הנימוס הדיפלומטי

"מערכת 'שרלי הבדו', ליתר דיוק מה שנשאר ממנה, סגרה שלשום בערב את גליון יום רביעי ההיסטורי, היוצא לאור היום. אובדן 10 מחברי המערכת הקטנה גרם לכך שרק 8 עמודים יש במגזין הסאטירי היום במקום 16, אבל הוא הודפס בשלושה מיליון עותקים(!), לעומת 60 אלף בימים כתיקונם. בשער המגזין, סוג של שער ניצחון, מככב הנביא מוחמד, דמעה בעין, אוחז בשלט 'אני שרלי'. המגזין עוד לא הגיע לקיוסקים בצרפת, וממצרים כבר נשמעת תרעומת. שימו לב כיצד שבוע אחרי ההרג, וכבר חוזרים לנקודת ההתחלה: 'שרלי' מתגרה, והמוסלמים כועסים". כך כותב בועז ביסמוט ב"ישראל היום".

"בצרפת היום – כמעט – כולם 'אני שרלי', כך יש להניח שכל הגליונות יימכרו, מזכרת לנכדים", ממשיך ביסמוט. "להם יספרו משתתפי הפגנת ארבעת המיליונים ביום ראשון כיצד צרפת האמיצה נלחמה ברחובות פאריס והפריפריה למען חופש הביטוי, למען האחווה, למען הדמוקרטיה, למען ערכי הרפובליקה, ובדרך היא נלחמה גם בטרור, כמעט מבלי שהדבר יבוא לידי ביטוי בשלטים.

"השאלה הגדולה כמובן היא מה צפוי אחרי? אחרי ההלם, אחרי האבל, אחרי ההתייחדות והפגנת המיליונים? האם יש באמת חדש תחת האייפל? דומה כי כבר הגיליון הראשון של אחרי הטבח במערכת השבועון הצרפתי גורם לכעס ולשנאה [...] הגיליון ההיסטורי הראשון, שעליו עמלו בכותלי מערכת 'ליברסיון', מחזיר אותנו למציאות שבה מותר לצייר קריקטורות על ישו, אבל חלילה לא על הנביא מוחמד [...] גורמים מוסלמים בצרפת הגיבו גם הם ואמרו כי הם מתנגדים לטרור, אך גם אוהבים את הנביא. הרגישות לא נעלמה והבעייתיות בשילוב האסלאם (גם המתון) במרחב של הרפובליקה הצרפתית החילונית תמיד קיימת, גם אחרי השבוע הטראומטי שחוותה צרפת [...] כולם בצרפת היום שרלי. בעצם כמעט כולם, להוציא אחוז ניכר מהמוסלמים וכל הימין הקיצוני. מישהו עדיין סבור שאסור היה להזכיר ליהודי צרפת את אופציית העלייה?", שואל ביסמוט.

הניתוח של ביסמוט, המעורה היטב בהוויה הצרפתית, בוודאי בהשוואה לדיווחיו ממקומות אחרים, נראה נכון. קשה להניח שההתכנסות ההמונית הסולידרית בערי צרפת תסייע בפתרון הבעיות שיוצרים הניגודים המהותיים בין הציביליזציות. החולשה בטיעונו היא כיפופו המיותר לצרכים המקומיים. אין להניח שיהודי צרפת אינם מיטיבים להכיר את הסכנה הנשקפת להם מן המתח הזה, שהומחשה בפיגוע בסופר הכשר ובקודמים לו, והם מודעים לאפשרויות שעומדות בפניהם – לעלות לישראל או להגר לקנדה ולארצות-ברית, כפי שמקצתם אכן עושים בשנים האחרונות. אבל כמי שכיהן כשגריר, ביסמוט הוא הראשון להכיר את כללי הנימוס הדיפלומטי. אין אלה כללים ריקים, ויש להם השלכה מהותית על יחסי המדינות, ובמיוחד בעתות משבר. לא פחות מכך, יש באמירה, ולו מרומזת, מפי ראש ממשלה, כי הפתרון למצוקתם של יהודי צרפת הוא בהגירה משום התעלמות ממצבם הרגיש של אלה מיהודי צרפת – רובם, ככל הנראה – שאינם שוקלים כלל הגירה.

