הרבה למדנו על "שיטת רונאל פישר" מכתבתה של נסלי ברדה אתמול ב"עובדה": על פלירטוט מתמשך עם הצד האפל של החוק, על שימוש מניפולטיבי בפגם הגמגום כדי לסחוט אמפתיה משופטים ומרוזנים, על פיתוי של שוטרים ופרקליטים וכמובן על חשדות חמורים לשוחד. ברדה משרטטת, ובצדק, קו ישיר בין שכרון הכוח שנצבר אצל העיתונאי פישר בימי התחקירים של "מעריב" (כולל טענות מוכרות על "תחקירים למגירה" שנשמרו לצורכי סחיטה) לבין החשדות הפליליים נגד עו"ד פישר כפי שנחשפו בפרשת אלון חסן.
לזכיינית קשת יש חיבה גלויה לטאלנטים "שובבים" כאלה, המשחקים משחק מסוכן עם נורמות מוסריות ואתיקה
אבל הכתבה מעניינת גם בגלל החלקים החסרים בביוגרפיה של פישר, השנים האבודות, אם תרצו. ברדה שוכחת להזכיר לצופה מי העניק גושפנקה מחודשת לפישר בלי לתהות על קנקנו כדי הצורך, מי מסר לידיו תוכניות יוקרתיות בפריים-טיים ("גברים בשחור"), או תוכנית תיעודית המתיימרת לעסוק בעקרונות המוסריים הנעלים ביותר ("עשרת הדיברות"). כמו במדינות מסוימות שבהן מדלגים על תקופות מביכות בהיסטוריה במהלך סיורים תיירותיים, מעדיפים ב"עובדה" לא לדבר או אפילו להזכיר את שמה של הזכיינית שהתמסרה לעורך-הדין החלקלק, אותו עיתונאי שניתץ את לוחות הברית של האתיקה העיתונאית, ואולי אף היה מעורב בפעולות של סחיטה באיומים.
הצופה הנבון של "עובדה" יתקשה להבין כיצד "קסמו הילדותי" של פישר, שהריץ לקוחות עם הלשון בחוץ אל משרדו כעורך-דין והפיל פרקליטת מחוז בכירה ברשתו, פעל כך גם על ראשי קשת, האכסניה של "עובדה", שאימצו אותו אל לבם כטאלנט מוביל. צופה זה עשוי לתהות כיצד ב"עובדה" מוצאים עיתונאים ב"מעריב" המספרים כיצד ניצל את השיטה בעיתון בשנות ה-90 (שלוש עיתונאיות כאלה, לא פחות), כיצד מוצאים עורכי-דין בכירים שיספרו על נכלוליותו המפתה (שוב, יותר מאחד), אבל לא מצליחים למצוא מי שיסביר כיצד חדר אל הפריים-טיים, אל קודש הקודשים של הלגיטימציה הישראלית.
האם בכירי קשת נפלו בטיפשותם בפח ה"קסם" של פישר, שברדה מיטיבה כל-כך לתאר, או שמא נהגו בציניות מחושבת כשקלטו שהעיתונאי המקסים על גמגומו וקופת שרציו הוא יופי של אסימון לשלשל לתת-ההכרה של הצופים? אישית, אני נוטה להאמין שמדובר במהלך ציני ומחושב, מה שהופך את ההתעלמות של "עובדה" ממנו לתמוהה אף יותר.
מתוך תחקיר "עובדה" על רונאל פישר (צילום מסך)
ומדוע אני חושד כך בפרנסי קשת הכשרים? אולי הם באמת האמינו שפישר השתנה, התבגר, הזדכך? כאן המקום להזכיר שכמה עיתונאים ניסו בעבר להזהיר בכירים בקשת שייתכן ששילובו של פישר כקומיסר טוהר המידות בתוכנית העוסקת בעשרת הדיברות עלול להתברר בדיעבד כנלעג. לפחות במקרה אחד נענה השואל בתשובה כי פישר עבר "תהליך של תיקון" אחרי שהפר את "כל עשרת הדיברות".
מרתק לראות שאת הטיעון הלולייני הזה מכר גם פישר עצמו לצופים באמצעות שיחה עם הפסיכולוגית איריס רייצס בתוכנית עצמה (שאותה דווקא כן שידרה ברדה, בלי לציין שמדובר בסדרה של קשת), ובה הוא טוען כי "אני עושה את 'עשרת הדיברות' כי לי בלב אין שום דבר מעשרת הדיברות".
