בעוד שמסקרים עולה כי הציבור דווקא מעוניין בתוכני בריאות ומעדיף אותם על פני נושאים אחרים, התקשורת נזקקת לשביתת רופאים או לשר מאושפז כדי לקדם את הבריאות מסוף המהדורה (אם בכלל). כשנשאלו עורכים על סדרי העדיפות שלהם, ענו שהם יודעים יותר טוב מהסקרים מה הציבור רוצה, וכי פוליטיקה וביטחון עדיפים. בינתיים סיקור התחומים האחרים מחכה עד ששריפות, תאונות ושביתות – ולא התקשורת – ילמדו אותנו על קריסת מערכות הכבאות, התחבורה או הבריאות.
האם יש סיכוי לסיקור יוזם, מעמיק ועוקב בנושאי בריאות, חינוך או רווחה? פולחן העיסוק התקשורתי בנושאי פוליטיקה וביטחון מחמיץ את מצוקות הציבור ואחריותם של נבחריו להן. ממשלות מתחלפות, אבל העומס בבתי-חולים בעינו, תורים למומחים במרפאות ציבוריות מתארכים, הפרטת החיסונים נוחלת כישלון, המדינה מתגמלת את מספר השירותים ולא את איכותם, אין רפואה מונעת וישראל היא שיאנית בפערים חברתיים, הידועים כסיבה מרכזית לחולי ומוות.
(צילום: אמילי ברני, רישיון cc)
סיקור הדחוף לעומת החשוב הוא כשל שוק, ואסון הכרמל מדגים זאת: קריסת מערך הכבאות היתה ידועה לפני האסון שהעיר את התקשורת. בתחומים חברתיים יש קורבנות רבים בלי סיקור ובלי פנים, בלי תעשייה ובלי יחצנות. האם אין סיכוי לצמיחתה של תקשורת אקטיבית שתבחן משרד ממשלתי על כשלים לפני פרוץ התבערה?
זו אינה בעיה ישראלית. בארה"ב, טרור ביולוגי שגרם לנפגעים אחדים זכה לסיקור נרחב יותר מעישון וחוסר פעילות גופנית, ההורגים כל שנה כמיליון בני-אדם. הסיפור חשוב יותר מהמספר. דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל בכלכלה, תיאר הטיה נפוצה אצל כולנו, כולל עיתונאים ומקבלי החלטות – הקדשת תשומת לב לשונה וללא מוכר. הטיה זו תוארה בתחום הבריאות והוכח שמחקר ראשון זוכה לסיקור רב יותר ממטה-אנליזה אמינה יותר ("זה כבר לא חדש"), במיוחד כשמעורב בעניין גם רווח כלכלי לבעלי עניין המעוניינים בפרסום.
בישראל, מול מגפת ההשמנה והסוכרת, התפרסם שפעילות גופנית מזיקה ("רצים למטבח", "7 ימים" 22.10.10; "הכושר מזיק לבריאות?", "מעריב" 3.12.04). התקשורת מסייעת למכור אשליות על גלולת הרזיה (היוצאת משימוש לאחר זמן מה בגלל תופעות לוואי מסוכנות, כמו התרופות הקודמות), או דיאטה פלאית תורנית (כגון תוספת סידן), ואינה מדגישה את עיקרון האיזון: אם תאכל מזון משמין, תעלה במשקל. אם תשרוף יותר קלוריות, תרד. ודרך יעילה להשיג זאת היא פעילות גופנית של שעה ביום – יעד אפשרי להשגה אם נרד מהממוצע הלאומי של שלוש שעות ישיבה מול המרקע. זה מסר שהתקשורת יכולה להנחיל, ואת זה התקשורת האמריקאית כן עושה, חרף חולשותיה בסיקור ענייני בריאות.
לפני כשש שנים עמדתי בראש ועדה שמינה משרד הבריאות לקידום פעילות גופנית. כתבנו המלצות וחוזר מנכ"ל. כששאלתי בכיר במשרד הבריאות מה עשו עם המלצותינו, הוא אמר לי, "לא תקבל תשובה". הוא קיים את הבטחתו ואף המלצה לא מומשה, כפי שמעיד דו"ח מבקר המדינה. בבריאות כמו בכבאות, אין לחץ ציבורי על תפקוד לקוי של עובדי המדינה.
תלמידי מוחים: מדוע בחצר הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית יותר קל לעשן ולקנות ג'אנק-פוד מאשר להחנות אופניים, ובקמפוס הדסה בעין-כרם אין מרכז ספורט? וזאת באוניברסיטה הנתמכת על-ידי המדינה ביותר ממיליארד שקל בשנה. כאילו אין קשר בין רפואה לבריאות. הזהו החינוך הראוי לרופאים? התקשורת לא התעניינה, חרף נסיונות להפנות את תשומת לבה.
בסיקור תחום הבריאות, מחקרים בחו"ל ובישראל מצאו הגזמה בהדגשת התועלת שבחידושים, מיעוט דיווח על עלויות, סיכונים וניגוד עניינים, והעדר דיון על חלופות ומעקב. מכך הוסק שאולי התקשורת מזיקה יותר ממועילה לבריאות הציבור. כשבריאות מתחרה עם בריטני ספירס, מה אפשר לצפות מאיכות הסיקור? בישראל, כתבות הטוענות שאיידס זו המצאה, שעישון פסיבי אינו מזיק או שחיסונים מסוכנים – פוגעות בבריאות הציבור, והתופעה נדונה בזמנה ב"העין השביעית".
