דעת הקהל

"לאור המשברים בין השותפים בקואליציה, האם, לדעתך, צריך או לא צריך לקיים בחירות כעת?". כך נוסחה אחת מהשאלות שהופנו למשתתפי סקר דעת קהל שנערך מטעם הגל-החדש עבור "ישראל היום" (באופן חריג, כלל הסקר גם אוכלוסייה לא יהודית). 42% השיבו בשלילה. 49% השיבו בחיוב. סגן עורך "ישראל היום", אהרון לפידות, מגדיר בטור פרשנות נלווה את הנתון הגבוה של המצדדים בבחירות "מפתיע במידת-מה".

"האם לדעתך היה צריך לפזר את הכנסת וללכת לבחירות חדשות?". כך נוסחה אחת מהשאלות שהופנו למשתתפי סקר דעת קהל שנערך מטעם מאגר-מוחות עבור "מקור ראשון". 64% השיבו בשלילה, רק 24% בחיוב.

ההסבר לפער נובע מנוסח השאלה. לפידות לא היה צריך להיות מופתע. ב"ישראל היום" כיוונו את המשיבים לתשובה חיובית באמצעות הביטוי "לאור המשברים בין השותפים בקואליציה". לו היתה שאלתם נפתחת במלים "לאור העובדה שמדובר בבזבוז כספים ושום דבר לא ישתנה", סביר להניח ששיעור המתנגדים היה גבוה יותר אף מזה שהתקבל בסקר "מקור ראשון".

המסקנה העיקרית של שני הסקרים, כפי שזו מנוסחת בשערי "ישראל היום" ו"מקור ראשון", זהה: גוש הימין מוביל, נתניהו יוכל להקים גם את הממשלה הבאה.

בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים. משרד ראש הממשלה, 2.12.14 (צילום: אמיל סלמן)

בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים. משרד ראש הממשלה, 2.12.14 (צילום: אמיל סלמן)

ל"מעריב" כותרת שונה, אף היא מבוססת סקר: "כחלון וסער גוברים על נתניהו". בן כספית, המקדיש חלק מרכזי בטורו השבועי לפרשנות של תוצאות הסקר, מסביר כי בדרך כלל נסקרים נשאלים מי הוא המועמד המתאים בעיניהם לראשות הממשלה (אכן, כך נשאלו גם הפעם נסקרי "ישראל היום", וגם הפעם הוביל נתניהו בתשובות, בפער ניכר).

"בסקר הנוכחי ניסינו שיטה אחרת, אף שאין בישראל בחירות אישיות", כותב כספית. במקום לשאול מי המתאים לראשות הממשלה, נשאלו הנסקרים "אילו הבחירות לכנסת היו אישיות והייתם צריכים לבחור בין כל אחד מהזוגות הבאים, במי הייתם בוחרים?". בתשובה על שאלה היפותטית זו גבר משה כחלון על נתניהו בהפרש של 10% (כספית מוסיף שלושה סימני קריאה כשהוא מגיש את הנתון הזה לקוראיו) ולגדעון סער ב-5%.

"האם את/ה רוצה שבנימין נתניהו יכהן כראש הממשלה גם לאחר הבחירות הקרובות?", נשאלו נסקרי "מעריב". 60% השיבו בשלילה.

"הליכודניקים מריחים תבוסה", כותב נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". עמיתתו למוסף, סימה קדמון, מסכמת את טורה במלים "בניגוד לבחירות הקודמות, יש סיכוי שנתניהו לא יהיה ראש הממשלה הבא".

לא רק מתנגדי נתניהו ממסגרים את הבחירות הללו כמשאל-עם על המשך כהונתו של ראש הממשלה. גם תומכיו.

"בישראל מצביעים בפתק אחד עבור מפלגה, אבל הפעם, יותר מתמיד, בעצם בוחרים קברניט", נכתב בשער המוסף הפוליטי של "ישראל היום", תחת הכותרת "בוחרים קברניט". "תוצאות הבחירות הקודמות הביאו להקמת ממשלה שהפכה מהר מאוד לזירת התגוששות, והגיעה לקִצה בנסיון 'פוטש' ובאיבה אישית. איש אולי לא רצה ללכת לבחירות, אבל כך אי-אפשר היה להמשיך לנווט את ספינת המדינה, כשכל אחד מושך לכיוון אחר. אלא אם יהיו הפתעות – ב-17 במארס יצטרכו המצביעים להחליט: את מי הם רוצים לראות על גשר הפיקוד, כשידיו על הגה המדינה".

