החנון הפך לברבור כאפות

"כמה קל לצפות היום מה יכתוב כל עיתון בהקשר לבחירות", כותב י' ברזל במדורו "מאחורי הכותרות", הרואה אור בעיתון החרדי "המבשר". "בעוד גוש עיתונים ברור מאוד לקח צד ומחזק את ברית השמאל והמרכז, גם אם היא לא קיימת, הרי שגוף התקשורת החזק ביותר של נתניהו, 'ישראל היום', יהיה צפוי באותה מידה".

אכן, כותרות כל עיתוני הבוקר מוקדשות להכרזת יו"ר מפלגת העבודה יצחק (בוז'י) הרצוג ויו"ר מפלגת התנועה ציפי לבני על איחוד המפלגות לקראת הבחירות הבאות והסכמה על רוטציה בראשות הממשלה. עם זאת, בניגוד להערכת פרשן "המבשר" לענייני עיתונות חילונית, אין "גוש עיתונים" שתומך באיחוד הזה, אלא רק עיתון אחד, גם אם משפיע מאוד – "ידיעות אחרונות".

"נהיה מרכז ציוני מול ימין קיצוני", מצוטטים הרצוג ולבני בראש שער "ידיעות אחרונות", מעל תצלום ממסיבות העיתונאים שכינסו אמש. כמעט כל שער העיתון מוקדש לחגיגות "האיחוד", לשון הכותרת הראשית.

בתחתית עמוד השער מודפסת הפניה לשני מאמרי פרשנות, מאת סימה קדמון ובן-דרור ימיני. שני המאמרים מגלים תמיכה גלויה במהלך הפוליטי: "איפסן את האגו", "צעד אמיץ", "פנים של מנהיג", "גילה מנהיגות", "בהחלט מרנין לב". ציטוטים אלה נכללים בתמצית הטורים שבשער העיתון. בטורים המלאים, התוחמים את הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", ניתן למצוא גם את הביטויים "ניחוח של מנהיגות", "יש ריח של שינוי באוויר", "המפה הפוליטית משתנה לנו מול העיניים", "בהחלט מרעננת", "מעורר הערכה", "נאומו של הרצוג עשה את העבודה", "שפת הגוף שלהם העידה על שיתוף פעולה" ו"החנון הפך לברבור".

ציפי לבני ויצחק הרצוג מכריזים על איחוד מפלגותיהם, 10.12.14 (צילום: פלאש 90)

ב"ישראל היום" מסקרים את האיחוד בביקורתיות, כמובן. בכפולה הפותחת משובצים, לצד התצלום של לבני והרצוג מאמש, גם תצלומים של לבני בליכוד, בקדימה ובתנועה, מפלגותיה הקודמות. "ממשלת הכסאות המוזיקליים של היפה והחנון" הוא הציטוט שנבחר לעמוד בראש תיבה נלווית, שבה מדווח מתי טוכפלד על התגובות לאיחוד במערכת הפוליטית. בטור פרשנות נלווה תוהה טוכפלד "עד כמה הציבור מוכן לקבל את הזילות שנעשתה אתמול לתפקיד ראש הממשלה". לדבריו, "מה שהוצג אתמול בערב כמו תקווה גדולה, לקול להקת המעודדות שהגיעה למסיבת העיתונאים, עשוי להתברר מחר דווקא כסימנים מתקדמים של ייאוש. ככל שמתעמקים במה שהתרחש אתמול במחנה השמאל, קשה שלא להגיע למסקנה העגומה כי אין לו אפשרות להציג אלטרנטיבה".

הביקורת ב"ישראל היום" צפויה, לנוכח העובדה שהעיתון משמש כלי פוליטי עבור לשכת ראש הממשלה. אולם גם בעיתונים "הארץ" ו"מעריב" ניכרים דברי ביקורת על מהלך האיחוד של הרצוג עם לבני.

"הם נראו כמו שני ילדי הכאפות השכונתיים, שמשלבים ידיים רועדות במאמץ לגרש את הבריון המקומי", כותב בן כספית, הפרשן הבכיר של "מעריב", בטור פרשנות המודפס בכפולה הפותחת של העיתון. לדבריו, "רעיון הרוטציה בין שניהם נראה במבט ראשון קצת מוזר". בהמשך הטור מצמיד כספית להרצוג ולבני את הכינוי "בּוּפִּי", הלחם של השמות בוז'י וציפי. עם זאת, יש לציין כי הביקורת של כספית והזלזול שלו אינם מובלטים כלל על-ידי מערכת "מעריב", הממסגרת את האיחוד בין השניים באור חיובי.

