מי מנהל את המדינה

"האתגר של הממשלה הבאה: לבלום את ההפרטה", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "כל הממשלות בעשור האחרון הפריטו במרץ את השירותים שמספקת המדינה", נכתב בכותרת המשנה. "מאות מיליוני שקלים בשנה מופנים למיקור חוץ. המשרדים ויתרו אפילו על קביעת מדיניות, וחברות פרטיות מחליטות כיום כיצד תפעל הממשלה. רוב המפלגות לא מתחייבות שיעצרו את מכונת ההפרטה". כותרת נוספת היא "אפילו כשמשרד הרווחה מתעקש על מכרז ציבורי, הוא מאפשר הפרטה בדלת האחורית".

"ב-17 במרץ בחרו את חברת הייעוץ האהובה עליכם" היא כותרת הכתבה עצמה, של שאול אמסטרדמסקי. "יכולת גיבוש המדיניות והתכנון האסטרטגי של משרדי הממשלה הולכת ומתנוונת בשנים האחרונות, משום שמשרדי הממשלה מפתחים תלות גוברת בחברות ייעוץ חיצוניות שעבודתן נוגעת לליבת הפעילות הממשלתית", הוא כותב בפתח הכתבה.

"הסממן הטוב ביותר לכך שהפרטת תכנון המדיניות הגיעה לליבת הפעילות של משרדי הממשלה הוא ההסתמכות הנרחבת של אגף התקציבים והנהלת משרד האוצר על חברות וגופי ייעוץ חיצוניים. מנתונים שנאספו ונותחו עולה כי אגף התקציבים הוציא לחברות ייעוץ עבודות בשווי של כ-17 מיליון שקל בשנים 2011–2012 לבדן", הוא כותב עוד.

"כאשר משרד הרווחה פירסם מכרז למיקור חוץ של ועדות הערר של הביטוח-הלאומי, נכתב שהמתמודדים במכרז יוכלו להיות רק גופים ציבוריים, כמו למשל בית-חולים ממשלתי", כותב מיקי פלד בפתח העיתון, "אלא ש[שר הרווחה מאיר] כהן לא ציין כי לאותיות הקטנות של אותו מכרז התווסף סעיף שמאפשר לזוכים לשכור חברה פרטית שתבצע עבורם את העבודה. חברת קבלן. זו רק דוגמה אחת לאופן שבו מתבצעים הפרטה ומיקור חוץ של שירותים חברתיים במדינה".

תחת כותרת הביניים "מה הבעיה עם הפרטה?" כותב פלד: "מיקור חוץ שכזה דורש תשומת לב מיוחדת לפיקוח על השירות שניתן על-ידי גופים פרטיים. [...] על פניו לא אמורה להיות בעיה גדולה של פיקוח, משום שהחברה הפרטית יודעת שאם המשרד הממשלתי לא מרוצה, הוא יכול בכל רגע נתון להחליף את הספק, אלא שהמציאות לא תומכת בהנחה זו". פלד מספק דוגמה בוטה לכך, אבל בלי להזכיר את המלים שחיתות, שוחד ומעילה באמון. הבעיה הנוספת שהוא מציין היא כמובן זכויות העובדים באותן חברות פרטיות – עובדי הקבלן, הסובלים מתחלופה תכופה ושכר נמוך.

גם ב"דה-מרקר" מתייחסים לסוגיה, מזווית אחרת: "300 עמודים מקדיש מבקר המדינה למשבר הדיור, אבל לא מגיע לעיקר: שהדיור אינו הבעיה, ושהבעיה האמיתית היא החידלון הניהולי של ממשלת ישראל. רק שעל הצורך הדחוף לערוך רפורמה בממשלה וביחסי העבודה בה איש אינו מדבר – בטח לא המפלגות, ערב בחירות", נכתב בכותרת המשנה למאמר של מירב ארלוזורוב בעמ' 3 של העיתון.