(מה הסיכוי שעורך ראשי חובב היסטוריה ימית הוא שניסח את הפסקה שלעיל?)

שיעור ההצבעה

ב"ידיעות אחרונות" משיקים הבוקר קמפיין הקורא לאזרחי מדינת ישראל להצביע בבחירות. "הפעם מצביעים", לשון סיסמת הקמפיין. "בידיים שלנו", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. "הישראלים חייבים לצאת מאדישותם ולבוא לקלפיות", קובעת נחמה דואק במאמר המתפרסם בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", שרובה מוקדש לקמפיין. הידיעה המרכזית בכפולה, מאת תלם יהב, משיקה את הקמפיין העיתונאי, שיימשך, כך מובטח, עד ליום הבחירות. כותרת בולטת מספקת הצצה לפרק הבא, שיתפרסם ביום ראשון: "לא הצבעתי בבחירות הקודמות – ואני מתחרט על כך".

קריאה להצבעה היא קריאה ניטרלית לכאורה. בכל זאת כדאי לשים לב כי לצד הקמפיין הניטרלי של "ידיעות אחרונות", גם עיתונאי אחר, פחות ניטרלי, פוצח הבוקר בקמפיין הצבעה.

"אחוז ההצבעה, על-פי הסקר הזה, לא יהיה נמוך, אלא גבוה (74%)", כותב בן כספית ב"מעריב". "הישראלים מעוצבנים. הם, בשלב הזה, רוצים להצביע". את טורו מסיים כספית במלים הבאות: "בחירות 2015 יהיו גורליות. אסור להישאר בבית. צריך ללכת להצביע. ימין, שמאל, מרכז, לא באמת חשוב. צריך להחליף את ראש הממשלה. לפיתתו את חיינו הפכה לסכנה ממשית".

איחוד והדרת ערבים

בכל הסקרים, למעט אחד, זוכות המפלגות הלא-ציוניות לנציגות נפרדת, כמו כל מפלגה אחרת: טור אחד לחד"ש, טור אחד לרע"ם-תע"ל וטור אחד לבל"ד. כך ב"ישראל היום", כך ב"מעריב", כך ב"גלובס". רק בסקר מאגר-מוחות שהוכן עבור "מקור ראשון" אין חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד בנפרד, אלא "סיעות ערביות" (אף שחד"ש היא מפלגה ערבית-יהודית בהגדרתה). אמנם העלאת אחוז החסימה צפויה להוביל לאיחוד בין לפחות שתיים מהמפלגות הללו, אולם כל עוד הן נפרדות, ראוי לסקר ולסקור אותן ככאלה.

אברהים צרצור (צילום: פלאש 90)

אברהים צרצור, ראש מפלגת רע"ם-תע"ל (צילום: פלאש 90)

לפי ממצאי הסקר של "ישראל היום", 13 מפלגות ירכיבו את הכנסת הבאה. אך הרצועה הגרפית שמלווה בעיתון את העמודים המוקדשים לסיקור הבחירות לכנסת הבאה מציגה את דיוקנם של עשרה ראשי מפלגות בלבד. כפי שהבחין עמיר שיבי, שלושה ראשי מפלגות חסרים. שלושתם ערבים, לא-ציונים.

"חוק 'ישראל היום'" (וניר חפץ)

"'חוק 'ישראל היום' הוא שהביא לבחירות", קובע יוסי ורטר בשער "הארץ" (עוזי בנזימן העלה כאן את ההשערה הזו לפני כמה ימים). לדבריו, ביום שבו אישרה הכנסת בקריאה טרומית את החוק להגבלת הפצת החינמון, "נגזר דינה של הקואליציה". הקואליציה הבאה, מוסיף ורטר, עשויה להיות "קואליציית שלדון", על שם איל ההימורים ומממן "ישראל היום", שלדון אדלסון. לפי ורטר, נתניהו יסכים להכניס לקואליציה את החרדים ואת אנשי הבית-היהודי, שלא הופיעו להצבעה על "חוק 'ישראל היום'". "נתניהו יצטרך לשכנע רק את השותף הנוסף – ליברמן, כחלון, הרצוג או שניים מהם – להבטיח לו, גבר לגבר, ששנית מצדה לא תיפול. שחוק דומה לא יעבור".