"התחושה במפלגת העבודה הערב היתה שהניצחון המדהים של לבני במשא-ומתן עם הרצוג, המעמיד בצל את הישגיו של אביגדור ליברמן במיזוג עם הליכוד ערב הבחירות האחרונות, הוא אחד מאותם נצחונות מוגזמים ששכרם עלול לצאת בהפסדם", כותב יוסי ורטר ב"הארץ". המשפט נכלל גם בתמצית טורו, המתפרסמת בראש שער העיתון תחת הכותרת "חזק בוויתורים".

אגב

ארי שביט חושב שאי-אפשר להגזים בחשיבות של בחירות 2015.

נורה אדומה

רק בעיתונות החרדית יש מי שמפנה את הרצוג ולבני מהכותרת הראשית כדי לדווח בה על מותו של זיאד אבו-עין, שר פלסטיני, במהלך עימות עם כוחות צה"ל. "שר פלשתיני מת לאחר עימות עם חיילים בשומרון; הרשות מאיימת להפסיק את התיאום הבטחוני", נכתב בכותרת "המודיע". "שר פלסטיני מת לאחר עימות עם חיילים; אבו-מאזן: 'נעשה פה פשע; נמשיך בהתנגדות העממית".

בשער "ידיעות אחרונות" ניכרת התעלמות כמעט מוחלטת מהאירוע, שלפי גורמי ביטחון ישראליים עלול להצית תבערה בשטחים הפלסטיניים. רצועה צרה בתחתית עמוד השער קוראת: "שר פלסטיני מת אחרי עימות עם צה"ל; ישראל מציעה חקירה משותפת".

בתחתית שער "ישראל היום" מתפרסם תצלום זערורי של שוטר מג"ב (פניו מפוקסלות) דוחף את אבו-עין, זמן קצר לפני מותו. בשער "מעריב" מודפס תצלום גדול יותר, אולם לא של רגע העימות האלים. בשער "הארץ", מעל לקפל, ליד הכותרת "שר פלסטיני מת לאחר עימותים בהפגנה; צה"ל מתגבר כוחות בגדה", מתפרסם תצלום גדול (רויטרס) שבו נראה שוטר מג"ב אוחז את השר בגרונו.

שוטר מג"ב אוחז בגרונו של זיאד אבו-עין, זמן קצר לפני מותו, 10.12.14 (צילום מסך: Sky News)

"הפלשתינים טענו כי הוכה בידי חייל ומת, אולם לא מן הנמנע שלקה בלבו", כותבים לילך שובל, דניאל סיריוטי, שלמה צזנה ועדנה אדטו בידיעה הקצרה המוקדשת ב"ישראל היום" למות אבו-עין. אדם המוגדר "קצין בכיר" מצוטט בידיעה כאומר: "לא רואים אילו נסיבות ישירות הובילו לפגיעה בבכיר", ואילו הפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית, מצדיק את פעולות שוטרי מג"ב:

הצילומים מההפגנה באזור הכפר תורמוסעיה מחזקים את ההערכה כי הבכיר הפלשתיני זיאד אבו-עין מת, אך לא נהרג. האיש, שהוצג באורח בלתי רשמי כשר לענייני התנחלויות, לא נפגע מירי או מחפץ כלשהו, ותנועת היד הבולמת של איש מג"ב במהלך ההתנגשות אינה אלימה או חריגה. כך נוהג כל שוטר בכל הפגנה תקיפה ברחבי העולם.

"סביר להניח כי אם סבל מלחץ דם גבוה, עודף כולסטרול, משקל-יתר או פגע גופני משמעותי אחר, סיכוייו ללקות בהתקף לב במהלך פעילות מאומצת גבוהים במיוחד. אך צילומי הרגעים האחרונים לחייו אינם מעידים על מצוקה, סבל, קשיי נשימה או משהו שצריך היה לשמש נורה אדומה לכוחות הביטחון".

מרכיב שחסר מהדיווח ב"ישראל היום", ובולט בעיתונים אחרים, הוא מידע על המת. אבו-עין מוגדר בעיתון זה כ"בכיר בפת"ח וראש המטה למאבק בהתנחלויות", ללא פירוט על עברו הטרוריסטי.