נשיא, ראש ממשלה וצייר

"מעריב" מדגיש את נאומי המנהיגים. נשיא המדינה ראובן ריבלין ספד בטקס ההלוויה בהר המנוחות לארבעת הנרצחים בסופר הכשר ומצוטט בעמ' 2: "לא כך רצינו לקבל אתכם ואת פניכם בארץ. לא כך רצינו לראות אתכם שבים הביתה. ביקשנו אתכם חיים. ברגעים אלה אני עומד מולכם בלב שבור, נרעד וכואב, ואיתי עומדת בוכה אומה שלמה [...] אמנם השבועות והחודשים האחרונים מוכיחים שהטרור לא מבחין בין דם לדם, אך עם זאת אי-אפשר להתעלם מכך שהטרור רודף במוצהר את בני העם היהודי, את לובשי הציצית וחובשי הכיפה. מסוכן להתכחש לעובדה שמדובר באנטישמיות".

גדעון קוץ מתאר בעמוד הבא את ראש ממשלת צרפת מנואל ולס, סוציאליסט ממוצא ספרדי, שר הפנים לשעבר וראש עיר בעברו, כאיש נחוש, כריזמטי ורגשן, אשר בטקס האשכבה לשוטרים לא הסתיר את דמעותיו. בנאומו אתמול גינה בחריפות את האנטישמיות במדינה וקרא ליהודי צרפת: "הישארו כאן, אנחנו זקוקים לכם במאבק". קוץ מצטט אותו כאומר: "אסור לוותר במלחמה במגפה הזאת. מעשי האנטישמיות בצרפת התקדמו באורח בלתי נסבל, אך מעשים מתועבים אלה, כמו אונס הזוג הצעיר בקרטיי, לא עוררו גל מחאה שבני ארצנו ממוצא יהודי ציפו לו. איך ייתכן שבבתי-ספר מסוימים התלמידים מסרבים לעמוד דקה דומייה לזכר הקורבנות? איך ייתכן שילד בן שמונה אומר למורה שהאויב שלו יהודי? צרפת בלי יהודים לא תהיה צרפת".

קוץ ביקר גם במסיבת העיתונאים שערכו ניצולי "שרלי הבדו" במשרדי היומון "ליברסיון", המארח אותם. היום מופץ הגיליון החדש של העיתון בשלושה מיליוני עותקים, כאמור, וב-25 מדינות. "בשער הגיליון, למרות הדם שנשפך, שוב מוחמד. הפעם הוא מוחה דמעה ואוחז מעל חזהו את הכרזה 'אני שרלי', תחת הכותרת 'הכל נסלח'. הקריקטוריסט לוּז (רנאל לוּזיֶיה), המצייר בין השאר את דמותו של מוחמד, אשר נפצע יחד עם חברו ריס (לורן סוריסו), הם ממשיכי הדרך, המשמרים את סגנונם הם ואת רוח העיתון גם במהדורתו המחודשת. במסיבת העיתונאים אמר לוז: 'זה לא השער שהעולם רצה. זה לא השער שהטרוריסטים רצו, זה השער שאנחנו רוצים. בסך-הכל איש קטן בוכה. גם אני בכיתי כשציירתי', אמר והוסיף: 'מוחמד שלנו סימפטי הרבה יותר משלהם'".

ציונים אמיתיים

"ידיעות אחרונות" נוהג היום בחסכנות יתרה בכיסוי האירועים בין פריז להר המנוחות. שלא כמנהגו, העיתון הקדיש לסיקור טקס ההלוויה את עמ' 4, ודחס כמה דיווחים קוצניים, מעניינים כשלעצמם, לעמ' 6. לצדם מאפשר העיתון "הצצה נדירה" לשלוש מהקריקטורות שמתפרסמות בגיליון המיוחד של "שרלי הבדו", שמופץ היום.

