"התשובה היא שלילית", אמר גיא רולניק, מייסד ועורך ראשי של "דה-מרקר" וסגן מו"ל קבוצת "הארץ", בתשובה לשאלה "האם התקשורת הכלכלית בישראל חופשית?", שאלה שעמדה במוקד דיון שנערך היום במסגרת כנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה והמסלול האקדמי, המכללה למינהל (מו"לים שותפים של אתר זה).

"התקשורת חופשית לעשות את מה שהמו"לים רוצים שהיא תעשה, והמו"לים חופשיים לעשות את מה שהם רוצים לעשות או את מה שהסביבה העסקית שמחוברת אליהם ומממנת אותם רוצה שהם יעשו", הוסיף רולניק בהמשך דבריו. "השאלה היותר חשובה היא, האם התקשורת פועלת לפי מה שהיא תופסת כאינטרס הציבורי? זה, לצערנו, אנחנו רואים שלא קורה הרבה פעמים. התקשורת פועלת לפי מה שהיא תופסת כאינטרס העסקי שלה או של הגורמים המקורבים אליה".

רולניק טען כי התקשורת הכלכלית בישראל סובלת מבעיות במודל העסקי שלה, כמו כלי תקשורת ברחבי העולם, אך יש לה גם קשיים ייחודיים. "בגלל מבנה המשק הישראלי וסיבות אחרות", אמר רולניק, "לכל מיני שחקנים היה עניין להיכנס לשוק העיתונות והתקשורת. יש תופעה של עודפי היצע גדולים בשוק העיתונות. בין 70% ל-90% משוק העיתונות ושוק הטלוויזיה ממומנים על-ידי שחקנים שיש להם אינטרסים שונים בשווקים. המספרים בעשור האחרון הם עצומים. אנחנו מדברים על מאות מיליונים ואולי אפילו על מיליארדים. אז עולה השאלה, כמה מהמו"לים והבעלים מוכנים לפעול באופן מיידי נגד האינטרסים העסקיים שלהם ושל הקהילה העסקית המקורבת להם. לדעתי, מעט מאוד".

לדברי רולניק, זהו מצב כמעט טבעי בעיתונות כלכלית, משום שכהגדרתו, "העיתונות הכלכלית מזדהה עם האקו-סיסטם שבו היא נמצאת". רולניק טען כי "אלה האנשים שמתחככים בעיתונאים, מתחככים בעורכים, מתחככים בבעלים, ובסופו של דבר החיכוך הזה גורם לכל הדברים גם כאשר לעיתון יש עוצמה כלכלית. אתה רואה את זה גם בעיתונים החזקים ביותר".

מייסד "דה-מרקר" הוסיף והדגיש כי התקשורת אינה רק עסק פרטי, אלא גם עסק עם תפקיד ציבורי. "זה קצת דומה לבנק פרטי", אמר. "לכאורה בנק זה עסק פרטי, בפועל אנחנו יודעים שנפילת בנק הופכת מיד לעסק ציבורי. לבנק שמתפקד בצורה טובה יכולה להיות תרומה לכלכלה, בנק שמתפקד בצורה גרועה יכול לגרום הרס אדיר, או בהקצאת הון לא יעילה במשק או חלילה בכך שהוא פושט את הרגל. בדיוק כמו בנק, כשתקשורת מתפקדת כמו שצריך יש לה תפקיד חשוב, וכשהיא מתפקדת גרוע היא יכולה לגרום נזקים משקיים אדירים, נזקים פוליטיים עצומים. שיבוש של הרבה מאוד מערכות".

רולניק השווה את העיתונות גם לענף ראיית-החשבון ולחברות הדירוג, שבהם "המבקרים מקבלים את הכסף מהמבוקרים". "אנחנו ראינו בשנים האחרונות את הקונפליקטים ואת הנזקים האחרים שהם יכולים לעשות", אמר. "אני חושב שהגיע הזמן להסתכל על זה בעיתונות".

משתתפים אחרים בדיון, שהנחה העיתונאי עמנואל רוזן, מתחו ביקורת אחרת על העיתונות הכלכלית, תוך דגש על "דה-מרקר".

"כאשר יש קו מערכתי אידיאולוגי קשוח, התקשורת אינה חופשית מעצמה", אמר ח"כ רוני בר-און. לדבריו, כאשר פתח הבוקר את "דה-מרקר" ראה "התנגשות של עולמות". מצד אחד התמיכה של העיתון במחאה החברתית, ומנגד עמדתו המסורתית לשירות ציבורי יעיל ואפקטיבי. "אני רואה שהיום הולכים ממש על הראש של מפכ"ל המשטרה", אמר, "ומסבירים איך יכול להיות שמפכ"ל של משטרה שמרוויח 70-50 אלף שקל בכלל לא מבין את השאלות ששואל את עצמו המוחה החברתי והוא מרביץ להם מכות".

ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, טען כי לעתים "האג'נדה דורסת כללי אתיקה". כרמון הזכיר מצב שבו "מצטטים את השופט ברנדייס ונוטלים מההקשר, והקורא לא קורא בצורה מדויקת". לדבריו, במקרה כזה "האג'נדה באה לשרת מטרה, והיא רומסת את האתיקה". כרמון הזכיר דוגמה נוספת, שבה בשל אג'נדה "מוצגים נתונים שהם לא לגמרי מדויקים". לדבריו, "אג'נדה היא לגיטימית כל זמן שהיא כפופה לכללים אתיים".

גם שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ טען כי האג'נדה עלולה לפגוע בטיב כלי התקשורת. "כאשר יש אג'נדה נוקשה תוך רצון להפגין כל הזמן את האג'נדה והמחויבות לה, זה עלול לפגוע באתיקה ובעיתונות", אמר. לדברי שטייניץ, הדוגמה שנתן ח"כ בר-און מצוינת. "לפני חמש שנים, במאבק בהתנתקות, חוסמים את נתיבי איילון, זו פגיעה בדמוקרטיה, ופה חוסמים את נתיבי איילון במאבק החברתי, וזו תופעה דמוקרטית", אמר. "ואם המפכ"ל נוהג יד חזקה ונטויה נגד חסימות של נוער הגבעות או המתנחלים במאבק על ההתנתקות, הוא ראוי לשבח, ופתאום הבוקר כשזה פעילי מחאה חברתית, הוא ראוי לגנאי ונטפלים לתנאי השכר שלו".

עוד טען שר האוצר כי יש לעמוד על הבעייתיות של יחסי תן-וקח בין עיתונאים למקורות, שעלולים לפגוע בעיתונות. "מצד אחד זה טבעי", אמר שטייניץ, "יש מקור, אז נותנים לו סיקור ובולטות ואפשר להבין את זה עד גבול מסוים, אבל יש מקרים שהתן-וקח הופך לכזה שהמקור גם מבקש מהעיתונאי או מכלי התקשורת לפגוע באדם אחר או בגוף אחר, ואז זה חוצה קו אדום".

לדברי שטייניץ, יש להיזהר גם ממצב שבו אנשי ציבור יפחדו מהתקשורת. "זה לא צריך לקרות", אמר. "העיתונות לא אמורה להפחיד איש מלומר את דעתו ואפילו גם מלבקר אותה. [...] פחד זה דבר מזיק בדמוקרטיה. כל אדם צריך להיות חופשי לומר את דעתו, ואם איש עסקים חוטף ביקורת זה בסדר, אבל אם הוא חושש מלומר את דעתו שמא יבולע לו, זה לא בסדר".

איש העסקים אורי דורי טען דווקא כי יש מקום לעיתונות עם אג'נדה וכי הוא מכבד עיתונים עם אג'נדה. חבר-הכנסת לשעבר חיים אורון הסכים עם עמדה זו. "אין לי בעיה עם אג'נדה", אמר. "יש לי בעיה כשהאג'נדה סמויה. ולכן אני מברך את 'דה-מרקר'". אורון אמר כי הוא אינו מצפה לסיקור אובייקטיבי, כיוון שזה אינו קיים במציאות; הוא מצפה לסיקור הוגן.

חנוך מרמרי, עורך "הארץ" לשעבר, העלה בעיה אחרת בעיתונות הכלכלית. לדבריו, "העיתונות הכלכלית במידה רבה רוקנה את העיתונות האזרחית ועיתוני האם מעיקר עיסוקה. הכל התחיל מלעסוק בכסף, ומכיוון שהכל כסף, הרי שבעצם היתה זליגה מתמדת לכיוונים האלה. העיתונים העיקריים התרוקנו מרוב משמעותם וההתפתות לעסוק בפלילי, במרגש, באסון, בשולי, במדיניות שלא עולה כסף, בעצם הפכה את העיתונים להיות מעין קליפה לעיתונות הכלכלית".

אשר לפתרון הראוי לבעיות שמגבילות את חופש העיתונות הכלכלית, אמר רולניק כי פירוק המבנה הריכוזי של המשק יסייע גם לעיתונות הכלכלית להיות חופשית יותר.