אודות הסיר
מאיזה שיר לקוחה השורה "כאן בשערי העיר, האמת תצוף כשמן", נשאלים קוראי "גלריה" הבוקר. התשובה, לפחות אצל בני דורי, צפה מאליה (ספוילר): ככה זה בשיר "בבוכרה היפה", בעיר שבה "חרב המשפט שלופה". חיים חפר כתב את הפזמון הזה לקומדיה "תעלולי נאסר א-דין" שהוצגה ב-1953 בקאמרי. אריק לביא שר עם משפחת אליעזרוב הבוכרית: "שני אחים רבים אודות הסיר, האמיר את ראש שניהם הסיר, והסיר הוא ה-אסיר של האמיר".
האחים מתחלפים, אבל הסיר הוא אותו אסיר. אח אחד רב על הסיר של ביבי נתניהו. אח שני, על הסיר של בוגי יעלון. כותרתו הראשית של "הארץ" היא: "בנט: רק בזכותי טיפלו במנהרות; יעלון: אלה אגדות". בבוכרה היפה יש גם "רב צבאי ראשי לשעבר", ש"הסתובב בין היחידות לבוש מדים למרות שלא גויס למילואים", כפי שמפרט "ידיעות אחרונות" בכותרת על השער ומוסיף: "הוא (אביחי רונצקי) שימש 'חפרפרת' של השר בנט והעביר לו מידע מסווג".
יוסי יהושוע, הכתב הצבאי של "ידיעות", מציג את הרב רונצקי כ"קצה המזלג" בעימות עמוק הרבה יותר. "בנט היה היחיד שקרא תיגר מקצועי על יעלון", כותב יהושוע ומצטט אותו אומר: "אני ירדתי לשטח, גיליתי אותו והפכתי לאובססיבי בנושא. תשאלו מי הסכים לקבל את הפסקת האש הראשונה ומי התנגד". בסביבת יעלון השיבו אש: "בנט משקר. הוא לא תיכנן ולא יזם שום דבר שקשור במנהרות".
עמוס הראל מצטט ב"הארץ" את בנט הרואה עצמו כמי ש"הריח את הסכנה בעזה בעוד מועד ממקורותיו" ומי שטוען כי "הקבינט כלל לא דן ביסודיות בסיכון הנשקף במנהרות: אולי זה היה באיזה סעיף י"ז בדו"ח מודיעיני שוטף".
הראל מציין כי בנט הוא בוגר מלחמת לבנון השנייה, "שם לחם כמ"פ מילואים ביחידה מובחרת ולמד את לקחי מלחמת יום הכיפורים. לכן חשש מהיתפסות לקונספציות ולא הסכים לקבל את הערכות הצבא כסמכות מקודשת מבלי שתהיה לו גישה להשקפות אלטרנטיביות. בכמה הזדמנויות תוך כדי המלחמה רמז בנט שהוא ניזון ממקורות מידע עצמאיים. נראה שהסתמך על מכריו, בני גילו, מבין מפקדי החטיבות והיחידות המיוחדות, שחלקם שירתו איתו כשהיה קצין צעיר בקבע לפני עשרים שנה".
בן כספית ב"מעריב" מפרט במי מדובר: "רסאן עליאן היה איתו בצוות בבה"ד 1, אורי גורדון היה צוות או שניים מעליו בסיירת מטכ"ל, וינטר וטולדאנו שייכים למגזר". כספית מסכם כי בנט היה מעורה בשטח ולא נזקק לרונצקי, וכי הקרדיט שנתן יעלון לרונצקי, כ"ראש תא הטרור הקטן שהקים בנט בצה"ל", היה גדול מדי.
כספית סבור כי טוב עשה יעלון כשהרחיק את רונצקי משירות מילואים בצה"ל. "עם כל הכבוד והזכויות המפוארות שצבר רונצקי בצה"ל בשירות קרבי ארוך", אומר כספית, "המשיחיות שהוא מחדיר היום לצבא (ובאה לידי ביטוי מסוכן בדברים שאמר וחזר ואמר מח"ט גבעתי) מיותרת, מזיקה והופכת אותנו ליותר מדי דומים לאויבינו".
