כל העיתונים מדווחים בכותרת הראשית על ההתפתחות האחרונה נכון לאתמול בגזרת הלחימה בעזה: הפסקת אש חד-צדדית מצד ישראל וביוזמת האו"ם. אם המבצעים החוזרים בעזה הם בסופו של דבר מלחמות תדמית בלבד, הרי שבמידה רבה החזית העיקרית שבה הם מתחוללים אינה בין כוחות צה"ל למחבלי חמאס, אלא בין מנהיגי הצדדים הלוחמים לבין האזרחים שתחתם. בזירת הכותרות הראשיות, אם כן, נתניהו יכול לסמן תמונת ניצחון: כל העיתונים למעט "הארץ" משתמשים במונח המכובס שבדף המסרים הממשלתי, "הפוגה הומניטרית", שנועד להחליף את "הפסקת האש", שנתפס כתבוסתני. אבל בתמונה הכללית, נתניהו הולך ומפסיד נקודות, ומצליח לאחד נגדו את העיתונות מימין ומשמאל. רק "ישראל היום" מוכיח שוב העדר חוט שדרה אידיאולוגי ומסדר מחדש את עמדותיו לפי דף המסרים של הלשכה.
"ללכת עד הסוף", שער "ישראל היום", 9.7.14
"נתניהו ממשיך להרוויח זמן. הוא מפסיד אשראי, אמינות ואת הבסיס הפוליטי שלו", כותב בן כספית על שער "מעריב". "לא קל לנביא הזעם של המלחמה בטרור, שהבטיח אין-ספור פעמים להפיל את חמאס, להדביר את הטרור [...] להתייצב על הבלאטה של המבוגר האחראי, הפרגמטי, שלא לומר הפחדן. אבל אסור לשכוח: להיכנס לעזה ולהתחיל לספור הרוגים ופצועים יהיה לו עוד יותר קשה". בסך-הכל, בהתחשב ביחס שסופג נתניהו בעיתונות הכללית ברגיל, מצבו בעיתונות הכללית של ימי המבצע דווקא לא היה קשה בכלל. אלא שביממה האחרונה מתחילים גם הפרשנים משמאל לאבד את הסבלנות. שבחי המתינות מתחלפים ברטינות המתלכדות עם הביקורת מימין, בטון אם לא בתוכן.
"דשדוש מסוכן" היא הכותרת של טורו של כספית, המשתרע על פני הכפולה הפותחת של "מעריב". ב"ידיעות אחרונות" כותב אלכס פישמן בהיפוך למה שכתב אתמול בעיתון נחום ברנע, כאילו הצבא מכתיב יחד עם נתניהו ויעלון את הגישה המתונה ביחס למבצע. "מבחינתו של הצבא זה הזמן להכניס אנרגיות חדשות למערכת [...] בתרגום חופשי: הם מבקשים את אישורו של הקבינט להיכנס קרקעית לעזה ולשבור את התיקו המצטייר בין הצדדים". ב"הארץ" כותב ברק רביד על "אשליית הפירוז", "היעד החדש למבצע 'צוק איתן'" שקבע נתניהו.
"ניצחון, לא פחות", שער "בשבע", 17.7.14
מובן שהמצב בעיתוני הימין חמור הרבה יותר, כלומר מבחינת נתניהו: "ניצחון, לא פחות" היא הכותרת הראשית של "בשבע", שבועון חינמי דתי הניצב מימין ל"מקור ראשון" ומזוהה עם החלקים האדוקים יותר במפלגת הבית-היהודי. "יציאה להפסקת אש במצב הנוכחי תסיים את המערכה כשישראל דורכת במקום ואמינותה והרתעתה נפגעות, בעוד חמאס מרחיב את טווח האיום שלו על אזרחי ישראל ומצטייר כמי שהצליח להרתיע אותה מפעולה קרקעית", נכתב בכותרת המשנה. בכותרת אחרת נכתב: "נתניהו נאבק בביקורת מבית: שרי הקואליציה תוקפים את מדיניות הלחימה המתונה בחמאס".