באחת מהן, שצייר לוז, האחים קוואשי העולים השמימה מגלים שהגיעו באיחור והחבר'ה מ"שרלי הבדו" כבר חוגגים על ענן עם 70 הבתולות הממתינות לצדיקים. כתבת "ידיעות" בפריז, ליאור זילברשטיין, שהביאה את הקריקטורות, מדגימה באמצעות צילום מגבוה, שצולם על-ידי אחד מדיירי הרחוב והופץ בטוויטר, כי מה שנראה בתמונות הרשמיות, שבהן צועדים מנהיגי בעולם בראש הפגנת המיליונים בפריז – מבוים, וכי 50 המנהיגים, ובהם ראש הממשלה נתניהו, נלקחו לצורך זה לרחוב צדדי שנסגר על-ידי המשטרה, רחוק מההמון (ואין ביניהם, כנראה, קהל בלתי מסונן). רק הנשיא הולנד וראש הממשלה ולס צעדו בראש המון המפגינים.

נוסף לכך מדווחים עקיבא נוביק ואיתמר אייכנר כי משרד הדתות דרש מן המשפחות 50 אלף שקל עבור חלקת הקבר והוצאות הקבורה. רק לאחר "מיקח וממכר צורם בין הצדדים", הקהילה היהודית בפריז הסכימה לשלם את 200 אלף השקלים שדרשה חברה-קדישא ורכשה ארבע חלקות קבר בהר המנוחות. שר הדתות בפועל הוא נפתלי בנט, המקיים היום פריימריז במפלגתו – ולאחר ששרת התרבות לימור לבנת דרשה ממנו לבטל את הגבייה, המנוגדת לסיכומים שהושגו, החליט מיד שמשרדו יישא בכל ההוצאות.

ובינתיים מדווח אייכנר על הסערה במערכת הפוליטית בעקבות פרסום של אמנון אברמוביץ' בחדשות 2, ולפיו שר השיכון אורי אריאל הורה להרחיב התנחלויות כדי לקלוט בהן עולים מצרפת. אריאל אומר בתגובה: "בניגוד ל[יו"ר מרצ זהבה] גלאון ולשותפיה, היהודים בצרפת ציונים אמיתיים, ואני פועל למציאת פתרונות לקליטת העולים בכל הארץ".

פורמט טלוויזיוני

"משחקים פטריוטיים" היא הכותרת לטור ביקורת הטלוויזיה של עינב שיף ב"ידיעות". "בשני ערוצים מרכזיים – אחד ציבורי ואחד מסחרי – הוחלט שיש צורך לקטוע את לוח השידורים כדי שנהיה שם כשזה קורה. כלומר, לפנינו אירוע גדול וחשוב. אפילו לאומי. לא מעט הלוויות זכו במקומותינו למעמד כזה בשנים האחרונות. מדובר בפורמט פופולרי ודי מפתיע שטרם נמכר לחו"ל. ובכל זאת עולה שאלה מעניינת: האם הלוויה, שלא הוגדרה כטקס ממלכתי, שודרה בשל היותה אירוע 'לאומי', או שעצם שדרוגה שידרג אותה לכזאת?". תשובת שיף היא "גם וגם".

ברור למה חשבו קברניטי הערוצים שהאירוע ראוי לשידור חי. "מצד שני", כותב שיף, "לאסון בפריז מתלווה נארטיב ברור שהממסד מבקש להנחיל. במסגרתו ליהודי צרפת יש בעיה שתיפתר כאן בלבד. השידור החי חיזק את הקו שמעודד הגירה לישראל ומדחיק את מלחמותיה. המיידיות שלו העצימה רגעים קשים – כמו קריעת הבגד והספדי המשפחות – וכך נוצר אפקט הזדהות חזק יותר ממה שמפיקים קטעים ערוכים במהדורות. השידור העניק את התחושה המנחמת שאכפת לנו ושפה 'הבית'. באמצעותו זאת כבר לא רק הלוויה. זהו אקט פטריוטי".

