"אני מדבר איתך עכשיו ורואה לא רחוק ממני גרפיקאית שקיבלה הודעת פיטורים, היא יושבת מול המחשב, יש לה ים של עבודה, אבל היא לא עושה כלום, אין לה חשק לכלום. זה אנשים שנתנו פה את החיים, מרוויחים 6,000 בחודש ונזרקים לשוק שאין לו ביקוש. הלב פשוט נקרע", מספר השבוע עורך ב"מעריב" על רקע גל הפיטורים השוטף כעת את העיתון למוד המשברים.
את הטלטלה העצומה שעובר העיתון בשבוע האחרון מגדיר אותו עורך כ"אווירה של בית-קברות". "מצד שני", הוא מוסיף, "יש תחושה שהמפוטרים הנוכחיים עוד יודו על מזלם הטוב. בפעם הבאה שיפטרו אנשים, אולי העיתון כבר יהיה בפשיטת רגל ואפילו פיצויים לא ייתנו".
דמויות קרטון בבית "מעריב", 2004 (צילום: עידו קינן, חדר 404, cc-by-sa)
הפרק החדש בקרב ההישרדות של "מעריב" מלווה ברעשי רקע של מקדחות ופטישים. בקומת המערכת עובדים לאחרונה על הקמת שני חללים גדולים. האחד יאכלס את אנשי העיתון היומי, השני את אלו של מוספי סוף-השבוע. מחודש אפריל צפוי "מעריב" להתכנס לעיתון אחד, ללא המגזין היומי והמוספים. הכלכלה והספורט יצורפו לעמודי החדשות. חבילת יום שישי תכלול גם את "רייטינג" ו"את". מוסף התרבות, אומרים גורמים בעיתון, צפוי גם הוא להיטמע.
אלו המשמעויות מבחינת דפי הנייר. המשמעות האנושית היא עשרות עובדים האורזים את מעט מיטלטליהם שבחלל המערכת וממתינים לסוף החודש, לרגע שבו יקבלו במחלקת כוח אדם את טופס הטיולים ויעשו סיבוב אחרון בבניין הישן. רבים נזכרו השבוע בחיוך מר בדברים שהשמיע בפניהם דורון גלעזר, העורך שהביא ל"מעריב" בתחילת 2008 תקוות עצומות לשיקום.
גלעזר הבטיח שתחתיו ותחת רותי יובל העיתון יגיע בתוך שנה לאיזון תקציבי ובתוך שנתיים לרווח. "גם מי שלא מבין כלום בכלכלה, הבין שהוא הוזה", טוען השבוע אחד מאנשי "מעריב". כך או כך, גלעזר ויובל לא הוציאו שנתיים בתפקיד. כך גם העורך שבא אחריהם, יואב צור. כעת עומד בראש המערכת אבי משולם, שחקן רכש שזה לו תפקידו הראשון בעיתונות המודפסת.
המרירות שפשתה ב"מעריב" בשנים האחרונות מתחלפת באווירה מקאברית. כפי שהגדיר זאת אחד העיתונאים, שכנראה ישרוד את גל הצונמי הנוכחי: "נהרות של דם שוצפים במסדרונות". ויש גם תמונות הזויות. בשבוע שעבר, כשאתרי האינטרנט דיווחו שהבנקים סוגרים את הברז, שצפוי מחסור בנייר ושעובדים רבים ישלמו במשרתם, פרקו משאיות בחניית "מעריב" עשרות רכבי פורד מונדאו עבור בכירים במינהלה. לעובדים הממורמרים נאמר שצי הרכב החדש לא עלה כסף מאחר שמדובר בליסינג. אבל על רקע המצב הקריטי, זה נראה רע.
יחד עם מצבת כוח האדם, גם רשימת האשמים הפוטנציאליים הולכת ומצטמצמת. את עופר נמרודי הפרשנים כבר שפטו ותלו על מצעד איוולת של ניהול כושל. כשהגיע לעיתון לפני 20 שנה, אומרים בעיתון, בא בלי חזון. אחר-כך, במקום ללכת לטכנולוגיה, השקיע בכותבים ובעורכים. "לא מזמן נתנו הוראה שאתר nrg יהיה בעדיפות שווה לעיתון, את זה היו צריכים להגיד לפני עשר שנים", אומר עובד ב"מעריב".
"תמיד פיגרו פה אחרי כולם. 'מעריב' היה צריך להמציא את הדבר הבא, אבל הוא עובד בדיליי ובגלל זה נותר תקוע, כמו מפלגת העבודה. כשזכי רכיב נחת כאן וביקר בחדר המחשבים, הוא הזדעזע מהתשתית הישנה והבטיח לשפר. עכשיו גם הוא רואה שחבל על הזמן".
אף אחד לא יודע לאן זה הולך באמת וכמה זמן תחזיק המהפכה החדשה. מי שעבד פעם ב"מעריב" ויגיע לבקר יתקשה להכיר את המקום. חלק גדול מהבניין בשיפוצים ומספר האנשים הידלדל באופן דרמטי. "אגיד לך את האמת", אומר עיתונאי, "אני פוחד לבוא מחר ולגלות שסגרו את הבניין. אתה כבר לא יודע מה לחשוב. השיפוצים פה יצרו תחושה של התכנסות פנימה רגע לפני שנבלעים בחור שחור". הבניין עצמו, אגב, עומד למכירה. בימים האחרונים הודיע "מעריב" לבורסה כי כך גם בית-הדפוס.
