בית-משפט השלום בחדרה זיכה ביום ראשון האחרון את העיתונאי רפי גינת וחברת רשת-נגה בע"מ מהוצאת לשון הרע, אולם מתח ביקורת על ההתנהלות העיתונאית של צוות התוכנית "כלבוטק".

לפני כחמש שנים שידרה "כלבוטק" תחקיר בדבר מנהלי עבודה ונהגים המוכרים אספלט של מע"צ לכל דורש ובניגוד לחוק. אחד ממנהלי העבודה שנראה בכתבה היה מוחמד אמארה. לטענת אמארה, הוא הוצג בכתבה כ"שודד אספלט", טענה שהיא בבחינת לשון הרע כלפיו, וגרמה לו נזק קשה. בשל כך הגיש אמארה, באמצעות עו"ד סיף אלדין ותד, קובלנה פלילית נגד זכיינית ערוץ 2 רשת, שבה שודרה התוכנית, ונגד גינת, המגיש והעורך הראשי שלה.

"הימנעות הנאשמים מלפנות אל הקובל לשם קבלת התייחסותו בטרם שודרה הכתבה, על מנת ליתן לו הזדמנות סבירה והוגנת להגיב לפרסום זה, מהווה הפרה של חובת תום הלב"

לטענת אמארה, כפי שהוצגה בפני בית-המשפט, בעודו עסוק בעבודתו פנו אליו שני אנשים וביקשו לקנות ממנו אספלט. לפי עדותו, הוא הפנה אותם למחצבה, ולאחר שהתעקשו וחזרו וביקשו לקנות ממנו אספלט, אמר להם שיחכו לסוף היום, ואם יישאר לו חומר, ייתן להם. מאוחר יותר התברר לו כי השניים היו עיתונאים מטעם "כלבוטק" – התחקירנית מיכל דניאל-רופל והעורך משה כץ. בסופו של דבר לא מכר להם אספלט ולטענתו מעולם לא מכר אספלט לאיש בניגוד לחוק.

הנאשמים טענו, באמצעות עורכי-הדין פז מוזר ורעות פרינדרייך, כי הכתבה לא הוציאה את דיבתו של אמארה, כי דיווחה אמת וכי צוות "כלבוטק" פעל בתום לב ובוודאי לא בכוונה לפגוע. לטענתם, אמארה התכוון למכור את האספלט, ורק נוכחותו של מפקח באזור מנעה זאת.

במהלך בירור הקובלנה הוגשו לבית-המשפט הקלטות ותמלילים של שיחות שקיימו עיתונאי "כלבוטק" עם אמארה ועם הקבלן שהעסיק אותו. אמארה טען כי מתוכן השיחות ניתן להסיק ש"מעולם לא התכוון להעביר אספלט למי שהתבררו בדיעבד כתחקירני התוכנית וכי כל מה שהוא ביקש בדרך התנהלותו איתם היה 'להיפטר מהם'". השופטת רקפת סגל-מוהר קיבלה טענה זו.

השופטת מציינת בהכרעת דינה כי בעדותו בפני בית-המשפט אישר אמארה לבא-כוחם של הנאשמים כי ב"כלבוטק" אכן לא הציגו אותו כ"מי שנתן חומר", כיוון שבסופו של דבר אפשר לראות בכתבה שלא העביר את החומר. אולם מיד לאחר מכן פנה אמארה לבא-כוחם של הנאשמים ושאל: "אז למה שמתם את זה בתוכנית והעליתם את זה?".

"וזוהי למעשה טענתו העיקרית של הקובל כנגד הנאשמים", כותבת השופטת סגל-מוהר. "שאף אם מטרת הכתבה שהוכנה ושודרה על-ידיהם – טיפול בתופעה של גניבת אספלט השייך למע"צ – היתה מטרה לגיטימית, הרי שלשם השגתה הם השתמשו בו ובחלק מדבריו באופן שהותיר את הרושם כי מי שגונב או שודד את האספלט הינו הוא ולא אחר".

