"תחילת שנות התשעים. יצחק לאור עובד בדסק עיתון 'הארץ', הוא אחראי לאשר את הידיעות ולתקן אותן אם צריך. תחתיו עובדות צעירות רבות, אחת מהן היתה הגר להב" (הכתבת נסלי ברדה, "המקור", ערוץ 10)

אין ביכולתי להתייחס למגוון ההאשמות שהוטחו ביצחק לאור בכתבה ששודרה שלשום ב"המקור", ובוודאי לא לטענות ולהאשמות שמועלות כלפיו בדבר אמירות ומעשים שהתרחשו כביכול במקומות ובזמנים אחרים. אבל כיוון שכלי תקשורת שונים הפנו אלי השבוע שאלות בעניינו המתייחסות למשמרת שלי ב"הארץ", אני מוצא לנכון להאיר כמה נקודות.

כאשר כתבה עוסקת בצד הקטלני שיש למלים, מתבקש להניח כי עורכיה ומגישיה נוקטים זהירות רבה בברירת מלותיהם. לא רק העובדות חשובות כאן, אלא גם אופן הצגתן. ואופן ההצגה, למיטב התרשמותי, מבקש לבנות תיאוריה פשטנית, שלמה, גם אם המציאות מורכבת.

המלים שנאמרו בכתבה ומובאות למעלה מעידות על כוונת עורכי הכתבה לבסס תיזה באשר ל"סדרתיות" של לאור כמטריד. בכוונתן ליצור רושם של מי שמעמדו בדסק החדשות של "הארץ" דומה למעמדו כמרצה מול תלמידיו ותלמידותיו באוניברסיטה ובבית-הספר לקולנוע שבו לימד. המשפט "תחתיו עובדות צעירות רבות" מכוון אך ורק למטרה זו – ואין בו אמת כלל.

הרושם שהכתבה מבקשת ליצור הוא כי בין יצחק לאור לעובדות הצעירות בדסק "הארץ" שררו יחסים של מרות. זוהי אמירה נטולה כל בסיס עובדתי. כמעסיקו ב-16 שנותי ב"הארץ", ביכולתי להעיד כי לאור היה עובד דסק מן השורה, ולא היתה לו כל סמכות ארגונית כלפי עובד אחר. לא צעירות ולא צעירים עבדו "תחתיו" בעיתון, אלא עבדו "איתו".

בדסק החדשות הועסקו עורכי חדשות במשימות שונות, ובכללן קשר עם הכתבים, שכתוב והתקנה של ידיעות, עריכת עמודים, כתיבת פתיחים והפניות, מתן כותרות וכיתובים, ובקצה התהליך – עמדת הבקרה שבטרם פרסום. לכל העורכים הללו היה במהלך משמרתם רק אחראי אחד – ראש הדסק התורן. ואם לא הוא, הרי הממונה עליו – ראש מערכת החדשות. זה אחראי לקבלתם לעבודה ולשלומם ולרווחתם של כל עורכי וכתבי מערכת החדשות. זאת נוסף לאחריותו לאיכות תפקודם, לקידומם, לנקיטת צעדים משמעתיים כלפיהם בעת הצורך ואף לפיטוריהם במקרה שהדבר נדרש.

(צילום מסך: מתוך התוכנית "המקור" בערוץ 10)

יצחק לאור היה הוותיק והמנוסה שבין עורכי החדשות, כך שנהוג היה להפקידו על שלבי הבקרה הסופיים של החומר הנשלח להדפסה. הוא היה רשאי להחזיר ידיעה פגומה למי מהעורכים ששיגר לו אותה, כדי שתתוקן ותישלח שוב, אבל לא היתה לו כל סמכות ישירה כלפי עובד כלשהו. לאור לא השתתף בישיבות ההערכה של עובדי דסק החדשות ולא יכול היה להביא לקידומו של עובד זה או אחר או למנוע את קידומו.

המשפט "תחתיו עובדות צעירות רבות", בהקשר שנאמר, יוצר רושם שצעירות רבות הופקרו לגורלן תחת עולו. זו אינה טעות של מה בכך. הדבר נוסח כך כדי ליצור רושם כי לאור הוא כל-יכול. אי-אפשר להימנע מלהניח שהמשפט הזה נאמר כך בהתייחס לחוק נגד הטרדה מינית (שנחקק מאוחר יותר) ובו מוגדרת הטרדה, בין היתר, בניסוח הבא: "התייחסויות חוזרות המופנות לעובד במסגרת יחסי עבודה תוך ניצול מרות ביחסי עבודה, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות".