שלא כשאר העיתונים שמציגים את עימות בנט יעלון כ"קרב", בלי להוציא פסיקה מובהקת בשאלה מיהו האשם בפרשה, חיים שיין, הדעתן הפורה של "ישראל היום", מציג מיד את פסק דינו: "השר נפתלי בנט, שעשה כנראה שימוש במידע, פעל שלא כשורה. היה עליו להזהיר את הקצין [המדליף, הכוונה מן הסתם לרונצקי] שמעשיו אינם רצויים ואפילו מסוכנים ובוודאי לא לשתף איתו פעולה". כמה קל לכתוב מאמר דעה ללא מידע, ללא התמצאות בתחום ותוך גזירה לאחור מן המסקנה הרצויה לבעל הבית.
הן רונצקי והן בנט מכחישים הדלפת וקבלת חומר מסווג. רונצקי גם מכחיש כי הודח משירות מילואים.
מתוך השורות
אלמלא עימות יעלון-בנט, היתה הכותרת הצבאית הראשית של הבוקר מוקדשת להוצאתו של האלוף במיל' יואב גלנט מן המירוץ לרמטכ"לות. אמש, במעמד הרמת הכוסית עם הכתבים הצבאיים לקראת השנה החדשה, הודיע שר הביטחון יעלון כי לרמטכ"ל המכהן ימונה מחליף מתוך שורות צה"ל, "מבין האלופים הלובשים מדים".
בבורסות ההימורים נחשב סגן הרמטכ"ל אלוף גדי אייזנקוט למועמד המוביל.
זהירות, אירופה (1)
ג'קי חורי מביא ב"הארץ" כתבה ייחודית שכותרתה "אלפי פלסטינים בורחים מעזה לאירופה". זוהי כתבת המשך לידיעה שפירסם אתמול על אודות מותם של 15 פלסטינים והעדרם של עשרות נוספים בטביעת סירתם מול חופי אלכסנדריה. הטובעים ניסו להימלט מעזה למצרים, כדי להמשיך משם בניסיון להגיע לחופי אירופה.
חורי, שציטט גורמים פלסטיניים וארגוני זכויות אדם, דיבר על מסלול הברחה תמורת תשלום של אלפי דולרים מן הרצועה למצרים ומשם למסע בספינות רעועות לחופי יוון ואיטליה. חורי ציין גם את טביעתה של הספינה באזור מלטה על 500 נוסעיה, ובהם פלסטינים שמספרם אינו ידוע. רק שניים ניצלו.
ב"ידיעות אחרונות" דיווח אתמול מנחם גנץ מרומא על גל אסונות שבו טבעו שתי ספינות ועליהן כ-700 מהגרים. בספינה שטבעה בין חופי מלטה ללוב היו על-פי "ידיעות אחרונות" מהגרים ובהם פלסטינים, סורים, איראנים וסודאנים. גנץ מדווח כי נאספו תשעה ניצולים בלבד מבין ה-500 שהיו על הספינה. יש חשד שטביעת הספינה קשורה בעימות שהתפתח בין הפליטים למבריחים. גנץ מביא דיווח של חיל הים האיטלקי על חילוצם של 2,380 מבקשי מקלט רק בשבוע האחרון.
היום, בידיעת המשך, מדווח ג'קי חורי כי רוב טבועי הספינה היו פלסטינים מן הרצועה. בעזה כבר זוהו יותר מ-400 נעדרים ובהם משפחות שלמות. "כל הרצועה עסוקה בזה", לדבריו, והציבור העזתי רואה בכך מכה נוספת שניחתת עליו.
חורי משרטט בכתבתו את נתיב הבריחה מעזה לאירופה: מעבר במנהרות לרפיח המצרית, משם לפורט-סעיד ואלכסנדריה בדרך היבשה ומשם לאיטליה בדרך הים. אשר למבריחים, חורי מציין כי המהלך היקר, המסוכן ודל התקווה מופעל על-ידי "מערכת משומנת של סוכנים, בשיתוף פעולה עם בעלי תפקידים ברצועה ומחוצה לה".