לפי העדויות שמסרו התחקירנית והעורך של הכתבה, הקבלן שהעסיק את אמארה לא נראה בכתבה משום שהוא סירב להיפגש עימם. אמארה, לעומת זאת, נראה בשמו ובדמותו בכתבה כי הצליחו להיפגש עימו

בהמשך הכרעת הדין מבהירה השופטת: "דעתי היא כי כל אדם סביר שצפה בכתבה זו יכול היה להבין שהקובל הינו אחד מהמעורבים ב'קומבינת האספלט', שכן הוא נשמע ומצטייר כמי שמוכן היה למכור אספלט, גם אם בסופו של דבר הוא לא עשה זאת". לדבריה, "צפיות חוזרות שלי בקלטת הכתבה הותירו אצלי את הרושם שהקובל אכן לא התכוון לתת למשה ומיכל את האספלט שהם ביקשו לקבל ממנו ועשה כל שביכולתו כדי להתחמק מהם, גם אם לכאורה – כטענות ב"כ הנאשמים כלפיו – הוא יכול היה לעשות זאת בדרך קלה יותר, דהיינו בסירוב מפורש". השופטת מדגישה כי אמארה היה נתון באותו רגע בלחץ משני כיוונים. מחד, הקבלן שהעסיק אותו ביקש ממנו לשתף פעולה עם הזוג שביקש לקנות ממנו אספלט, ומנגד, שני עיתונאי "כלבוטק" התעקשו פעם אחר פעם כי ימכור להם את האספלט.

השופטת סגל-מוהר מוסיפה כי לפי העדויות שמסרו התחקירנית והעורך של הכתבה, הקבלן שהעסיק את אמארה לא נראה בכתבה משום שהוא סירב להיפגש עימם. אמארה, לעומת זאת, נראה בשמו ובדמותו בכתבה כי הצליחו להיפגש עימו. "הווה אומר", כותבת השופטת, "מי שהיה קל יותר להשגה הוא זה אשר הוצג בכתבה הן בחזותו והן בפרטיו האישיים".

לפי השופטת, אכן קיים יסוד של לשון הרע בכתבה, וזאת משום שצוות "כלבוטק" לא פנה לאמארה בבקשת תגובה לפני ששידר את התוכנית. "הימנעות הנאשמים מלפנות אל הקובל לשם קבלת התייחסותו בטרם שודרה הכתבה, על מנת ליתן לו הזדמנות סבירה והוגנת להגיב לפרסום זה, מהווה הפרה של חובת תום הלב, באשר אין היא עומדת בסטנדרטים של 'עיתונאות אחראית' ולפיכך פוגמת היא באופן התנהלותם כלפיו", כתבה השופטת בהסתמך על הגדרת "עיתונאות אחראית" שניתנה במסגרת פסק הדין של בית-המשפט העליון בפרשת סרן ר' נגד אילנה דיין.

עם זאת, בסופו של דבר זיכתה השופטת סגל-מוהר את הזכיינית רשת ורפי גינת כשהכריעה כי אמארה "לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בהליך הפלילי, וזאת בשל העדר ראיות שתלמדנה על קיומה של כוונת הנאשמים או מי מהם לפגוע בו".

"הקובל הוצג בכתבה כאחד מני רבים הנוטלים חלק במכירת האספלט", הסבירה השופטת. "העובדה ששמו, תצלום פניו והדברים שנאמרו על-ידיו הופיעו בכתבה באופן בולט יותר מאשר אלה של האחרים הוסברה על-ידי נאשם 2 (רפי גינת) ועדיו בהסבר שפורט לעיל, ואשר יש בו לטעמי כדי ללמד על שיטת העבודה השטחית המאפיינת בדרך כלל את התקשורת המבקשת לשים זרקור על תופעה מבלי להידרש לכלל פרטיה ודקויותיה. עם זאת, כך לפחות בעיני – אין בדברים אלה כדי ללמד על כוונה ממשית לפגוע בקובל".

לפיכך, על אף שהשופטת כותבת כי מצאה "פסול ופגם באופן התנהלות הנאשמים כלפי הקובל", זיכתה אותם מעבירת לשון הרע. בשל התנהלות הנאשמים בהכנת הכתבה, נמנעה השופטת מלהטיל על אמארה לפצותם ולשלם את הוצאות המשפט שלהם.

46579-09-13