באקדמיה יכול היה לאור להיחשב "מרצה נערץ", או לפחות לחרוץ את גורל הסמסטר של הסטודנטים שלו. לעומת זאת, בעבודתו בדסק החדשות ב"הארץ" היה לאור אחד מן הצוות. בדיוני ההערכה לגבי תפקודו היתה מקובלת הדעה כי נוכחותו בדסק החדשות מצילה את העיתון לא פעם מן המבוכה שבפרסום מרושל או שגוי. עם זאת, לימים, ועם צמיחתו של דור עורכים מיומנים (אחת מהן היא הגר להב), עבר לאור, לבקשתי, לכתיבה בלבד. היו לכך סיבות הקשורות בצורך ברענון הדסק, אבל גם ברצון להרחיב ולבסס את כתיבתו בעמודי המאמרים ובעמודי התרבות והספרות.

רושם נוסף שעולה מן התיאור הקצר הזה הוא שלאור היה גבר יחיד המוקף בצעירות. זאת אף כי הדסק היה מאויש בצעירים ובצעירות, כמו גם בוותיקים וותיקות, על-פי צורכי השיבוץ ולא על-פי מינם. עבודת הלילה המאתגרת עשתה את דסק החדשות למקום עבודה מבוקש לצעירים מוכשרים – לרוב עדיין בשלב הלימודים או השלמת תארים – ובין אלה, שהניידות בתוכם היתה גבוהה, בלטו כמה ותיקים, לרוב אנשים יוצרים, שהמקום שימש עבורם כבסיס פרנסה. נסיונם הרב של אלה סייע להעמיק את תרבות העריכה ולהנחילה לדורות הבאים.

האווירה בדסק חדשות היא תמיד טעונה ואינטנסיבית. הן בגלל החשיפה הישירה לחומרי החדשות – לעתים במלוא הזוועה שיש בהם – והן בגלל הזמן הדוחק. הרבה מתח ולחץ כרוכים בעבודת הדסק, מה שמחולל דינמיקה שאחד מתוצריה הוא לעתים שיח בוטה והומור שחור – וזאת בחלל עבודה פתוח וצפוף, על כל הקשיים שהדבר יוצר. הכרתי מקרוב כמה מערכות לילה והן תמיד היו טעונות, ותמיד ריחפה בהן השאלה היכן עובר הקו הדק שבין דאחקה מפוגגת מתח לגסות רוח פוגענית.

מי שעוסק במלים יודע כי לא רק אמירתן קובעת את מידת הרעילות שבהן, אלא גם לנסיבות שבהן הן נאמרות יש משקל רב. להקשר הסביבתי, לאינטונציה, להבעת הפנים, להדדיות שביחסים בין בני השיח, לטיב היחסים בקבוצה כולה. מי שעוסק במלים יודע כי מה שיוצא מפיו של אדם בנימה משועשעת עלול להתפרש לפעמים אצל בן-שיחו כהעלבה מרושעת.

חזקים, מפתיעים ומעניינים

"הרי נעשה בכן אונס מילולי, כוחני, גס, ערב-ערב. בתור שיטה. בתור התנהלות פוליטית. כדי למחוק אתכן, כדי להחליש אתכן" (בילי מוסקונה להגר להב, ב"המקור")

בילי מוסקונה, שהסיבות לליהוקה לכתבה מעוררות תמיהה, מרחיבה את כתב האישום ובונה תיאוריית קשר פוליטי יזום, גורף וממוקד מטרה. לפי גישתה, לאור אינו אלא כלי של מערכת דיכוי שיטתית.

גם לפני 1998, שנת כניסת החוק נגד הטרדה מינית לתוקפו, יכולים היו כל עובד ועובדת ב"הארץ" להגיש תלונה מפורטת בכתב או על-פה בכל עניין למנכ"ל העיתון, לעורך, ואפילו למו"ל. אינספור תלונות טופלו כך במהלך השנים, כל תלונה לגופה, בדיסקרטיות ובלי לסכן את מעמדו של המתלונן. עם כניסת החוק לתוקפו מינתה הנהלת העיתון, כנדרש בחוק החדש, נציבת תלונות בענייני הטרדה מינית. בזמני היתה זו עדה אושפיז, עיתונאית ותיקה, חסרת פניות, הידועה ביושרתה. להגר להב ולנפגעות אחרות עמדו אפוא אפשרויות רבות להביא את עניינן למיצוי, ובראשן האפשרות להגיש תלונה רשמית על הטרדה לנציבת תלונות, שמעמדה עצמאי בתוקף החוק.

12 שנה חלפו מאז השינוי הדרמטי ביחס החוק להטרדה מינית. ד"ר הגר להב, שהובילה בכתבת "המקור" את המסע הפומבי נגד לאור, עשתה במהלכן קריירה נאה במערכת החדשות שבה צמחה, והגיעה לעמדת ראש דסק החדשות – תפקיד סמכותי שבו החזיקה ביד רמה למשך תקופה נכבדה. אם היו בין להב ללאור אי-פעם יחסי מרות, הרי אלה התקיימו כשלהב היתה ראש הדסק ואילו לאור, הכפיף, ממשיך לשבת בעמדת ההורדה לדפוס הוותיקה שלו.