"חדלונה הניהולי של ממשלת ישראל מבוסס על אותם כשלונות שהמבקר זיהה", כותבת ארלוזורוב. "חוסר מקצוענות (העדר איסוף נתונים וקבלת החלטות על סמך נתונים), חוסר שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה ובין הממשלה והשלטון המקומי, העדר ניהול שיטתי (תוכניות עבודה, קביעת מטרות ויעדים ומדידת השגת היעדים). כל אלה, בתוספת הכישלון החמור מכולם, שעומד בבסיס כל הכשלונות האחרים: מערכת יחסי העבודה הכושלת במגזר הציבורי, שלא מאפשרת לקבוע יעדים ותפוקות, לתמרץ או לפטר. הממשלה, נזכיר, היא סך כל הפקידים העובדים בה, וכל זמן שהפקידים האלה אינם נמדדים ואינם מתומרצים, לא ניתן יהיה לשפר את ניהול הממשלה".

שחיתות

"עובד תע"א שמסר מידע על מכרזים תפורים פוטר; החשדות עדיין בבדיקה", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "עובד תע"א מיכאל מירב מסר לפני כארבע שנים לחוקרי המלמ"ב מסמכים המעידים על אי-סדרים ושחיתות בחברה", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לדיווח של משה ליכטמן. "בתע"א טוענים: הפיטורים לא היו על רקע התלונות שהוגשו. המלמ"ב: החומרים הועברו למשטרה. מירב: 'עשקו לי ולזוגתי את הנפש, את חשבון הבנק ואת האמון במערכות שאמורות לשמור ולהגן על צדק ואמת'".

"למה לנו אין חברים כאלה?", שואלת כותרת מאמר של עידו באום ב"דה-מרקר". "הרשעת צבי בר, ראש עיריית רמת-גן בין 1989 ל-2013, מגוללת את אחת מפרשיות השחיתות החמורות בשלטון המקומי. 'גם חבר יכול לתת שוחד', קבע השופט צבי גורפינקל, שדחה את הניסיון להציג את טובות ההנאה מיזמי נדל"ן כיחסים בין חברים", נכתב בכותרת המשנה.

בחירות 2015

כפולת האמצע של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" מוקדשת ליחסי-ציבור משולשים – של עמותת תנו-לחיות-לחיות, פוליטיקאים ו"ידיעות אחרונות". הטקסט המלווה את האייטם המצולם (איריס ליפשיץ-קליגר) אף מפגין מודעות לניצול ההדדי, אולם רק ביחס לשני הגופים הראשונים שנוטלים בו חלק. "ילדים ובעלי-חיים תמיד גונבים את ההצגה, אז מה רע לשנורר בעזרתם עוד כמה קולות בקלפי?", נכתב בו, מעל לתמונותיהם של חברי-הכנסת אילן גילאון, איציק שמולי, יפעת קריב, יולי אדלשטיין, ציפי לבני, משה כחלון וישראל כץ עם חיות מחמד. הכותרת היא "זה הזמן לכשכש בכלב".

בעמוד הפותח את המוסף הכלכלי של העיתון כותב עקיבא נוביק על המצע הכלכלי של ש"ס ("דרעי: חייבים לחלק את העוגה מחדש"), שהפוליטיקאי העומד בראשה הוא ברשימת המועמדים שהעיתון מריץ. ליתר דיוק, באופן פרוידיאני, הידיעה והכותרות אינן מתייחסות למצע של ש"ס, אלא למצע של יו"ר ש"ס. לזכותו של נוביק, הטקסט הפרשני המתלווה לידיעה הקצרה כולל גם ביקורת על המהלך הציני של המפלגה החרדית, שרבים מחבריה הוכיחו במהלך השנים כי הם דואגים בעיקר לשיפור מצבם הכלכלי שלהם עצמם. לגנותו של נוביק ייאמר כי הביקורת רפה ומסתכמת בשני משפטים בלבד.

בקונטרס החדשות עצמו הידיעה הפותחת את העמוד היחיד המוקדש לבחירות ממוסגרת כשלילית כלפי הליכוד ("דידי הררי ירוויח 100 אלף שקל על הייעוץ לנתניהו"). שתי הידיעות האחרונות סתמיות (פתיחת תשדירי התעמולה, עוגיות בדמות פוליטיקאים. כן, על זה ביזבזו ב"ידיעות אחרונות" רבע מהשטח שהקצו היום לסיקור מערכת הבחירות. איך אמר אתמול עורך אתר ynet? "אנחנו לא אתר לאנשים חושבים"). האייטם השני הבולט על השער גם הוא בגדר סיקור מערכת הבחירות – או בגדר תעמולת בחירות, ככל שיש הבדל בין השניים בעיתונים המובילים בישראל. "'איראן? מאות אנשים במיון לא שוכחים את החיים עצמם'. ד"ר דפנה מנספלד, רופאה בחדר המיון של בית-החולים שיבא, הקורס מרוב עומס, משיבה לראש הממשלה, שמציב את האיום האיראני בראש סדר העדיפויות", נכתב בו (ירון קלנר).