"אז מה בכל זאת עירער את נתניהו?", שואל כספית ב"מעריב", "מה נטע בו את יצר ההרס העצמי הזה, שגרם לו לקבל החלטה לא פשוטה ולפרק לעצמו את הממשלה? חוק 'ישראל היום'. אין תשובה אחרת. זהו קו פרשת המים של מה שהיה לנו כאן. מהרגע שהחוק עבר בקריאה טרומית, ובהפרש משפיל, נתניהו אינו אותו בן-אדם. זו היתה הצבעת אי-אמון נגדו, שבה השתתפו כמעט כולם. בקושי 11 ליכודניקים נחלצו לעזרתו. ככל הידוע, פטרונו שלדון אדלסון השתולל מכעס".

ניר חפץ מתארח ב"חדשות הלילה", ערוץ 2, 12.10.14 (צילום מסך)

ניר חפץ מתארח ב"חדשות הלילה", ערוץ 2, 12.10.14 (צילום מסך)

"לפי מקורות בליכוד, ההחלטה על הליכה לבחירות התקבלה בהתייעצות של ארבעה", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". "בנימין נתניהו, שרה נתניהו, ארי הרו וניר חפץ. הרו הוא מנהל לשכת ראש הממשלה; חפץ יועץ פוליטי חיצוני". בין הסיבות שמונה ברנע להחלטה גם מה שהוא מכנה "חוק החינמון". "איך יוכל להסביר את ההשפלה הזאת? יותר קל לפרק מאשר להסביר", כותב ברנע.

"קחו לדוגמה את ניר חפץ", מוסיף כספית ב"מעריב". "האיש מציג את עצמו כיועץ האסטרטגי של נתניהו. האם משלמים לו? חפץ סירב, גם השבוע, לענות על השאלה הזו". כספית מזכיר כי קודמו בתפקיד, שעיה סגל, סירב גם הוא לאורך תקופה להשיב על שאלה זו, עד שלבסוף הציג קבלה על תשלום בסך 3,500 שקל שקיבל מראש הממשלה. "3,500 שקל זה אפילו לא מחצית הריטיינר החודשי שיועץ ברמתו של סגל אמור לקבל מראש ממשלה", מחמיא כספית לסגל. "במקרה שלנו, זה היה תשלום חד-פעמי. על כל השנים. מה קרה עם התשלום הזה בסוף? כשנודע הדבר לגברת נתניהו, היא פצחה בסקנדל, שיגרה שליח בהול לאזור, מקום מגוריו של סגל, וקיבלה את הכסף בחזרה.

"למה הם עובדים בחינם?", מוסיף ושואל כספית. "כי המיתוג כיועץ אסטרטגי של ראש ממשלה שווה הון. חפץ, שנפלט מ'ידיעות', נפלט מלשכת ראש הממשלה, נפלט מ'מעריב' (לא לפני שכמעט השמיד אותו), הפסיד עם מאיר שטרית וחיפש את עצמו, מצא את המפלט אצל בני הזוג נתניהו. עכשיו, כשכולם מבינים שהוא האיש שלהם, יש לו משרד משגשג. אגב, בבחירות הוא בוודאי יקבל תשלום. גם סגל קיבל, בזמנו. טוב, בחירות זה משהו אחר. התשלום יבוא מקופת המדינה".

"במרץ יוכרע מי יותר חזק, מרים ושלדון אדלסון או ארנון מוזס, 'ישראל היום' או 'ידיעות אחרונות'", כותבת סטלה קורין-ליבר ב"גלובס". "הדם הרע, שהוביל לבחירות, פרץ בהצבעה על 'חוק 'ישראל היום'. אז הבין נתניהו שקואליציית 'אנטי-ביבי' – ליברמן, לבני, לפיד והשמאל, שהעבירו עם אנשיהם בקריאה טרומית את החוק שנועד לחיסול 'ישראל היום' – קמו עליו לכלותו. חשבון מנדטים נטול אמוציות הראה שבעזרת החרדים זה אפשרי. אז הוא החליט להמר על כל הקופה: או צל"ש או טר"ש. לנצח בגדול או ללכת הביתה".

