במסגרת שהותי בקמפוסים ברחבי תבל יוצא לי להתעמת לא אחת עם פלסטינים ועם אנשי שמאל. הדבר מתרחש לעתים בעימות של אחד על אחד ולעתים קרובות יותר בנסיונות להפריע להרצאותי. לרוב אני מצליח להתגבר על הפרובוקציות, אולם יש וההתעמתות מוכרעת מראש. הדבר קורה כאשר מול פני הקהל מונפות כרזות עם תצלומי גופותיהם המרוטשות של ילדים או של מבוגרים. ואני יודע שאפילו הייתי דמוסתנס, לא היה דבר שיכולתי לעשות כנגד התגובות שמעוררות התמונות הללו, גם אם הן מעובדות ואפילו אינן שייכות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא נלקחו מזירה אחרת, לעתים אף מטבח שחוללו ערבים בערבים. אלף מלים לא יוכלו לתצלום בודד.
הבנתם את זה? אם הציבור הישראלי ייחשף "חלילה" לזוועה שחוללו הרוצחים הפלסטינים, עלולה "חלילה" להתגבר השנאה כלפיהם
למרות היותה מודעת לכך, אין ישראל נוהגת לנפנף בתצלומים של תוצאות ההרג הערבי. רק לעתים נדירות משחררת לשכת העיתונות הממשלתית תמונות מזירות הטבח. חריג כזה אירע בעקבות הטבח שבוצע במתפללי בית-הכנסת קהילת בני תורה בהר-נוף, תמונות של גופה עטויה בטלית מוכתמת בדם, יד דוממת עטורה בתפילין, ספרי קודש מחוללים בדם.
והדבר עבד. קשה לזכור מתי היתה הפעם האחרונה שחברות מועצת הביטחון התכנסו וגינו פה אחד טבח ביהודים. אלא שהדבר היה לזרא לכל מיני פובליציסטים איסטניסטים ובעיקר בעלי אג'נדה שאינה מתיישבת עם פלסטינים כרוצחים ועם יהודים כקורבנות.
הכותרת ב"הארץ"
שעות אחדות לאחר הטבח פירסם "הארץ" כותרת אדומה מדם, במרכז המהדורה האינטרנטית שלו, והיא מדברת על "פורנוגרפיה של דם". מתחתיה הכותרת: "פרשנות || בלשכת נתניהו מסבירים בכל מחיר, גם על דם ההרוגים". במאמר הפרשנות יוצא ברק רביד בשצף קצף נגד "הפורנוגרפיה הזו של ההסברה". רביד רואה בכך "חלק מההקצנה החריפה שחלה". מעניינת ההנמקה להתקוממותו של רביד נגד פרסום התצלומים המזוויעים: "סביר שהיא תביא בעיקר להלהטת הרוחות בדעת הקהל הישראלית כלפי הפלסטינים". לא זו בלבד אלא שפרסום התצלומים עלול "חלילה אף לתת תחמושת בידי מסיתים שקוראים לנקמה".
הבנתם את זה? אם הציבור הישראלי ייחשף "חלילה" לזוועה שחוללו הרוצחים הפלסטינים, עלולה "חלילה" להתגבר השנאה כלפיהם. אולי עדיף היה להצניע את האירוע עצמו, או לפחות לייפותו, כדי שלא ניוודע לעוצמת הזוועה?
גם רוית הכט, מהפובליציסטים המרכזיים ב"הארץ", יוצאת חוצץ נגד "הריקודים הסוערים על הדם". "עוד לא הגיעו הגופות למקררי המתים", היא מקוננת, "והנה נפתלי בנט, צעיר קל רגליים וגמיש אגן, מלהטט לו על מיטב הרחבות בעולם. מנופף בתמונות זוועה ברשת הבי.בי.סי, ולבקשת המנחה להוריד את מופע הסנאף, מבטיח לגולשיו: 'לא אפסיק לעולם'".
השר נפתלי בנט בראיון ב-BBC, צילום מסך מדף הפייסבוק של בנט
את הסנאף נטלה הכט, קרוב לוודאי, ממאמרו של מר "משגב לעם", הוא אורי משגב. במאמרו "סנאף מאז ולתמיד" הוא מטיח בשר בנט כי הוא "שכח מה זה להיות יהודי, ומה זה להיות בן-אדם". משגב מוכן להניח כי הרוצחים איבדו צלם אנוש, אלא שהוא מותח קו ישר מן הרוצחים אל השר בנט ומוכיח אותו: "מבחינתי גם הוא איבד צלם אנוש, ושכח מה זה להיות יהודי". והוא תוהה: "מעניין היה לדעת יום אחד מה מקומן האמיתי של הדת והאמונה בחייו".
כדי להשביע את סקרנותו יוצא משגב מגדרו ומגגל באינטרנט כדי ללמוד פרק בהלכה וללמדו את בנט. "כבוד המת", מאלפנו משגב בינה, "הוא עיקרון הלכתי ברור, ונחשב למצווה חמורה שדוחה את מרבית המצוות האחרות". לא זו בלבד, אלא שמעיון באתר "הידברות" למד משגב כי קיים "חיוב לנהוג כבוד באדם אחרי מותו ולמנוע ממנו ביזיון וניוול". "סנאף מאז ולתמיד", רועם משגב במקלדתו, "אלימות חסרת אבחנה נגד אזרחים לשם השגת מטרות תודעתיות ופוליטיות". אין זו אלא "פורנוגרפיית הדם והטלית".
גם כאשר מועצת הביטחון מגנה את הטבח בהר-נוף באורח חד-משמעי, מחפשים ב"הארץ" כל דרך כדי לאזנו
"הוא [בנט] ושאר הפוליטיקאים, התועמלנים ועורכי העיתונים והאתרים שעושים ביממה האחרונה שימוש חסר תקדים בצילומי גופות הנרצחים", מטעימנו משגב, "צריכים להתבייש". ניתן לתהות מה למשגב ולהלכה. היטיבה לשאול זאת אחת מקוראות "הארץ": "משגב הנשגב יגיד לבנט מה זו התנהגות לפי ההלכה היהודית ומה לא. אותו משגב שלא מל את בנו והתגאה בכך. פתאום יש ערכים שנוגעים ללבך, נכון?!".
"רק אנשים פרימיטיביים וברברים משתמשים בגופות ובתצלומי גופות להשגת מטרות תעמולה", מטיח משגב. ומתעורר הרצון לשואלו מתי היתה הפעם האחרונה שנזף ב-BBC על עשרות הפעמים שחשף תצלומים כאלה כאשר הם שירתו את התעמולה הפלסטינית.
והדבר מוליך את משגב – איך לא? – אל עזה. "נתניהו ובנט", מטיח משגב, "[לא] רצו לתקשורת הזרה לנפנף בתצלומים של משפחות שלמות שנטבחו בעזה במסגרת ההפצצות של 'צוק איתן'".
גדעון לוי אינו יוצא נגד התצלומים, אך חוזר גם הוא לעזה ומעמיד כנגד הטבח בהר-נוף "כ-2,200 הרוגים פלסטינים, מרביתם אזרחים", תוצאה של "הפצצה או הפגזה של חסרי ישע במקלט".
מנחם בגין הטיח פעם בעורכי "הארץ" כי הם רואים את עצמם "מהאו"ם". מסתבר שהאשמה זו אינה מדויקת עוד. גם כאשר מועצת הביטחון מגנה את הטבח בהר-נוף באורח חד-משמעי, מחפשים ב"הארץ" כל דרך כדי לאזנו.
פרופ' אשר מעוז מכהן כדיקן בית-הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס