מנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם (למעלה) ויו"ר הרשות אמיר גילת (צילום: דוד ועקנין)
ב-31 במאי 2012, יומו האחרון בתפקיד נציב קבילות הציבור של רשות השידור, העביר אלישע שפיגלמן לאמיר גילת, יו"ר הרשות, עותק מהדו"ח האחרון שכתב. ביתר דיוק, שפיגלמן העביר לגילת מכתב עם קישור לעותק אלקטרוני של הדו"ח, מאחר שברשות לא מצאו לנכון לתקצב את הדפסת הדו"ח. כפי שמסביר שפיגלמן בראיון נרחב, המתפרסם במקביל לכתבה זו כאן באתר "העין השביעית", החלטה זו של בכירי הרשות – היו"ר אמיר גילת והמנכ"ל יוני בן-מנחם – מאפיינת את יחסם למוסד נציב הקבילות ואת דעתם על האופן שבו צריך להתנהל הקשר בין הנהלת השידור הציבורי ובין הציבור.
הדו"ח עצמו כולל ביקורת על הרשות, בנוסח חריף שכמותו לא נראה בדו"חות קודמים. הביקורת נובעת לא רק מתלונות הציבור שהתקבלו בשנתיים האחרונות, אלא גם מיחס הנהלת הרשות לדו"ח הקודם ולנציב בכלל. למעשה, עד היום, כשנה וחצי מאז הגשת הדו"ח הקודם, לא דנה בו הנהלת הרשות.
מומלץ לכל מי השידור הציבורי יקר ללבו לעיין בדו"ח של שפיגלמן. "שנים רבות חלפו מאז שלראשונה דובר על הצורך ברפורמה", כותב שפילגמן בפתח הדברים. "במהלך השנים האלה ננקטו צעדים חמורים ביותר של 'הרעבת רשות השידור' על-ידי קיצוץ תקציביה, כדי להכריח את העובדים וההנהלה להגיע להסכם. מי שסבל ביותר מתהליך ההרעבה היו בראש וראשונה הקהל העצום של לקוחות השידור הציבורי – הקהל האדיר של משלמי אגרה, שעם השנים קיבלו תמורה הולכת ופוחתת לאגרה ששילמו".
בהמשך הדו"ח מפרט שפיגלמן: "השירות המידרדר מצא ביטוי מלא בדלדול חמור בתחום הפקת תוכניות טלוויזיה וריבוי שידורים חוזרים, בהפחתת מבצעים והפקות מיוחדות בתחנות הרדיו, במאמצים אגרסיביים יותר ויותר של גביית האגרה ובצמצום בכוח האדם ושבירת רוחם של העובדים. במקביל הניבו שנים אלה הצבעה מסיבית ברגליים, או ליתר דיוק בשלט, וירידה דרסטית ברייטינג של תוכניות הטלוויזיה השונות וכן של האזנה לתחנות הרדיו של רשות השידור. [...] ההיגיון הצרוף אומר שיחד עם ירידת הרייטינג היה מקום לצפות לירידה בקבילות הציבור, אך מתברר שלא כך קרה ואנו עדים בשנים אלה לעלייה במספרי הקבילות, כאשר המקור הגדול ביותר לגידול הרצוף במספרי הקבילות מקורו בתחום תשלומי האגרה".
בשנת 2011, כותב שפיגלמן, נקבע שיא חדש במספר הקבילות – 2,638. 57% מהן עסקו באגרה. "בדו"חות 14+15 קבענו בצורה חד-משמעית שככל הנראה 100% מהקבילות שהגיעו לטיפולנו היו מוצדקות בכל הקשור לאי-יכולת ליצור קשר עם עובדי אגף הגבייה", כותב שפיגלמן. "בדיקות שערכנו חשפו את העובדה שמערכת המחשוב של אגף הגבייה והתוכנות של האגף עוצבו לפני שנים רבות ולא חודשו ועודכנו. החמור מכל בנושא הקשר עם הציבור הוא העובדה שאפילו טלפונית נקבע שאין אפשרות לפונים להתקשר לאגף או לסניפים אלא בין השעות 09:00–14:00 בימים א', ב', ג' בלבד, וגם בשעות אלה מספר העובדים והקווים מועט מדי.
"כל הנאמר כאן אינו אלא חזרה על דברים שנאמרו בדו"חות קודמים. יש לציין בצער רב שגם בשנים האלה המצב לא השתפר כלל – להפך – הלך והחמיר. מנהל אגף הגבייה הגיש מגוון של תוכניות והצעות שעיקרן שיפור המחשוב של האגף והציוד הטלפוני שעומד לרשותו, וכל הצעותיו נדחו בטענות של חוסר תקציב או של המתנה לאישור הרפורמה ותוכנית ההצטיידות הקשורה בה.
