חג לדמוקרטיה

כל אחד מארבעת היומונים המרכזיים בישראל מדגיש הבוקר בכותרתו הראשית נושא אחר. כל אחד מארבעת השערים של העיתונים מצניע עד מעלים לחלוטין נושא שמגיע בעיתון מתחרה לכותרת הראשית. דיווח מובלט על נושא אחד הוא תמיד גם דחיקה הצדה של כל היתר. ריבוי קולות, ריבוי השתקות.

"נתניהו ניצח – מחכים לרשימה" היא הכותרת הראשית בעיתון הנפוץ ביותר בישראל, החינמון "ישראל היום". כותרת המשנה נפתחת במלים "לקראת חצות הודה דנון בהפסדו". בעיתון זה, המשמש במה קבועה לתעמולת לשכת ראש הממשלה, העובדה כי נתניהו גבר על ח"כ דני דנון במאבק על ראשות הליכוד ראויה לכותרת המרכזית. בעיתונים אחרים זו הערת שוליים, כראוי לתוצאות מאבק בין ראש ממשלה מכהן, הנהנה מתמיכה רחבה במפלגתו, לח"כ זוטר מהשוליים של הפוליטיקה. פרשן העיתון, מתי טוכפלד, מכנה את עובדת קיומן של בחירות מקדימות במפלגות "מרנינה", ושולח עקיצה לעבר ח"כ מירי רגב, שלדבריו "התחפשה לימין קיצוני לצורכי פריימריז" (הוא מזכיר כי כדוברת צה"ל דיבררה את הנסיגה מעזה).

ח"כ מירי רגב אוחזת בראשו של ח"כ עפר שלח. לצדם: ח"כ יאיר לפיד. 3.12.14 (צילום: יונתן זינדל)

ח"כ רגב היא מה שהיה מכונה בש"ס חברת-כנסת "עצמאית מדי", לו היו חברות-כנסת בש"ס. לשכת ראש הממשלה לא רוותה נחת מהצהרותיה בחודשים האחרונים, בין היתר ביחס לנתניהו עצמו. גם אתמול ספגה ח"כ רגב ביקורת מטוכפלד ו"ישראל היום". תחת כותרת הביניים "חשש מח"כ מירי רגב" דיווח כתב המפלגות כי "בליכוד גובר החשש שח"כ מירי רגב תתברג בחמישייה הראשונה, וזאת בשל הנזק שבחירתה עלולה לגרום לליכוד בבחירות לכנסת". על מידת ההשפעה שיש לעיתון הנפוץ ביותר בישראל על עשרות אלפי חברי מפלגת השלטון אפשר ללמוד מתוצאות הביניים של הבחירות במפלגה שהתפרסמו הבוקר – מירי רגב התברגה בחמישייה הראשונה.

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" אפשר למצוא, בין היתר, תצלום של יהודה גליק, שהגיע להצביע – ידו מגובסת והוא יושב על כיסא גלגלים בעקבות נסיון ההתנקשות בחייו. בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" אפשר למצוא, בין היתר, תצלום של מירי רגב מקבלת חיבוק מתומכת. האויבת של אויבי. שער "ידיעות אחרונות" מפנה את הקוראים למאמר מאת שמעון שיפר באמצעות הביטוי "געגועים לבגין". "הרשימה בראשותו של נתניהו מסמנת קיבעון, מאובנות", כותב שיפר. אם היו נכנסים מועמדים חדשים לראש הרשימה, בוודאי היה כותב כי זו מגלמת הקצנה ימינה.

"הפריימריז בליכוד: רק 55% הצביעו", מודיעה כותרת בשער "מעריב". אין כל אזכור בשער העיתון לכך שנתניהו נבחר לראשות המפלגה. הידיעה המלאה, מאת אריק בנדר, מתפרסמת בכפולה הפותחת תחת כותרת שנפתחת במלים "אכזבה בליכוד". ידיעה נוספת, מאת משה כהן, מוקדשת לכך שליד קלפי המפלגה בבני-ברק הוסרו תמונותיהן של הנשים המתמודדות בפריימריז.

