"גרמן נגד הציבור: לוחצת להכניס את השר"פ לבתי-החולים", איימה הכותרת הראשית ב"גלובס" ביום שלישי, 24 ביוני 2014, יום לפני פרסום מסקנות ועדת גרמן. ב"דה-מרקר" התפרסמה באותו יום כתבה שכותרתה "8 תמרורי אזהרה לוועדת גרמן: אסור להכניס את השר"פ לבתי-החולים". היה זה היום האחרון במסע עיתונאי מעמיק ומפרך בן שנה שבו השתתפו לא מעט עיתונאים, רובם מהעיתונות הכלכלית, ולצדם מגישי תוכניות רדיו וטלוויזיה.
סמי פרץ: "לפעמים צריך לחזק את המערכת הציבורית ולפעמים צריך להפריט למען הציבור. האינטרס הציבורי הוא לא תמיד דבר קל לפענוח"
יריית הפתיחה למסע נורתה שנה לפני כן, ביוני 2013, עת התכנסה לראשונה "הוועדה המייעצת לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית" בראשות שרת הבריאות יעל גרמן, והחליטה כי דיוניה יהיו סגורים לסיקור עיתונאי. הפרוטוקולים, כך הוכרז, לא יתומללו או יסוכמו בזמן אמת, אלא יתפרסמו בדיעבד וללא שמות הדוברים.
ההחלטה התמוהה היתה אחת הסיבות לכך שדיוני הוועדה, למרות הזמן הרב שנמשכו, זכו לתשומת לב עיתונאית יוצאת דופן. הסיבה המרכזית לתשומת הלב התקשורתית למתרחש בוועדה היתה הנושאים הרי הגורל שהיו אמורים להיות מוכרעים במסקנותיה, ובמרכזם הכנסת שירותי רפואה פרטית (שר"פ) לבתי-החולים הציבוריים בישראל.
החשש הגדול, כפי שהסבירו כתבי הבריאות והרווחה, נבע מחוסר האיזון בהרכב הוועדה, כשבצד המצדדים בשר"פ ניתן היה למנות את השרה גרמן עצמה, את מנהלי בתי-החולים הגדולים והמשפיעים ואת פרופ' יוג'ין קנדל ופרופ' קובי גלזר – שתמיכתם הנלהבת בשר"פ היתה ידועה לכל. נוסף לכך, במהלך שנת הדיונים נחשפו עוד ועוד אינטרסים של כמה מחברי הוועדה לתמיכה ברפואה הפרטית. כך למשל תחקיר של שי ניב מ"גלובס" חשף כי אשתו של גלזר היא מנהלת הכספים של תאגיד הבריאות של בית-החולים תל-השומר, שהיה אמור לנהל את השר"פ לכשיופעל בבית-החולים.
מתנגדי שר"פ מניפים שלטים בעת נאום של השרה גרמן ב"ועידת הבריאות של ישראל", כנס של "דה-מרקר" שנערך כשבועיים לפני מועד הגשת דו"ח הוועדה. ירושלים, 10.6.14 (צילום: פלאש 90)
במהדורת "אולפן שישי" בערוץ 2 מה-27 ביוני השנה, יומיים לאחר פרסום המלצות הוועדה, ישב הפרשן הכלכלי הבכיר נחמיה שטרסלר ותקף בחריפות את רעיון הכנסת השר"פ לבתי-החולים הציבוריים. הוא העמיד בפני מנהל בית-החולים הגדול בישראל, זאב רוטשטיין, שתומך ברעיון, שאלות קשות, ורשף בכעס כנגד התשובות שהעניק לו. מי שנחשב הסמן הימני בין הכתבים והפרשנים הכלכליים הצטרף הפעם לכתבי הבריאות, ששמו לעצמם מטרה ברורה: להוציא לאור את הבעיות הקשות של הכנסת רפואה פרטית למערכת הבריאות הציבורית.
התגייסות העיתונאים והעורכים באה לידי ביטוי במספר הגבוה של כתבות, חשיפות, דיוני עומק ושערים שהוקדשו לנושא, בעיקר בעיתונים הכלכליים "גלובס", "דה-מרקר" ו"כלכליסט", בתוכנית הרדיו "סדר יום" של קרן נויבך ברשת ב' ובתוכניתו של גיא זהר ברדיו-ללא-הפסקה.
