העיתון הצרפתי "לה-מונד" עלול להתסיס אסירים בטחוניים בישראל, להביא להפרות סדר ולסייע בקיום דרכי תקשורת עוינות וערוצי תקשורת נסתרים, כך עולה מהחלטתו של השופט יונתן אברהם מבית-המשפט המחוזי בנצרת.
השופט אברהם נדרש להכריע בעתירה שהגיש נגד שירות בתי-הסוהר סאלח חמורי, אסיר בטחוני המוחזק בכלא גלבוע. חמורי, שנידון לשבע שנות מאסר בגין קשר לגרימת מוות בכוונה וחברות בארגון לא מוכר, עתר לבית-המשפט ביולי האחרון בבקשה שיאושר לו מנוי לעיתון "לה-מונד".
אחד מבאי בתי-הקפה בפריז, צרפת, מעיין בגליון "לה-מונד" (צילום: emiana, רישיון cc-by-nc-nd)
"אנוכי אזרח צרפתי ודובר השפה כשפת אמי", כתב בעתירתו. "מניעת גישה לעיתון בצרפתית היא פגיעה בשוויון בין האסירים". חמורי הדגיש בעתירתו כי "חשיבות העיתון מבחינתי היא בשמירה על קשר עם העולם החיצון והבנה למציאות שאנוכי יום אחד ישתחרר אליה. נוסף על שמירה על קושר התמצאות בשפה הצרפתית והתרבותי" [כך במקור].
שירות בתי-הסוהר התנגד לאשר לחמורי מנוי לעיתון וטען כי על-פי סעיף 21ז' בפקודה 03.02.00 של השירות, חל איסור על הכנסת עיתונים מלבד אלה המודפסים בישראל. "פרסומים מחו"ל יורשו להכנסה לאחר בדיקת מפקד בית-הסוהר ואישורו", הוסבר.
העותר, שייצג את עצמו בבית-המשפט, טען כי עותקים של "לה-מונד" מודפסים בתל-אביב על-ידי חברה השייכת לקבוצת "ידיעות אחרונות" וקיבלה אישור לכך. שירות בתי-הסוהר הודה כי עותקים של העיתון "לה-מונד" מודפסים בישראל, אך טען כי החברה המדפיסה אותם אינה בוחנת את תוכן העיתון.
ממילא, הסביר שירות בתי-הסוהר, "הרעיון העומד מאחורי פקודה 03.02.00 בס' 21ז' וכן מאחורי הנוהל הפנימי הינו למנוע הכנסת חומר אסור לקריאה לאסירים, למנוע תסיסה של אסירים בין כותלי הכלא ולמנוע הפרות סדר. ברגע שנכנס חומר אשר אינו כתוב בשפה העברית, כאשר אין משמעות היכן הוא מודפס, לא יכול המשיב לעבור על כל העיתון בכל פעם בכדי לבדוק את תכניו". כמו כן צוין מטעם השירות כי לאחרונה החל העותר בשביתת רעב ונידון לדין משמעתי שעל-פיו נשללו ממנו טובות הנאה.
השופט אברהם בחן את הסוגיה ובשבוע שעבר הגיע למסקנה שיש לדחות את עתירתו של חמורי ולקבל את עמדת השב"ס שלפיה אין להכניס את העיתון "בשל הקושי לעקוב ולתרגם עיתונים בשפות זרות ואת התוכן המילולי שלהם, זאת כדי למנוע דרכי תקשורת עוינים [כך במקור] וערוצי תקשורת נסתרים עם אסירים בטחוניים בכלא.
"סבורני כי מדובר בהנמקה סבירה ובהחלטה סבירה ואין להתערב בהם [כך במקור]", ציין השופט אברהם.
עת"א 51522-07-11