ליאורה גלט-ברקוביץ' (משמאל) ועו"ד רקפת פלד (צילום: "העין השביעית")

"במהלך המשפט הסתבר כי עיתון 'הארץ', כמו גם עורכיו ונושאי משרה בו, היה לדאבון לבה של התובעת-המקור אדיש לחלוטין במעשיו בפועל לנושא השמירה על חשאיות המקור, ומשעה שקיבל לידו את המידע המבוקש, לא שת לבו אל אותו מקור", כך נכתב בסיכומי התשובה של ליאורה גלט-ברקוביץ' שהוגשו אתמול לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו, במסגרת תביעתה נגד עיתון "הארץ", העיתונאים ברוך קרא ושמואל רוזנר והמו"ל עמוס שוקן.

גלט-ברקוביץ' הגישה תביעה בדרישה לפיצוי בסך 2.5 מיליון שקל בגין רשלנותם לכאורה של אנשי "הארץ", שהביאה, לטענתה, לחשיפתה כמקור ידיעה על חיקור דין בפרשת "האי היווני" של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. בעקבות חשיפתה פוטרה גלט-ברקוביץ' מעבודתה בפרקליטות המדינה.

"בסיכומיהם עבי הכרס של הנתבעים הם מנסים לדון ולהתפלפל בכל טענה וטענה ובוחנים אותה תחת זכוכית מגדלת, ולתובעת לא נותר אלא להצר על כי דקדקנותם של הנתבעים לא הופנתה כלפיה שעה שמסרה בידם את 'תפוח האדמה הלוהט' לפרסום בעיתונם, ושעה שהיא התוותה מפורשות את הדרך שבה יש לעשות שימוש במידע שנמסר בידם על-ידיה", מוסיפים עורכי הדין צבי בר-נתן, רקפת פלד ומירב שגיא בסיכומי התשובה של התובעת.

גלט-ברקוביץ' דוחה בסיכומיה את טענת הנתבעים כי מילאו את חובותיהם העיתונאיות. לטענתה, "נפלו פגמים חמורים ומהותיים בפעולתם של הנתבעים". כמו כן טוענת התובעת כי הנתבעים "לא נקטו בכל אמצעי לשמירת חסיונה והתנערו התנערות מוחלטת מההתחייבויות שנטלו על עצמם בעת קבלת המידע מידה של התובעת".

לטענת גלט-ברקוביץ', הנתבעים אשמים בשורה של מחדלים "אשר גרמו לחשיפת התובעת כמקור, אשר הביאו את התובעת למצב שבו לא יכלה עוד למלט את ראשה מ'חבל התלייה' שנכרך סביבה כתוצאה ממחדליהם".

לגבי נהלי העבודה ב"הארץ" נטען בסיכומים כך: "הוכח כי כתבים כלל לא הודרכו בנושא שמירת חסיון מקורות, הוכח כי לא היה כל נוהל לגבי שמירת מסמכים מסווגים כלשהם, וכן הוכח כי לא היה ידוע לכתבים על קיומה של כספת לאחסון חומרים רגישים".

לגבי פרסום ידיעה שהתבססה על מכתב שהעבירה התובעת לקרא, נטען בסיכומים כך: "הוכח כי פרסום תוכן המכתב האישי בעיתון כמוהו כאמירת שמה של התובעת בראש חוצות, ופרסום זה בעיתון לא נעשה 'במשנה זהירות' כפי שטוענים הנתבעים, אלא בחוסר זהירות לשמו כאשר הנזק העצום שנעשה בעקבות המכתב לבדו לא אפשר לתובעת למלט עצמה מהיותה החשודה היחידה הפוטנציאלית וכתוצאה מכך להודות בהעדר כל ברירה אמיתית לפניה כי היא המקור".

באשר להעברת מסמך חיקור הדין שמסרה התובעת לקרא אל כתב ערוץ 2 משה נוסבאום, נטען בסיכומים כי הנתבעים "לא הקפידו על נהלי ביטחון בסיסיים [...] כל עיסוקם של הנתבעים מול נוסבאום סבב רק בעניין ה'קרדיט' שיינתן להם ולעיתון 'הארץ' בטלוויזיה".

בתשובה לטענת הנתבעים כי גלט-ברקוביץ' היתה מתגלה כמקור בכל מקרה, בשל מחדליה שלה, נטען בסיכומים כך: "הוכח כי מעשי הנתבעים הביאו לנזקים בלתי הפיכים אשר לא איפשרו לתובעת להימנע בשלב מאוחר יותר מהפללתה כמקור היחידי לחקירה. בנסיבות אלו תטען התובעת כי נטל השכנוע באשר להעדר הרשלנות הועבר ממנה אל הנתבעים".

עם הגשת סיכומי התשובה של התובעת הגיע לסיומו החלק הראשון במשפט, שעסק כולו בסוגיית האחריות של "הארץ". אם לא יגיעו הצדדים לפשרה והשופט אבי זמיר יפסוק כי הנתבעים אכן אחראים לחשיפתה של גלט-ברקוביץ' כמקור, יחל דיון בשאלת גובה הפיצוי.