"במהלך השנים 2010–2011 התרחשה ברשות השידור 'הפרטה בפועל' של תהליך גביית האגרה. מצד אחד מתקיימת גבייה ישירה של עובדי האגף באמצעות הוראות בנקאיות למיניהן, אך כל הטיפול בהעמקת הגבייה ואכיפתה הועבר לידי קבלני גביה חיצוניים – משרדים של עורכי-דין, שקיבלו לכאורה הסמכה מידי הרשות לבצע בשמה פעולות משפטיות בשם הרשות כלפי סרבני או מתרשלי תשלום, ומרגע ששמו וכתובתו של חייב לכאורה מועברים לידיהם, הרי הם מצרפים לדרישה הכספית שכוללת את האגרה וקנסות הפיגורים גם תשלום מיוחד של שכר טרחה, שמנקודת מבטו של האזרח הוא בבחינת קנס על קנס.
"[...] לדעת נציב הקבילות, הרי שהזעם הרב ששורר בציבור בגין השילוב של דלות השידורים מחד וחוסר ההתייחסות למשלמי האגרה מאידך עומד בשורש ההחלטה של נבחרי הציבור למנוע העלאת סכום האגרה בשנה הנוכחית, וכך נגרם לרשות השידור נזק תקציבי של עשרות מיליוני שקלים לשנה".
לביקורת שבדו"ח צירף שפיגלמן תלונות לדוגמה מהשנתיים האחרונות. בנובמבר 2010 הגיעה ללשכתו קבילה מישראלי המתגורר בקנדה: "יש לנו עיקול על החשבון שלנו בישראל כאשר אנו לא גרים בישראל מזה שנתיים!!!! במהלך השנים 2004–2007 גם לא חיינו בישראל. איך אתם שמים עיקול על החשבון שלנו בלי להודיע לנו במה מדובר?????? ללא שום סיבה?? זה ממש לא רציונלי". לפי הדו"ח, אגף הגבייה ביטל את החוב, אך חייב את הפונה לשלם את שכר טרחת עורך-הדין שהטיל את העיקול.
כמה מהתלונות שהגיעו לשפיגלמן ונכללות בדו"ח חושפות את השלומיאליות וחוסר המקצועיות שהפכו למאפיינות את השידור הציבורי. כך, למשל, מתלונה אחת עולה כי בשל "צירוף נדיר של תקלות טכניות" בעת שידור משחק כדורגל, כאשר החלוץ טוטו תמוז הבקיע שער, הועלתה כתובית שבה נכתב "אפריקה דרום 10". הכתובית השגויה, כך נכתב, הורדה מיד מהשידור, אך כאשר ניסו להעלות כתובית מתוקנת כעבור זמן קצר, שבה הטעות והופיעה שנית".
במקרה אחר התלוננו כמה עשרות אנשים כי באמצע שידור מופע של להקת ריברדנס הוחשך המסך ונעלם הקול למשך כחצי שעה, אף ללא הודעה על תקלה. מבירור שערך שפיגלמן עלה כי "עובד של חברת שידור המספקת שירותים לרשות השידור נכנס לקרון השידור לבצע בדיקה יזומה בלי להודיע לאיש ברשות השידור, וכך גרם לתקלות בשידור".
קובלנות אחרות מעלות סוגיות אתיות מעניינות. האם מותר לצלם לבקש מעמיתיו לא לתעד את מעשיו של איתמר בן-גביר ולצעוק אליהם "זאת הצגה"? (לא). האם על איזון בשידור להיות מיידי או לאורך זמן? (לאורך זמן). האם ראוי לכלול דיווח על מעשה סדום בבת 14 במהדורת חדשות המשודרות בשעות שבהן מאזינים גם קטינים? (כן). האם ראוי לציין כי פלסטינית ניסתה לדקור מתנחל, או ששם התואר מיותר? (מיותר). האם ראוי לשדר פרסומת הקוראת להימנע מהפלות? (לא).
פרט לכך עולה מהקובלנות שכלולות בדו"ח כי בעקבות פניית הציבור החלה סקירת העיתונות היומית של רדיו רק"ע לכלול גם את סקירת עיתון "ישראל היום"; דגלי מדינת ישראל בלויים שהיו תלויים בפתח בניין מינהלת הרשות הוחלפו בחדשים; וצוות ערוץ 1 שהגיע לצלם את שובו של גלעד שליט לביתו במצפה-הילה הותיר אחריו שאריות של אוכל ולכלוך. כמו כן, עיתונאים שונים ננזפו בשנתיים האחרונות בגין אמירות פוגעניות, כגון: "הזמרת התפרסמה בזכות העטינים שלה"; "הרומנים יגנבו לנו את הכדור"; "מה אני צריך לחכות כמו זונה כאן".
