הכותרות הראשיות

סוף-שבוע נטול התפתחויות חדשותיות מסעירות איפשר לעורכי השערים להעלות על ראש שמחתם מוטיב מסורתי אהוב: הכפור. תחזיות מזג האוויר שלפיהן בהמשך השבוע תתחולל סערה עתירת גשמים ושלג (בפסגות ההרים) כובשות הבוקר חלקים מרכזיים בשעריהם של הטבלואידים "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב". גם ב"הארץ" מגישים הבוקר לקוראים חדשות מקפיאות: החלטתה של ממשלת ישראל להקפיא (כלומר, להלין) כספים של הרשות הפלסטינית המוחזקים ברשותה, וזאת כתגובה לפניית הפלסטינים לבית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

ב"ישראל היום", בטאון לשכת ראש הממשלה, מעניקים להקפאת הכספים הפלסטיניים כותרת בולטת במעלה השער, תוך הדגשת חלקו של בנימין נתניהו במהלך התדמיתי העונתי, החוזר מדי כמה חודשים, כשהממשלה מעוניינת ללחוץ על הפלסטינים, ומתמוסס בתוך זמן-מה לנוכח הביקורת הבינלאומית והשתדלנות הפרו-פלסטינית.

ב"ידיעות אחרונות", המקפיד לנגח את ראש הממשלה, שבים ורותמים למאבק בנתניהו את מחאת תושבי הנגב הצפון-מערבי. מתחת לתמונתן של מפלסות שלג הערוכות לפעולה בחרמון (שם כבר נערמו פתיתים) נדפסת הכותרת הדרמטית "תושבי עוטף עזה: 'מפקירים אותנו'". "המחאה לא עזרה: מהיום יפסיקו חיילים לאבטח את מרבית היישובים הסמוכים לרצועה", נכתב בהפניה לדיווחו של הכתב בדרום מתן צורי. חלק נוסף בהפניה מוקדש להצפת דברים שאמר לתושבים מפקד אוגדת עזה, איתי וירוב: "לא הכרענו את חמאס".

בנימין ושרה נתניהו מנופפים לצלמים לאחר הצבעתם בבחירות הפנימיות בליכוד. 31.12.14 (צילום: מרים אלסטר)

ב"מעריב" מבליטים בשער, מתחת להפניה ראשית המוקדשת למזג האוויר, טענות לאי-סדרים בבחירות הפנימיות בליכוד. "זיוף בפריימריז או טעות הקלדה?", נכתב בכותרת. "תוצאות הפריימריז שפורסמו אינן רשמיות", מובהר בכותרת המשנה של הידיעה עצמה, בהתבסס על דברים שנמסרו מטעם הליכוד. כתב "מעריב" אריק בנדר מונה שורה של חשדות לאי-סדרים, ובהם היעלמותן של תוצאות ההצבעה בקלפי אחת ("בדו"ח ועדת הקלפי נרשם 'אפס קולות'") וכמה קלפיות ("מצפון הארץ") שבהן נרשם שיעור הצבעה נמוך, אף ש"ידוע כי שיעור ההצבעה [בהן] היה גבוה".

שער "מעריב" (פרט), 4.1.15

גם ל"ישראל היום" הגיעו הטענות על אי-סדרים בפריימריז במפלגת השלטון. בניגוד להחלטה העריכתית המתבקשת של עורכי "מעריב", עורכי החינמון הטמינו את הטענות הללו בידיעה כללית מאת מתי טוכפלד, המתפרסמת תחת הכותרת "בליכוד מרוצים: 'הרשימה הפיחה חיים חדשים'". עורך העמוד דאג להבליט נתון מעודד מתוך סקר דעת קהל שתוצאותיו פורסמו באתר "וואלה" (לפי סקר זה הליכוד צפוי לקבל 26 מנדטים, יותר מכל מפלגה אחרת). בהקשרן של הבחירות הפנימיות מובלטים בפתיח דברים בשם גורם המכונה "סביבתו של נתניהו", שמסר ל"ישראל היום" ציטוט שלפיו "זהו ניצחון גדול".

