רבי מכר. "בעניין אחד, מתברר, נשמר הקונצנזוס הלאומי", כותב (או כותבת) שי זמיר במלל הנלווה לרשימת רבי המכר של מדור הספרות של מוסף הבידור של "ידיעות אחרונות", "סטימצקי, צומת ספרים והחנויות הפרטיות מציגות השבוע תוצאות זהות בצמרת טבלת רבי-המכר: ספרו החדש של עמוס עוז במקום הראשון, ואחריו, במקום השני, דויד גרוסמן. מי אמר שהקאנון מת".

הגבר הכותב. עוד באותו מדור: ראיון של יוני ליבנה עם יצחק לאור, לרגל מסע קידום המכירות של רומן חדש ("אינטינסיבי ומעולה") מבית הוצאת הספרים של העיתון. לפי ליבנה, לאור, שנשים האשימו אותו כי תקף וביזה אותן מינית, הוא "נציג של מסורת נעלמת מזירת הספרות: המשורר, הגבר הכותב, אדם שיודע למשוך אש, לעורר שאלות". כמו כן, אם תהיתם, לאור - שהמעשים שמיוחסים לו על ידי אותן נשים נפרשו לאורך שנים וכללו ניצול של מעמדו כידוען תרבות - אינו תופס את עצמו כקורבן. לשאלת המראיין על הניגוד בין עמדותיו המוצהרות לבין "הצורה הכוחנית" בה הוא מתבטא מסביר המשורר "בימים שחשבתי שאני זכאי לדבר בשם השמאליות בהתגלמותה".

הצורה. סטודנטית של לאור שהתראיינה לתחקיר "המקור" מתארת כיצד אמר לה באחד השיעורים שתשאיר את רגליה פתוחות "כדי שכולנו נריח". בפעם אחרת, מחוץ לאוניברסיטה, פגש אותה במקרה ברחוב וחסם את דרכה כשהוא אומר "לא תצליחי לברוח ממני". בשיעור אחר אמר לה "יא זונה, אני ינקנק אותך כמו שאף אחד לא ניקנק אותך בחיים" וזרק לעברה שולחן, אחרי שביקשה ממנו להפסיק לגדף. לאור מכחיש את טענות הנשים.

התלבטות. את הראיון מסיים ליבנה בסקופ למדורי הברנז'ה: החוזה של לאור עם "הארץ" הסתיים, באפריל יגיע לגיל פרישה והוא "מתלבט אם לחדש" את ההתקשרות בינו ובין העיתון "תמורת הסדר כספי אחר" או לפרוש מכתיבה בעיתון.

יצחק הסוף איננו. במאמר ביקורת על "החדש של עמוס עוז" במוסף "תרבות וספרות" מתלונן הפרופסור יגאל שוורץ על "משפט האין-מוצא המתסכל החותם של הספר (המאזכר משפטים חותמים בעייתים בספרים שהם משורש נשמתו של עוז: 'תמול שלשום' לעגנון ו'הר הקסמים' של תומס מאן)".

• מתוך סקירת העיתונות היומית