"האמת, קשה להסביר על מה ולמה הולכים לבחירות", כותב מתי טוכפלד ב"ישראל היום". הפרשן הפוליטי בכל זאת מספק בהמשך טורו כמה הסברים. "חוק 'ישראל היום'" אינו אחד מהם.

היה פוטש?

"כל הסיפור על נסיון הפוטש, שנתניהו בנה עליו תיזה חתרנית ואפלה מאין כמותה, הוא בדיחה", כותב ורטר ב"הארץ". "ח"כ חרדי אחד, שמצוי עמוק בלופ, אמר שלשום למישהו: 'אני לא מאמין שביבי באמת קנה את מה שסיפרנו לו על הדיל שנרקם עם לפיד. לא ייאמן כמה קל היה לנו לפרק את הממשלה הזו'. אכן, לא היה דיל ולא נברא ואפילו משל לא היה. לפיד ילך עם החרדים? הם ילכו איתו? קשה להאמין שאפילו ביבי, בחשדנותו שאין לה גבול, האמין בסיפור הזה".

שר האוצר לשעבר יאיר לפיד בדרכו לפרידה מעובדי המשרד, 4.12.14 (צילום: מרים אלסטר)

שר האוצר לשעבר יאיר לפיד בדרכו לפרידה מעובדי המשרד, 4.12.14 (צילום: מרים אלסטר)

"מעניין מי באמת מכר את הסיפור הזה לנתניהו", כותבת סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות". "זאת כנראה שאלת מיליון הדולר שמסתובבת בימים אלה במערכת הפוליטית. מי סיפר לנתניהו שלפיד או אנשים מטעמו פנו לחרדים והציעו להם להקים ממשלה חלופית. האפשרות שמישהו חשב שדרעי וליצמן יכתירו את לפיד לראש ממשלה כל-כך מטופשת, שבאמת קשה להבין איך נתניהו אכל את הלוקש הזה. ומכיוון שאין שום עדויות בשטח שניסיון כזה אכן נעשה, נותרה רק עדותם של ראשי המפלגות החרדיות על כך שלפיד ניסה לשדל אותם להקים ממשלה חלופית. אני מציעה שכל אחד מאיתנו יחשוב למי הוא מאמין".

"קיצור תולדות הפוטש נגד נתניהו מזכיר מאוד את הפוטש שהיה נגד ברק בקריה", כותב בן כספית ב"מעריב". "בשני המקרים מדובר באנשים חשדנים שהמציאו פוטש נגד עצמם".

"כשהתברר בחודשים האחרונים שנתניהו במגעים עם החרדים, שעלולים לגרור את תקופת ההמתנה עד לראשות הממשלה בשנה נוספת, החליט ליברמן לנסות לרקום קואליציה חלופית עוד בקדנציה הנוכחית", כותבת לילך ויסמן ב"גלובס". "על-פי התכנון, הרצוג או לפיד היו אמורים להיות ראש הממשלה, אולי ברוטציה, ליברמן היה אמור לשמש שר ביטחון, לבני היתה נשארת במשפטים. וכן, חרף ההכחשות, כדי להדיח את נתניהו, לפיד היה מוכן לשבת אפילו עם החרדים. כל מי שאומר אחרת לא דובר אמת".

אביגדור ליברמן

בתחתית עמ' 4 של "מעריב" מתפרסמת מודעת אבל מטעם העיתון. "'מעריב-סופהשבוע' משתתף בצערו של שר החוץ מר אביגדור ליברמן במותה של אמו היקרה אסתר ליברמן ז"ל. שלא תדעו עוד צער". לצד המודעה מתפרסמת ידיעה על מות אמו של שר החוץ.