את האזכור בשער שהעניקו ב"מעריב" לחשדות בדבר זיופים החליפו ב"ישראל היום" באזכור בכותרת המשנה שלפיו "תיערך ספירה חוזרת של כמה קלפיות". בתוככי הטקסט מובא פירוט קצרצר, שגם בו לא מוסבר דבר על מהותם של האי-סדרים: "אחרי ההצבעה עלה חשש כי כמה קלפיות לא נספרו כראוי, מתוך כאלף קלפיות שפוזרו ברחבי הארץ". המונחים "אי-סדרים" או "חשש לזיוף" כלל אינם מוזכרים.

ממשל, פוליטיקה ושחיתות

פרשת השחיתות במפלגת ישראל-ביתנו ובגופים שעמדו עם אנשיה בקשרים ממשיכה במסעה אל עמודיהם האחוריים של העיתונים הכלליים. "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"הארץ" עוסקים היום בפרשה בעיקר דרך התפתחות צדדית שלה, שבמרכזה תדמיתם של החשודים ולא מעשיהם. שר החוץ אביגדור ליברמן, מי שבקרב אנשיו התגלתה השחיתות לכאורה, מתח ביקורת על היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, משום ש"שלח מכתב נזיפה לח"כ [פאינה] קירשנבאום כדי לנטרל את האפקט של כנס המפלגה שנערך ערב קודם" ("ידיעות אחרונות").

המהלך של ליברמן, מזכיר דן מרגלית ב"ישראל היום", הוא בגדר זריית חול בעיניים, ונועד לצורכי הטעיה. "גם אם במקום אחר על מפת פשיעת הצווארון הלבן יש עוד אהוד אולמרט, אבל החקירה מתנהלת רק נגד פאינה קירשנבאום ושות' – לא נגרם עוול לישראל-ביתנו, אלא יש העדפה בלתי צודקת לחשודי קדימה לשעבר. ליברמן יכול לקבול מדוע לא בודקים את האחרים, אבל לא להתלונן מדוע חוקרים אותו", מסביר מרגלית את מה שאמור היה להיות המובן מאליו. אף על פי כן, כאמור, ההתבטאות של ליברמן זוכה לכותרות בולטות בשלושה מארבעת העיתונים המרכזיים, כולל "ישראל היום", ודוחקת את שאר ההתפתחויות בפרשה לשוליים.

ב"מעריב", שבשבועות האחרונים דווקא שימש מצע נוח להחדרת מסרים מטעם סביבתו של ליברמן, הכריעו אחרת. "בכיר במשטרה: בקרוב יוגשו כתבי אישום בפרשת ישראל-ביתנו", מודיעה הכותרת המרכזית בכפולת העמודים השנייה של "מעריב", לצד תצלום רחב מידות של ליברמן וקירשנבאום. "באגף החקירות מתכוונים להחליט אם להאשים את סגנית השר פאינה קירשנבאום בקבלת שוחד עוד לפני הבחירות במרץ", מדווחים דנה סומברג, אבירם זינו ואלון חכמון, בהתבסס על דברים שאמר "גורם בכיר באגף החקירות במשטרה".

כתבי "מעריב" מזכירים גם דיווח של כתב חדשות ערוץ 2 משה נוסבאום מאתמול, ולפיו "במשטרה השלימו את פעולות החקירה בארבע מהפרשיות שנחקרות ובכולן התגבשו ראיות שמבססות לכאורה המלצה לכתבי אישום נגד חשודים". בהמשך למגמה שעליה הוצבע כאן בשבוע שעבר (ובאופן כללי – בשנים האחרונות), את השטח שהולכים ומפנים העיתונים הכלליים תופסים העיתונים הכלכליים.

ב"דה-מרקר" ממשיכים לחקור את הסתעפויותיה המרובות של הפרשה – אלו הידועות, ואלו שהן עדיין רק בגדר הסתעפויות פוטנציאליות. הכותרת הראשית של העיתון הכלכלי מבית "הארץ" מוקדשת לתחקיר רווי פרטים מאת אבי בר-אלי, שהוא למעשה ערימה של קצות חוט שהונחה בפני הציבור ורשויות האכיפה. "ישראל-ביתנו והליכוד השתלטו על מקורות – הנזק: כחצי מיליארד שקל", נכתב בכותרת.