בין התחקירים והחשיפות הבולטים ניתן למנות את תחקיר התשלום למנהל הפגייה בבית-החולים שערי-צדק, של כתבת הבריאות של "דה-מרקר" רוני לינדר-גנץ; את חשיפת בניית מנחת המסוקים לתיירי מרפא במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר על-ידי שי ניב ב"גלובס"; את תחקיר התשלום השחור של תיירי מרפא לרופאים בכירים בבית-החולים איכילוב של כתבי "עובדה" שרית מגן וניר שחק; את סיקור פערי התשלום הענקיים בין ניתוחים במסלול הציבורי לעומת הפרטי בבית-החולים הדסה על-ידי מיקי פלד ושאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט" ועוד.
לצד האחר של סיקור דיוני הוועדה מתייחס רן רזניק, כתב ופרשן בריאות ותיק, הכותב כיום ב"ישראל היום", שאומר ל"העין השביעית" כי החוסר בעיסוק בנושא בעיתונים הגדולים היה מורגש. כלכלת בריאות אינו תחום שצריך להישאר בתחום העיתונות הכלכלית בלבד, הוא מדגיש, אלא לשמש נדבך חשוב בעיתונות היומית המרכזית.
נושא שאסור להרפות ממנו
אל התחקירים החשובים והחשיפות המטלטלות נוספו במהלך שנת הדיונים של הוועדה אירועים אובייקטיביים שחיזקו את ההבנה כי הכנסת השר"פ לבתי-החולים תפגע ברוב אזרחי המדינה. כך למשל באוגוסט 2013 העיד פרופ' מאיר ברזיס בוועדת גרמן וסיפר על דו"ח שהכין עם סטודנטים באוניברסיטה העברית, שהמחיש באופן ברור את פערי השירות בין המסלול הציבורי למסלול הפרטי בהדסה.
קרן נויבך: "אם יש איפול תקשורתי, אז הדרך היחידה היא לערוך את הדיון אצלנו בתקשורת"
בפברואר 2014 קרס בית-חולים הדסה. פרשה זו היתה אבן דרך חשובה בהבנת הבעייתיות של השר"פ, או לפחות באי-תרומתו לייצובו הכספי של בית-החולים. באפריל התפרסמו מסקנות ועדת גבאי לבחינת המשבר בהדסה, שתמכו גם הן באותה הבנה. גם הדו"ח החמור של משרד האוצר על הבעיות בענף תיירות המרפא בבתי-החולים, שפורסם בתחילת יוני, והחקירה שניהלה נציבות שירות המדינה על המתרחש במרפאות קלאס-קליניק בשיבא עזרו בהבנות אלה.
ועדיין נשאלת השאלה, כיצד ייתכן שהעיתונות הכלכלית ועיתונאים נוספים התגייסו בצורה בולטת כל-כך למאבק נגד הכנסת השר"פ למערכת הבריאות הציבורית, כפי שחששו שיקרה בוועדת גרמן? "לכולם היה ברור שזה נושא שאסור להרפות ממנו", מעידה קרן נויבך, שהקדישה לנושא שעות שידור רבות בתוכניתה.
קרן נויבך (צילום: מיכאל רוזנברג, פסטיבל "שובר מסך")
"לאט-לאט חילחלה ההבנה שיש כאן ניסיון לשנות סדרי עולם", אומרת נויבך. "המשמעות של הכנסת שר"פ למערכת הציבורית היא שינוי מהותי בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ללא צעדים רגולטוריים אלא בעזרת יישום מסקנות של ועדה. ואם יש איפול תקשורתי, אז הדרך היחידה היא לערוך את הדיון אצלנו בתקשורת. אם הציבור לא נחשף לדיוני הוועדה, אז אנחנו נביא את התומכים והמתנגדים שהעידו בה לשידור. במצע מפלגת יש-עתיד קיימת התנגדות מוחלטת לשר"פ, וגם האוצר התנגד. היה כאן שילוב של כוחות ושל תפיסות עולם שלא תמיד הולכים יחד, שחברו כדי לסייע לאינטרס הציבורי".