זהירות, אירופה (2)
תזכורת: "זהירות, אירופה", היתה כותרתה הראשית של מהדורת אתמול של "ידיעות". כזכור, הכותרת התייחסה לאזהרת המסע "החריגה" של המטה ללוחמה בטרור לישראלים היוצאים לאירופה. "הכייסים מפחידים אותנו הרבה יותר מטרוריסטים", אמרה אתמול ציפי שבתאי מהקריות, המטיילת עם בנותיה שיר ועדי בברצלונה.
המס שמעבר לספין
לפיד מתבצר: "אם אדרש להעלות מסים – אפרוש", מדווחים זאב קליין וגדי גולן ב"ישראל היום" על משבר לפיד-נתניהו, ומיד מסייגים: "לפחות כלפי חוץ, משבר התקציב אפילו לא קרוב לסיום. ל'ישראל היום' נודע כי למרות החלטת רה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד, הצוותים המשותפים לשני המשרדים לא נפגשו ולו פעם אחת".
לפי "ישראל היום", לפיד בשלו: "חוק 0% מע"מ לא עומד לבד, הוא חלק מתוכנית דיור שלמה. רה"מ הצביע בעד התוכנית, החוק אושר בממשלה ובקריאה ראשונה בכנסת, וועדת הכספים אישרה את כל סעיפיו. נתניהו הוא איש מנוסה ויודע כי ממשלה שלא מקיימת הבטחות, אף אחד לא צריך לפרק אותה – היא תתפרק מעצמה".
אתמול המשיכו ח"כים מוועדת הכספים למתוח ביקורת על לפיד בגלל הנתונים הסותרים בקשר לעלותה של תוכנית מע"מ 0%. הם ציינו כי בראיון לערוץ 2 נקב לפיד בסכום של 1.3 מיליארד שקל – ואילו נציגי האוצר שהופיעו בוועדת הכספים נקבו בסכומים שבין 2.5 ל-3 מיליארד. יו"ר הקואליציה יריב לוין מצוטט ב"דה-מרקר" כאומר: "לא ראוי שהממשלה תיכבל להתחייבות של 3 מיליארד שקל במע"מ 0% כשאין תקציב".
"גלובס" מדווח בכותרתו הראשית על הצעת אגף התקציבים באוצר להטיל מס "על בעלי שלוש דירות ויותר", אבל כבר בעמ' 2 של הכלכלון מתברר שעמדת משרד האוצר היא כי ההצעה אינה ישימה, וכי מקור ההצעה הוא במשרד ראש הממשלה, שם נהגתה לפני חודשים על-ידי המנכ"ל הראל לוקר. לפי נתוני "גלובס", יש רק 61 אלף בעלי שלוש דירות ויותר (בעל דירה הוא מי שמחזיק יותר מ-50% בנכס למטרת מגורים) בשוק של מיליון דירות וחצי.
דרור מרמור מציין כי מעבר לספין שבהעלאתו עכשיו, מס ריבוי הדירות הוא המס הכי מתבקש בכל משק, ללא קשר לגרף מחירי הדירות בו. ועל אף זאת האוצר "הולך על ביצים" במיסוי נדל"ן למגורים, דבר שהופך השקעה בו לכדאית. מרמור רואה שני מחנות מובהקים בנדל"ן הדיור: המשקיעים והמשכירים, והשוכרים. ברור מאליו מיהם הדפוקים.
זאב קליין ממהר להביא הבוקר ב"ישראל היום" את הודעת אי-ישימותה של הצעת המיסוי על ריבוי דירות, כמו גם הטלת אגרה שנתית, מסי עיזבון וירושה. את אלה לפיד ונתניהו רואים כנראה עין בעין. הצעת המיסוי לריבוי דירות נבחנה על-ידי סגן שר האוצר, מיקי לוי מיש-עתיד, מול רשות המסים, שטענה כי אין ביכולתה לגבות את המס, וזאת לפני הסוגיה המשפטית של כפל מס.