בתחום התוכן, מציין שפיגלמן בדו"ח, הנושאים שהניבו את המספר הרב ביותר של קבילות היו "חוסר איזון" ו"תרבות הדיבור" (נושא זה כולל גם את תת-הנושא "מינוחים"). שני הנושאים מעוררים מחלוקת, בעיקר בשל נטייתם של האוחזים במיקרופון להביע את דעתם האישית. בעבר העלה שפיגלמן את ההצעה לקבוע סוגה חדשה של שידור, "תוכנית אקטואליה מזווית אישית", שבה יורשה לשדר להביע את דעתו על אירועי היום. במקביל ביקש מהרשות לקבוע נהלים וקריטריונים ברורים לבחירת העורכים והמגישים של תוכניות כאלה.
"ההנהלה המקצועית של רשות השידור לא עסקה כלל בנושא זה", מציין שפיגלמן בדו"ח, "ומה שמדהים אף יותר: גם חברי מליאת הרשות ובהם חברי ועדת האתיקה לא הצליחו לגבש כללים ודרישות בנושא זה, עד לכתיבת שורות אלה (על-פי הצעת נציב הקבילות, קיימה ועדת האתיקה דיונים בנושא)".
באין עדכון לכללי האתיקה של הרשות בעניין זה, קובע שפיגלמן כי "עבירה על כלל זה הינה עבירה נפוצה בשידורים השונים". בין היתר מוזכרת בדו"ח קובלנה שהוגשה בעקבות דברי פרשנות של משה נגבי, שאמר כי ההפרדה בקווי האוטובוס היא "תופעה נתעבת"; קובלנה שהוגשה בעקבות דברי כתב "מבט" שתיאר הצגה כ"הצגה חשובה"; קובלנה נגד הבעת דעה אישית נגד מפלגת העבודה על-ידי מגיש "פוליטיקה" עודד שחר; קובלנה נגד הבעת דעה אישית נגד "מכתב הרבניות" על-ידי המגישה גאולה אבן; קובלנה נגד ירון אנוש בעקבות דבריו נגד צעירים שסירבו לשמוע שירת נשים; וקובלנה נגד קרן נויבך על חוסר איזון בדיון על מכרזים להפעלת מקלטים לנשים מוכות.
לפי שפיגלמן, רבות מהקובלנות בדבר הבעת דעה אישית, חוסר איזון ומינוח לקוי באות מהאגודה לזכות הציבור לדעת. "אני מאוד מכבד אותם", אומר שפיגלמן. "טוב שהם ישנם. אבל יש להם עמדה פוליטית ברורה. בטענות נגד מגישים שמשתלטים על המיקרופון אני שותף מלא שלהם. מי שרב עם אריה גולן ועם קרן ואחרים, חברים טובים שלי, קולגות, זה אני.
"חמש שנים דרשתי, בואו נקבע קריטריונים למינוי מגישים בתוכניות אקטואליה מזווית אישית. גם את זה לא עשו. כשכינסו את ועדת האתיקה החדשה אמרתי להם שזה הנושא הראשון שבו צריך לעסוק. הם קיימו על זה אינסוף דיונים, ועדיין לא הגיעו למסקנות".
באופן כללי, טענות על חוסר איזון או הבעת עמדות אישיות באות בעיקר מהימין?
"תמיד הן באו רק מהימין. השמאל אף פעם לא מתלונן".
כנראה שהתקשורת שמאלנית.
"או שהשמאל חושב שהעיתונאים עושים בשבילו את העבודה, או שחלק מלהיות שמאלן, חלק מהליברליזם, פירושו לחשוב שלכל אחד הזכות לדעה משלו. בעבר הגשתי את התוכנית 'מאזינים למאזינים'. אתה מהר מאוד מגלה שלתוכניות האלה יש קליינטורה קטנה מאוד, פחות מ-100 איש בכל מדינת ישראל. הם כמעט כולם ימין. בשנים האחרונות פיתחתי ממש יחסים אישיים עם שישה מתלוננים, כולם מהארגון שקורא לעצמו האגודה לזכות הציבור לדעת. אגב, בכמה מהמקרים הם צודקים.
"אני טוען שאם יש מגיש שמאלי, אז אתה לא יכול אחר-כך להגיד שדודו אלהרר לא יגיש, והשאלה היא אם אתה רוצה את דודו אלהרר בתור מגיש, ואם זה נראה לך כשר שאשתו של המשנה לראש הממשלה מגישה תוכנית ומדברת על המאפיה של בית-המשפט. אני רוצה שיהיה דיון. איך מחליטים שלקרן מותר להביע את דעתה ולמאיר עוזיאל אסור? זה הכל בשרירות לבו של המנכ"ל. אתמול היה מנכ"ל כזה, מחר יהיה מנכ"ל אחר".
בתגובה לפנייה המפרטת את טענותיו הרבות של שפיגלמן כלפי הנהלת רשות השידור נמסר מהרשות כך: "היו"ר והמנכ"ל מאחלים לאלישע שפיגלמן הצלחה בהמשך דרכו".