היום העשירי למבצע
תמצית טורו של עמוס הראל המתפרסמת על שער "הארץ" היא התיאור הבהיר ביותר של מאורעות היממה האחרונה, ומעבר לה. "היום התשיעי במבצע 'צוק איתן' עמד בסימן של דחייה נוספת בהכרעות הקריטיות. 48 השעות הקרובות ברצועת עזה יספקו כנראה עוד מאותו דבר: מאמץ רב-ערוצי להשגת הפסקת אש, תקיפות אוויריות ישראליות, הרהורים על פעולה קרקעית מוגבלת של צה"ל, וכמובן – המשך מתקפת הרקטות מעזה על מרכז המדינה ודרומה".
פירוז ופירוס
כל העיתונים מדווחים בכותרת הראשית על ההתפתחות האחרונה נכון לאתמול בגזרת הלחימה בעזה: הפסקת אש חד-צדדית מצד ישראל וביוזמת האו"ם. אם המבצעים החוזרים בעזה הם בסופו של דבר מלחמות תדמית בלבד, הרי שבמידה רבה החזית העיקרית שבה הם מתחוללים אינה בין כוחות צה"ל למחבלי חמאס, אלא בין מנהיגי הצדדים הלוחמים לבין האזרחים שתחתם. בזירת הכותרות הראשיות, אם כן, נתניהו יכול לסמן תמונת ניצחון: כל העיתונים למעט "הארץ" משתמשים במונח המכובס שבדף המסרים הממשלתי, "הפוגה הומניטרית", שנועד להחליף את "הפסקת האש", שנתפס כתבוסתני. אבל בתמונה הכללית, נתניהו הולך ומפסיד נקודות, ומצליח לאחד נגדו את העיתונות מימין ומשמאל. רק "ישראל היום" מוכיח שוב העדר חוט שדרה אידיאולוגי ומסדר מחדש את עמדותיו לפי דף המסרים של הלשכה.
"נתניהו ממשיך להרוויח זמן. הוא מפסיד אשראי, אמינות ואת הבסיס הפוליטי שלו", כותב בן כספית על שער "מעריב". "לא קל לנביא הזעם של המלחמה בטרור, שהבטיח אין-ספור פעמים להפיל את חמאס, להדביר את הטרור [...] להתייצב על הבלאטה של המבוגר האחראי, הפרגמטי, שלא לומר הפחדן. אבל אסור לשכוח: להיכנס לעזה ולהתחיל לספור הרוגים ופצועים יהיה לו עוד יותר קשה". בסך-הכל, בהתחשב ביחס שסופג נתניהו בעיתונות הכללית ברגיל, מצבו בעיתונות הכללית של ימי המבצע דווקא לא היה קשה בכלל. אלא שביממה האחרונה מתחילים גם הפרשנים משמאל לאבד את הסבלנות. שבחי המתינות מתחלפים ברטינות המתלכדות עם הביקורת מימין, בטון אם לא בתוכן.
"דשדוש מסוכן" היא הכותרת של טורו של כספית, המשתרע על פני הכפולה הפותחת של "מעריב". ב"ידיעות אחרונות" כותב אלכס פישמן בהיפוך למה שכתב אתמול בעיתון נחום ברנע, כאילו הצבא מכתיב יחד עם נתניהו ויעלון את הגישה המתונה ביחס למבצע. "מבחינתו של הצבא זה הזמן להכניס אנרגיות חדשות למערכת [...] בתרגום חופשי: הם מבקשים את אישורו של הקבינט להיכנס קרקעית לעזה ולשבור את התיקו המצטייר בין הצדדים". ב"הארץ" כותב ברק רביד על "אשליית הפירוז", "היעד החדש למבצע 'צוק איתן'" שקבע נתניהו.