ב"ידיעות אחרונות" מפרסמים הבוקר חלק משער העיתון שראה אור ב-15.5.1979. הכותרת הראשית באותו בוקר קראה: "מצוד אחר מבצעי הפיצוץ בטבריה; שני הנערים שנהרגו – היום למנוחות". התצלום מארכיון העיתון, שמשתלב יפה בקמפיין שמקדם "ידיעות אחרונות" בימים אלה, במלאות 75 שנה להיווסדו, משובץ בתיבה שנושאת את הכותרת "המחבל שהפך לשר". לפי הדיווח מאת אליאור לוי, אבו-עין נידון למאסר עולם כיוון ש"הטמין מטען חבלה בטבריה", שכתוצאה ממנו "נרצחו" (בכותרת מלפני 35 שנה העורכים השמאלנים כתבו "נהרגו") בועז להב ודוד לנקרי. הוא שוחרר בעסקת ג'יבריל בשנת 1985.

גם "מעריב", המקדיש לאירוע כפולת עמודים, משבץ קטע משער העיתון שיצא ב-1979 ודיווח על מות להב ולנקרי. לפי הדיווח מאת יאסר עוקבי ונועם אמיר, אבו-עין הורשע בשל "מעורבות בפיגוע" בטבריה. בידיעה המרכזית על האירוע, מאת אמיר ועוקבי, נכלל ציטוט של "גורם בכיר בצה"ל", שאמר בין היתר: "כוחות מג"ב, שהיו בקו הראשון, הם ייעודיים למשימות הללו".

"השוטר הדוחף, אגב, הוא נהג ג'יפ של מג"ב", כותב עמוס הראל ב"הארץ". "יש כנראה דברים שלא משתנים במציאות בשטחים: הצבא מתכונן ביסודיות יחסית לקראת ההפגנה, מציב מפקד גדוד שיפקח על הכוחות וירסן את האווירה, ובסוף נהג ג'יפ, שמצטרף לעימות כשאפילו אינו מצויד בקסדה ואפוד מגן, מחולל אירוע גדול".

עמירה הס (צילום: יוסי גורביץ, רישיון CC BY-NC-ND 2.0)

"הארץ" מזכיר גם הוא כי אבו-עין נשפט למאסר עולם בישראל, אולם בעיתון זה מסבירים כי הוא הורשע "לאחר שהשב"כ וצה"ל טענו שהתקבל מידע על חברותו בחוליה צבאית שהרגה שני ישראלים ופצעה 36, לאחר שהטמינה מטען נפץ בפח זבל בטבריה". שני הביטויים שלהם יש לשים לב במשפט זה הם: "טענו שהתקבל", "חוליה צבאית".

בהמשך מוזכר כי כשהשתחרר אבו-עין בעסקת ג'יבריל סיפר לכתבת "חדשות", חנה קלדרון, כי "ראש חוליית הפתח ג'מאל יאסין טפל עליו את האשמה של הטמנת הפצצה". זאת ועוד, "הארץ" פותח את התיבה הביוגרפית על אבו-עין, שנכתבה על-ידי עמירה הס, באזכור כי הפלסטיני הוא "בן למשפחת פליטים מהכפר דיר-טריף, שנהרס ב-1948".

"הארץ", אגב, הוא גם היחיד שמבליט בתחילת הידיעה כי לאחר מות אבו-עין, בעימות שפרץ באזור מחנה הפליטים ג'ילזון נפצע נער פלסטיני בן 14 באורח קשה כשנפגע בראשו בכדור גומי.

"גרסאות סותרות של הפלשתינים לגבי מות המחבל שהפך לשר" היא הכותרת לידיעה מאת חגי הוברמן, הרואה אור ב"בשבע". "סרטון שצולם בעת האירוע הראה כי האיש ניסה לדחוף שוטר מג"ב שמנע ממנו להתפרע, ואז השוטר הדף אותו ולרגע אף לפת אותו בגרונו, נוהל מקובל בעימותים כאלה", מדווח הוברמן. "גם אחרי הלפיתה המשיך אבו-עין להשמיע קריאות נאצה נגד חיילי צה"ל, ואז התמוטט".

