על-פי רוב אני מחבב את כתיבתו הרהוטה של אורי משגב, פובליציסט בולט ובלוגר ב"הארץ". משגב מטפח באדיקות את תדמית לוחם הרחוב המחוספס של השמאל הישראלי: לתפיסתו, רבים ממנהיגי השמאל והכותבים המזוהים עם השמאל מהססים ללכלך את ידיהם במאבק הפוליטי רווי היצרים והלא-היגייני בעליל. יתר על כן, על-פי משגב, רבים ממנהיגי וכותבי השמאל מתקשים לנסח אמירות נחרצות. הם מקדישים תשומת לב רבה מדי לשאלות שוליות, והם סובלים מהתמכרות קשה – כמו שהיה מנסח זאת נפתלי בנט – לירי אל תוך הנגמ"ש הפוליטי, על חשבון התגייסות למאבק ביריב האמיתי מן הימין.

(צילום מסך: אתר "הארץ")

הכתיבה של משגב אכן בהירה, מנומקת ונחרצת. אלא שלעתים נדמה כי ההתעקשות שלו על סגנון כתיבה הזועק כי יש לנו עסק עם שמאלני-שאינו-פראייר סוחפת את משגב אל מחוזות שאינם משרתים את טיעוניו. כך למשל הניתוח של משגב של תוצאות הבחירות המקדימות שנערכו בבית-היהודי השבוע: התיזה של משגב פשוטה ונשמעת הגיונית למדי – בניגוד לרושם שמנסה יו"ר המפלגה נפתלי בנט ליצור, תוצאות הבחירות המקדימות היו כישלון מהדהד שלו, משום שיש ברשימה שנבחרה ייצוג גדול מדי לזרם החרד"לי-אמוני על חשבון דתיים-לאומיים מתונים וחילונים שנדחקו מן המקומות הריאליים.

אלא שמשגב מקשט את הטענה הבהירה הזאת בעיטורים רטוריים מסיחי דעת, ולעתים תמוהים ממש: כך לדוגמה נמנע משגב בעקבית מלנקוב בשם המפלגה – הבית-היהודי – ומעדיף על פניו את הכינוי המלעיג שהמציא, "האחים היהודים". זאת, כמובן, קריצה לנטייה האובססיבית של בנט לנכס אל משפחתו המורחבת אחים ואחיות מזדמנים בכל אשר ילך. אלא שהכינוי "האחים היהודים" מהדהד במכוון גם את "האחים המוסלמים", וזה כבר הרבה פחות משעשע.

הלאה. לקראת סיום הטור כותב משגב: "הבעיה האמיתית של הזרם הדתי-ליברלי אינה עם אנשיו של בנט, אלא עם היו"ר, שמש העמים בכבודו ובעצמו. בנט עצמו לא קיים בעבר שום פרקטיקות דתיות, ויש בציבור הדתי שאלה פתוחה אם הוא מקיים אותן כיום. הוא גם לא התחנך בישיבה תיכונית. אלא שדווקא בגלל זה הוא מבטל את עצמו בשאלות דת ומדינה".

נפתלי בנט מקיים פרקטיקות דתיות (מתוך דף הפייסבוק של בנט)

לא ברור למה משגב מכוון בביטוי המעורפל "פרקטיקות דתיות", שאותן כביכול בנט אינו מקיים. אם הכוונה לקיום מצוות ולהחצנה של אמונתו הדתית, הרי שמשגב מתבקש לסור לעמוד הפייסבוק של בנט (שאחריו הוא עוקב לרוב באדיקות). בין השאר ניתן לראות שם תצלומים של בנט מקיים שלל "פרקטיקות דתיות" – עולה לתורה בבית-כנסת בפריז, מלמד את הגולשים על אודות פרשת השבוע, משמש סנדק בטקס ברית-מילה, שלא לדבר על שלל ראיונות שבהם תיאר בנט את האופן שבו הוא מקיים שבת כהלכתה, מתפלל בבית-הכנסת וכו'. או שאולי משגב חושב שלימודים בישיבה תיכונית הם מצווה דאורייתא. אם משגב מנסה לרמוז לנו שבנט הוא חילוני בתחפושת (או חלילה רפורמי!), שיאזור את האומץ, ימצא את ההוכחות לכך ויכתוב זאת במפורש.

הקו המלעיג, בלי כל קשר לנושא המאמר, ממשיך בקביעה כי אין להאמין לבנט "שהבהיל הבוקר כתבים לבית-המידות שלו ברעננה והכריז שהוא מעודד מהרשימה". זה אולי פרט קטן, אבל הוא סימפטומטי: מה הקשר בין גודל הבית של בנט לבין סוגיית ההתחרד"לות של הבית-היהודי? גם אני סבור שהעובדה שבנט הרבה יותר עשיר ממני היא שערורייה בלתי נסלחת, אבל אני משתדל שלא לחלוק את התסכול הזה עם הציבור.

בהמשך מתייחס משגב לכוח הגדול של סיעת תקומה בתוך רשימת הבית-היהודי: "לא רק ארבעה חברים מטעמה [של תקומה] משוריינים עד המקום ה-18, אלא שחבר חמישי – אלי בן-דהן העבדקן – בחר להתמודד בזכות עצמו, וסיים במקום השני בפריימריז ורביעי ברשימה". וכך, כשמשגב מבקש להדגים את הקיצוניות האמונית של בן-דהן, הוא אינו מתייחס לעמדותיו או למעשיו של בן-דהן, או אפילו לעובדה שמדובר (האימה, האימה!) ברב. לבן-דהן יש זקן עבות, ואתם, קוראים נאורים, כבר יודעים בדיוק מה זה אומר. או כמו שכותב-שאינו-פראייר היה מנסח: ב"דר שטירמר" לא היו כותבים את זה טוב יותר.

אורן מאיירס הוא מרצה בכיר בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה