שיפשפתי עיניים ומוח ולא הצלחתי להבין את פרופ' אסא כשר. "התקשורת יודעת על המנהרות זה שנים מראשי הצבא וממבקר המדינה. מדוע היא לא עשתה עם זה כלום?", שואל כשר בראיון עם נעמה לנסקי ב"ישראל היום" ביום שישי האחרון.
ובכן, בעוונותי, עשיתי מה שניתן לעשות בתקשורת ופירסמנו ב"מבט שני" את התחקיר "עמוק באדמה – מחדל המנהרות" כבר ב-2006. לא מראשי הצבא ולא ממבקר המדינה ידענו על כך, אלא מתחקיר עיתונאי. ומה מצפה כשר שהעיתונות תעשה? תיקח את חפירה וחטיבת שריון ותלך לגלות מנהרות בעזה?
"באמצע המלחמה הביקורת לא משפרת דבר, היא ירייה בגב", ממשיך כשר. הנה פילוסוף מכובד מכנה את המבקרים בוגדים. פשוט. שחור על גבי לבן. ירייה בגב. לא מפגיני הימין הקיצוני בכיכר צועקים את הדברים הללו ומסיתים, אלא מנסח הקוד האתי של צה"ל בכבודו ובעצמו.
במקום אחר באותו ראיון אומר כשר שביקורת של שרים בעת המלחמה צריכה להיאמר בלשון מכובדת: "סגן השר הנכבד יכול להביע את דעתו, ורצוי שיעשה זאת בצורה מנומסת ובלי מלים שלקוחות מלקסיקון של התנגשות פוליטית גסה, כמו 'בוגד בערכים' ומלים שאין להן מקום בדיון ענייני", אומר כשר, ובעצמו משתמש באותן מלים ביחס לתקשורת.
צריך לקרוא את הראיון עם כשר שוב ושוב כדי להאמין שהדברים יצאו מפיו. בתחילת הראיון הוא מקונן על כך שחיילי צה"ל לא הבינו את פקודת חניבעל: "בתקופה שבה הייתי שותף לניסוח הקוד האתי של צה"ל, הבנתי שחיילים בשטח מחזיקים בהבנה מוטעית לחלוטין של הפקודה, ומאז אני פועל בנושא. הפקודה מורה שיש לפעול כדי לסכל את חטיפת החייל, אלא אם כן הדבר יוצר הסתברות גבוהה לפגיעה בו. כלומר, על-פי הפקודה, ערך חיי החייל גבוה מערך סיכול החטיפה".
לא ברור במה פעל כשר בנידון. פקודת חניבעל נתונה בוויכוח מוסרי כבר למעלה מ-20 שנה, וחיילים עדיין "מחזיקים בהבנה מוטעית" שלה על-פי כשר עצמו. לפני יומיים התראיין סגן איתן, סמ"פ פלס"ר גבעתי, שנכנס למנהרה כדי לנסות לאתר את סרן הדר גולדין ז"ל. בראיון לדנה וייס בערוץ 2 אמר איתן בפירוש כי "אתה יורה גם אם זה להרוג את הדר, יכול להיות אפילו שזה לפצוע את הדר, זה מה שעושים". "זה עדיף?", שואלת וייס. "כן. עם כל הכאב. מחטוף? כן", עונה איתן.
אסא כשר תוהה מדוע החיילים לא הבינו את הפקודה. הפקודה הרי סודית. אם היא סודית, כיצד יידעו החיילים מהי ומה כוונת הדרג הפוקד? אבל הנה, זה מה שהבינו קצינים. חייל הרוג עדיף על חייל שבוי. עכשיו נשאלת השאלה, מדוע הנושא הזה אינו ראוי לביקורת בזמן אמת?
"באשר למלחמה, אני חושב שזה עדיין לא הזמן להביע ביקורת. אני חושב שהדיבורים על ועדת חקירה בנושא המנהרות לא צריכים להישמע בזמן לחימה", אומר כשר בראיון ומוסיף, "כל סיפורי הביקורת, כולל ההאשמות לגבי נגמ"ש ממוגן יותר או פחות, הם לא במקומם כרגע". על-פי כשר, כל ביקורת כלפי הדרג הבטחוני, הממשלה או דרגי הפיקוד של צה"ל היא ביקורת שפוגעת בחיילים עצמם. "אסור להפריע לחיילים", הוא אומר.
לפי כשר, לא הערפל סביב פקודת חניבעל עלול לגרום להרג של חייל בידי חברו, לא הנגמ"ש הלא ממוגן ואחרים כמוהו שהוכנסו לשטח על-ידי דרגי הפיקוד יכולים לפגוע בחיילים – רק הביקורת עליהם. כך מבין אסא כשר את תפקיד התקשורת במלחמה. עיוות כזה של המציאות קשה לקבל אפילו מפילוסוף.