מינוי-פינוי

כל העיתונים נסגרו לפני קבלת התוצאות הרשמיות של הפריימריז בעבודה, ועל כן הסתפקו בכיסוי של אווירה בלבד. ובכל זאת היה צריך לתלות בעיתון של השחר החדש את תצלומיהם של בוז'י, שלי, איתן וילדתו הקטנה, המטילים את המעטפה לקלפי. "הארץ" עשה תרגיל נחמד ועטף את חומרי הלילה חסרי הפואנטה בחשיפת עקרונות תוכנית הקמפיין של העבודה. יהונתן ליס מדווח כי הרצוג ולבני יתמקדו בקמפיין כלכלי-חברתי, כמו גם בבעיות הנובעות מבידודה של ישראל בעולם. זאת, על-פי בדיקות עומק שערכה המפלגה, שהעלו כי "לפחות 12 מנדטים הנמנים עם מצביעי המרכז או ימין מתון עשויים לנוע בין המפלגות השונות ובהן העבודה"; "הפחד מליפול לעוני, מצוקת הדיור ויוקר המחיה הם נושאים שמדברים לקהלים האלה" (מצביעים צעירים מחתך סוציו-אקונומי בינוני ומטה).

בעמוד הדעות של "הארץ" חוזר אורי אבנרי על קריאתו למרצ לחבור לגוש העבודה-התנועה. לשיטתו, "הרצוג-לבני כבר שינו את האריתמטיקה הזאת בעצם החיבור ביניהם. המשימה היא לשנות את החשבון מהיסוד, עכשיו. המפה הפוליטית תשתנה כאשר יקום גוש גדול. הגוש ייצור התלהבות, יחשמל את האווירה, יחליף את נושא הוויכוח [...] כמו ברק אובמה בשעתו, הוא יחליף את האפתיה של 'שום דבר לא ישתנה' בהתעוררות של 'כן, אנחנו יכולים'".

יוסי שריד קורא בטור הבחירות שלו ב"הארץ" ("המחדש את ימיו"): "משורייני כל המפלגות – ראו הוזהרתם". "שורת הנושרים בצדי הדרך הולכת ומתארכת: יצחק אהרונוביץ', עוזי לנדאו, פאינה קירשנבאום ודוד רותם מישראל-ביתנו ומי יודע מה יעלה בגורלו של יאיר שמיר בשובו מהודו; מאיר שטרית, דוד צור, אלעזר שטרן ועמרם מצנע מהתנועה; ומיקומם הסופי של ציפי חוטובלי, מיכאל רצון ואברהם דיכטר ברשימת הליכוד מוסיף להדריך את המנוחה".

עצוב במיוחד בעיני שריד הוא מצבו של עמרם מצנע: "את האיש הטוב הזה משליכים עכשיו החוצה כי לא נשא חן בעיני ציפי, שמרוממת ומשפילה, משתמשת וזורקת. מצנע בא אליה בטענות מאוחרות: 'היא דיקטטורית', אמר עם הדחתו". שריד כותב כי "אין למצנע על מי להלין אלא על עצמו. מי שהסכים רק לפני שנתיים להיבחר בחסד מנהיגה-בחסד-עליון, הפקיע את זכותו להיפגע. את המינוי תקבל, ואת הפינוי לא תקבל?".

שתק וגינה

יו"ר העבודה יצחק הרצוג, ששמר ב-1999 על זכות השתיקה בעת החקירה על עמותות ברק, שעניינה עבירה על חוק מימון המפלגות, אמר אתמול בראיון לגלי-צה"ל בתגובה להחלטתה של פאינה קירשנבאום לשתוק בחקירתה כי "נבחר ציבור לא יכול לשתוק בחקירה", כותב אריק בנדר ב"מעריב".

