הצעות חוק המכוונות להצר את חופש הביטוי ולפגוע במיעוט הערבי ובארגוני שמאל יהודיים הנתפסים כשמאלניים קיצוניים עומדות ברקע הסדרה "יד לפה", המתפרסמת בימים אלה באתר "העין השביעית". להלן תיאור קצר של יוזמות החקיקה המרכזיות מסוג זה.

חוק האוסר הסתה לשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

הצעת חוק המורה לכלוא לתקופה של עד שנה את מי שיתבטא באופן שישלול את אופיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ושהתבטאותו עלולה לעורר בוז, שנאה או אי-נאמנות למדינה.

על הצעת חוק זו אומרים פרופ' מרדכי קרמניצר ועו"ד עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה (המוציא לאור, יחד עם המסלול האקדמי של המכללה למינהל, של "העין השביעית"): "עולמו הרגשי של אדם נמצא מחוץ להישג ידה של המדינה, ולכן רגשות של שנאה, בוז או אי-נאמנות כשהם לעצמם הם מחוץ לתחומו של המשפט. גם ביטוי של בוז וחוסר נאמנות כלפי המדינה, צביונה או רשויותיה חייב להיות נסבל במדינה שמבקשת לקיים מינימום של הוויה דמוקרטית. בדמוקרטיה, הנאמנות כלפי המדינה שהחוק (להבדיל ממאמצים חינוכיים או חברתיים) נועד להגן עליה מצטמצמת לקיום חוקי המדינה, ולשם כך כבר קיימים בספר החוקים שלנו איסורים ספציפיים".

הצעת תיקון חוק העמותות

התיקון המוצע נועד לאסור רישום עמותה או להורות על פירוק עמותה קיימת "אם יש יסוד סביר למסקנה כי העמותה מוסרת מידע לגורמים זרים או מעורבת בתביעות משפטיות בחו"ל כנגד בכירים בממשל בישראל ו/או קצינים בצה"ל, בגין פשעי מלחמה".

על הצעת החוק הזו אומרים קרמניצר ופוקס שהיא "מיועדת לפגוע ביכולת אזרחים לבקר את השלטון ואת מעשיו ובזכות לחופש ההתאגדות ולחופש הביטוי. הצעת החוק, שאינה מוגבלת למסירת מידע שקרי, מבקשת למנוע פעולות חוקיות כשלעצמן, אשר לפחות באופן פוטנציאלי מקדמות הן את זכות הציבור לדעת ואת חופש המידע והן את אכיפת הדין הבינלאומי שישראל מחויבת לו".

הצעות חוקי ה"נאמנות"

קבוצה של הצעות חוק שמטרתן לחייב הצהרת נאמנות ל"מדינה יהודית ודמוקרטית" בתחנות שונות שבהן עובר האזרח הישראלי: התאזרחות, השבעה לכנסת, מינוי לשירות המדינה או לרשות מקומית. הדרישה הזו חלה אפילו על תחום היצירה האמנותית. כך הוצע לקבוע כי "מתן תמיכה לסרט לא ייעשה אלא אם כן עורכי הסרט, מפיקיו, הבמאים שלו והשחקנים המשתתפים בסרט יחתמו על הצהרת נאמנות למדינת ישראל, לסמליה ולערכיה היהודיים והדמוקרטיים".

ישיבה של מפלגת ישראל-ביתנו בראשותו של אביגדור ליברמן, ערב הכניסה לכנסת ה-18. ירושלים, 17.3.09 (צילום: אוליביה פיטוסי)

קרמניצר ופוקס קובעים שכוונת היוזמות האלו להתריס נגד אזרחי ישראל הערבים כדי לגרום להם להרגיש זרים בארצם. ההצעות נועדות לתייג אותם כבלתי נאמנים למדינה משום שברור מלכתחילה שרבים מהם לא יהיו מוכנים לחתום על הצהרה כזאת, בין השאר משום שמשמעות הביטוי "יהודית" אינה ברורה ונתונה לפירושים שונים, מהם בעייתיים. רבים בציבור הערבי רואים בביטוי "מדינה יהודית" שם קוד להצדקת קיפוחו של המיעוט הערבי ואפלייתו השיטתית לרעה.

חוק הנכבה

לפי הצעת חוק זו, יישללו עד כ-50% מהמימון הציבורי ממוסדות שיציינו את יום הקמת המדינה כיום אבל. קרמניצר ופוקס מדגישים כי הצעה זו "פוגעת פגיעה אנושה בחופש הביטוי וההפגנה, שהם מנשמת אפה של הדמוקרטיה".

חוק ועדות הקבלה

החוק יאפשר לוועדות קבלה ביישובים קטנים בנגב ובגליל, שבהם פחות מ-400 בתי אב, לדחות מועמדים המבקשים לרכוש בית ביישוב, בעילות שונות, ובהן "חוסר התאמה למרקם החברתי-תרבותי" (על יחס התקשורת לחוק זה, ראו את הכתבה "רק בעומק הטקסט") . אף שהחוק כולל איסור לכאורה להפלות מחמת גזע, מין, לאום או מוגבלות, סבורים קרמניצר ופוקס שעילת אי-ההתאמה למרקם החברתי תאפשר בהחלט אפליה שכזאת, שהיא, אחרי הכל, מטרת החוק הבלתי מוכחשת (לפי גרסת יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט): מניעת הצטרפותם ליישובים קטנים של מי שאינם ציונים, קרי הרוב המכריע של הערבים.

ועדת החקירה הפרלמנטרית של ארגוני זכויות האדם

אף שיוזמה זו הוקפאה בינתיים, היא משתלבת במגמה הניכרת בכנסת לפגוע בחופש הביטוי ולהצר את גילויי הביקורת ואת צעדי המחאה של ארגוני שמאל נגד עמדות הממשלה ומהלכיה (עוד על הוועדה, ראו במאמר "אתם מבינים למה אני מתכוון"). הנימוק המוצהר ליוזמה זו הוא עניינה של המדינה לבדוק את מקורות המימון של ארגונים האחראיים ל"דה-לגיטימציה של ישראל בעולם". בפועל היא נועדה למעשה להסתיר את האמת. כדברי יוזמי הוועדה ותומכיה: מטרתה למנוע חשיפתו של מידע מפליל כדי להגן על בכירים ישראלים מפני העמדתם לדין מחוץ לישראל.