שני קצות חוט שמגיש הבוקר בר-אלי קשורים לשני דיווחים מעוררי עניין מהחודשים האחרונים: עסקיו של נתן אשל, ממקורביו הראשיים של נתניהו, עם חברה-בת של מקורות; וקשריו של שר החוץ ליברמן עם "ידידו הקרוב" מילוראד דודיק, נשיא הרפובליקה הבדלנית סרפסקה, "מובלעת חצי אוטונומית בשטחה של בוסניה-הרצגובינה".

ב"כלכליסט" מוקדשת אחת הכתבות המרכזיות לכשלים המבניים המאפשרים את קיומה של התנהלות ציבורית מושחתת (או "הסמטאות האחוריות שבהן נעלמים כספי הציבור", כלשון הפניית השער). תחת הכותרת "הפינות החשוכות שמאפשרות שחיתות בתקציב" מפרטים כתבי "כלכליסט" שאול אמסטרדמסקי, רוני זינגר ועמרי מילמן שלושה צמתים תקציביים נוחים להשחתה.

"כשמאות מיליוני שקלים מכספי ציבור מועברים בלחיצת יד בין משרדי ממשלה, שרים חותמים על הסכמים חשאיים עם האוצר ובוועדת הכספים צריך לשלם מס מעבר, לא פלא שצצה שחיתות", מתמצתת כותרת המשנה של הכתבה. "כל אחת מהפינות האלה מבטאת תחנה אחרת בדרך הארוכה שעובר תקציב המדינה מהדיונים המקצועיים בין הפקידים ועד לרגע שבסופו של דבר [הוא] מאושר בכנסת, ואחר-כך מנוהל באופן שוטף דרך ועדת הכספים", נכתב בפתיח.

מאמר אורח המתפרסם במדור הדעות של "ישראל היום" ממשיך את קו הפרשנות הזה, תוך הרחבת ההגדרה המקובלת לשחיתות. "פאינה קירשנבאום וסטס מיסז'ניקוב לא העבירו ישירות כספים לשום עמותה. זה לא עובד ככה. סגנית שר, ואפילו שר, לא יכולים לגשת לבנק, למשוך כספים מחשבון המשרד ולהעבירם למי שהם חפצים ביקרו. ישראל היא מדינה מסודרת, עם פקידות מסודרת – וגם עם שחיתות מסודרת", כותב רועי פלד.

"לכל פעולה שלטונית יש נוהל, לכל שחיתות שלטונית שובל ניירת שהותירה אחריה: פרוטוקולים, החלטות, קריטריונים שפורסמו, הצעות מחיר, חשבוניות, הוראות תשלום, צ'קים. על כל אחד מהניירות האלה עמלו כמה פקידים בשירות המדינה – חברי הנהלת המשרד, חברי ועדות תמיכות או ועדות מינויים או ועדות מכרז, יועצים משפטיים, סמנכ"לים למינהל, מזכירות, חשבים, מנהלי חשבונות. על כל מעשה שחיתות של פוליטיקאי, יש כמה וכמה עובדי ציבור שהוא חייב להם תודה. בלי תמיכתם, זה לא היה קורה. אם לא היו שותקים, נכנעים, מצביעים לפי דרישת השר או מסכימים לחתום על הטופס הנכון, לא היה אפשר לבצע את ההעברה הכספית או את המינוי הפסולים. אם לא היו מסכימים לוותר על טובת הציבור, תמורת הנחיות הפוליטיקאי, מיזם השחיתות היה נכשל". הבנאליות של השחיתות.

מוקף ביסמנים

יאיר לפיד, טוויטר, 2.1.15 (לחצו להגדלה)

במדור המאמרים של "הארץ" נדרש רביב דרוקר לקמפיין הבחירות של יאיר לפיד ומפלגתו, יש-עתיד, שאליו התווסף בשבוע שעבר גליון דמה של טבלואיד עברי בן דמותו של "ידיעות אחרונות".