רוני לינדר-גנץ, כתבת הבריאות של "דה-מרקר", מתייחסת גם היא לסוגיית אי-שקיפותם של הדיונים: "הרכב הוועדה ואי-השקיפות גרמו לי להתייחס לוועדה בחשדנות רבה", היא אומרת. "כבר כשמונתה ועדת גרמן חששנו שמטרתה היא הכשרת השר"פ, כי בקרב חבריה היה רוב לתומכי השר"פ. ראש לשכתה לשעבר של גרמן ישבה בוועדה כנציגת ציבור, על אף שהיה ברור כי היא אשת אמונה של השרה ותשמש לה אצבע נוספת בכל הצבעה או החלטה. ברוח ועדת טרכטנברג, והתנופה הציבורית בדרישה לחופש המידע, דרישה שמקודמת ב'דה-מרקר', ב'כלכליסט' ובעיתונים נוספים, יצאנו למסע צלב לפרסום הפרוטוקולים, ובאמצעות התנועה לחופש המידע עתרנו לבג"ץ למען פרסומם".
נויבך ולינדר-גנץ מתארות דרך עבודה דומה: בכל פעם שמומחה הוזמן להעיד בפני הוועדה, הוא הוזמן לראיון ביום שלמחרת. כך נפרש תוכן דיוני הוועדה הסגורים בפני הציבור, ומצד שני התגבש אצל המתארחים בוועדה צורך לייצג את דעותיהם בכלי התקשורת כדי להשתתף בשיח הציבורי שהתפתח וצבר תאוצה ופופולריות. שתי העיתונאיות מספרות על תגובות רבות שהגיעו מקהל הקוראים והמאזינים, תופעה שאינה מובנת מאליה כשמדובר בנושא שמוגדר באופן תדיר במערכות התקשורת כ"לא סקסי".
כתב "גלובס" שי ניב (צילום: "העין השביעית")
לא בטוח שהעמדה הברורה שנקטה התקשורת נבעה מ"דעה קדומה" או אג'נדה מובנית, טוען שי ניב, כתב הרווחה והעבודה ב"גלובס", שסיקר גם הוא את ועדת גרמן. לטענתו, לוועדת גרמן היתה דווקא הזדמנות מצוינת להוכיח את יתרונות השר"פ, אך במבחן התוצאה הבינו העיתונאים והמומחים כי החסרונות עולים על היתרונות.
"העמדה הבסיסית והמסורתית של אמצעי התקשורת בהגדרה היא נגד השר"פ", אומר ניב. "דווקא הפעם, לעומת פעמים קודמות, למצדדי השר"פ היתה הזדמנות להוכיח את צדקתם, כי הכתבים הבולטים והוותיקים ידעו שחייבים לעשות משהו כדי להציל את מערכת הבריאות. אי-אפשר להגיד לא לשר"פ בלי להציב אלטרנטיבה.
"ידענו שקיים עיוות מאוד גדול בצונמי של הביטוחים הפרטיים והשב"נים [שירותי בריאות נוספים שמציעות קופות-החולים], ושהמערכת הציבורית מתייבשת. אז היה ברור שיש צורך בפתרון: או שמכניסים את השר"פ בלית ברירה, או שעושים מעשה ומזרימים כסף כדי לשנות את המבנה של מערכת הבריאות הציבורית. המומחים שהעידו בפני הוועדה הציגו אלטרנטיבות ראויות לשר"פ, ובאמצעי התקשורת, ואני בתוכם, אימצנו אותן. הכתבים עשו כאן עבודה מצוינת ולא רק השמיעו את דעתם, אלא חקרו לעומק את הבעיה של מימון פרטי בתוך מערכת ציבורית".