ב"ישראל היום" נמשכת המגמה שהחלה עם הגשת העתירה לוועדת הבחירות המרכזית נגד העיתון, בטענה שהוא עובר על חוקי הבחירות. סיקור מערכת הבחירות בחינמון הפך מאז מוטה פחות משל "ידיעות אחרונות". ואולם, אין פירוש הדבר שב"ישראל היום" זונחים את עילת קיומם – היא רק נעשית בצורה פחות בוטה ומגושמת. כך גם היום פותח את סיקור הבחירות דיווח על הצהרות תמיכה בליכוד ובנתניהו (גדעון סער ויאיר שמיר); ידיעה נוספת ממצבת את האנדרדוג אלי ישי, הזוכה לתמיכת החינמון, כיריב שווה לאריה דרעי הוותיק; וידיעה מרכזית שלישית ואחרונה (מחוץ לדיווח סתמי על תשדירי התעמולה) מדגישה אמירה של לפיד שאינה נוחה למחנה-הציוני ("לא אתחייב להמליץ על הסיעה הגדולה ביותר").

הכותרות הראשיות

מובן שאירוע הבחירות המרכזי והמשמעותי בעיתוני היום הוא זה שתופס את הכותרת הראשית ואת ראש סדר היום: ביקורו של נתניהו בארה"ב והנאום שהוא עתיד לשאת בקונגרס נגד הסכם המעצמות עם איראן להגבלת חתירתה לנשק גרעיני. "אובמה: נאום נתניהו מסיט את תשומת הלב מהמאבק בגרעין", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".

ב"ידיעות אחרונות" הטון מרוכך יחסית. אובמה מצוטט על השער כמי ש"מרגיע" ("הקרע לא אישי, אבל נתניהו טעה בעבר בהערכותיו על איראן. הסיכוי להסכם – ממילא נמוך"), ונחום ברנע, המקבל את מרכז הבמה, לא כותב שנתניהו הוא חולה נפש הזקוק לאשפוז, אלא רק לועג לו במתינות. את מאמרו הוא מסכם במה שהיה צריך להיות המובן מאליו: לנאום של נתניהו אין השפעה אמיתית על תנאי ההסכם. העמוד הנוסף המוקדש לביקור נושא גם הוא אופי רך יותר לעומת המתקפה של הימים והשבועות האחרונים, ומציג את נתניהו פחות כמי שהרס במו ידיו את היחסים האסטרטגיים עם ארה"ב ויותר כסתם דביל או תכמן. ברם, את התפנית המסוימת בסיקור של "ידיעות אחרונות" אפשר לייחס לנסיונות המיתון הפומביים (וכנראה לא רק) של נתניהו (בנאומו באיפא"ק) ושל אובמה (בראיון לרויטרס).

ב"ישראל היום", לעומת זאת, לא ממתנים את ההיסטריה. לא פחות מתשעה עמודים מוקדשים למלל הצפוי של ראש הממשלה. תשעת העמודים הראשונים כמובן. אפשר להזכיר כאן כל כותרת וכותרת, לחפש את אי-הדיוקים, ההגזמות ואולי גם השקרים ממש, את העבודה העיתונאית הרשלנית ואת ההתקרבנות הפרנואידית האופיינית, אולם נראה שדי לציין כי באף אחד מתשעת העמודים לא נמצאה ידיעה שהוקדשה לביקורת על הביקור והנאום, שהם לכל הפחות שנויים במחלוקת. וזאת בעיתון שמדפיס בכל יום בעמודו הפותח את העיקרון "להיות הוגנים ומאוזנים".

החברה האזרחית

"שליש מהעסקים בישראל לא שורדים יותר משנתיים", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", המבוססת על ממצאי סקר של חברת "מידע עסקי" בשם BDICoface. הידיעה, מאת תלם יהב, אינה מספקת נתונים השוואתיים שידגימו עד כמה מדובר בנתון שגרתי או יוצא דופן.