"אני ניגש לאוהל של יולי אדלשטיין", כותב ב"הארץ" רועי צ'יקי ארד, שבילה את היום ליד הקלפיות של הליכוד. "'יש בו איכותיות ונועם הליכות', ממליץ מישהו, שלא מוכן להזדהות, ואומר שהפרשות בישראל-ביתנו יעבירו קולות לליכוד: 'אנשים לא טיפשים. הם לא יתמכו בשחיתות'". כאן, במשפט זה, מסתיימת הגרסה המקוצצת של הטור מאת ארד, הרואה אור בגיליון המודפס של "הארץ". בגרסה המורחבת, שהתפרסמה באתר העיתון, יש בטור משפט אחד נוסף על אותו אדם שחזה כי פרשת השחיתות בישראל-ביתנו תעביר קולות לליכוד: "שני אנשים מגיעים ורוצים רשימת מומלצים, הוא שולף אותן מתחת לשולחן ומעניק להם בשקט, לאחר שהוא מקפל אותן היטב כדי שלא אראה".

הפרשה שאת שמה אין להזכיר

"וינשטיין הורה לקירשנבאום: אל תגיעי למשרד הפנים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". הדיווח על כך מתפרסם בעמ' 6 של העיתון, תחת הכותרת המלווה את סיקור הפרשה כולה – "פרשת השחיתות בישראל-ביתנו". ב"ישראל היום" ו"הארץ" היא מכונה בפשטות "פרשת ישראל-ביתנו". "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מתעקש להמשיך לדווח על הפרשה תחת הכותרת "תיק 242" ומרחיק על-ידי כך את החשדות לשחיתות משמה של המפלגה שהעומד בראשה הוא אביגדור ליברמן. על הוראת היועץ המשפטי לממשלה לקירשנבאום מדווח "ידיעות אחרונות" בעמ' 14. בניגוד ליתר העיתונים, אין בשערו הפניה לידיעה בנושא.

עוד כותרת ראשית

"350 עובדים בלי פרנסה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המדווחת על סגירת מפעל פרי-גליל. בתחתית שער "מעריב" מודפסת כותרת בולטת על סגירת המפעל. בשער "ישראל היום" מופיעה הפניה קטנה ברצועה שבמעלה העמוד. בשער "הארץ" למעלה מ-15 הפניות לידיעות ורשימות בעיתון. אף אחת מהן אינה לידיעה על סגירת המפעל.

הצרות רק מתחילות

"הפלסטינים ביקשו להצטרף לבית-הדין הבינלאומי בהאג", מדווחת הכותרת הראשית של "הארץ". לידיעה המלאה, מאת ג'קי חורי וברק רביד, מצורפים מאמרי פרשנות.

ברק רביד מסביר כי נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הגיש את בקשתו בעקבות תסכול מדחיית מועצת הביטחון של האו"ם את הצעת ההחלטה הפלסטינית לסיום הכיבוש. "הצרות של ממשלת ישראל הנוכחית, ובמידה מסוימת גם הבאה, רק מתחילות", הוא מעריך, ובהמשך מפרט: "כתבי אישום נגד מפקדי צה"ל, צווי מעצר בינלאומיים נגד מנהלי חברות שבונות בהתנחלויות ואפילו הגשת תלונות נגד פוליטיקאים ישראלים".

עמירה הס, העיתונאית הישראלית היחידה שחיה בקרב פלסטינים מהרשות, כותבת בטורה, על סמך דברי פלסטיני עלום שם, כי "בכירים בחמאס ובג'יהאד-האסלאמי הבהירו שהם מוכנים להסתכן בהעמדתם למשפט בבית-דין זה [בית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג], אם זה יהיה המחיר לבקשה פלסטינית שהוא יחקור חשדות לביצוע פשעי מלחמה בידי ישראלים וישראל".

