בדצמבר האחרון, לאחר חודשים ארוכים של עבודה עיתונאית, שודרה במסגרת תוכנית הטלוויזיה "עובדה" כתבתם של שרית מגן וניר שחק על תשלומים אסורים לרופאים בכירים עבור טיפול ב"תיירי מרפא". הכתבה, שעוררה הדים רבים ואף הובילה לפתיחת חקירה של משטרת ישראל ורשות המסים, כללה תיעוד באמצעות מצלמה נסתרת של שלושה רופאים מבית-החולים איכילוב – פרופ' שלומי קונסטנטיני, מנהל מחלקת נוירוכירורגיה ילדים; פרופ' צבי רם, ראש המערך הנוירוכירורגי; וד"ר יוסי פז, מנתח בכיר במחלקת הלב ולשעבר חושף שחיתויות בבית-החולים.
שרית מגן (באדיבות המצולמת)
אל השלושה הגיעה תחקירנית התוכנית, שהציגה את עצמה כסוכנת של חולים בעלי אזרחות זרה המבקשים לקבל שירותי "תיירות מרפא" – טיפולים רפואיים בישראל תמורת תשלום גבוה. התחקירנית הציגה לרופאים תיק רפואי מפוברק של החולה שעבורו נדרש כביכול הטיפול, וביקשה המלצות והצעות מחיר. על-פי חוק, כל הכספים עבור שירותי "תיירות מרפא" אמורים להגיע לבית-החולים עצמו, כדי לתרום לאיתנותו הכלכלית. בפועל, תחקירנית "עובדה" תיעדה רופאים דורשים גם תשלום אישי, לעצמם, בסך עשרות אלפי שקלים.
בשיחה עם "העין השביעית" מספרת הכתבת שרית מגן על תהליך העבודה, השימוש במצלמה נסתרת וההשפעה שהיתה לכתבה.
לדברי מגן, מרגע שהגיע למערכת "עובדה" מידע על הרופאים ועד לשידור הכתבה עברה למעלה ממחצית השנה. "לקח זמן עד שהבנו מה עושים עם מידע כזה, איך מעבדים אותו, איך הולכים עליו", היא אומרת, ומדגישה: "בניגוד לכל מיני טענות שהושמעו כלפינו כאילו חיפשנו מישהו – לא חיפשנו אף אחד. הגיעה אלינו אינפורמציה מדויקת וקונקרטית. לא הלכנו למאה רופאים באיכילוב ותפסנו במקרה שלושה, הלכנו לשלושה אנשים שידענו מאינפורמציה קודמת שקורים איתם דברים בעייתיים. לא ירינו באוויר מאתיים כדורים בשביל כדור אחד".
המידע שהגיע למערכת "עובדה" נגע לעבודת הרופאים מול סוכני "תיירות מרפא", המקבלים תיק רפואי ומבקשים תשלום עבור הטיפול. כדי לחשוף את התופעה הוחלט בסופו של דבר לשחזר את התהליך, מול המצלמות.
"כשאתה רואה משהו אסור קורה מול המצלמה, אתה רואה את כל מנגנוני ההסתרה"
"התחקיר שלנו היה ייחודי כי הוא תפס משהו מאוד נדיר. לא הבאנו סיפור של מישהו שמתוודה, 'בזמנו נתתי, שילמתי'. ראינו את זה קורה מול המצלמה. לא תמיד אתה מצליח לתעד רגעים כאלה. אני יכולה להשוות את הכתבה הזו לכתבת הלוביסטים ששודרה ב'עובדה'. הרעיון הוא לקחת משהו שהוא בחזקת ידע כללי, הרי כולם ידעו שלוביסטים משפיעים בכנסת, וללכת ולתעד אותו מבפנים. להראות את האנטומיה ואת הבטנה של העסק הזה, לראות את פרטי הפרטים. כשרואים את המימיקות, את הבעות הפנים והניואנסים – זה עושה את ההבדל.
תחקירנית "עובדה" מרינה גולן, צילום מסך מתוך התחקיר
"כך היה גם במקרה הזה. אני חושבת שהעובדה שרופאים דורשים כסף, גם מישראלים וגם מתיירי מרפא, היא עובדה ידועה. אבל כאן אתה רואה את זה קורה מול העיניים. אפילו מה שעולה בין השורות, מעבר ללקיחת הכסף. הרי זה לא מתחיל ונגמר בזה שהרופא אומר, 'שימי לי צ'ק'. אתה רואה את הרגע שבו מורידים את המשקפיים כשמדברים על כסף, את האופן שבו הם יודעים שהתשלום לא לגמרי בסדר ולכן מתווכים את זה איכשהו לסוכנת, את הצורה שבה רופא מדבר על חולה בזלזול. היתה שם הרבה דינמיקה פנימית מרתקת. ברגע שראינו את הסרטים, לא היה ספק שזה דבר חזק. כשאתה רואה משהו אסור קורה מול המצלמה, אתה רואה את כל מנגנוני ההסתרה".
כלומר, ההתחזות היתה קריטית כדי להפוך את הסיפור הזה למושך יותר?