בהמשך למחמאות שחולקים העיתונאים לעבודת הסיקור התקשורתית טוען רן רזניק כי הסיקור המצוין של הוועדה האיר את החוסר בסיקור השר"פ בעבר: "סיקור הוועדה מבליט את מה שאני רואה כמחדל תקשורתי של כולנו, כולל שלי. במשך כל השנים לא סיקרנו בצורה ביקורתית את מה שקרה בבתי-החולים בירושלים. זה חמישים שנה שפועל בבתי-החולים שם שר"פ, ומעולם עד עכשיו לא היה סיקור משמעותי של הבעיות הטיפוליות, החברתיות והמוסריות שהשר"פ בירושלים יוצר. לא ראיתי אף פעם ביקורת ציבורית ותקשורתית על הדסה. דווקא הסיקור האינטנסיבי הטוב, המקצועי והנכון ציבורית בשנה האחרונה מבליט עד כמה לא עשינו את מלאכתנו בתחום זה עד כה".
עורך "דה-מרקר", סמי פרץ (צילום: "העין השביעית")
מפתיעה במידת-מה היתה נקיטת העמדה של "דה-מרקר", שהקו המערכתי שלו לא תמיד מתנגד להפרטות, אך הפעם הביע עמדה נחרצת נגד שירותי הבריאות הפרטיים והבליט אותה מעל דפי העיתון ובשעריו. סמי פרץ, עורך העיתון, מסביר: "בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה משמעותית בהתעניינות, בידע ובמעורבות של הציבור בסוגיות חברתיות וכלכליות. כך היה בדיונים על הגז הטבעי בוועדת ששינסקי, וכך גם בסכסוכים על כספי המיסוי בין הרשויות המקומיות למועצות האזוריות בפריפריה.
"בריאות היא נושא חשוב מאוד, והיה לנו ברור שנקדיש לזה הרבה מקום וננקוט עמדה תוך חשיפת המכניזם של התחום. מדובר במשאב של עשרות מיליוני שקלים, והדיון המרכזי צריך לעסוק בשאלה איך דואגים לכך שהחלוקה שלו תהיה צודקת והוגנת. 'דה-מרקר' צריך לעשות שלושה דברים: לדווח על דרישות הציבור, לנתח את הדרישות ולספק מידע שיבהיר אותן, ולבסוף, לבוא עם אג'נדה משלו: מה צריך לעשות".
האם לא מדובר בשינוי עמדה של "דה-מרקר", כעיתון שיוצא נגד שחיתות ונגד הבעיות הרבות בחברות הממשלתיות?
"לפעמים צריך לחזק את המערכת הציבורית, ולפעמים צריך להפריט למען הציבור. האינטרס הציבורי הוא לא תמיד דבר קל לפענוח, ואחרי ששומעים את כל העמדות וקוראים את כל הדו"חות, צריך לגבש עמדה שתפעל הכי טוב למען הציבור".
עמדת המוצא של השרה
היו גם מי שלא היה מרוצים מהסיקור העיתונאי האינטנסיבי ומהניסיון המתמיד של התקשורת לחשוף את השפעותיו השליליות של השר"פ. דוברת השרה גרמן בזמן דיוני הוועדה, פנינה שלו, אומרת ל"העין השביעית" כי עד עכשיו "בטנה מלאה בכעס על ההתנהלות החובבנית של התקשורת". שלו התארחה בתוכנית "תיק תקשורת" יחד עם רן רזניק ותקפה את תפקוד העיתונאים. לטענתה, סיקור הוועדה היה מגמתי ולא מקצועי, והסתכם בהחמצה גדולה: לראיה, מסקנות הוועדה היו הפוכות מהחששות שהביעו כתבי הבריאות חדשות לבקרים במשך שנה שלמה.
פנינה שלו: "התקשורת יצאה אלי קרב, מנפנפת בדגל 'לא לשר"פ', ונגסה, נגחה וחיפשה את השלילי והחסר בעבודת הוועדה וביעדיה, תוך התעלמות מתרומתה למערכת"
"הכותרות, שזעקו תקופה ארוכה 'גרמן בעד השר"פ!', 'הקרב על השר"פ יוכרע על חודו של קול!', לא היו יותר מאשר מסע תקשורתי מתוזמר נגד שרה שהחליטה בתחילת הקדנציה שלה במשרד הבריאות לתקן את קלקולי המערכת שירשה מקודמיה בתפקיד", אומרת שלו. "במהלך השנה הזו חברי הוועדה התכנסו מאות רבות של שעות בחדר ישיבות ישן, צפוף ולא נוח, בלשכת שרת הבריאות בתל-אביב. בפניהם התייצבו גורמים רבים ובעלי עניין. מאות עדויות, עצות, רעיונות לשיפור מערכת הבריאות ומודלים אפשריים לשינוי נשמעו בחדר הזה.