"שלשום הוא הציג את הקייס של ההגנה: כותרת פיקטיבית בעיתון, כפי שהיתה יכולה להופיע עכשיו, לו רק היו נותנים לו להמשיך בעבודה", כותב דרוקר. "אז הנה הקייס של התביעה: כותרת העיתון שהוא היה יכול וצריך לנפק בסוף מרץ 2013: 'שר האוצר הציג את התקציב החדש, ובראשו שורה של רפורמות מהפכניות: החטיבה להתיישבות תהפוך למחלקה במשרד השיכון, קק"ל תבוטל, תיאסר חלוקת כספים קואליציוניים ומונופול הגז יפורק'.

"לפיד לא עשה דבר מכל אלה. כשנכנס לתפקיד, הוא הצהיר שלא יהיו כספים קואליציוניים, אבל אחר-כך נכנע ללחצים ואיפשר לזה לקרות. הוא לא התעמת עם מונופול הגז, הוא אישר את העברת התקציבים המוטרפת לחטיבה להתיישבות, שהזרימה מאות מיליוני שקלים בשנים האחרונות, ואיפשר העברת כספים מסיבית להתנחלויות. דווקא עם קרן קיימת הוא התחיל להתעמת. למרבה הצער, זה כבר היה מאוחר מדי. [...] חלק גדול מהבעיה נבע מהעובדה שלפיד אוהב להיות מוקף ביסמנים".

מלה מפלוצקר

"יותר מכל אהבתי בלימודי הכלכלה את הסטטיסטיקה. עד היום אני מכור לה; מתנפל על קבצים של נתונים בתיאבון שלא יודע שובע. לדעתי, רצוי ללמד את יסודות הסטטיסטיקה כבר בחטיבת הביניים. הבנת סטטיסטיקה משחררת את המוח האנושי מאמונות טפלות, מכשלים בהסקה, מהכללות מסוכנות, מהסתמכות חסרת שחר על מקרים בודדים, מביטחון עצמי מופרז ומהנטייה הטבעית לפופוליזם. הפנמה של חוקי ההסתברות הסטטיסטית ומשמעותם משנה את ההסתכלות על העולם ועל מעשי האדם בו. סטטיסטיקה מתבססת על לוגיקה, ולכן סטטיסטיקאי מיומן לא יאמין בתורת הקונספירציה או תורת הגזע" (סבר פלוצקר, "דעות אחרונות", "ידיעות אחרונות").

המצב הפוליטי בישראל

"במהלך הופעה בערב הסילבסטר במסעדת סוהו בראשון-לציון, אביב גפן לא חסך מקהל החוגגים מה הוא חושב באמת על המצב הפוליטי בישראל", מדווח צחי קומה במדור הרכילות של "ידיעות אחרונות". "בהמשך, כשהגיע ל'אנחנו דור מזוין', הוא הוריד את החולצה וכיסה את הפנים".

מהנעשה בגבול

"צעיר שחצה את הגבול למצרים ב-2012 ונכלא שוחרר לישראל", מדווח ב"הארץ" ניר חסון. "אנדריי פשניצ'ניקוב, ישראלי שריצה שנתיים מאסר בכלא במצרים, שוחרר אתמול וגורש לישראל. פשניצ'ניקוב, פעיל שמאל רדיקלי, התפרסם לפני כשנתיים וחצי לאחר שסיים את שירותו הצבאי ובחר לעבור ולהתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית, כאות הזדהות עם העם הפלסטיני", כותב חסון.

"השחרור מעיד על כך ששירותי הביטחון במצרים השתכנעו כי לא מדובר במרגל, אלא בתמהוני", מדווח ב"מעריב" יוסי מלמן. "הוא הועבר למשטרת אילת לתשאול, וזו ככל הנראה תותיר אותו במעצר בשלב זה. ייתכן שיועמד לדין גם בישראל בהמשך", מוסיף חסון ב"הארץ". מלמן, ב"מעריב", מזכיר לקוראים כי במצרים כלוא עדיין אזרח ישראלי נוסף, עודה טראבין, "שהסתנן כדי לבקר קרובי משפחה, אך הודה בריגול".