פלסטינים בוחנים את חורבות ביתם בשכונת אל-תופאח ברצועת עזה, 6.8.14 (צילום: עימאד נסאר)

בשער "ישראל היום" מודפס הציטוט "אבו-מאזן הוא זה שצריך לחשוש מהאג", בלי לציין את זהות הדובר. עד כדי כך מעריכים ב"ישראל היום" את קוראיהם; הם יודעים שאין צורך להבהיר להם מי הוא המאיים בשם ישראל. עבור קוראי "העין השביעית", שאולי אינם מיומנים בקריאה בין השורות של שופר התעמולה שבשירות ראש הממשלה, נציין כי הידיעה המלאה, מאת שלמה צזנה, דניאל סיריוטי ויוני הרש, נושאת את הכותרת "נתניהו: נהדוף את פניית הפלשתינים להאג". טור דעה מאת בועז ביסמוט מוקדש לתוצאות ההצבעה במועצת הביטחון. כותרתו: "כן, הישג ישראלי".

"אל תאמינו לתעמולה שמוכרת לכם ממשלת נתניהו", כותב שמואל רוזנר במדור הדעות של "מעריב". "תבוסתם הצפויה מראש של הפלסטינים שלשום במועצת הביטחון של האו"ם איננה הישג מזהיר של ישראל, אלא הישג בינוני של ממשל הנשיא ברק אובמה". מומלץ לקרוא את טורו המלא.

בשער "ידיעות אחרונות" אין זכר לכך שעבאס חתם על אמנת רומא, על אף שניתן היה להפיק מהאירוע כותרת שלילית על תפקוד ראש הממשלה. אנשים אופטימיים יסיקו מכך שלא הכל בחיים אג'נדות ואינטרסים חבויים, יש גם השגרה המשעממת של אילוצים טכניים וצירופי מקרים.

כוחה של המלה

הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות", יוסי יהושוע, קורא הבוקר מעל דפי העיתון לפרקליט הצבאי הראשי "לשקול היטב" לפני שהוא מזמן את מח"ט גבעתי אל"מ עופר וינטר והמפקדים שלחמו תחתיו לחקירה על ההפצצה המסיבית שהובילו ברפיח, לקראת סיום מבצע "צוק איתן". "יש להימנע מלהפוך את המפקדים לשכפ"ץ של מדינת ישראל בחזית המשפטית והבינלאומית", כותב יהושוע.

הכתב הצבאי מביע תמיכה גלויה בגורמים בכירים במושא סיקורו, תופעה שמשום מה נפוצה בעיתונות הישראלית, במיוחד ביחס לצה"ל. יהושוע מזהיר כי "מג"ד או מח"ט שנכנס לחקירת מצ"ח לא יילחם באותה הקרבה ומסירות במלחמה הבאה", אף כי מי שבעיקר הקריבו את נפשם ומסרו את חייהם באירוע ברפיח היו דווקא תושבים עזתים שלא היו מעורבים כלל בלחימה עם צה"ל.

מח"ט גבעתי עופר וינטר (צילום מסך: ערוץ 10)

בעוד יהושוע פונה לפרקליטות הצבאית, יש גם מי שפונה לדרגים נמוכים יותר. "לוחמי 'צוק איתן', הפרקליטות מנסה לחקור אתכם בלחץ ארגוני זכויות האדם, אל תשתפו איתם פעולה", נכתב בכותרת המשנה לטור מאת הרב שמואל אליהו, המתפרסם ב"בשבע".