באמצע הגיליון מודפסים שני טורי דעה, האחד של ח"כ משה פייגלין והאחר של המזרחן מרדכי קידר. כותרתו של הראשון היא "לכתוש ולכבוש" ("הפתרון היחיד: כיבוש עזה והחלת הריבונות עליה"). כותרתו של האחר: "לנתק אותם" ("אין סיבה שנספק לאויב חשמל, תקשורת, דלק ומזון"). כותרת הטור בעמוד הבא, של עמיאל אונגר, היא "תיקו שווה הפסד". במרכז השער, על גבי תמונה של טנקים ישראליים, מודפס גם מסר מכיוונו של ראש הממשלה, ציטוט של יעקב עמידרור, לשעבר בכיר בלשכת נתניהו וב"ישראל היום": "המהלך להפסקת אש היה צעד הכרחי על מנת לקבל לגיטימציה להמשך התקיפות בעזה". אך בתחתית השער ניתן פתחון פה גם לדני דנון, סגן שר הביטחון המפוטר: "אמשיך להביע את דעתי, אני מייצג מיליוני ישראלים שבחרו בליכוד".
עורך "ישראל היום" עמוס רגב, 9.4.12 (צילום: משה שי)
בעמוד הפותח (עמ' 12 – מחלקת המודעות של החינמון עובדת יפה), הכותרת הראשונה סותרת את אחת המוסכמות של התקשורת המרכזית, ולפיה תמימות דעים של מתינות שוררת בין הצבא להנהגה המדינית: "הדרג המדיני מסרב לאשר פעולה קרקעית, המפקדים בשטח טוענים: צעד הכרחי" (חגי הוברמן). "מה שמטריד יותר הוא שנראה כי למשולש המוביל של מדיניות הביטחון הישראלית – ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גנץ – אין תוכנית אסטרטגית כיצד לפתור את בעיית עזה", כותב עורך העיתון עמנואל שילה. הגישה הפסיבית, הוא מוסיף, "היא הרת אסון".
בשער "המודיע" החרדי מתפרסמת מסגרת "פרשנות" עם הכותרת "ישראל מאבדת את השליטה על האירועים". "אם עד לפני כמה ימים אמרנו, ושבנו ואמרנו, כי חמאס במצוקה, הרי שב-48 השעות האחרונות, גם ממשלת ישראל נקלעה למצוקה", כותב הפרשן א' פאר. בטור העורך ב"המבשר" כותב בנימין ליפקין כי "דפוס הפעולה היחיד הפועל בלשכת ראש ממשלת ישראל תואם לחלוטין את דוקטרינת שלום-עכשיו".
"אותם אלו הטוענים שאין מקום לביקורת כלפי ראש הממשלה, מתוך הקואליציה, ביחס לניהול המבצע הצבאי, חוטאים לערך הדמוקרטי הבסיסי. לא רק שמותר לבקר, חובה לבקר", נכתב בסוף תמצית מאמרו של זאב קם על שער "מקור ראשון".
"הלחץ עובד", שער "ישראל היום", 17.7.14
וב"ישראל היום"? העיתון שעורכו הראשי קרא לפני ימים אחדים "להחזיר את עזה לתקופת האבן" ו"ללכת עד הסוף" הפך לפודל. על שער העיתון לא ניתן למצוא מלת ביקורת מימין (ובוודאי שלא משמאל). כותרת המשנה לראשית מסבירה, על-פי "גורמים מדיניים", כי "מטרת ההפוגה – גם כדי שראשי חמאס ייצאו מהמחבוא ויראו את ההרס ברצועה". ההפניה לטור הפרשנות הצבאית של יואב לימור לקוחה היישר מהקומוניקט: "הלחץ עובד: חמאס במצוקה". התמונות בכפולה הפותחת הן של הפצצה בעזה, סוללות כיפת-ברזל ובנימין נתניהו.
"הבוקר, ביום העשירי למבצע 'צוק איתן', ברור כי נרשמה לזכותו הנחתת מהלומות ניכרות על חמאס. לבד מדני דנון וממירי רגב מהליכוד ומאביגדור ליברמן מישראל-ביתנו, הכל מכירים בכך. לרבות מי שסבורים כי היה אפשר לעשות יותר", כותב הפרשן האובייקטיבי דן מרגלית. כותרת אחרת בעיתון מבשרת על "עוד הקלות לאזרחים ולעסקים בדרום". ויש גם התייחסות לביקורת בליכוד: בעמ' 15 כותבים מתי טוכפלד ודניאל סיריוטי ידיעה תחת הכותרת "מקורבי רה"מ: דנון פוטר לאחר שחמאס השתמש בדבריו". ובמשתמע: מי שמעז לבקר את ביבי – חמאסניק.