חיילים ישראלים סמוך לחלקו הדרומי של הגבול עם מצרים, 2.6.14 (צילום: יוסי זליגר)

חדשות חוץ ומורשת קרב

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מראיין אדוארד דוקס, הכתב בקייב, את "שר החוץ של הרפובליקה הבדלנית שהקימו הפרו-רוסים באוקראינה". המרואיין, אלכסנדר קופמן היהודי, אומר לדוקס כי "עשרות לוחמים ישראלים" נלחמים בשורותיהם של הבדלנים, וחולק עימו פיסת חוכמה מעשית. "לפני שנים ביקר אותנו חבר ישראלי ובזכותו הבנתי למה הצבא הישראלי הוא החזק בעולם", הוא מספר. "הם אולי לא רצים ולא יורים הכי טוב, אבל הם מסתתרים מעולה".

העידן של ביבי

ידיעה חדשותית המתפרסמת ב"ישראל היום" (יוני הרש) מוקדשת למאמר על ראש ממשלת ישראל שפורסם ביומון האמריקאי הנחשב "ניו-יורק טיימס" תחת הכותרת "העידן של ביבי". "כמו צ'רצ'יל, נתניהו במיטבו כשהמצב קשה", נכתב בכותרת הידיעה ב"ישראל היום", המדגישה את השוואתו של ראש הממשלה למדינאי הנערץ עליו. כפי שאיבחנה דבורית שרגל בבלוג "ולווט אנדרגראונד", הציטוט מהכותרת אינו תואם את המלל המקורי.

"ישראל היום", 4.1.15 (לחצו לקריאת הידיעה במלואה)

עושים לביתם

חלק הארי של כפולת האמצע של "24 שעות" מופקע הבוקר לטובת שיתוף הפעולה המסחרי של מערכת "ידיעות אחרונות" עם חברת אוסם. לצד ראיון שערכה הכתבת איריס ליפשיץ-קליגר עם אדם הנוהג לאכול ארוחת ערב בצוותא עם בני משפחתו, מתפרסמות שלוש חוות דעת שניפקו חברי "צוות 'חיים בריאים' של אוסם", ובהם בעל טור ותיק ב"ידיעות אחרונות", השף ישראל אהרוני.

במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת היום כתבה (אריאלה איילון) על "התופעה הבעייתית של תועמלניות רפואיות": נשים "צעירות, מלאות ביטחון, נראות מעולה, ממתינות בקליניקות של רופאים – בעיקר מנתחים פלסטיים – מתיידדות במהירות ומרעיפות שלל מחמאות, עליכם ועל הרופא". כותרת הגג מתמצתת עבור הקוראים את נושא הסיקור שבמסגרתו מתפרסמת הכתבה: "אתיקה".

"השכנוע לצרוך טיפול רפואי תוך שיווק שכנוע, פיתוי ולפעמים גם הטעיה אינו מקובל והוא פסול מיסודו", מצוטט בכתבה פרופ' אבינועם רכס, לשעבר ראש הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית. "מכירת טיפול או מתן הסבר על-ידי מומחית לשיווק הוא נפסד ועלול אף להיחשב הדחה לקבלת דבר".

יש מידה מסוימת של גיחוך, שלא לומר צביעות, בעצם קיומה של כתבה מסוג זה במוסף שאחד מנושאי העיסוק העיקריים בו, אם לא הנושא העיקרי, הוא הילולם של מנתחים פלסטיים, החדרת סוגי טיפולים חדשים לשיח הציבורי והפגת המתחים הטבעיים מפני התערבות ניתוחית לא הכרחית בגוף האדם (בין היתר באמצעות הפעלת כתבת שזהו, כהגדרתה שלה עצמה, עיסוקה הקבוע). הבוקר, למשל, מוקדש טור השאלות-תשובות הקבוע לדבריו של כירורג פלסטי המבקש להפריך את ההנחה שלפיה שתלי סיליקון עלולים להפריע באבחון של סרטן השד. יש אומרים, הוא מציין בסוגריים, שהשתלים דווקא מסייעים לאבחון.

ענייני תקשורת

ערוץ 10. "הקרב לא תם: ערוץ 10 נדרש לשלם 36 מיליון שקל", מודיעה כותרת במדור המדיה של "דה-מרקר" (אמיר טייג). "מחר יעלה להצבעה בכנסת החוק להצלת ערוץ 10, אך עד הרגע האחרון צפויים לחצים מכיוונים שונים: ערוץ 10 רוצה דחייה של החוב, ערוץ 2 והיוצרים מאיימים בבג"ץ, וברשות השנייה נאלצים להתמודד מול לחץ כבד בעודם מטפלים במשבר פנימי", מפורט בכותרת המשנה.

