טור שעוסק ביום העצמאות בישראל, על ייצוגיו וביטוייו התקשורתיים, מן הראוי שיתחיל במניין הטקסים הרבים, המסורתיים, שנהוג לשדר ביום העצמאות בישראל מדי שנה. הטקסים הקבועים והמוכרים: טקס הדלקת המשואות, טקס הענקת פרסי ישראל, חידון התנ"ך העולמי והטקס לחיילים מצטיינים בבית הנשיא.
סיכום קצר של יום העצמאות ה-63 בטלוויזיה הישראלית מראה כי נוסף להם, כבשו את המסך השנה מלחמת שעשועונים בין הערוצים המסחריים וספיישל סאטירי על "מצב האומה"; הערוץ הראשון הצדיע לציפי שביט בתוכנית נוסטלגיה והשיק תוכנית אופנה; ואת השידור הקבוע של הסרט "הלהקה" החליפו השנה בסרט נוסטלגי אחר, "איים אבודים" (המבדר פחות והעצוב יותר, אולי ייצוג תקשורתי יחיד וחריג לשינויים שהתחוללו במצב הרוח הלאומי).
שר הביטחון אהוד ברק והזמר הראל סקעת באירועי יום העצמאות 2011 (צילום: ליאור מזרחי)
אך השנה, בערב יום העצמאות, במהלך טקס הדלקת המשואות הממלכתי בהר הרצל, נפל דבר (ואין הכוונה כמובן לקרן פלס). יואל שליט ויערה וינקלר, בהתפרצותם לטקס הדלקת המשואות במחאה על כך שגלעד שליט עודנו בשבי חמאס, טענו את המושג "עצמאות" במשמעות חדשה.
הם הופיעו בלב האירועים של חגיגות יום העצמאות ה-63 למדינת ישראל, ובאמצע רחבת המסדרים הציגו את פניה הלאו דווקא יפים וחגיגיים של המציאות הישראלית היום. אבל הטלוויזיה הישראלית, הממלכתית, בכל רמ"ח אבריה וערוציה, ציבוריים ומסחריים כאחת, התעקשה לדבוק בטקס המסורתי והמאובן.
המצלמות המשיכו בשידור המתוכנן תוך התעלמות מוחלטת מהפגנתם של שליט ווינקלר, שעליה יכלו הישראלים לשמוע רק מפי השדרים שנכחו במקום. בהתנהלות הזו מעלה הטלוויזיה הישראלית בשליחותה לשמש במה ולהביא את הקולות והמראות המרכיבים את החברה.
הטלוויזיה נכשלה במילוי תפקידה בחברה דמוקרטית, ודווקא באירוע סמלי ומרכזי זה. הפעולה האמיצה של שני הצעירים הביאה לכך שמכלול הטקס המסורתי נתפס כמופע דרמטי, אולי אמנותי ולבטח מלאכותי; "טקס" שהפך ל"הצגה" הממחישה את הנתק של המוסד השלטוני ואנשי השלטון מהחיים עצמם. התנתקות מהאנשים והמציאות החיה והבועטת של מדינת ישראל 2011.
למחרת, ביום החג עצמו, מזג האוויר היה נפלא. לא נזקקנו לתירוץ כדי לנטוש את המסך ולהתרחק מהטקסים המצולמים שניסו למסגר עבורנו את "יום העצמאות". שוב ושוב סופרו הנראטיבים שכוננו את מיתוס העצמאות של מדינת ישראל.
הנשיא פרס שר "הן אפשר", וראש הממשלה שב ושאל את שאלתו את המתמודדים בחידון התנ"ך, למען נזכור את שורשינו היהודיים עתיקי היומין שמהם עצמאותנו הצעירה יונקת לגיטימציה. אבל אנחנו לא היינו שם. לא כל-כך מפאת שעמום כמו מאי-רלבנטיות. אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, התקבצנו לחגיגות המנגל, בחצרות הבתים או בגנים הציבוריים. חג העצמאות נחגג באופן "אותנטי" במסגרות של משפחות, חבורות של רעים ותיקים וקהילות, הרחק מעין המצלמה והמדיה.
ד"ר דליה לירן-אלפר חוקרת ומלמדת בבית-הספר לתקשורת, המסלול האקדמי, המכללה למינהל