ניסו את זה פעם לפנייך
עוד לא ברור מה יכולת היישום של המפקחת על הביטוח דורית סלינגר, אבל אפשר לזקוף לזכותה את היכולת להפעיל היטב את העיתונות הכלכלית. אין תחום משמים מביטוח בעיני הציבור, ואנשים מגלים בורות קיצונית ביחס למהות יחסיהם עם חברות הביטוח וחולשה אל מול הסוכנים, שלא ברור את טובת מי הם מייצגים. אחרי שנכנסה בקודמה ומנעה ממנו באופן אקטיבי לדלג לתפקיד-על במפעלי שלמה אליהו, נכנסת היום סלינגר בסוכנים, ושני הכלכלונים ניצבים איתן מאחוריה – כותרת ראשית ב"דה-מרקר" והפניה בשרנית ב"כלכליסט". מעין הפגנת שרירים לקראת הקרב.
האווירה הציבורית נגד העושק הציבורי של חברות הביטוח, שכר הבכירים האדיר, העמלות ודמי הניהול השערורייתיים, ואפילו סדרת הפרסומות על שוקה – נותנים רוח גבית לדרישותיה. רחלי בינדמן מציגה ב"כלכליסט" את עיקרי הרפורמה הנדרשת: בונוסים לסוכנים על הבאת לקוח יוגבלו, כפל עמלות במקרה של מעבר מסוכנות לסוכנות יבוטל, נסיעות לחו"ל, מתנות ותמריצים שאינם במזומן ייאסרו, העמלות שמעניקות החברות לסוכנים ינותקו מדמי הניהול.
לא נותר אלא ליישם את הכוונות הטובות, וכאן יהיה צורך בכישורים מיוחדים כדי לצלוח את לובי הסוכנים. המפקח הקודם, פרופ' עודד שריג, יצא בתרועה לרפורמה צנועה בהרבה – וניגף.
חברת מופת 1953
ליאור דטל מגיש ב"דה-מרקר" מבט פנורמי על הפרויקט המהדהד של שר החינוך: "פירון דוחף את התוכנית 'למידה משמעותית' – 160 אלף מורים מנסים להבין מה זה" היא הכותרת המדברת בעד עצמה. בכתבה הוא עוסק בתקציב האדיר (315 מיליון שקל), בהעדרה של תוכנית עבודה מעשית, בקושי שביישום תוכנית ארוכת טווח, במחסור באמצעים, במטרה הפומפוזית "חברת מופת בישראל" ובנוהלי העבודה הסיסמתיים. על הנייר "חברת מופת" נחרזת עם "התנדבות בקהילה", אבל לא ברור מהו החידוש ואיך יתבצע בשטח. המנעד הרחב, יחד עם הסיסמאות, עדיין רחוק מתרגום לחיי המעשה – ולא ברור כיצד יוחלו העקרונות הראויים על המערכת בכל גווניה ורמותיה.
דטל מגיש כקינוח לכתבתו את הגדרותיה של מערכת החינוך כפי שנקבעו על-ידי המחוקקים את חוק החינוך הממלכתי ב-1953. מעניין לגלות כיצד מקימי המדינה הפליאו לנסח רשימה של עקרונות וערכים שעל המערכת להקנות לתלמידיה. מי צריך קופירייטרים ותקציבאים כדי לקשקש רשימת מליצות נפוחות חדשה?
התקופה הקשה
סוף-סוף הגיע רגע פרסום הראיון הזוגי הראשון עם אייל גולן ורוסלנה (רוס) רודינה, ב"זמנים מודרניים" של "ידיעות". גאיה קורן מראיינת.
"היא צעירה (26) והוא שועל קרבות ותיק (43); היא שוכחת איזה שבוע הריון זה והוא רץ איתה לאולטרסאונד; היא גרה ברמת-גן, הוא במגדל בתל-אביב; היא בהריון ראשון, הוא אב לילדים ומת על הילדים; לתינוק הצפוי טרם ניתן שם, אבל הבדיקות בסדר; הם מאוהבים אך אינם נשואים, ועם זאת חתומים על הסכם ממון.