באוטובוס

עמ' 3 ב"הארץ" מוקדש ברובו לכתבה מאת ניר חסון על יהודים שתוקפים נהגי אוטובוס ערבים בירושלים. לפי חסון, נהגי אגד הערבים בירושלים "טוענים – ונתמכים על-ידי מחזיק תיק התחבורה בעיריית ירושלים, תמיר ניר – כי בחודשים האחרונים לא חולף יום שבו אין לפחות תקיפה אלימה אחת נגד נהגים ערבים בעיר. זאת בלי למנות קללות, יריקות והערות גזעניות. עו"ד אוסמה אבראהים מייצג יותר מ-40 נהגים, כולם הותקפו באלימות, רובם בארבעת החודשים האחרונים. לדבריו, 'המצב הוא קטסטרופלי, אין יום שבו אין תקיפה פיזית. אני לא מדבר על תקיפות מילוליות, את זה לא סופרים בכלל, זה כבר משהו שהתרגלו לחיות איתו'".

תחנת אגד בירושלים, 2012 (צילום: מרים אלסטר)

חסון מפרט בכתבתו כמה מקרים. בראשון מספר נהג כי שני צעירים נצמדו לאוטובוס וניסו לנפץ את שמשתו תוך כדי נסיעה. בהמשך אילצו את הנהג לעצור, יידו אבן על השמשה, ניפצו אותה ונמלטו. במקרה השני מספר נהג כי שלושה צעירים קיללו אותו במלים "ערבי בן-זונה" ו"מחבל" והיכו אותו. הם ברחו והוא איבד את הכרתו. במקרה השלישי מספר נהג אחר כי נוסע באוטובוס אמר: "הנהג לא אוהב יהודים", ואז הוא וחבריו היכו אותו; מכה אחת בחזה תוך כדי נסיעה, ועוד בעיטות ומכות לאחר שסיים את הנסיעה, בליווי הקריאות "מוות לערבים, נהרוג אותך, יא ערבי". במקרים אחרים בכתבה מתוארים עוד קללות ונסיונות תקיפה.

"מאז מבצע 'צוק איתן' תושבי מודיעין-עילית סובלים מאימת נהגים ערבים של חברת קווים באזור. הנוסעים מספרים על השפלות, צעקות ובריונות של הנהגים, וגם על מעשי הטרדה של נערות. 'אנחנו מפחדים, מישהו למעלה צריך להתעורר ולעשות משהו, הם אומרים". כך נכתב בכותרת משנה לכתבה מאת שפרה ריפקין המתפרסמת ב"בשבע".

ריפקין מפרטת בכתבתה שלושה מקרים. בראשון, תושבת מודיעין בת 44 ביקשה להטעין את כרטיס הרב-קו שלה ב-50 שקלים והגישה לנהג שטר של 200. לדבריה, הוא צרח עליה שאין לו עודף, זרק את השטר על הרצפה ואילץ אותה להתכופף ולהרים אותו. כשהסבירה שאין ברשותה כסף אחר לתשלום עבור הנסיעה, אמר לה: "תעופי לי מהאוטובוס" (למזלה נוסעת אחרת באוטובוס שילמה עבורה). במקרה השני מספר תושב מודיעין כי נהג הודיע לו כי אם יירד מהאוטובוס כדי לעזור לנוסעת להכניס עגלת תינוק לתא המטען, לא יוכל לשוב. בהמשך, טוען הנוסע, נסע הנהג בפראות, במיוחד לאחר שנוסעים העירו לו על כך. במקרה השלישי מספרת בת 19 כי כשנותרה בין האחרונים באוטובוס בסיום נסיעה לבני-ברק, ראתה שהנהג מחווה לעברה תנועות ידיים, מחייך אליה וקורץ לה. היא עברה לשבת ליד נוסעת אחרת וירדה לפני שהנהג סיים את המסלול.

"גם נהגי חברת קווים הפועלים ביישובים החרדיים הגדולים בית"ר-עלית ומודיעין-עלית מדווחים על קללות ותקיפות אלימות", מציין חסון ב"הארץ". "נהג חברת קווים, נידאל גית, סיפר: 'אנשים עולים, אומרים לי: 'אני לא רוצה לשלם, אתה ערבי בן-זונה'. מה אני יכול להגיד?'. בנוסף, גית העיד כי 'יש רחוב קבוע [שבו] זורקים עלינו אבנים'".