"אני רוצה לומר ללוחמים", כותב הרב אליהו, "חוקי לחלוטין לא לשתף איתם פעולה ולא לענות על שום שאלה משאלותיהם. שיתוף הפעולה שלכם משרת את מטרותיהם, למרות שיגידו לכם הפוך. שיגששו באפלה ויחפשו, כך הם לא ימצאו דבר [...] אל תשתפו איתם פעולה. הם [המשפטנים] לא מחפשים את הצדק, הם בוודאי לא פועלים על-פי העיקרון שכולם שווים בפני החוק. הם ינקטו אמות מידה שערורייתיות שלא מקובלות בשום מקום בעולם ובלבד שימצאו מישהו להאשים. כך הם יוכלו להיראות בסדר ולהסתובב בעולם בטרקלינים מכובדים".

לדעת הרב אליהו, דוגמה טרייה לצביעות מערכת המשפט בישראל אפשר למצוא ביחסה לתערוכת אמנות בספיר, שכוללת יצירות ובהן קריאות כגון "איטבח אל-יהוד".

"בינתיים לא שמעתם כלום מכיוונו של היועץ המשפטי לממשלה על הסתה לרצח זו", כותב הרב אליהו. "הכול בשם חופש הדיבור. האמת היא שהוא מפחד מארגוני השמאל וזכויות האדם הצבועים. תזכרו כמה פעמים נתבעו אנשים על-ידי הפרקליטות על 'גזענות' ו'פשע שנאה' במקרה של יהודים. ומהו פשע שנאה? כיתוב או קריאה 'מוות לערבים'. אין שום הבדל בין זה לבין 'איטבח אל-יהוד'. [...] מחר יעתיקו את אמנות ההסתה לכל בית במגזר הערבי, והפרקליטות לא תעשה עם זה דבר. אם זה היה חוקי במכללת בספיר, למה לא בכל בית פרטי?".

במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווחת שני ליטמן כי האמן גל וולינץ, ממשתתפי התערוכה "כוחה של המלה", הגיב אתמול למעשה שביצע סטודנט אחר במכללה, דביר קלי, שהוריד מהקיר את החאמסה עם הכיתוב "איטבח אל-יהוד" והשחית אותה. "כבר בכותרתה של התערוכה בהיר לכולם שהעיסוק הוא בכוחן של המלים, ואכן דביר הוכיח שחאמסה עשויה מפימו, שעליה מקושקש גיבוב גזעני, יכולה להוציא מדעתו לוחם בשייטת 13", כתב וולינץ.

מסגרת התפיסה היהודית

בראש שער "יתד נאמן" מופיעה הכותרת "דיור ציבורי למוסדות ד"לים". הידיעה, מאת מ' גרין, היא פרסום המשך לחשיפה של חיים ריבלין מחדשות ערוץ 2. "במהלך החודשיים האחרונים נחתמו חוזים המעבירים מאות דירות ציבוריות ברחבי הארץ לגופים המקורבים למפלגת השר אריאל", נכתב ב"יתד נאמן". "זאת, תוך התעלמות מוחלטת מאלפי זכאים הממתינים שנים למימוש זכותם לדירה משלהם".

כתבת השער במוסף "בשבע נדל"ן", המצורף הבוקר ל"בשבע", היא ראיון שערך שמעון כהן עם שר הבינוי אורי אריאל. כותרת הראיון היא ציטוט מפי השר: "בשנה הבאה מחירי הדירות יירדו". השאלה הראשונה שכהן מפנה לאריאל היא: "כשר שיכון שמגיע ממחנה הימין, מדוע אינך עונה לכל המתלוננים על מחירי הדיור שמדובר במחיר פוליטי שאזרחי ישראל משלמים על תפיסת עולם שמאלית, שמונעת בנייה ביהודה ושומרון, בנייה שיכולה להביא לתחרות ולהורדת מחירים דרמטית?". אפשר להעריך כי הראיון נערך לפני הפרסום של ריבלין בחדשות ערוץ 2, אבל גם אם זה המצב, ראוי לציין כי צמד המלים "דיור ציבורי" אינו נכלל בראיון.