מובן שהמצב בעיתוני הימין חמור הרבה יותר, כלומר מבחינת נתניהו: "ניצחון, לא פחות" היא הכותרת הראשית של "בשבע", שבועון חינמי דתי הניצב מימין ל"מקור ראשון" ומזוהה עם החלקים האדוקים יותר במפלגת הבית-היהודי. "יציאה להפסקת אש במצב הנוכחי תסיים את המערכה כשישראל דורכת במקום ואמינותה והרתעתה נפגעות, בעוד חמאס מרחיב את טווח האיום שלו על אזרחי ישראל ומצטייר כמי שהצליח להרתיע אותה מפעולה קרקעית", נכתב בכותרת המשנה. בכותרת אחרת נכתב: "נתניהו נאבק בביקורת מבית: שרי הקואליציה תוקפים את מדיניות הלחימה המתונה בחמאס".
באמצע הגיליון מודפסים שני טורי דעה, האחד של ח"כ משה פייגלין והאחר של המזרחן מרדכי קידר. כותרתו של הראשון היא "לכתוש ולכבוש" ("הפתרון היחיד: כיבוש עזה והחלת הריבונות עליה"). כותרתו של האחר: "לנתק אותם" ("אין סיבה שנספק לאויב חשמל, תקשורת, דלק ומזון"). כותרת הטור בעמוד הבא, של עמיאל אונגר, היא "תיקו שווה הפסד". במרכז השער, על גבי תמונה של טנקים ישראליים, מודפס גם מסר מכיוונו של ראש הממשלה, ציטוט של יעקב עמידרור, לשעבר בכיר בלשכת נתניהו וב"ישראל היום": "המהלך להפסקת אש היה צעד הכרחי על מנת לקבל לגיטימציה להמשך התקיפות בעזה". אך בתחתית השער ניתן פתחון פה גם לדני דנון, סגן שר הביטחון המפוטר: "אמשיך להביע את דעתי, אני מייצג מיליוני ישראלים שבחרו בליכוד".
בעמוד הפותח (עמ' 12 – מחלקת המודעות של החינמון עובדת יפה), הכותרת הראשונה סותרת את אחת המוסכמות של התקשורת המרכזית, ולפיה תמימות דעים של מתינות שוררת בין הצבא להנהגה המדינית: "הדרג המדיני מסרב לאשר פעולה קרקעית, המפקדים בשטח טוענים: צעד הכרחי" (חגי הוברמן). "מה שמטריד יותר הוא שנראה כי למשולש המוביל של מדיניות הביטחון הישראלית – ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גנץ – אין תוכנית אסטרטגית כיצד לפתור את בעיית עזה", כותב עורך העיתון עמנואל שילה. הגישה הפסיבית, הוא מוסיף, "היא הרת אסון".
בשער "המודיע" החרדי מתפרסמת מסגרת "פרשנות" עם הכותרת "ישראל מאבדת את השליטה על האירועים". "אם עד לפני כמה ימים אמרנו, ושבנו ואמרנו, כי חמאס במצוקה, הרי שב-48 השעות האחרונות, גם ממשלת ישראל נקלעה למצוקה", כותב הפרשן א' פאר. בטור העורך ב"המבשר" כותב בנימין ליפקין כי "דפוס הפעולה היחיד הפועל בלשכת ראש ממשלת ישראל תואם לחלוטין את דוקטרינת שלום-עכשיו".
"אותם אלו הטוענים שאין מקום לביקורת כלפי ראש הממשלה, מתוך הקואליציה, ביחס לניהול המבצע הצבאי, חוטאים לערך הדמוקרטי הבסיסי. לא רק שמותר לבקר, חובה לבקר", נכתב בסוף תמצית מאמרו של זאב קם על שער "מקור ראשון".
וב"ישראל היום"? העיתון שעורכו הראשי קרא לפני ימים אחדים "להחזיר את עזה לתקופת האבן" ו"ללכת עד הסוף" הפך לפודל. על שער העיתון לא ניתן למצוא מלת ביקורת מימין (ובוודאי שלא משמאל). כותרת המשנה לראשית מסבירה, על-פי "גורמים מדיניים", כי "מטרת ההפוגה – גם כדי שראשי חמאס ייצאו מהמחבוא ויראו את ההרס ברצועה". ההפניה לטור הפרשנות הצבאית של יואב לימור לקוחה היישר מהקומוניקט: "הלחץ עובד: חמאס במצוקה". התמונות בכפולה הפותחת הן של הפצצה בעזה, סוללות כיפת-ברזל ובנימין נתניהו.