"הם הכירו לפני כשנתיים, יצאו קצת יותר מחצי שנה, נפרדו אבל התאחדו שוב בחורף האחרון, לאחר שעמדה לצדו בתקופה הקשה שאליה הוא מסרב להתייחס – כששמו עלה לכותרות והפעם לא בגלל עוד להיט חדש...".
וכל השאר פירוש הוא.
הכלה לצורך הדרה?
תמיד מומלץ להיזהר מהטבעת המושג "מהפך" על מהלכים שאינם מבושלים. הדבר רצוי במיוחד כשמדובר במהלכים רגישים שלא נידונו בהרחבה בזירה הציבורית והוצאתם לפועל קודמת להוצאתם לאור. במיוחד מומלץ הדבר לעיתונאים שמבקשים לקחת את עצמם ברצינות. זה אינו דיווח סתמי. אפשר רק לתמוך בו או להתנגד לו. "ישראל היום" לפחות אינו עומד מן הצד, אלא מצטרף לרוקדים ברחבה וממהר לחגוג מהפך היסטורי ביחסי יהודים ונוצרים במדינה.
כבשאר העיתונים, יורי ילון מדווח ב"ישראל היום" כי שר הפנים גדעון סער חתם אתמול על הנחיה לתקן את נוהלי רשות האוכלוסין ולאפשר לראשונה רישום של לאום ארמי בתעודת הזהות של נוצרים-ארמים. גם "מעריב" מדווח על כך כמדקלם הודעה לעיתונות. "ידיעות" עסוק היה כנראה במסתערבי-השמיטה – אותם לוחמי כשרות המוסווים כערבים ומאפשרים לחרדים שלנו קניית תוצרת חקלאית מירדן בשנת השמיטה הנכנסת – והחמיץ את המסיבה.
כמתברר, שר הפנים סער קיבל שלוש חוות דעת משלושה מומחים ממוסדות אקדמיים שונים, שמהן עולה כי כנדרש בפסיקת בית-המשפט העליון, "עובדת קיומו של הלאום הארמי הינה בולטת לעין, וכי מתקיימים לגבי לאום זה התנאים הנדרשים בפסיקה להוכחת קיומו של לאום, לרבות מורשת היסטורית, דת, תרבות, מוצא ושפה משותפת". השר הנחה את פקידי הרישום כי תושב הנרשם לראשונה במרשם האוכלוסין ומבקש כי ייכתב "ארמי" בפרט הלאום בתעודת הזהות שלו – יוכל להירשם ככזה, "ככל שיעמוד בתנאים הקבועים בחוות הדעת".
דרור אידר הנלהב מספק ב"ישראל היום" את הרקע ההיסטורי להחלטה ההיסטורית. "התרגלנו לזרוק לסל אחד את כל המיעוטים החיים איתנו. עבור רובנו, מדובר ב'ערבים'. ממש לא. הכיבוש המוסלמי במאה השביעית השליט את התרבות הערבית על המון הלאומים שחיו פה באזור הרבה לפני שמישהו שמע על האסלאם. התרגלתם ל'דרוזים' ול'צ'רקסים'? מעתה הרגילו לשונכם גם ל'ארמים'".
אידר משבח את שר הפנים על שהפגין אומץ ונחישות כשבדק לעומק את דרישת הארמים להכרה בזהותם. אמש נעשה בישראל צדק ותיקון עוול היסטורי. מזל טוב לבני הלאום הארמי, לחיים משותפים ופוריים בארץ הקודש.
יהונתן ליס, המדווח על כך ב"הארץ", מצנן מעט את ההתרגשות. מדובר בקבוצה קטנה, כ-200 בתי-אב שהוכרו עד כה כנוצרים ויוכלו להירשם מעתה תחת לאום זה. אבל המטרידה בדיווחו היא הצהרתו של יו"ר הקואליציה ח"כ יריב לוין, שמקדם הבדלה בין אזרחי ישראל הנוצרים למוסלמים. משמעות ההבדלה הדתית והחלתה על מרשם האוכלוסין עלולה להתברר גם כהפרדה לצורך מינהלתי (קריטריונים לזכויות, חובות, פטורים או הטבות?). וזה כבר נשמע יותר כמו צרה היסטורית מאשר תיקון עוול.