קצא"א

"אמרת קצא"א – אמרת מינויי אלופים במיל' הקשורים כך ואחרת למערכת הפוליטית", כותבים עמירם ברקת, סטלה קורין-ליבר והדי כהן בכתבה על חברת קו-צינור-אילת-אשקלון, שהתפרסמה אמש ב"גלובס". "אמרת קצא"א – אמרת חשאיות; אמרת קצא"א – אמרת חידלון, חיל ורעדה של כל מערכות השלטון והנכסים של המדינה". לגרסתם, כיוון שנפט איראני כבר אינו זורם בצינורותיה, "החברה, ומנהליה שהם תמצית מהות ההון-שלטון-ביטחון, מתעסקים, לפעמים משחקים, בביזנס".

ב"דה-מרקר" ממשיך הכתב אבי בר-אלי להוביל את סיקור חברת קצא"א. הבוקר מדווח בר-אלי כי "מבנה פירמידלי רב-לאומי בן ארבע קומות מעסיק יותר מ-20 שנה שורת עורכי-דין בעשרות מיליוני שקלים לצורך הבוררות הכספית שמתנהלת בין ישראל לאיראן". בין היתר מציין בר-אלי כי בהליך הבוררות מול איראן מייצג את מדינת ישראל עו"ד דורי קלגסבלד "תמורת שכר שנתי משוער של כ-500 אלף דולר".

ענייני תקשורת

"נתניהו ושלמה נחמה מצילים את ערוץ 10", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר. נתי טוקר וסיון איזסקו מדווחים על החלטת ועדה מיוחדת שהתכנסה אתמול בכנסת לאשר לבעל רישיון לשידורים להוציא רק 130 מיליון שקל על תוכן במקום 280 מיליון (הסכום שהערוץ היה מחויב על-פי חוק להוציא על תוכן מדי שנה). "ההכרעה נמצאת כעת בידיים של המשקיע שלמה נחמה, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, שבוחן כניסה לערוץ", הם מדווחים. לדבריהם, "בשוק התקשורת תהו אתמול מה מניע את נחמה להיכנס להשקעה לתחום מאוים שרשם הפסדים כבדים בשנים האחרונות".

שער קדמי ושער אחורי של "ידיעות אחרונות", 11.12.14

"ידיעות אחרונות" מציין היום 75 שנה לצאת הגיליון הראשון של העיתון. שער הגיליון הראשון מודפס מחדש בשער האחורי של קונטרס החדשות (למעט ידיעה אחת, שמוסתרת על-ידי הברקוד. השוואה לשער המקורי מלמדת כי הברקוד מסתיר ידיעה על "בית-משפט חדש בפתח-תקווה"). בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מודפסת מחדש רשימה שחיבר נח מוזס ז"ל במלאות 40 שנה לעיתון, וכן רשימה חדשה, מאת איתן הבר. "אנחנו לא חוגגים היום. אנחנו עובדים", מבהיר הבר, ובהמשך מוסיף: "עמדנו במשימה. הצלחנו. עשינו זאת עבור הקוראים. היינו במשך שנות דור ונמשיך להיות העיתון של המדינה". הבר מזכיר ברשימתו את עזריאל קרליבך (באופן יוצא דופן), אלכסנדר מוזס ו"אלפי העובדים שעברו במשך השנים בשערי העיתון". שמו של דב יודקובסקי נעדר.

עמ' 22 של "מעריב" מוקדש הבוקר לראיון שערכה גלית עדות עם מנכ"ל "וואלה", אילן ישועה, לרגל השקת שירות סלולרי בשיתוף חברת פלאפון. "כגוף תוכן קשה לחיות מכספי הפרסום בלבד", מסביר ישועה את המהלך. בתשובה לשאלה על תוכניותיו להקמת ערוץ חדשות עצמאי ב-yes משיב ישועה: "לא מן הנמנע שבקרוב יהיה שיתוף פעולה עם yes".

עדנה אדטו מדווחת ב"ישראל היום" כי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין החליט שלא תיפתח חקירה נגד מוחמד בכרי, יוצר "ג'נין ג'נין", בגין הוצאת לשון הרע.

במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווחת תמר רותם כי משטרת ישראל תבדוק אם לפתוח בחקירה פלילית נגד הזמר עמיר בניון בחשד להסתה.

הבהרה מטעם מח"ש לדיווח ב"הארץ" מתפרסמת הבוקר במדור המכתבים של העיתון.

"הפלס", 11.12.14

רק בעיתון החרדי "הפלס" מתפרסמת ידיעת המשך נרחבת לתחקיר מאת תומר אביטל על הנעשה במפלגת מרצ.