לימים היתה להב לזוגתו של מנכ"ל העיתון דאז, מה שיצר מראית עין של כוח פוליטי יוצא דופן. עד כמה מדכאת יכולה להיות מערכת שקיבלה את הקשר הזה כדבר מובן מאליו, שיכול לקרות בין בני-אדם ולעתים אכן קורה? החיים הרי חזקים, מפתיעים ומעניינים יותר מכל נוהל קורקטי שמתקיני תקנות יכולים לנסח.

כאשר התקבל בשעתו החוק נגד הטרדה מינית, הייתי מתומכיו הנלהבים. לנגד עיני עמד אז מקרה שדווח בחדשות, על עולה חדשה ואם צעירה שנאלצה לקיים יחסים בכפייה עם בעלי מקום שבו הועסקה כפועלת פשוטה, תוך איומים שאם תתלונן – תפוטר. היה טעם בחוק, ולו כדי לאפשר לנשים במצבה להיחלץ מן המלכוד הנורא שהיתה נתונה בו ולהרתיע מעסיקים אחרים מסוגו מלנהוג כמוהו.

לא העליתי אז בדעתי מצב עתידי שבו קטטה מקרית במסדרונות העיתון, שהובילה לחילופי גידופים בין עובד לעובדת, תסתיים בתלונה ממררת חיים של העובדת לנעמת, בהסתמך על החוק החדש. לא הייתי מעלה אז בדעתי כי לימים, שנים אחרי שעמדה בראש דסק החדשות של "הארץ", תעמיד את עצמה ד"ר להב בראש המערכה התקשורתית נגד אחד העובדים בה.

ההאשמה הכפולה מקוממת במיוחד

"זה כל-כך מקומם, משום שזה בא מתוך מרכז השמאל ההומני, הרגיש לחיי אדם ולכבוד האדם ולזכותו – אז נכון, לכבוד האדם, אבל לא לכבודה של חווה" (ד"ר הגר להב, ב"המקור")

אי-אפשר שלא לסלוד מן האמירה המתחסדת שממנה משתמע כי העיתון מגונן על גבר שסרח-לכאורה כי כבודו חשוב מכבוד האשה שפגע בה. וגרועה ממנה קביעתה של להב המשליכה מלאור, האדם היחיד, אל השמאל הישראלי כולו. האומנם יש צורך בטענה שלאור הוא מין אתרוג שהשמאל קָשַר קֶשֶר לגונן עליו מכל רע ולאפשר לו להשתולל ולתקוף נשים כאוות נפשו? ההאשמה הכפולה הזו מקוממת במיוחד.

יד המקרה זימנה השבוע את פרשת לאור בסמיכות לפרשת הרב מוטי אלון. יש, כמובן, כאלה המחפשים בהן סימטריה מאזנת, מנחמת, שתקזז את בזיונות הימין עם מבוכות השמאל. משום כך צריך, בלי להיכנס לשאלת תקפות ההאשמות בכל אחת מהן, להצביע על הבדל מהותי בין הפרשות.

סיפורם של רבנים (או כמרים או כל מורה דת) הנכשלים בעבירות מין קשה יותר, משום שהם חוטאים בדבר שהם מטיפים נגדו. רב איננו רק מורה דרך. הוא מגלם באישיותו את האמונה כולה, והסדק שנסדק בחשיפת מעלליו יכול לרסק את האמונה השלמה. משבר האמון של התלמידים ברבם עלול להיות עמוק יותר – ולגרום לכך שיחילו אותו על כל עולם הדת שעל ערכיו גדלו.

העולם האתיאיסטי יודע להפריד בין יוצר ליצירתו. בין לימוד חומר תיאורטי ובין יישומו. גם מוקיריו וגם שונאיו של לאור לא ראו בו יותר ממה שהוא. לאור היה מורה המעביר ידע ותובנות ומשורר עז ביטוי, אבל בשום אופן לא מורה רוחני. גם אם יתברר כי לא שלט בלשונו או ביצריו, אין לכך כל השלכות על צדקת השקפת העולם ההומניסטית. גדולי היוצרים ניחנו באישיות מסוכסכת, מה שלא הפחית מגאונותם.

אמשיך לקרוא

"עד היום כותב לאור ב'הארץ'" (נסלי ברדה, ב"המקור")

בעשור האחרון לאור מועסק ב"הארץ" בכתיבה בלבד. הוא שרד גלים של קיצוצים ופיטורים שעברו על מערכת "הארץ". הוא שרד שני גלי שינויים בראשות שני עורכים שונים זה מזה שבאו אחרי. המערכת הוותיקה נמחקה כמעט כליל, ומערכת חדשה – ושונה באופיה – ממשיכה להעסיק אותו. הסיבה לכך יכולה להיות רק אחת, שכותב כמוהו ראוי לבמה הולמת.

יש אנשים רבים שמחשיבים את כתיבתו מאירת העיניים, הבוטה, החתרנית, המרושעת לפעמים. אני אחד מהם. אמשיך לקרוא אותו, יהיה אשר יהיה.