רבים מהעובדים ב"מעריב" מתוסכלים מכך שאף גורם בהנהלה לא הגיע לשוחח איתם, לשפוך אור על העתיד ולפחות על ההווה. כשערוץ 10 היה במשבר, הם אומרים, כל ה"טאלנטים" שלו התגייסו כדי להפוך עולמות. לעובדי "מעריב" אין ועד, גם לא התארגנות ספונטנית שתקרא להנהלה להתייצב מולם ולהסביר מה קורה. "אנחנו מרגישים שהפקירו אותנו", אומר אחד העובדים, "את כל מה שקורה בעיתון אנחנו יודעים מוואלה ברנז'ה. זה אבסורד. ואתה יודע מה הכי כואב? כל הטינופים בטוקבקים. זה שותה לנו את הדם, פוגע בכולנו".
"אני ב'מעריב' המון שנים", מספר אחד הכתבים, "ומהרגע הראשון שדרכתי פה התחושה היתה שהבניין הולך ליפול. אבל עכשיו זה ממש רציני. אין ספק שמעוד חודש זה כבר לא יהיה אותו דבר". יש מי שמתלוננים כי עובדים שומעים לראשונה מכתבי תקשורת המתקשרים אליהם על כך שהם עומדים להיות מפוטרים. יש גם שפשוט קוראים על כך באתרי האינטרנט. אחד המפוטרים שנקלע בימים האחרונים למדור השכר הבחין בערימה לא קטנה של מכתבי פיטורים. השמות חשופים לעיני כל.
על דבר אחד מסכימים רוב עובדי "מעריב" ששוחחו עם "העין השביעית": כל עוד "מעריב" נשען על הזרוע המודפסת שלו, המהפכה הנוכחית לא תצליח. גם אם "מעריב" ישרוד עוד כמה שנים, הם בטוחים, הוא ימשיך להיות עיתון כושל. הם מודעים לכך שהשם "מעריב" כבר לא מרגש את הציבור. בחודש האחרון, בגלל מצוקת נייר, צומצמה אספקת העיתונים לדוכני המכירה. העיתון כבר לא כל-כך בשטח.
לא רק העיתון המודפס, גם האתר, nrg, סובל מגל הפיטורים. כך לא ברור מה יעלה בגורלו של ערוץ היהדות שעורכו פוטר, או ערוץ הבריאות. מנגד, בחודשים האחרונים מתכוננים לעיצוב מחדש של האתר, אולי תוך הבלטה של הלוגו שנדחק לטובת זה של העיתון המודפס.
ובכל זאת, בין הקולות המיואשים יש גם מי שמאמין שבטלטלה הנוכחית מהול גם מעט חזון: "הדברים האחרונים נעשו עם הרבה תכנון, זה לא בשליפה. יש רעיון כלכלי מאחורי המהלך, וזה המיתוג מחדש. מאפריל העיתון ייראה אחרת, ובגלל זה הוא ישיג את מה שהוא כשל מלעשות לאורך שנים: יפסיק סוף-סוף להיראות כמו 'ידיעות'. הוא אמנם ייראה כמו 'ישראל היום', אבל ינצח אותו כי ל'מעריב' יש עיתונאים וכותבים טובים יותר, ובמיוחד בגלל שהוא עיתון ללא אג'נדה".
"אחרי תחושת אי-הוודאות שליוותה אותנו, עכשיו כשהחלו סוף-סוף הפיטורים, משתחרר איזה בלון, כי יש איזו פעולה מעשית ולא רק מהלכים צפויים שאנחנו קוראים עליהם בכל מיני מקומות", אומרת עובדת בעיתון. "ברור שמהלכים שקורים עכשיו היו צריכים לקרות כבר לפני חמש שנים. הרי על סגירה של המגזין היומי מדברים שנים, ורק עכשיו זה קורה. אני בטוחה שגם עיתונים אחרים יגיעו למסקנות האלה בעקבות 'מעריב'. ומדהים איך כל פעם מחדש מגלים שאפשר להיפטר משומנים נוספים".
האם מדובר בשומנים? רבים מהעיתונאים מביעים את מורת רוחם מכך שאת המחיר העיקרי משלמת המערכת העיתונאית. "אנחנו עובדים בארגון שכנראה שוכח מה המטרה שלו", אומר אחד מהם, "זה כמו שבשופרסל יפטרו את הקופאיות". עורכת: "התחושה האופטימית שעדיין יש בי עלולה להשתנות, אם נראה בשבועות הקרובים שאנשים משדרת ההנהלה, שהיה צפוי שיפוטרו, ישרדו את גל הפיטורים. אם רק העיתונאים ישלמו את מחיר מהפכת ההתייעלות, המוטיבציה של הנשארים תשתנה".
אלה ששרדו, בינתיים, מורידים את הראש בתקווה שהסערה תחלוף במהירות. ההערכות הן שהפעם העיתון הולך על כל הקופה. עיתון שמוכר את בית-הדפוס שלו, שמפטר מעצבים ועורכים וכתבים, שמוחק את מדור הכלכלה. אם ההימור הזה לא יצליח, מכאן כבר לא יהיה לאן ללכת.