוסי בניון מזיל דמעות, הכדורגל הישראלי עובר לדום", הנחית איתי מאירסון פקודת יום ב"הארץ". "זה מחזיר אותנו לדמעות ההן, בעונה ההיא עם הפנדל ההוא, עם הירידה ההיא. אם כשאנחנו מרגישים בסכנת חיים כל תמונות חיינו חולפות לנגד עינינו, אז כשאנחנו רואים את בניון בוכה, אלה הן כל תמונות חייו שחולפות לנגד עיניו". אגב, לבניון עצמו היה הסבר קצת יותר פרוזאי. "חשבתי על המשפחה", הסביר למשה בוקר ב"הארץ".
"משחק הדמעות", ספורט "מעריב"
"וכל-כך יפה היה לראות שגם בניון יכול לחזור לרגעי היוסי, לבכי של הפנדל בבאר-שבע מול מכבי חיפה, כשגילה שזה לא הספיק [...]", התרגש אורן יוסיפוביץ ב"וואלה", ולמקרה שנשאר בקהל קורא אחד ערל לב וציניקן, גזר עליו את היחס הראוי: "ומי שלא הבין את זה, מי שהתייחס בציניות לבכי של שחקן בן 34 שכבש שער בברנבאו, מי שלא הצליח להתנתק מעמדותיו השגרתיות ולראות את התמונה המלאה, מי שגם אמש חיפש בכוח איך לא להתרגש מהרגע הזה – לא נותר אלא לרחם עליו". לזכותו של יוסיפוביץ ייאמר שלא טבע בגיגית הדמעות של עצמו, והוסיף הסבר קצת פחות רוטט: "קל זה לא היה. גם אתמול בניון בן ה-34 ביזבז שני צ'אנסים נהדרים שיוסי בן ה-21 לא [היה] מחמיץ גם עם נעלי בית. ובגלל זה הפעם השלישית היתה כל-כך גלידה. בגלל זה קיבלנו את הדמעות".
באתר ערוץ הספורט ידעו למנף את הדמעות: "זה הזמן להתחיל בפעילות האינטראקטיבית שלנו. בעקבות הדמעות של יוסי בניון אמש, אנחנו רוצים לדעת איזה בכי של ספורטאי לא תשכחו לעולם? איך משתתפים? ובכן, יש שתי דרכים. הראשונה, להגיב בטוקבקים שלנו. השנייה, והמגניבה יותר, היא לצייץ את התשובה שלכם בטוויטר ולתייג אותנו [...] אז קדימה צאו לדרך!!".
עד לאותו מפגן רגשני (ומשתלם, יש לומר), ספג בניון ביקורות קשות על יכולתו מפרשנים רבים, אבל זכה גם להנחות סלב ולפרגונים מכתבי חצר, כנהוג במקומותינו. תקשורת הכדורגל הרימה את בניון על כתפיה כששב לשחק בארץ בקיץ 2014, וייחלה לרגע שבו יחזור להיות הכוכב הגדול שהכירה.
הנס הזה אכן קרה, אם כי באיחור של כחצי שנה. בניון לא הלהיב ביכולתו, בסך-הכל כבש שער, שער ניצחון, אבל היו אלה בעיקר פניו החפונות בחולצה מיוזעת ועיניו הדומעות לעיני איצטדיון מלא ומצלמות טלוויזיה. כמי שכבר מורגל במעמדי הבכי האלה, בניון ידע לספק את התמונה המושלמת של קדוש מעונה. די היה במחווה עם הדמעה שלחצה, כדי לשבות את לבה של התקשורת ולהחזיר לעצמו את תהילתו, ולו לרגע.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il