דני דיין, המתמודד בפריימריז של הבית-היהודי, והפורום המשפטי למען ארץ ישראל קראו להרצוג לחשוף את האמת בפרשת עמותות ברק. מנגד הכריזה יו"ר מרצ זהבה גלאון כי "ח"כ או שר ששומר על זכות השתיקה, יש להפסיק את כהונתו הממלכתית לאלתר".

בנדר מציין כי הרצוג התייחס אתמול לשתיקתו בפרשת עמותות ברק ואמר: "פירטתי בזמנו לפני מבקר המדינה את הכל ושיתפתי פעולה. כשהוזהרתי, אבל על סעיף שנקבע כי לא חל עליו עבירה פלילית, העדפתי לומר שכדאי שקודם כל יבדקו את עצמם. היום הייתי נוהג אחרת".

הרצוג הסביר בשעתו כי "לא מדובר בשימוש בזכות השתיקה בעלמא, אלא בשמירה על זכות השתיקה המתבססת על טענה חוקית עקרונית". הוא טען כי "המעשה אינו עבירה, ועל כן אין לחקור אותו במסורת החקירה הפלילית".

שביתת התלמידים

ירדן סקופ מדווחת ב"הארץ" כי אתמול פורסם בגלי-צה"ל דבר קיומה של חוות דעת בעניין דרישת המורים לחסינות מאחריות פלילית במקרי רשלנות בטיולים של בתי-ספר. על-פי חוות הדעת, שניסח המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי, לא ניתן להעניק חסינות גורפת למורים, "ואנו סבורים שאין לה הצדקה". נזרי הוסיף כי "מבירור שערכנו עולה שהוגשו כתבי אישום בגין אירועים כאמור במקרים בודדים בלבד". בחוות דעתו מציע נזרי למורים לשקול פתרונות חלופיים כהגברת הבטיחות בטיולים, ובכך לסייע בהקטנת הסיכון.

היום משביתה מועצת התלמידים הארצית את הלימודים (עד שבת), במחאה על "שביתת הטיולים" של המורים העל-יסודיים, הנמשכת כבר חודש. מנכ"ל החברה להגנת הטבע, קושה פקמן, מסר כי "בחברה להגנת הטבע רואים את הטיולים כחשובים מאוד. זו לא סתם מערכת כלכלית שמגלגלת 400 מיליון שקל".

חוק המזון

13 חודשים ישבה הוועדה הבין-משרדית בראשות שרון קדמי וקיימה 35 דיונים; 11 דיונים התקיימו בוועדת הכלכלה של הכנסת; עקב לחצים, רק 8 מ-12 המלצות הוועדה התקבלו; 56 סעיפים ו-192 תתי-סעיפים יש בחוק המזון. 4.5 עמודים כולל שער מקצה מערכת "כלכליסט" לכתבתה המקיפה של נורית קדוש שכותרתה: "ההבטחה הגדולה של חוק המזון תיגמר בזינוק מחירים". כותרת משנית: "רשות ההגבלים סירבה לתמוך בפירוק מונופולים בתחום המזון; הממשלה עיקרה את המלצות ועדת קדמי מתוכן; הלוביסטים של חברות המזון הסתערו על ועדת הכלכלה והחלישו עוד יותר את המסקנות; חוק המזון ייכנס מחר לתוקף, מסורס ונטול שיניים, בעיצומו של גל העלאות מחירים".

המאכערים

אל מאזן הנזק האגבי שמחוללים האירועים הבטחוניים כאן ובעולם ניתן להוסיף את הסחת הדעת ממה שקורה לנו מתחת לאף, בכנסת ישראל. צרכן התקשורת שמנסה להשתלט על ההיצף הרגשי שחוללו הפיגועים בפריז, על כל היבטיהם, מגיע תשוש נפש אל עמודיהם העמוסים של הכלכלונים. אבי בר-אלי ("דה-מרקר") מציג בפני הציבור הסובל מהפרעת קשב עמוקה את כספי הציבור שזורמים למאכערים: לישראל יהושע, המאכער של ענף האנרגיה, החשוד בקבלת כספי ציבור במרמה ובתיווך לשוחד בפרשת ישראל-ביתנו; ולאלי זרחין, שנרשם בכנסת כלוביסט, וכעת נמנה עם חשודי פרשת ישראל-ביתנו.