לאחרונה תיאר ערוץ 2 בפריים-טיים, כ"מחקר דרמטי" ו"בשורה ענקית למעשנים", בדיקת סריקה CT לגילוי מוקדם של סרטן הריאות. הכתבה לא הזכירה את מגבלות המחקר שטרם פורסם, וגם לא את תועלתו האפסית למניעת התקפי לב, שהם הסיבה העיקרית לתחלואה ולתמותה בקרב מעשנים. הכתבה ציינה בטעות שסרטן הריאות הוא הסרטן השכיח ביותר ושהבדיקה מומלצת למעשנים, בלי לומר שהממליץ הוא בית-חולים שיזם את הידיעה ושייצא נשכר מפרסומה, ובלי להזכיר את הסיכון המצטבר להתפתחות סרטן כתוצאה מקרינה בבדיקות CT חוזרות. הכתבה שכחה להזכיר את החלופה הזולה, היעילה והבטוחה – הפסקת עישון.
הצפת התקשורת בפרסומים לא מאוזנים על חידושי הרפואה מעוררת ציפיות לא ריאליות בציבור, ומצב זה אולי אף תורם למחסור בתרומות איברים. קשה לאנשים מן השורה לעכל את סופיות המוות כשכל יום הם שומעים על פלאי הטכנולוגיה. רופא קבע מוות, איך ייתכן שלמצב הזה אין טיפול? לכן נרתעות משפחות רבות מלתרום את אברי הנפטר. בבדיחה, יהודי על מטוס מתרסק מבקש דעה שנייה. במציאות, ישראל נמצאת בתחתית מדינות המערב בתרומת איברים. כפי שהסתמן בשבוע שעבר בכנס בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב: סיקור עיתונאי טוב יציג מציאות לא מושלמת, שבה ניתן להפוך חידלון לחיים חדשים באמצעות תרומת איברים.
ידוע שמוסד התחקיר העיתונאי נמצא בסכנת הכחדה בעולם התקשורת כולו. כך גם בתחום סיקור הבריאות: רוב הידיעות המתפרסמות מקורן בסוכנויות או ביחצנים, והתוצאה היא רדידות, העתקה ודמיון מדהים בתכנים. כתבת אחת אמרה לי שארגון גדול מחרים אותה כי היתה ביקורתית כלפיו. יחצנית חברת תרופות, שהפגישה דוגמנית חולת סרטן ושר אוצר מול המצלמות, קבעה סדר יום ציבורי.
חברות מסחריות משפיעות על מדענים ועל רשויות בעוצמה, בתחכום ובהיקף המסכנים את הדמוקרטיה. מול מיעוט הדואג לרווחיו הפרטיים יותר מאשר לרווחת הציבור, עצמאות התקשורת קריטית. לפני כמה שנים הוכנה בישראל הצעת חוק לאיסור פרסומת סיגריות בעיתונות הכתובה. במפתיע נמצא רוב של ח"כים נגד ההצעה, כולל שלושה שרי בריאות לשעבר. הם הוזהרו שלא יזכו לסיקור אם יתמכו בהצעה (כפי ששמע פרופ' שמעון גליק מפי העוזר הפרלמנטרי של ח"כ חנן פורת). תקשורת תלותית היא סכנה לציבור.
התקשורת סיקרה את הטכניקה של הקפאת ביציות לשימור הפוריות, בלי להזכיר שהפרוצדורה נסיונית ושיש להציעה במסגרת הסכמה למחקר, לפי המלצת איגודים מקצועיים. אחרת, אשה עלולה לתכנן את חייה על סמך תקוות שווא. האם לא חשוב להסביר זאת לציבור? לא היה דיון על סיכונים ועל עלויות: מי ישלם? אם מהכיס הפרטי, הנגישות להליך שיש לנשים עשירוֹת תגדיל פערים חברתיים. אם מסל הבריאות, האם אין צרכים בוערים יותר? לא היה בתקשורת אזכור לניגוד עניינים כשגורמים אינטרסנטיים דאגו לפרסום הידיעה כדי לצאת נשכרים מהפרסום. לא היה דיון על החפצת גוף האשה ועל חלופות חברתיות כגון תמיכה בהורות תוך קידום קריירה (כולל שנת חופשת לידה בתשלום כמו בדנמרק). האם נקודות אלו אינן ראויות לדיון ציבורי?
בארה"ב, חרף חולשות הסיקור, כתבי בריאות יכולים להשתלם במוסדות בריאות מובילים ולשמוע בכנס מקצועי שנתי הרצאות מאלפות מבעלי סמכא. הכשרה כזו מניבה סיקור מרתק של סוגיות בתחום הבריאות, כגון שקיפות לאחר טעות, בקרת איכות טיפול, הצגת סיכון למטופל, רפואה מול סוף החיים וריסון בטיפולי סרטן מיותרים (כתבה שזכתה לפרס), פרסום ספרים מעמיקים על-ידי כתבים ודיון ציבורי חשוב על סוגיות בריאות. בישראל, כתב תיאר משוב עיקרי שהוא מקבל: העורך נוזף בו כי לא פירסם ידיעה שפורסמה אצל מתחרים, אף שלא אומתה. בעיני מערכת העיתון, לא הבריאות העיקר, אלא הרייטינג.
תקשורת בריאות דלה, רדודה, מוטה, תלותית ולא מקצועית מסכנת את בריאות הציבור. תקשורת מקצועית המסקרת תחומים החשובים לאזרח, במקום טקס של סיקור נבוב של התנהלות פוליטיקאים, היתה מחזקת את הדמוקרטיה ואת מחויבות הנבחרים לפתרון מצוקות החברה.
מאיר ברזיס הוא פרופסור לרפואה בבית-החולים הדסה ובאוניברסיטה העברית.
הדברים נכתבו בזיקה להרצאה אקדמית שפרופ' ברזיס נשא בכנס תקשורת באוניברסיטת חיפה (לצפייה)