ב"ידיעות אחרונות" אין מודעת אבל, אולם יש ידיעת תצלום והפרשנים מחמיאים לשר, שבוע אחרי שהעיתון הציג את "תוכנית השלום" שלו ככותרת ראשית. "כדאי לשים לב לשר החוץ וליו"ר ישראל-ביתנו. יותר ויותר נראה שהוא ממצב את עצמו כמועמד ריאלי לראשות הממשלה", כותבת סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות". "[...] מצבו על-פי הסקרים של הימים האלה הוא יותר ממצוין".

"הדמות המעניינת ביותר בימין היא אביגדור ליברמן", כותב ברנע. "ליברמן שינה באופן דרמטי את הטון הפוליטי שלו, אולי גם את המוזיקה [...] הוא הבין מה שהבינו שרון ואולמרט לפניו: הדרך אל ראשות הממשלה עוברת במרכז".

בממשלה הבאה

זאב קם מדווח על הסיכומים שאליהם הגיעו בליכוד עם המפלגות החרדיות והבית-היהודי לקראת הקמת הממשלה הבאה. לפי דיווחו, אם וכאשר ירכיב נתניהו את הממשלה הבאה, ותמורת המלצת המפלגות הללו לנשיא כי כך אכן יקרה, ימונה אריה דרעי לשר הפנים, יהדות-התורה תקבל את ועדת הכספים של הכנסת, נפתלי בנט יקבל את תיק החוץ או הביטחון ("עם נטייה למשרד החוץ", מציין קם), ומפלגתו, הבית-היהודי, תקבל נוסף לכך גם תיק כלכלי בכיר ואת תיק המשפטים.

ח"כ איילת שקד, 24.11.14 (צילום: מרים אלסטר)

ח"כ איילת שקד, 24.11.14 (צילום: מרים אלסטר)

"ראש סיעת הבית-היהודי, איילת שקד, ראתה השבוע אחת מבכירות הפרקליטות", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". "'בממשלה הבאה', אמרה שקד, 'אני אהיה שרת המשפטים. אני אבוא אליכם כדי להרוס אתכם'". ברנע מסייג את הציטוט מיד בהמשך טורו וכותב: "לא הספקתי לבדוק את הדברים עם שקד. ייתכן שאמרה אותם כבדיחה: יש לה נטייה לסוג כזה של הומור. וייתכן שלא".

יפה שברנע מסייג ומבהיר כי הוא מפרסם מידע לא בדוק. אולי היה עדיף לבדוק קודם לפרסום או לא לפרסם כלל. שקד, מכל מקום, מכחישה כי אמרה דבר כזה. בשיחה עם "העין השביעית" היא טוענת כי היתה זו פוליטיקאית אחרת, ממפלגה אחרת, שאמרה השבוע דבר-מה דומה, לא זהה. מכל מקום, היא מאשרת חלק אחד בטענת ברנע: הוא אכן לא בדק איתה את הדברים לפני שפירסם אותם.

מודעה מטעם אם-תרצו ב"מקור ראשון", 5.12.14

מודעה מטעם אם-תרצו ב"מקור ראשון", 5.12.14

במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" מתפרסמת מודעה מטעם תנועת אם-תרצו, המתריעה מפני שלטון מערכת המשפט. לפי המודעה, לא משנה מה תצביע, בישראל תשלוט מפלגת בג"ץ בראשות יהודה וינשטיין.

הכותרת הראשית של "מקור ראשון" מזהירה: "וינשטיין מתערב בבחירות: רומז לציבור לתמוך בלבני". אמנון לורד מזהיר בטורו במוסף "יומן" של "מקור ראשון" כי אם לא תהיה מפלגת שלטון חזקה בישראל, "השלטון יוחזק בצבת הברזל המשולשת של בית-המשפט העליון (היועץ המשפטי), נוני מוזס וקרטל התקשורת שלו, ופקידי המשרדים הממשלתיים".

מדד קצא"א

"אסון אקולוגי בדרום", "אחד האסונות האקולוגיים החמורים בתולדות המדינה", "נזק בלתי נתפס", "נזק סביבתי מהחמורים אי-פעם בישראל" – אלו מקצת הכותרות שמוקדשות הבוקר לדליפת הנפט בשמורת טבע ליד אילת. כאשר נפט דולף מצינור, עולה מעצמה השאלה מי אחראי. כתובת טבעית לאשמה היא החברה שבבעלותה הצינור, במקרה הזה חברת קצא"א (קו-צינור-אילת-אשקלון).