מירב ארלוזורוב מתארת העברת מיליונים לחברה פרטית העוסקת בהעצמת נוער בפריפריה ומקבלת 120 מיליונים ממשרד החינוך ללא פיקוח, וכאשר משרד החינוך מבקש לסיים את ההתקשרות איתה, לחץ פוליטי ופעילות לוביסטית מונעים זאת. גם בשוק הקונצרני שמח. יש עד מדינה בפרשת הרצת המניות באי.די.בי המספר: "עשיתי לעצמי 180 אלף שקל, אבל לאיתי שטרום עשיתי 8 מיליון ולנוחי – 320 מיליון" (יסמין גואטה, אבי בר-אלי, ליאור דטל).

עושים לביתם

ידיעת קידום ממותגת לקמפיין "שולחן משפחתי" של חברת אוסם. "זמנים מודרניים", "ידיעות אחרונות", 14.1.15

ענייני תקשורת

לא הסגיר. "התביעה הפדרלית בארה"ב חזרה בה מדרישתה להעלות את עיתונאי ה'ניו-יורק טיימס' ג'יימס רייזן על דוכן העדים כדי למסור עדות בפרשת הדלפות מסוכנות הביון המרכזי, ה-CIA, אחרי שניסתה במשך שנים לגרום לרייזן להעיד במשפטו של איש הסוכנות לשעבר, ג'פרי סטרלינג, שנפתח אתמול. התביעה סבורה שסטרלינג הדליף לרייזן פרטים על פעולה כושלת של ה-CIA באיראן, אותם פירסם העיתונאי בספרו שיצא לאור בשנת 2006, 'מצב מלחמה'. [...] בדיון מקדים שנערך בשבוע שעבר אמר רייזן כי לא יחשוף את מקורותיו בשום מקרה" (AP ל"הארץ").

גנץ נפרד מגל"צ. פרק נוסף בסדרה "איפה בני?" בהפקת "ידיעות". "כחלק מביקורי הפרידה מיחידות הצבא השונות", צולם גנץ בחברת מפקד התחנה ירון דקל וקצין חינוך ראשי תא"ל אבנר פז-צוק. הרמטכ"ל היוצא אמר: "הציפייה שלי היא שגלי-צה"ל תהיה תחנת שידור כמו שתחנת שידור צריכה להיות: פתוחה, ביקורתית, עצמאית ואובייקטיבית, ובה בעת תחנה צבאית המשרתת גם את צה"ל ואת מדינת ישראל".

מודעה. "הרמטכ"ל, פרוס עלינו כיפת ברזל", מבקשת קבוצת אנשי מילואים המכונה "קונצנזוס" (ב-צ' צבאית), במודעה שפירסמו ב"ידיעות". על הפנייה חתומים 44 מפקדים ולוחמים, שהם "רשימה חלקית מתוך 750 קצינים, לוחמים וחיילים במילואים שחתמו על העצומה". החתומים פונים לרמטכ"ל "לעצור את הטירוף ולבלום את החקירות הפליליות של מח"ש נגד מפקדים ולוחמים ששירתו במבצע 'צוק איתן'. [...] מובן שאם היו מקרים של ביזה או כוונה פלילית של שימוש בנשק, יש לפתוח בחקירה ולהעמיד לדין את המבצעים, אבל ביתר המקרים יש לשמור על תחקירים בערוץ הפיקודי".