"ביקום מקביל, בכלי התקשורת, ובעיקר בעיתונות הכלכלית, התפתח בזמן הזה דיון סוער בעניין הוועדה. יותר ויותר התרבו הספקולציות: לאילו מסקנות היא תוביל? למה בין חבריה לא נמנים נציגי קופות-החולים? למה אינה עוסקת בנושאים כאלה ואחרים? כמעט לא חלף שבוע בלי כותרות, מאמרים, ראיונות ופרשנויות של בעלי עניין מתוך מערכת הבריאות, או של כתבי הבריאות עצמם. הניתוחים המרובים, בדרך כלל על סמך הדלפות מכוונות וסובייקטיביות של מי מחברי הוועדה, ורבבות האינצ'ים שהוקדשו לנושא, חשפו את שטחיות השיח שהתפתח ואת חסרון הקול הצלול והברור, כמו של הילד המפורסם מ'בגדי המלך החדשים', שישאל את שאלות המפתח.
שרת הבריאות, יעל גרמן (צילום: פלאש 90)
"תחת זאת, התקשורת יצאה אלי קרב, מנפנפת בדגל 'לא לשר"פ', ונגסה, נגחה וחיפשה את השלילי והחסר בעבודת הוועדה וביעדיה, תוך התעלמות מתרומתה למערכת, למשל: לעניין הגדלת השקיפות, ובעיקר למה שכבר נחשב להישג של הוועדה – לכך שבתי-החולים יפרסמו מעתה ואילך את התורים לניתוחים האלקטיביים בשם חופש המידע. קל לנחש שפוליטיקאים אחרים צפו במתרחש מהצד במהלך התקופה הזו ולמדו לקח חשוב: לא משתלם לפעול לשינויים בעת כזו, שבה האווירה השלטת ברחוב היא של חשדנות וחוסר אמון בפוליטיקאים", מסכמת הדוברת לשעבר שלו.
כפי שטענה שרת הבריאות בראיונות שנערכו עימה לאחר הגשת המסקנות, גם שלו אומרת כי לכל אורך הדרך לגרמן עצמה לא היתה דעה מגובשת לכאן או לכאן, וכי טענות התקשורת כאילו השרה היתה נתונה ללחץ רב מצד מנהלי בתי-החולים, וכי היא עצמה תמכה בשר"פ, היו שקריות. כך, לדברי שלו, גם הטענה כאילו השר"פ היה מרכז הכובד בדיונים.
כתבת "דה-מרקר" רוני לינדר-גנץ (צילום: "העין השביעית")
כיצד אפוא מסבירים הכתבים והעיתונאים, לשיטתם, את השינוי בדעתה של השרה? אם, כפי שטענו, גרמן היתה מלכתחילה בעד הכנסת השר"פ, כיצד ייתכן שמסקנות הוועדה הפתיעו, בסופו של דבר, את התקשורת? כתבי התחום ועיתונאים שסיקרו את הדיונים אומרים בתגובה כי הם כלל אינם בטוחים שהמסקנות שפורסמו מבטיחות את מחיקת רעיון השר"פ מתיבת פתרונות הקסם של משרד הבריאות למצבם של בתי-החולים.
על כך תוכל להעיד "דעת המיע;וט" שנכתבה ונחתמה על-ידי פנינה קורן (מי שכאמור מונתה על-ידי גרמן לוועדה כנציגת ציבור, והיה ברור שתשמש קול נוסף לדעותיה של השרה בשל עברן המשותף), קובי גלזר ויוג'ין קנדל. "בדעת המיעוט נכתב כי יש לשקול פיילוט מיידי לשר"פ בשלושה בתי-חולים", אומר שי ניב.
