עיתון "מעריב" יפצה ב-50 אלף שקל את ה"ג'רוזלם ריפורט", דו-שבועון מבית ה"ג'רוזלם פוסט", וזאת בעקבות ידיעה שפורסמה ולפיה כתב-העת התמוטט ונמצא על סף סגירה, כך פסק שלשום השופט עודד שחם מבית-משפט השלום בירושלים.

ב-8 בדצמבר 2006 התפרסמה במקומון הירושלמי של "מעריב", "כל הזמן", ידיעה מאת מאיה אלדר תחת הכותרת "ריפורט, סוף". בכותרת המשנה של הכתבה הוסבר כך: "ג'רוזלם ריפורט, דו-שבועון איכותי בשפה האנגלית, מתמוטט. הסיבה: מריבות בין הבעלים וקיצוצים כספיים". בכתבה עצמה, לאחר שנכתב כי העיתון "קורס", צוטט דייוויד גרין, לשעבר סגן העורך של כתב-העת וחבר מערכת בו במשך 16 שנים, כמקור לטענה זו. על-פי הכתבה, גרין טען בין היתר כי בכתב-העת נותרו חמישה עובדים קבועים בלבד וכי מונתה לו עורכת במעמד של פרילנסרית.

כחצי שנה לאחר פרסום הכתבה הוגשה לבית-המשפט תביעת לשון הרע נגד העורך שלום ירושלמי, חברת מעריב הוצאת מודיעין בע"מ והכתבת אלדר, כמו גם נגד סגן העורך לשעבר גרין, בדרישה לפיצויים בסך 500 אלף שקל. בית-המשפט מצא כי הפרסום ב"כל הזמן" הינו לשון הרע, קיבל את התביעה נגד "מעריב", אך דחה את התביעה נגד גרין.

"אין בחומר הראיות שבפני בסיס לטענה כי כתב-העת הגיע לסופו, התמוטט או קרס בנקודת הזמן הרלבנטית, או בכל נקודת זמן אחרת", כתב השופט שחם. "אין חולק שכתב-העת קיים, ומצבו יציב, גם היום, בחלוף ארבע שנים ויותר לאחר הפרסום. זו אף זו, מן החומר עולה כי בתקופה הרלבנטית הושקעו כספים רבים בכתב-העת [...] במצב זה לא היה מקום לדבר על התמוטטות או קריסה, באופן בו נעשה הדבר בכתבה".

גרין טען בפני בית-המשפט כי לא אמר כלל שכתב-העת בקריסה. לדבריו, הכתבת פנתה אליו על רקע טענות שהגיעו לאוזניה בדבר הקריסה האפשרית של כתב-העת והוא הכחיש זאת. גרין הוסיף וטען כי כמה וכמה אמירות שהופיעו כציטוטים מפיו, נתונות במרכאות, לא נאמרו על-ידו. כך, למשל, טען גרין שאמר לכתבת כי נותרו במערכת כתב-העת חמישה עורכים ולא חמישה עובדים, וכי לא אמר שהעורכת החדשה שמונתה לעמוד בראש המערכת מועסקת כפרילנסרית, אלא שהיא מתאימה מאוד לתפקיד ומקצועית ביותר. השופט ציין כי לא הוגשו בפניו ראיות שסתרו את דברי גרין.

"רב המרחק בין הראיות ובין הטענה לקריסה מערכתית", כתב השופט ובהמשך הוסיף: "הגם שעולה מן הראיות תמיכה באמיתותן של חלק מן הטענות הספציפיות שבכתבה, טענות ספציפיות מהותיות שהועלו בה לא הוכחו, ואף נסתרו, בראיות שבפני". לאחר ששלל מהעיתון את הגנת אמת בפרסום, שלל השופט שחם גם את הגנת תום הלב. משום שלא מצא שהוכחה פגיעה בהכנסות כתב-העת, חייב השופט את העיתון בפיצוי כספי של 50 אלף שקלים, הוצאות בסך אלף שקל ושכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 שקל.

מעבר לפיצוי הורה השופט שחם לפרסם ב"כל הזמן" טקסט מפורט תחת הכותרת "תיקון והכחשה", ובו יתוארו הטעות בפרסום ופסיקת בית-המשפט. את גרין פטר השופט מפיצוי ופסק כי הוכח שהדברים שאכן אמר היו נכונים.

ת"א (י-ם) 4676-07