חופש עיתונות אצלנו? שואל דרור אטקס, פעיל שלום-עכשיו, בעמוד הדעות ב"הארץ", ומשיב: "בשנת 2002 דורגה ישראל במקום ה-92 בעולם (מתחת לרשות הפלסטינית, מרוקו, כוויית ולבנון) במדד חופש העיתונות של ארגון עיתונאים-ללא-גבולות. הדירוג הלא מחמיא לא ניתן על חופש העיתונות בתוך ישראל גופא, אלא בשל הפגיעה בחופש הפעולה של עיתונאים המסקרים את הנעשה בשטחים. עורכי הסקר אמרו אז ל'הארץ' כי 'בגדה המערבית ובעזה מתבצעות הפרות רבות של אמנות חופש עיתונות, שעליהן חתומה גם ישראל. מאז כניסת הצבא הישראלי לערים הפלסטיניות במרץ 2002, עיתונאים רבים סבלו מאיומים, מעצרים, הגבלת חופש התנועה, פגיעות פיזיות והחרמת תעודות עיתונאי'. אפשר היה לחשוב כי המיקום והדברים שנאמרו אז היו קשורים לאלימות הקשה של האינתיפאדה השנייה, אך בסוף שנת 2014 דורגה ישראל במיקום נמוך יותר – ה-96 מתוך 180 מדינות".

לוביזם. שיאני מעסיקי הלוביסטים ב-11 ישיבות ועדת הכלכלה לגיבוש חוק המזון הן תנובה (16 לוביסטים ב-11 ישיבות) ודור-אלון (15 לוביסטים ב-11 ישיבות); החברה המרכזית למשקאות שיגרה 7 לוביסטים ל-5 ישיבות; בתחתית הרשימה: אוסם, מועצת-החלב ואיגוד תעשיות המזון, עם 3 לוביסטים ב-3 ישיבות כל אחת, וג'יימס ריצ'רדסון, קואופ והתאחדות-התעשיינים עם 2 לוביסטים ב-2 ישיבות כל אחת (נורית קדוש, "כלכליסט").

המשפיעים. המוסף "פירמה" של "גלובס" מדרג את 100 המשפיעים בתקשורת – עיתונאים, מו"לים, רגולטורים, מנכ"לים, יצרני תוכן, יועצי תקשורת, לוביסטים, שרי ממשלה, ראש ממשלה, תא"לים, טייקונים, נציגי ציבור, משרתי ציבור.

מכרז הדור הרביעי. שמונה חבילות תדרים נמכרו בסך כולל של 264 מיליון שקל במכרז הסלולר דור 4. פלאפון רכשה שלוש חבילות, סלקום, פרטנר, אקספון 018, הוט-מובייל וגולן-טלקום רכשו כל אחת חבילה אחת – וכעת צפויות חבירות של הרוכשים. שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן, שקידם את המהלך, מגדירו כ"הצלחה גדולה" ש"תסייע בקירוב הפריפריה למרכז" (יהודה שרוני, "מעריב").

פרס. הבמאית ומפיקת סרטי הדוקו נורית קידר תזכה בפרס על מפעל חיים שיוענק לה בטקס חלוקת פרסי הטלוויזיה בחודש הבא. בנימוקי האקדמיה לזכייתה נאמר כי "הסרטים האישיים שביימה וסדרות הטלוויזיה שהפיקה וביימה נגעו ושיקפו תמיד את לב השיח הישראלי בנושאים פוליטיים, חברתיים ואמנותיים, תוך הסתכלות עמוקה ואמיצה אל האמת שאינה עושה הנחות לאף אחד" (גילי איזיקוביץ, "גלריה").

הכי פגע. "בדרך כלל מה שכותבים עלי הוא על רקע מגדרי. מאחלים לי שיאנסו אותי לדוגמה", משיבה אורטל בן-דיין לשאלה "מה הטוקבק שהכי פגע בך?", בפינה שהוקדשה לקמפיין הסלבס נגד אלימות באינטרנט. "אבל אני חושבת שהכי קשה היה לי שכתבו לי: 'שידקרו אותך ברחם'" (דני ספקטור, "חמש קטנות", "ידיעות").