תחת הכותרת "מדיניות רווחה נכונה וצודקת" כותב ב"בשבע" הרב אליעזר מלמד על מבחר נושאים. בין היתר מקדיש הרב מלמד כמה מלים ל"אפשרויות הבחירה ברמת העזרה הסוציאלית".

"בתוך מסגרת התפיסה היהודית, המחייבת לדאוג לעני ולחלש, ניתן לנטות לכיוון יותר סוציאליסטי שתומך בהגדלת הקצבאות, או לכיוון קפיטליסטי שתומך בצמצום הקצבאות", כותב הרב מלמד, ובהמשך מוסיף: "נודה בגילוי לב: ייתכן שבמצב אחר היינו נוטים יותר לכיוון סוציאליסטי, או לפחות היינו יכולים להבין אותו יותר. אבל במצבנו הלאומי הנוכחי, בו אנו נאלצים להתמודד עם מיעוט ערבי גדול ועוין, שבאופן טבעי לפי כל קריטריון סוציאלי שייקבע יהיה הזכאי הראשי לכל סוג של הטבה – אנחנו נוטים להעדיף את הגישה המצמצמת יותר".

"בשבע", 1.1.15

בתחתית עמוד של "בשבע" מתפרסמת מה שנראית כמודעה הנחזית לידיעה, וזאת תחת הכותרת "כמאה ניצולות מכפרים ערביים חוו ערב גיבוש מיוחד ומרגש שערך עבורן יד-לאחים". יוסף לביא, החתום על המודעה/ידיעה, מדווח כי "אווירה מיוחדת, מרוממת, חמה, מלכדת ומאחדת שררה במשך כל הערב". רבה של העיר צפת, הרב שמואל אליהו, פגש באירוע את ה"ניצולות" ו"חיזק אותן בצורה בלתי רגילה". בהמשך מדווח כי אחת המשתתפות באירוע הצהירה: "חבל שאי-אפשר לפרסם יותר את הפעילות האדירה של יד-לאחים. שכולם יידעו על הפעילות המדהימה שאתם עושים".

2015

"המתנות שנקבל: הורדה במחירי הבנזין, המים והחשמל", נכתב בסיום כותרת משנה לידיעה ב"ישראל היום" המוקדשת לחגיגות "בעולם הנוצרי" של השנה החדשה. "2015 נפתחת בישראל בסימן הורדת מחירים", נכתב בגוף הידיעה. "ההורדות במחירי הבנזין, המים והחשמל יחסכו לכל משק בית 160 שקלים בממוצע בחודש, ואם המחירים לא יעלו – החיסכון השנתי יגיע ל-1,920 שקלים בשנה" ("הבטיחו לכם שהחשמל יוזל היום? אז הבטיחו", נכתב בכותרת ידיעה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות").

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כתבה מאת חבצלת דמארי על תחזיות של "מיסטיקנים" לקראת השנה החדשה. הם חוזים כי בנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, וגם שלא. אין בכתבה תחזית לגבי מחיר הבנזין, החשמל והמים בהמשך השנה.

ענייני תקשורת

"ערוץ 10 ניצל שוב, אך גורלו עדיין נתון בידי הפוליטיקאים", נכתב מעל כתבה מאת אמיר טייג ב"דה-מרקר", המתארת את ההסדר שאליו הגיעו ראשי הערוץ עם הממשלה ואת הצפוי להתרחש בעתיד הנראה לעין.

בידיעה נפרדת מדווח טייג כי אתר זה יפסיק לפעול בעוד שלושה חודשים אם לא יימצא לו מקור מימון. הידיעה מסתיימת במלים "'העין השביעית' מוביל ביקורת נוקשה כנגד קבוצת 'ידיעות אחרונות', גוף העיתונות החזק בישראל". קוראי "דה-מרקר" עוד עלולים לחשוב שיש קשר בין שני הדברים.