"אין עוד הרבה מקומות בעולם שבהם אנשים לבנים עם רובים אומרים לאנשים חומים מה לעשות", כך אמר היום איתן ברונר, שליח ה"ניו-יורק טיימס" לישראל, בנסיונו להסביר את בעיית התדמית של ישראל בתקשורת העולמית.

ברונר דיבר ברב-שיח בנושא ההסברה הישראלית שנערך בכנס אילת לעיתונות. לדבריו, גם אם בעיני ישראלים מדינת ישראל אינה קולוניאליסטית, בעיני זרים יש בנעשה על-ידיה דמיון רב לקולוניאליזם. לכן, אמר ברונר, בעיקר באירופה, שעברה תהליך דה-קולוניזציה מקיף במאה השנים האחרונות, אבל גם בארה"ב, יש בעיה עקרונית עם תדמיתה של ישראל.

ברונר עסק בדבריו גם בדוגמה ספציפית: סיקור השתלטותם של כוחות צה"ל על המשט הטורקי לעזה בתקשורת העולמית. "אתם מתחילים מנקודת נחיתות", אמר, "משום שרוב האנשים לא מבינים מדוע אתם מנסים למנוע מציוד להגיע לעזה. ברור מדוע אתם מנסים למנוע מנשק להגיע, אבל לא ברור מדוע ציוד אחר. וכשאתם מנסים לעצור זאת, תשעה אנשים נהרגים. זה לא טוב. זה לא נראה טוב. יהיה עליכם להדביק פער ניכר כדי לשכנע שכמה מהאנשים על הספינה היו ממש נבזיים".

לילך סיגן, עורכת המוסף היומי ב"גלובס", שאלה את ברונר מדוע התקשורת העולמית עסקה אך ורק במעשי ישראל במשט הטורקי ולא העניקה די סיקור לקשר של טורקיה וארגון IHH למשט. "אנחנו לא מושלמים", ציינה, "הבעיה היא שהפוקוס הוא רק על הטעויות של ישראל ולא על הטעויות של חמאס ועל הסבל שהם מביאים לפלסטינים".

לאחר מחיאות כפיים מקהל הנוכחים בתגובה לדבריה של סיגן, השיב ברונר כך: "תשעה אנשים מתו. מי ירה בתשעה? לא טורקיה. זה הסיפור. אם אף אחד לא היה מת במשט, לאף אחד לא היה אכפת ממנו. תשעה נהרגו. זה הדבר העיקרי. אלה 15 הפסקאות הראשונות".

בדבריה בדיון הפנתה סיגן את ביקורתה לא רק לתקשורת העולמית, אלא גם לזו הישראלית. לדבריה, לתקשורת המקומית תרומה גדולה לאופן שבו מדינת ישראל נתפסת בעולם. "אחת הבעיות הכי גדולות שלנו היא שאנחנו דמוקרטיה", אמרה. "יש פה חופש מידע וחופש ביטוי וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה, והדברים האלה מצוטטים הלאה. נורא קל לבקר את מי שפתוח. מי שסגור גם לא כותבים עליו". סיגן ציינה כי לא היתה מוותרת על המשטר הדמוקרטי בישראל, אבל הדגישה את האבסורד בהבדל בין היחס לישראל ובין היחס לשכנותיה הלא-דמוקרטיות.

אודי סגל, כתב חברת החדשות של ערוץ 2, טען כי בעיית התדמית של ישראל בעולם נובעת משלוש סיבות: אחידות, אמינות וזמינות. "הסברה היא לא תחליף למדיניות", אמר סגל, וקבע כי למדינת ישראל אין מדיניות ברורה. "ברגע שתהיה מדיניות לממשלה, שאני אבין, אולי גם יבינו אותה בעולם", אמר.

נוסף על כך, הסביר סגל, למדינת ישראל יש בעיה של אמינות, שכן לא ברור מי מבין שרי הממשלה הקואליציונית מוסמך לתת תשובות לעיתונאים הזרים. הוא העיר כי "באנגלית לא עובדת הקריצה" והסביר ש"בישראל אנחנו אומרים 'נתניהו רוצה שלום', אבל הוא לא מתכוון לזה". בעולם, הסביר, מתייחסים ברצינות להתבטאויות של מנהיגי ישראל.

לבסוף, אמר סגל, ישראל אינה מספקת לעיתונאים הזרים מידע ומרואיינים בכירים זמינים. כדוגמה הביא את תצלומי צה"ל בעת הפשיטה על המשט הטורקי, שעוכבו במשך שעות כדי למנוע פגיעה במורל החיילים. לדעת סגל, "מדיניות ההסברה האמיתית שלנו היא מדיניות הסברה כלפי פנים. לראש הממשלה, לשר החוץ ולשרים יותר חשוב לשכנע אותנו, התקשורת המקומית, ואת הקהלים שלהם שהם עושים את הדבר הנכון, מאשר לשכנע את הציבור שבחוץ".

עם תום הדיון ביקש יוסי בר-מוחא, יושב-ראש כנס אילת, את רשות הדיבור. בר-מוחא תקף במלים חריפות את איידן וייט, מזכ"ל הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים, שלקח חלק בדיון וביקר את ההגבלות שמדינת ישראל מטילה על חופש העיתונאים הפועלים בשטחה.

"אני לא הייתי מצפה מהאיגוד הבינלאומי להטיף מוסר לישראל", אמר בר-מוחא. לדבריו, וייט כשל בארגון מפגשים של נציגי עיתונאים ישראלים עם נציגי עיתונאים ערבים, וזאת משום ש"הוא צריך להיות איתם, בקליקה יחד איתם. הוא לא יכול לארגן שום פגישה כזאת".

בר-מוחא הוסיף כי בפדרציה הבינלאומית של העיתונאים "יושבים לא מעט אנטישמים שלא רוצים בטובתה של ישראל. אני מצפה מהאיגוד הבינלאומי שלא יטיף מוסר לא לנו ולא לאף אחד, כי חופש הביטוי שלנו פה בישראל, חופש העיתונות שלנו הוא יותר מאצלך באירלנד, יותר מבריטניה ויותר מבארה"ב".

בתגובה השיב וייט כי בפדרציה הבינלאומית של העיתונאים יש אכן נציגות למדינות שבהן אין חופש עיתונות, אך ציין כי הארגון מבקר מדינות אלה באופן תדיר. וייט הוסיף כי תחת המטרייה של הפדרציה הבינלאומית דווקא ניתן להגיע לפגישות בין עיתונאים ישראלים לעיתונאים ממדינות ערב, וקרא לנציגים הישראלים להיות פתוחים וזמינים לכך. "חרמות", אמר, "מעולם לא פתרו בעיות".