"זה לא עניין של מושך יותר, אלא להראות איך זה עובד. בדרך כלל אנשים ששילמו לא נוטים לספר שהם שילמו, כי יש להם עדיין תלות ברופא, כי הם חושבים שהם יזדקקו לו פעם, מאלף סיבות שונות. הדרך לגרום לזה לקרות היא להגיע לרופא עם תיק רפואי. אני פחות אוהבת את המלה התחזות, למרות שבוודאי התחקירנית שלנו היתה הסוכנת במקרה הזה".
"התחילה להצטבר איזושהי מאסה קריטית שאני מניחה שיצרה דינמיקה בתוך ועדת גרמן"
הכתבה על הרופאים באיכילוב היתה אחד המקרים הנדירים שבהם תחקיר על נושא חשוב זכה לתשומת לב ציבורית רבה.
"נכון, אבל אני חושבת שנפלנו בנקודת זמן שבה היתה רגישות ציבורית גבוהה לעניין, גם בגלל ועדת גרמן וגם בגלל העיסוק בסוגיה העקרונית של שר"פ בתוך בתי-החולים הציבוריים. הכתבה אמנם עסקה בתיירות מרפא, שזה לא בדיוק שר"פ [בשר"פ מדובר בחולים ישראלים, בתיירות מרפא בחולים בעלי אזרחות זרה], אבל היא כן נגעה באיזושהי רגישות ציבורית משמעותית לכך שכסף פרטי מסתובב בתוך בתי-החולים הציבוריים, לשאלה מה זה עושה לרופאים שאמורים לטפל בנו, לסדרי העדיפויות שלהם".
למיטב ידיעתך, היתה לכתבה השפעה ישירה על ההחלטות של גורמים בוועדת גרמן?
"אני לא יודעת מספיק מה קרה בוועדת גרמן, אבל אני חושבת שהיה משהו מצטבר. הופיע הפרסום שלנו והופיעו פרסומים על מה שקורה בהדסה, בשר"פ שלהם, סיפורים מאוד בעייתיים. וסיפור מאוד בעייתי על פג בשערי-צדק שקיבל שמירה 24 שעות ביממה כי ההורים שלו שילמו. התחילה להצטבר איזושהי מאסה קריטית שאני מניחה שיצרה דינמיקה בתוך ועדת גרמן. אני לא חושבת שכתבה זו או אחרת ספציפית שינתה את הדברים, אלא שהיה איזשהו אפקט מצטבר. אגב, בוועדת גרמן נקטו בסך-הכל גישה חיובית כלפי תיירות המרפא, כך שהקשר בין הכתבה שלנו להחלטות הוא לא ישיר. אבל הוא בטח תרם את תרומתו ביצירת האקלים".
מגן, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה, החלה את דרכה העיתונאית ככותבת ועורכת במוסף "סופשבוע" של "מעריב". בהמשך עברה למקומון "העיר" ולפני קרוב לעשור הצטרפה למערכת "עובדה", שם גם החלה להתנסות לראשונה בעבודה עיתונאית תחקירית. כיום היא מרכזת המערכת של התוכנית ובמקביל מכינה כתבות תחקיר, בעיקר בנושאי בריאות.
תחום הבריאות כולו, אומרת מגן, קיבל בשנה האחרונה קדימות שלא זכה לה בעבר בתקשורת הישראלית. עדות לכך ניתן לראות בעיקר בעיתונות הכלכלית, אבל גם אצל עיתונאים שבוחרים לשים דגש על סדר יום אזרחי, כמו קרן נויבך מרשת ב'. "יש לי תחושה שכל השנה הזו של ועדת גרמן ותשומת הלב שהיא תפסה שמה את הבריאות במקום אחר על המפה", היא אומרת. "זה תמיד היה חשוב לקוראים ולצופים, אבל עכשיו גם מי שכותב, עורך ומשדר יודע שזה חשוב לאנשים. אני חושבת שהנושא נמצא במקום בולט יותר מאשר לפני חמש או עשר שנים".
הרופאים שתיעדתם בכתבה שלכם עדיין משמשים באותם התפקידים?
"ככל שאני יודעת כן. בהתחלה דובר על כך שהם מושעים, אבל ככל שאני יודעת הם עובדים כרגיל".
זה די מדהים.
"נכון, במיוחד על רקע העובדה ששניים מהם מנהלי מחלקות, והם בעצם מורי דרך למתמחים צעירים ולסטודנטים".
אם כך, מבחינתך הכתבה השיגה את מטרתה?
"הכתבה השיגה את מטרתה כי היא חשפה משהו מאוד בעייתי ושמה אותו על השולחן וחשפה אותו לאור. אנחנו לא רשות מבצעת. תפקידנו לא לגזור את ההשלכות הציבוריות, המשפטיות, הפליליות. ברור שאני תמהה על כך שהאנשים האלה עדיין יכולים לשמש בתפקיד מנהלי מחלקות, כשמעל ראשם תלוי תיעוד מן הסוג הזה".