נפט שדלף מצינור קצא"א בערבה (צילום: רשות הטבע והגנים)

נפט שדלף מצינור קצא"א בערבה (צילום: רשות הטבע והגנים)

בכותרת משנה המתפרסמת בשער "מעריב" מוזכר כי מיליוני הליטרים של הנפט שדלפו אל שמורת טבע ליד אילת בקעו מצינור של חברת קצא"א. גם בפסקה הראשונה של הידיעה, מאת יובל בגנו, מוזכר שמה של החברה.

בכותרת המשנה לידיעה ב"מקור ראשון" על דליפת הנפט בערבה מוזכר שמה של חברת קצא"א, וכן בפסקת הפתיחה של הידיעה מאת יאיר קראוס, נעמה אנגל-משאלי ואסף גבור.

בפסקת הפתיחה לידיעה ב"הארץ" על דליפת הנפט, פסקה המתפרסמת בשער העיתון, מוזכר שמה של חברת קצא"א. גם בכיתוב התצלום שמתפרסם בשער העיתון מוזכר שמה של החברה.

בכותרת המשנה לידיעה ב"ישראל היום", מאת חזי שטרנליכט ורונית זילברשטיין, מוזכר שמה של חברת קצא"א. שמה של החברה מוזכר שוב בפסקת הפתיחה של הידיעה.

היה מעניין במיוחד לראות כיצד "ידיעות אחרונות" יטפל בדליפה, שכן לעורך הראשי של העיתון, רון ירון, קשר קרוב יותר לקצא"א מאשר לעורכי העיתונים האחרים. אביו, אלוף (מיל') עמוס ירון, כיהן עד לפני כשנתיים כיו"ר החברה.

בשער "ידיעות אחרונות" לא מוזכר שמה של חברת קצא"א. גם לא בכותרת המשנה לידיעה מאת עמיר בן-דוד או בכיתובי התצלומים המלווים אותה. גם בפסקת הפתיחה של הידיעה לא מוזכר שמה של החברה. הפעם הראשונה שקוראי "ידיעות אחרונות" נתקלים הבוקר בשמה של חברת קצא"א הוא בפסקה השנייה בידיעה על הדליפה.

בשולי החדשות

זידאן סייף. אתמול דווח ב"ידיעות אחרונות" כי אפשר שהשוטר הדרוזי זידאן סייף נהרג מירי שוטר אחר, ולא מירי המחבלים שביצעו את הפיגוע בבית-הכנסת בירושלים. הבוקר מתפרסם במוסף "7 ימים" של העיתון ראיון שערכה שרי מקובר-בליקוב עם אלמנת השוטר. מקובר-בליקוב כותבת כי מהתחקור שנערך לאחר האירוע עלה כי "המחבל הפצוע יצא מבית-הכנסת ורץ לעברו [לעבר סייף], ירה בראשו ופצע אותו באורח אנוש".

כספם של נוצרים. צביקה קליין מדווח ב"מקור ראשון" כי הקרן-לידידות תחדל לתרום מיליוני דולרים בשנה לסוכנות-היהודית, ותתחיל לפעול בכוחות עצמה לעידוד עלייה לישראל. הרב יחיאל אקשטיין, שעומד בראש הארגון, מסביר לקליין כי השינוי נובע מחוסר הנכונות של הסוכנות-היהודית להצהיר כי את הכספים שהיא מקבלת מהקרן-לידידות תרמו נוצרים.

הכיבוש נעשה יותר נוח. בשער "הארץ" מתפרסמת הפניה לידיעה מאת ניר חסון על מחקר חדש שבחן את הכיבוש הערבי בארץ ישראל. "בניגוד לדימוי האכזרי שדבק בהם", נכתב בכותרת ההפניה, "המוסלמים היו דווקא כובשים נוחים". כותרת הידיעה המלאה קוראת: "הכיבוש הטוב".