כפי שטענו כאן בעבר, לזכיינית קשת יש חיבה גלויה לטאלנטים "שובבים" כאלה, המשחקים משחק מסוכן עם נורמות מוסריות ואתיקה. לפחות פעם אחת – במקרה דודו טופז, שטופח כטאלנט המרכזי של הזכיינית גם כאשר התנהג כבריון מטורלל בתוכניתו – זה נגמר רע מאוד. לצד טופז, פישר מצטרף לרשימה מפוקפקת של כוכבים בקשת, מה"שופטת" מרגלית צנעני, שנתנה טיפים נסתרים בשידור חי היישר אל הכלא, דרך ה"מנטור" אייל גולן, עם פרשת הקטינות והעלמות המס, ועד לפרשת הסמים שניסו להסתיר ב"אח הגדול".
יורם זק: "אבי ניר רצה מאוד שנפגוש את רונאל כדי לבדוק אם אפשר בעצם לחבר אליו את הרעיון הזה [...] הוא (רונאל) השאיר עלי רושם גדול, ולכן בעצם בניתי את הסדרה עליו"
יורם זק הוא מבכירי קשת ומי שעומד מאחורי "האח הגדול". זק היה גם הבמאי של "עשרת הדיברות". בראיון איתו לפני כמה שנים תיאר זק כך: "אבי ניר רצה מאוד שנפגוש את רונאל כדי לבדוק אם אפשר בעצם לחבר אליו את הרעיון הזה [...] הוא (רונאל) השאיר עלי רושם גדול, ולכן בעצם בניתי את הסדרה עליו, סביב האישיות שלו. ככה גם הגעתי לרעיון של הטיפול הפסיכולוגי. הבנו שהוא מוצלח בלהוציא את הקישקעס שלו, וזה מה שעשה את זה לכל-כך מוצלח".
הכתבת תוהה, בזהירות, אם עיסוקיו של פישר כעורך-דין פלילי והעובדה שהוא משחק בצד האפור של האתיקה העיתונאית (למשל העובדה שייצג את ארקדי גאידמק אחרי שריאיין אותו) אינם בבחינת בעיה. זק מתייחס לכך בביטול: "תשמעי, בסופו של דבר ההתעסקות בזה היא מאוד ברנז'אית. אני לא חושב שהקולות שעולים ועלו אחרי אותה התקשרות בין פישר לגאידמק פגעו – לא בו ולא בסדרה. עיסוקו כעורך-דין, כמישהו שעוסק בחוק ובצדק, היא דווקא רלבנטית לסדרה. זה היה עוד גורם שרק הוסיף למה שיש לו להגיד ולשאלות שיש לו לשאול".
רונאל פישר בסדרה "עשרת הדיברות" (צילום מסך)
הקשר החברי הקרוב בין "עורך-הדין שעוסק בחוק ובצדק" לבין בכירים בערוץ 2 אינו מוזכר בכתבה של ברדה. לאורך השנים היה מי שחשב שיש בכך עניין ציבורי לא פחות מקשריו הענפים עם קהיליית השוטרים או עורכי-הדין. העיתונאי אמיר זוהר, למשל, תיאר בבלוג שלו כיצד ממשיך פישר לבצע עבירות אתיות לכאורה, וזוכה בסיקור חיובי בעיתונות ואף בהופעת אורח מחמיאה ב"האח הגדול". פישר, אגב, ייצג כעורך-דין את אילן רבינוביץ', הפסיכיאטר של "האח הגדול", שעמד במרכז פרשת הכדורים הפסיכיאטריים, ותבע בשמו את "ידיעות אחרונות" על כתבת תחקיר בנושא.
אולי כל הפרטים הללו אינם חשובים כלל לעלילה המתארת את עלייתו ונפילתו של העיתונאי ועורך-הדין פישר. אולי האופן שבו נתפרה האפיזודה הטלוויזיונית שלו הוא פרט שולי כל-כך, שתרומתו לגבהות הלב ותחושת ה"מותר לי הכל" של העיתונאי-שהפך-לעבריין-לכאורה מזערית כל-כך, שלא היה מקום לשלבו בסרט של למעלה משעה, ועל כן הוא נשאר על רצפת העריכה. ואם כך הם פני הדברים, בטוח שמאילנה דיין וצוות התוכנית שלה נחסך על הדרך כאב ראש גדול למחרת בבוקר במשרדי הזכיינית.