הנתון ההשוואתי היחיד המוזכר הוא של "מדד הסיכון העסקי המשולב" שפיתחה החברה, ולפיו "עמד הסיכון העסקי של החברות והעסקים במשק בסיכום שנת 2014 על רמה של 6.37 בהשוואה ל-6.19 בשנה הקודמת". את העלייה הזו מגדירה מנכ"לית החברה כ"מדאיגה", אולם הידיעה אינה מספקת פירוט של נתוני המדד שיאפשר להבין עד כמה משמעותי שינוי של 0.18 במסגרתו. בסך-הכל, הניגוד בין המסגור האגרסיבי של הידיעה ("עסקים מסוכנים", "שורדים בקושי" וכיו"ב) לבין המידע החלקי שהיא מציעה מעורר בעיקר אי-אמון.

"הכנסות המדינה ממסים צפויות לגדול השנה ב-10 מיליארד שקל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". עם זאת, בכותרת המשנה נכתב כי "בבנק ישראל סבורים כי תידרש העלאת מסים ב-2016".

כתבת השער של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" עוסקת במקרה פרטי המעיד על "הפקרת השקופים והחלשים בחברה, ובעיקר על אובדן החמלה". נעם ברקן מתחקה אחר סיפורו של שי נועם, שנהרג בליל סערה בים המלח לאחר ש"הושלך ממוסד שיקומי", שם שהה בשל מחלת הסכיזופרניה. "שי, אני מקווה שאתה עכשיו רגוע, שליו, שהשדים בראש עזבו אותך לנפשך. אנחנו כאן נמשיך ונוודא שמה שקרה לך לא יקרה שוב", מצטטת ברקן את בן-דודו של נועם בחתימת הכתבה.

באותו מוסף מוקדשת כפולת עמודים נפרדת לכתבה של מרב בטיטו על הקרן החדשה לישראל. בתגובה לשאלה על השינויים שביצעו בעקבות המתקפה הציבורית עליהם מימין, אומרת המנכ"לית רחל ליאל: "אף פעם לא עלה בדעתנו להפסיק תמיכה בארגונים ערביים. [...] הוחלט שלא מממנים ארגונים מחו"ל שמתכוננים לתבוע חיילים ומנהיגים שלנו, לא תומכים בארגונים שקוראים להחרמת ישראל ולא בסרבני צה"ל". בעקבות זאת יצאו מרשימת הנתמכים "שני ארגונים מתוך מאות, שלא עמדו בקריטריונים – קואליציית-נשים-לשלום ומדא-אלכרמל. את ארגון פרופיל-חדש הורדנו עוד לפני בגלל קריאה לסרבנות. העוול שנעשה לקרן הוא בל יתואר, משום שבאה קבוצת אנשים ומטילה רפש בפעילות ארוכת שנים שאין כמעט אדם בישראל שלא נהנה ממנה".

פרנסה

כל העיתונים מדווחים בשעריהם בכותרות בולטות על כתבי אישום שהוגשו נגד שלושה אזרחים ישראלים "שהבריחו לעזה ציוד לבניית מנהרות תמורת מיליונים", לשון הכותרת של "הארץ". המלים "המניע: בצע כסף" נכתבות בהפניות השער של "ישראל היום" ו"מעריב". ב"ידיעות" וב"מעריב" מעניקים לנאשמים פתחון-פה בכותרות המשנה: "לא ידענו", מוסר "ידיעות". "היינו צריכים להתפרנס", נכתב ב"מעריב".

ב"ישראל היום" ההפניה לידיעה על הישראלים החשודים בסיוע לחמאס, בשל בצע כסף או בעיות פרנסה, היא היחידה מחוץ לאלו הנוגעות לנאום נתניהו בקונגרס (ולהפניות הזעירות סמוך ללוגו). ההפניה היחידה מעל לקפל ב"הארץ", מחוץ לזאת הנוגעת לנאום, היא לידיעה של אור קשתי על ענייני שכר במגזר הציבורי. "וינשטיין חייב עשרות אלפי שקלים למדינה בגלל הטבות בשכרו" היא הכותרת הלא ברורה. בידיעה עצמה מוסיף קשתי פרטים גם באשר להטבות שכר שנויות במחלוקת שקיבל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. בהמשך הידיעה הוא מספק את ההקשר הכללי:

