דליפת צינור הנפט של חברת קצא"א באזור הערבה מעוררת חששות רבים, בייחוד משעה שהתברר שכמות הנפט שדלפה היתה גדולה פי כמה מזו שפורסמה בתחילה. החששות נוגעים לנזק שנגרם ושעוד עלול להיגרם לאזור הערבה, וכן לנזקים אפשריים באזורים נוספים. חששות אחרים נוגעים למעורבותה של הצנזורה בפרסומים על חברת קצא"א ולהעדר השקיפות הציבורית בנוגע להתנהלות החברה. התקשורת הישראלית, ברובה, סיקרה את הפרשה בהבלטה, לעתים קרובות תוך שימוש בביטוי "אסון אקולוגי בערבה".
האומנם מדובר ב"אסון אקולוגי"? התשובה לשאלה זו אינה חד-משמעית, בעיקר משום שהשימוש במונח זה הוא עניין של הכרעה ערכית. מה שנתפס כאסון בעיני פלוני עשוי להיתפס כעניין של מה בכך בעיני אלמוני. מבחינה מדעית אין קו גבול ברור המבחין בין "אסון" לבין מה שאינו אסון.
לדידו של הפובליציסט הלל גרשוני, כל הדיבורים על "אסון אקולוגי" הם עורבא פרח. בטור שפירסם באתר nrg קבל גרשוני על התמסרותה נטולת הביקורת של התקשורת לרטוריקת ה"אסון", וטען שבעצם אין די נתונים אובייקטיביים המצביעים על כך. גרשוני מבקר לא רק את העיתונות, אלא גם את אנשי איכות הסביבה (ופוליטיקאים "ירוקים" מסוגה של תמר זנדברג), שלא הביאו גיבוי מספיק לטענותיהם בדבר האסון האקולוגי.
אלא שעיון קפדני בדבריו של גרשוני – וקריאה בדברים שכתב גם בעמוד הפייסבוק שלו (בתגובה לגולשים שרבים שתקפו את דבריו ב-nrg) – מעלה כי הביקורת שהוא מפנה כלפי העיתונות ואנשי איכות הסביבה נגועה אף היא בחוסר אובייקטיביות ובהטיות אידיאולוגיות.
מבט מן האוויר על דליפת הנפט מצינור קצא"א בערבה, 4.12.14 (צילום: רשות הטבע והגנים)
כך למשל טוען גרשוני כי "מדובר בשמורת טבע יפה, שנהרות הנפט כיערו אותה. ובכן, זה לא נחמד, אבל בכל זאת לא נשמע כזה אסון". מדבריו אלו עולה כי אין כמעט סיכוי להגדיר אירוע סביבתי כ"אסון", משום שנזקים סביבתיים אף פעם אינם נוראיים באמת, כל עוד הם אינם נוגעים במישרין לבני-האדם.
על-פי השקפתו של גרשוני, אסונות הם דברים שקורים לבני-אדם בלבד, ולא לטבע – שהוא, בעיניו, ישות ערטילאית שהומצאה על-ידי שוחרי איכות הסביבה והארגונים הירוקים. נראה שהשקפה זו אופיינית לחברים בציבור הדתי-ימני, והיא מבוססת על עמדה תיאולוגית שלפיה הטבע ניתן לאדם על-ידי הקדוש ברוך הוא כדי שיעשה בו כרצונו. לבני-אדם (וליתר דיוק ליהודים) יש ערך בתור תכליות לעצמן, אבל לטבע אין שום ערך אינהרנטי ואין לראות בו תכלית לעצמה. בני-האדם הופקדו על-ידי ה' יתברך כדי לרדות בטבע ולשעבד אותו לצרכיהם, ומשום כך הם מצווים אף לשמור על הטבע – אבל אך ורק כמשאב שיש לנצלו, ולא כדבר-מה שיש לו חשיבות מצד עצמו.
למעשה, לפי השקפה זו, שגרשוני מייצג, הטבע הוא רע כשלעצמו: הוא הורג על ימין ועל שמאל וללא הבחנות או סנטימנטים. ובכל מקרה, גם אם יינזק – הוא כבר ידאג לענייניו שלו. כך, בתגובה לדברים שפורסמו באתר "הידען" על הנזק שצפוי לעופות הנודדים באזור הערבה, ושהובאו לידיעתו של גרשוני על-ידי אחד הגולשים בפייסבוק, טען גרשוני: "ובכן, זה קורה כל הזמן בכל מיני תקופות של בצורת ושינויי אקלים. העופות מסתדרים. ואם לא, הם מתים. איך אומר השיר? 'זה גלגל החיים'".
גם בנוגע לסכנה הנשקפת לאוכלוסיית הצבאים באזור הפגוע אין, לדעת גרשוני, מקום לחשש: "לפי כלל הכתבות שקראתי, אין חשש לאוכלוסיית הצבאים. אבל נניח לרגע שבאמת יקרה האסון ומאות צבאים ימותו. אז? צבאים מתים כל הזמן. ממגוון סיבות". במלים אחרות: שום אסון לא יקרה, כי הטבע הוא ממילא אוסף של אסונות המתרחשים בזה אחר זה; יצורים חיים מתים כל הזמן, ואין שום סיבה לרחם עליהם, שהרי "זה גלגל החיים". בהקשר זה מוסיף גרשוני כי "שורשים וצמחים מתים כל הזמן. נכון? אסונות אקולוגיים קורים כל הזמן, במשך מיליארדי שנה. איך הטבע שרד עד עכשיו?".
אלא שזוהי השקפה שגויה ונטולת בסיס. ראשית, גם אם נקבל את הטענה שבטבע מתרחשים אסונות גם ללא התערבות אנושית, אין בכך כדי להקל באחריותם של בני-האדם לאסונות הנגרמים כתוצאה מרשלנות או מזדון. בעלי-חיים נולדים ומתים גם בלי קשר למעשי האדם, אבל האדם הוא בעל-החיים היחיד שיש בכוחו לגרום נזק ממשי ומתמיד לסביבה, ולכן גם מוטלת עליו אחריות מוסרית כבדה.
זה נכון גם אם האדם עצמו אינו נפגע כתוצאה מאסון אקולוגי זה או אחר, אבל הידע שנצבר בתחום זה מעיד ממילא שלעולם לא נוכל להיות בטוחים שנזקים אקולוגיים (כמו זה שנגרם כיום לאזור הערבה) יישארו אך ורק בתחומי ה"טבע" ולא יזלגו גם לתחומו של האדם. נרצה או לא נרצה, בני-האדם חולקים את העולם הזה עם עצי השיטה ועם העופות והצבאים וכל יתר ילדיו של הבורא. כשהאחד ניזוק – יינזק גם האחר. לכן, בין אם נכנה זאת "אסון" ובין אם לאו, אין להקל ראש בהשלכותיה החמורות של דליפת הנפט בערבה.
"שאם קילקלת, אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבא, ט').