נויבך ולינדר-גנץ מעידות כי בראיונות ששתיהן ערכו עם השרה לאחר פרסום המסקנות לא ניתן היה להבין מגרמן כי כעת היא מתנגדת נחרצות לשר"פ ומבינה את נזקיו העתידיים. "אי-אפשר היה להוציא ממנה מלה רעה נגד השר"פ, מלה אחת, ולכן זה היה ברור. אפילו התומכים המובהקים מכירים את הנזקים של השר"פ, אך היא לא היתה מוכנה להודות בהם", מספרת לינדר-גנץ. נויבך מוסיפה: "בראיון שערכתי איתה ביום שלאחר הגשת המסקנות היא עדיין הפנתה אותי לקרוא את הניתוחים של פרופ' קובי גלזר, המבהירים היטב את יתרונות השר"פ. לכן ברור לכולנו כי היא לא היתה נגד השר"פ מלכתחילה".
בבלוג שלו התייחס שאול אמסטרדמסקי מ"כלכליסט" לביקורת נוספת על התקשורת, מכיוון אחר: "מנהל בית-החולים תל-השומר מאשים אותי בכך שהיתה לי אג'נדה נגד השר"פ, ושלא נתתי לשום דעה אחרת שום במה. הפירוש המילולי של המלה אג'נדה היא 'סדר יום'. האג'נדה שלי היתה שהנושא יהיה על סדר היום הציבורי, במקום כל היום בטחוני/מדיני/פוליטי/פלילי. האג'נדה שלי היתה שהמערכת הציבורית שאני ומשלמי המסים האחרים מממנים תתחזק. נדמה לי שזו גם האג'נדה של מנהל תל-השומר. היינו חלוקים על הדרך לעשות זאת – כלומר מי צריך לממן – ונדמה לי שהחלופה הטובה יותר ניצחה. נדמה לי שאפילו הוא יודה בזה".
כתב "ישראל היום" רן רזניק (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של "ישראל היום")
גם בלי להכריע בוויכוח על כשרותה של האג'נדה התקשורתית, נראה שאין ספק כי היא השפיעה על דיוני הוועדה, כפי שמעידים העיתונאים שעסקו בנושא: "אני קיבלתי אסמסים מתוך הוועדה שאמרו שהתחקירים שלי על מנחת המסוקים בשיבא ועל שחיתות תיירות המרפא השפיעו על הדיונים, שלא הפסיקו לדבר על זה, ושגרמן היתה ממש במבוכה", אומר ניב. "הרי היה ניסיון לייצר סטריליות תקשורתית בתוך הוועדה, גרמן לקחה את החברים מדי פעם למלון במעלה-החמישה, אבל גם לשם הגיעו הסיפורים כמובן. כולם קוראים עיתונים".
ואילו לינדר-גנץ מספרת כיצד "בכיר במערכת הבריאות, שקשור גם בוועדה והיה ידוע כמצדד נלהב בשר"פ, ניגש אלי לפני חצי שנה ואמר לי שסיפור הפגייה שינה אצלו את התפיסה והכריע את הכף מבחינתו נגד השר"פ. זה החמיא לי, אבל לקחתי את הדברים בעירבון מוגבל, כי מאז התפרסמו מאות מאמרים בעד ונגד וחשבתי שאף בכיר לא ישנה את דעתו בגלל כתבה אחת. אלא שיום אחרי פרסום המסקנות פגשתי בו, והוא מיוזמתו הזכיר לי שוב את הפרסום ואמר שתרם לגיבוש דעתו נגד השר"פ".
רזניק מספר כי לאחר פרסום ההמלצות נכנס למכולת בקרבת מקום מגוריו, שם ניגש אליו איש זר, ציטט כותרת של כתבה שלו ואמר לו: "כל הכבוד שכתבת שהשר"פ הוא מתכון לאסון". "התרגשתי מאוד, כי זו היתה האינדיקציה שהיתה חשובה לי ביותר: שיקפנו את מה שהיה נכון בעיני הציבור", אומר רזניק, ומוסיף כי אצל השרה ואצל חברי הוועדה המודעות להשפעת התקשורת בהקשר של השר"פ היתה שם מלכתחילה. "כשגרמן מונתה היא העידה בפני, בראיון שערכתי עימה, כי שלושת מנהלי בתי-החולים הגדולים בארץ דיברו איתה על הצורך להנהיג שר"פ. באותה נשימה הם גם טענו שהתקשורת תתמוך במהלך כזה".