"לפני כמה חודשים גילו מאות מורים כי בגלל חישוב שגוי של דרגות השכר שלהם, במסגרת רפורמת 'אופק חדש', הם נדרשו להחזיר סכומים שונים ממשכורתם. חלק מהמורים גילו זאת רק לאחר שמשכורתם קוצצה, לעתים באלפי שקלים, ללא הודעה מראש. נדמה כי היחס לווינשטיין ולמזוז היה מעט אחר, כזה המתחמק מעימות עם בעלי שררה. 'למרות שחוות הדעת שמזוז כתב, בניסיון לזכות את עצמו, התקבלה לפני יותר משנה, החשבת הכללית באוצר עדיין לא קיבלה החלטה. ההתנהלות הזו מעוררת את החשד כי מעדיפים שם לחכות שהדברים יתיישנו ולא לדרוש את החזרת הכספים', אמר גורם משפטי".

פונדמנטליזם

כתבת השער של "גלריה", מוסף "הארץ", מוקדשת לאמנית הסובלת מדיכוי אלים של ממשל דתי קיצוני. באורח שנדמה יוצא דופן כשמדובר ב"הארץ", הממשל האמור הוא ממשל פלסטיני. "ב-15 החודשים האחרונים יצאה האמנית נידה בדוואן מביתה בעזה רק פעמיים. מאז שהוכתה על-ידי אנשי חמאס כי לא צייתה לחוקי הלבוש המוסלמיים, היא מסתגרת ויוצרת עולם צבעוני פרטי", נכתב בכותרת המשנה, המסתיימת באזכור של העילה היחצנית לפרסום: בדוואן מציגה תערוכה במזרח ירושלים.

"רוב העבודות של האמנים בעזה מושפעות מאוד מהסכסוך, מהכיבוש, מהמצור, מהמלחמה, ולפעמים הן עושות את זה לאו דווקא באיפוק. כאן, אם מפשפשים עמוק במשמעות של העבודות שלה, כל הדברים האלה בהחלט נמצאים שם, אבל הם מנסים להתעלות מעל זה", מצטטת הכתבה את מנהל המכון-הצרפתי בעזה, שמימן את התערוכה.

התיאורים המקיפים את הציטוט הזה מציירים תמונה של עזה כפלנטה מאיימת וחשוכה, המדכאת ביד קשה נשים ויצירתיות; לא בשל ההפצצות הישראליות, אלא בשל אופיו של השלטון שנבחר בזמנו על-ידי תושבי עזה בבחירות דמוקרטיות. זו תמונה שעל-פי הסטריאוטיפים המקובלים – יאהבו להציג בעיתונים המזוהים (בצדק או שלא בצדק) עם תפיסת עולם ימנית, ולא ב"הארץ" השמאלי. לרוע המזל, לסטריאוטיפ הזה יש אחיזה במציאות. זהו הפסד כפול – גם לאלוהי הקלישאה והרדידות וגם עבור כלי התקשורת של השמאל וציבור קוראיהם. ההתכחשות לצדדים האפלים של "האחר" בשם הרדיפה אחר הפיוס עימו היא מתכון בטוח להקדחת התבשיל ול"התפכחות" מכאיבה לגווניה השונים.

הכתבה, אגב, לא נכתבה או ניזומה על-ידי "הארץ". היא מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס".

מה שקורה בברצלונה

עורך תחום הטכנולוגיה של "ידיעות אחרונות", ישראל וולמן, סיפק אתמול לקוראי העיתון דיווח מתערוכת הסלולר העולמית בברצלונה. אלא שבאופן לא שכיח, רשמיו הובאו לקוראים באופן מפוצל. הדיווח עצמו, שתפס פחות מעמוד במוסף הכלכלי "ממון", ללא הפניה בשער, סקר בקיצור נמרץ את המוצרים החדשים שהציגו חברות שונות, HTC, סוני, LG, וואווי ועוד. מאלה נפקד שמה של חברה אחת, סמסונג, שהוזכרה רק בתחילת הסקירה כמי שסיפקה את "ההכרזה" המשמעותית ביותר. "ראו עמודי החדשות", נכתב סמוך להצהרה זו.