"ישראל היום". ב"ישראל היום" ממחזרים גם היום את הטענה הלא נכונה שלפיה החוק שנועד להגביל את תפוצת החינמון נועד למעשה לסוגרו. העילה הפעם: השתתפותו של מוביל יוזמת החקיקה, ח"כ איתן כבל, בפאנל "שבתרבות" אתמול בקריית-ביאליק, שבמהלכו ביקשו ממנו "מבקריו" בקהל להסביר "מדוע פעל בנמרצות לקידום החוק לסגירת עיתון 'ישראל היום', אך מנגד הגן על ערוץ 10 שהיה נתון בסכנת סגירה בעקבות התנהלות כלכלית כושלת".

הכתבים, דניאל סיריוטי ושלמה צזנה, חוטאים לאמת פעמיים: בסוף הידיעה הם מציינים כי כבל הצהיר שלמפלגתו, העבודה, יש "הסכם שביתת נשק מול לפיד". אף שהדברים הללו אכן נאמרו, ראוי היה לציין כי שלשום מתח ח"כ כבל ביקורת פומבית ואישית על לפיד, שלטענתו כשל בניהול משרד האוצר ובהבנת טבעם המושחת של כמה משותפיו לקואליציה.

פרשת לאור. במוסף "המגזין" של "מעריב" כותב המשורר יחזקאל נפשי על פגישת עבודה שנערכה "לפני כמה שנים" בין יצחק לאור ל"עורכת מדור הספרות של ynet". הפגישה, שהתקיימה ב"בר אפלולי", נערכה לטענת נפשי במסגרת מאמציו של לאור לקדם את כתב-העת "מטעם" בעריכתו, אך הסתיימה בבכי בעקבות מעשיו של הסופר והמשורר המוערך (שתגובה מטעמו אינה מצורפת למאמר). נפשי, המזכיר כי ללאור עומדת חזקת החפות, מסכם את הטור במלים הבאות: "לאור לא ייזכר בגין אמנותו – הטובה באמת – אלא בגין הטענות נגדו על פרשיות אונס".

יחסים. במוסף התרבות של "הארץ", "גלריה", מתפרסם היום טור ראשון במדור חדש. הנושא: "יחסים". החידוש במדור, שעליו חתום שחר קדרון, הוא שהטקסט, הכולל ראיון עם פרופסור לפסיכולוגיה, נכתב כולו בגוף ראשון.

עוד ב"גלריה": העמוד האחורי משנה את פניו. את צבר המיקרו-מדורים המקושקש שהיה שם קודם מחליף כעת צבר מיקרו-מדורים מקושקש חדש, הכולל כמה מהמיקרו-מדורים הוותיקים ואייטם מרכזי המיישם את אחד הפורמטים המאוסים של עיתונות הבידור והפנאי בתקופתנו: מדור אופנה שבו מוצגים פריטים נבחרים ובעלי מוטיב משותף (והפעם: "הטרנד הצבאי"), בצירוף מחיריהם ושמות החנויות שבהן ניתן להשיגם.

הטלוויזיה של סלקום. כתב התקשורת של "כלכליסט", אופיר דור, מנתח את סיכויי הצלחתו של מיזם הטלוויזיה של חברת סלקום. "עבור סלקום, הטלוויזיה היא הזדמנות לשנות את התדמית החזירית של החברה, ממנה טרם הצליחה להתנער", כותב דור. "התדמית הבעייתית היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שסלקום עדיין סובלת מנטישה גבוהה של לקוחות סלולר – את השנתיים האחרונות היא סיימה עם מאזן הניודים הגרוע ביותר (מספר הלקוחות המצטרפים פחות מספר הלקוחות העוזבים, ללא קווים חדשים) מבין חברות הסלולר. באמצעות הטלוויזיה סלקום ממצבת את עצמה כמתחרה הוגנת שמעניקה ללקוח אלטרנטיבה זולה מול הכבלים והלוויין, ובחברה ישמחו שתדמית זו תחלחל גם לתחומי עיסוקה האחרים".