כאן כדי להישאר
משה גבאי, סמנכ"ל IEI, חברה שפרויקט פצלי השמן שלה נדחה לפני שבועיים, מכריז: "עד כאן הוצאנו מעל 110 מיליון שקל על הפרויקט, ואנחנו פה כדי להישאר. יש לנו אורך נשימה". הוא אומר כי האפשרות לפנות לבג"ץ נראית לו כרגע מאוד סבירה. כדי להפיג את החשש מפצלי השמן, הוא מוסיף, אולי נוציא לפועל תוכנית פיילוט אחרת (ידידותית יותר?).
ענייני תקשורת
העימות בין גאולה אבן לאילה חסון הגיע לעמודו הראשון של "דה-מרקר", בכותרת "הפוליטיקאים ימשיכו למשוך בחוטים ברשות השידור?", כותרת המפנה לכתבתו של נתי טוקר, המשתרעת על כפולת עמודים בעומק המוסף הכלכלי. הנה מתברר כי מיד עם כניסתה של חסון לתפקידה, מתחילים החוטים להיפרם. לגאולה אבן ולאיילה חסון יש בני זוג רבי-השפעה בעולמות התקשורת והפוליטיקה, מציין טוקר.
טוקר מצייר לא רק קרבות בין טאלנטים, ולא רק את התזוזה הפוליטית האפשרית של השר ארדן ואת ציפיותיה של גילה גמליאל לתפוס את מקומו, אלא גם תסריט פוליטי של קרב ענקים על השליטה בערוץ בין בנימין נתניהו ליריבו גדעון סער. הוא מצטט "איש תקשורת בכיר" המעיד כי הקשר בין אבן לסער אינו ממודר וכי הזוג החדש מופיע באירועים של חברי מרכז הליכוד.
עופר קניספל, אחד מבכירי התסריטאים הקומיים ("החרצופים", "יצפאן", "מצב האומה"), זוכה לכפולת עמודים במגזין של "מעריב", שכותרתה "סאטירת לחי". על-פי הכתבה, קניספל הוא היום נגן חוצות. קודם לכך נטש קניספל בן ה-53 את "סצינת הטלוויזיה הגוועת" וניסה להיקלט בברנז'ה הכתובה, ואלה רשמיו: "לפני 'וואלה' כתבתי במשך חצי שנה טור ב'עכבר העיר'. טל לוין העורכת עשתה לי טובה חברית ונתנה לי לכתוב שם. השתכרתי 100 שקל לטור ולא התלוננתי, כי ראיתי בזה סוג של שלח לחמך. הרי הנעבעך הזה היה תקוע מסכן שבע עונות ב'מצב האומה', אולי שכחו ממנו ויזכרו שהוא יודע לכתוב. ב'וואלה' נגסו בפיתיון ולאות תודה שילשו את שכרי ל-300 שקל טור ביקורת. הזמינו שלושה כאלה בשבוע וסילקו אותי אחרי כי העורכים קיבלו תלונות מטוקבקיסטים שדף הפייסבוק שלי לא מזדהה עם 'מוות לערבים'".
אם עדיין יש 160 אלף מורים (ראו דיווח למעלה) שטרם הבינו מהי "למידה משמעותית" במסגרת המבצע "ישראל עולה כיתה" שמוביל "ידיעות אחרונות" בחסות משרד החינוך, הם מוזמנים לעמ' 16 במוסף "24 שעות" לספוג כתבה ממותגת שתבהיר להם הכל. רמז: "במסגרת הרפורמה ללמידה משמעותית, קיבלו מנהלי בתי-הספר היסודיים אוטונומיה שהופכת אותם למעין מנהלי חברות".