בקונטרס החדשות הוקצה מקום של כבוד לחלק האחר של הדיווח, שהוקדש כולו לסקירה מהללת של שני המכשירים החדשים של החברה הקוריאנית: העמוד האחורי, פיסת נדל"ן עיתונאי פופולרית שב"ידיעות אחרונות" שמורה פעמים רבות לקידומי מכירות ופרסום סמוי של אינטרסים מסחריים שהעיתון קשור בהם. "עיקר הבשורה טמון בעיצוב", כתב וולמן, "בעל מראה אלגנטי מרהיב", "קריאות התפעלות גדולות", "מבחינה טכנית, שני המכשירים מציגים עוצמה גבוהה במיוחד". הסקירה לא כללה אף מלת ביקורת אחת וליווה אותה תצלום ענק של אחד ממכשירי הסלולר הנסקרים – גדול מזה שבמציאות. כותרת המשנה הדגישה: "עיצוב מרהיב, תצוגה ייחודית וטעינה מהירה במיוחד". הכותרת התפעלה: "גלקסיה אחרת".

מה פשר מפגן ההצדעה הזה של "ידיעות אחרונות" לחברת הסלולר? וולמן לא סיפק נתונים או עובדות שיצדיקו אותו מבחינה עיתונאית. האם מדובר באתנן לחברה שמימנה את הנסיעה לברצלונה? אם לסמוך על מה שלא כתוב בעיתון, התשובה שלילית: באף אחד משני הדיווחים לא מוזכר כי וולמן טס או התארח על חשבון חברה מסחרית. האם מדובר במתת שלום לחברה לאחר הסיקור השלילי שספגה מהעיתון בשל הפרשה הזניחה למדי של תקלה שנמצאה בכמה מהמכשירים שלה? האם ההבדל בסיקור בין המוסף לקונטרס החדשות מגלם חילוקי דעות פנימיים בעיתון?

לתיזה האחרונה אפשר למצוא תימוכין בסיקור ההמשך היום בעיתון. בעוד שב"ממון" מפרסמים ידיעה שלילית (שגיא כהן) תחת הכותרת "מה מעצבן את מעריצי גלקסי", בצירוף הפניה מראש השער: "העיצוב הורס, אבל מה עם הסוללה? מעריצי גלקסי לא לגמרי מרוצים" – בקונטרס החדשות אין לכך זכר. ייתכן גם כי הסיבה לעיסוק המוגבר והמשתנה בסמסונג הוא מכבש יחסי-הציבור שמפעילה החברה, המתבלטת גם בסיקור התערוכה בעיתונים האחרים. וייתכן גם, כמובן, שמאחורי ההחלטות העריכתיות לא עומדת כלל סיבה זו או אחרת מלבד השגרה והמקריות.

ענייני תקשורת

נתי טוקר כותב ב"דה-מרקר" על תעמולת הבחירות של המפלגות ברשתות החברתיות, שעלותה לפי הכתבה היא 100 מיליון שקל.

טיזר על שער "גלובס" מציע ציטוטים מראיון עם רביב דרוקר שיתפרסם מחר במוסף הנשים של העיתון: "אני מרוויח היום 45 אלף שקל בחודש אחרי שחתכו 50% מהשכר; יחד עם החסכונות של אשתי אני לא מגיע ל-1.5 מיליון שקל בבנק"; "פרשת החשבוניות של אולמרט זה סיפור ננסי, זה ליליפוט לעומת ביביטורס", "אדם שכולם אוהבים, נחמד לכולם. ספק אם הוא מנהיג שמסוגל להתעמת או לקבל החלטות קשות" (על יצחק הרצוג); "פוליטיקאית לא אפקטיבית. יש לה בעיה של יכולת ויצירתיות. אין לה אינטליגנציה רגשית וחברתית" (על ציפי לבני); "הוא פייטר. יש לו יכולת הכחשה מטורפת של מה שעשה לפני כן, כאילו נולד אתמול" (על יאיר לפיד). ועוד.

"האינטרנט הזה, הוא לא באמת יביא מהפכה – כך קבעו אנשי המגזין 'ניוזוויק' לפני 20 שנה, במאמר אותו הם כינו אתמול בטוויטר 'הטור המוטעה ביותר שאי-פעם פירסמנו'", כותב עודד ירון ב"גלריה".