עניי עירך. בסוריה מתחוללת זו השנה הרביעית מלחמת אזרחים קטלנית, שבה נהרגו לפחות 200 אלף איש ועוד למעלה מ-3 מיליון הפכו פליטים. זהו בוודאי אחד האסונות ההומניטריים הגדולים ביותר שידע המזרח-התיכון מאז ומעולם, אך זה חודשים ארוכים שהתקשורת הישראלית מתעלמת כמעט לחלוטין ממה שמתרחש מעבר לגבול. אם בכל זאת יש התייחסות, הרי שהיא נוגעת לבטחונם של ישראלים, לא למצב ההומניטרי המזעזע שאליו נקלעו מיליוני בני-אדם, רבים מהם ילדים. הבוקר מתפרסמת במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" כתבה נרחבת הנוגעת להשלכות מלחמת האזרחים בסוריה. כותרתה: "מעבר לגבול היכולת". המוקד: אזרחי ישראל. "האם חולים ישראלים נפגעים בגלל הטיפול בפליטים מסוריה", שואלת ההפניה לכתבה משער "דיוקן". "האם ראוי לפגוע בשירות הרפואי לאזרחי ישראל למען טיפול הומניטרי בתושבי מדינת אויב?", תוהה שאלה אחרת בכותרת המשנה של הכתבה.

סימנייה

שרון שפורר משרטטת ב"דה-מרקר" את דרכו של יוסי בכר מהרפורמה הגדולה שהוביל במערכת הבנקאות אל לב "מועדון ההון-שלטון הישראלי".

ענייני תקשורת

יוסי ורטר מזכיר ב"הארץ" כי יו"ר בנק הפועלים לשעבר שלמה נחמה, שמוכן להיכנס כמשקיע בערוץ 10 בתנאים מסוימים, הוא ידיד ותיק של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "הח"מ העביר ביום רביעי בבוקר את השאילתה הבאה ללשכת ראש הממשלה: 'האם ראש הממשלה נפגש בזמן האחרון עם שלמה נחמה והאם בפגישה עלה נושא ההשקעה בערוץ 10?'", כותב ורטר. "לשכת ראש הממשלה בחרה, מסיבותיה, שלא להשיב על השאלה".

קלמן ליבסקינד קורא בטורו ב"מעריב" לעמיתיו העיתונאים להכריז למי הצביעו בבחירות הקודמות ולמי הם עתידים להצביע. הוא עצמו חושף כי הצביע בבחירות האחרונות לבית-היהודי, וטרם החליט למי ייתן את קולו הפעם.

במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" מתפרסם ראיון שערכה ריקי רט עם עיתונאי גלי-צה"ל שיבל כרמי-מנסור.

עם 40 הצעירים המבטיחים של ישראל, על-פי הפרויקט העיתונאי הקבוע של "גלובס", נמנית הפעם גם אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע. בשיחה עם חן שליטא מספרת וינוגרד על המאבק המתיש מול גורמים המסרבים למסור מידע. "כשביקשנו מהרבנות את רשימת המוהלים שהתרשלו בתפקידם – היא סירבה. עתרנו לבית-המשפט וניצחנו, והיא עדיין לא העבירה את המידע. הגשנו בקשה לבזיון בית-המשפט, ורק אז הרשימה הועברה. כשביקשנו שנה לאחר מכן את הרשימה המעודכנת, הכל חזר על עצמו, ושוב הגענו לבזיון בית-המשפט".

מדורו של גונן גינת, החותם בדרך כלל את המוסף בעריכתו הנלווה לגליון יום שישי של "ישראל היום", נעדר השבוע בשל מחלתו של הכותב. מערכת "ישראל היום" מאחלת לגינת החלמה מהירה בפתח המוסף, ומערכת "העין השביעית" מצטרפת לאיחולי הבריאות. למי שמתקשים להתחיל את השבת בלי המדור של גינת, הנה הצעה לתחליף: המדור "מאזני חרט", מאת חיים אשר ברגמן, הרואה אור בעיתון החרדי "המודיע". כך מסתיים השבוע המדור ההיתולי של "המודיע": "בדרום: 'נתפס נהג נוהג בשכרות'. איך מצאו אותו בדרום – הוא הרי התכוון לנסוע לצפון?!...".