"הבוקר, ביום העשירי למבצע 'צוק איתן', ברור כי נרשמה לזכותו הנחתת מהלומות ניכרות על חמאס. לבד מדני דנון וממירי רגב מהליכוד ומאביגדור ליברמן מישראל-ביתנו, הכל מכירים בכך. לרבות מי שסבורים כי היה אפשר לעשות יותר", כותב הפרשן האובייקטיבי דן מרגלית. כותרת אחרת בעיתון מבשרת על "עוד הקלות לאזרחים ולעסקים בדרום". ויש גם התייחסות לביקורת בליכוד: בעמ' 15 כותבים מתי טוכפלד ודניאל סיריוטי ידיעה תחת הכותרת "מקורבי רה"מ: דנון פוטר לאחר שחמאס השתמש בדבריו". ובמשתמע: מי שמעז לבקר את ביבי – חמאסניק.
בהרגשה המתרברבת
"סקר שפורסם לאחרונה מעלה תהיות על כושר שיפוטו של חלק מהציבור הישראלי", נכתב בפתח מאמר המערכת של "הפלס", עיתון הקנאים החרדי, על סקר שערכו בחדשות ערוץ 2. "לפי מה שפורסם, 53% מהנשאלים סבורים כי יש להתנגד להפסקת האש מול חמאס. במקביל, רוב מוחלט של 92% סבור כי המשך המבצע הצבאי בעזה לא יוביל להפסקת ירי הרקטות מרצועת עזה. כלומר, קשה להבין את המתחולל בראשם של המשיבים הללו: אם אין סיכוי להפסקת הירי, מה תועלת יש במבצע צבאי?".
בהמשך הגיליון מתפרסם טורו של הרב אריה כספי. "חשוב להדגיש", הוא כותב, "אנחנו רחוקים כרחוק מזרח ממערב מהאמונה הלאומית של אנשי הימין הקיצוני, וגם זה שלא כל-כך קיצוני... גם אותם שחישבו לראות בהם, באנשי הציונות הדתית, ידידים, ראו גם ראו כיצד הם מקדשים את עקרון ה'כיסאולוגיה' וכיצד הם היו ועודם מוכנים לרמוס את כל הקשור לציבור החרדי, לעולם התורה ולכל הקדוש והיקר לנו, תוך שיתוף פעולה הדוק עם שונאי היהדות הגדולים ביותר.
"כל הקו הימני-לאומי מנוגד בתכלית לדעת תורה (כפי ששמענו פעמים אינספור מרבנו הגדול מרן הגרא"מ שך זצוק"ל), כשם שברור שהעומדים בקצה השני של הסקאלה הפוליטית, בחוגי השמאל, רחוקים מכל דרך יהודית שורשית. אלו וגם אלו אינם רואים כלל את יד ד' וכל 'אמונתם' הכפרנית יסודה בהרגשה המתרברבת של 'ניקח את גורלנו בידינו'. לעומתם, שומרי התורה יודעים שהעיקר הוא בהדגשת הצורך בחיזוק פנימי, כזה שיקים חומת מגן רוחנית לעם היושב בציון".
"יום נוסף של נסים גלויים בכל רחבי הארץ, מול איום מאות רקטות", נכתב בכותרת בעמוד אחר של הגיליון.
הסברה
"עזה: 4 ילדים פלסטינים נהרגו מאש צה"ל", נכתב בכותרת בולטת יחסית על שער "ידיעות אחרונות". גם העיתונים האחרים מציינים את מותם של הילדים, על אף שמאז תחילת המבצע נהרגו מאש צה"ל כמה עשרות ילדים פלסטינים, ובהם פעוטות ותינוקות. ההבדל: את ארבעת הילדים שבכותרות לכדו עדשות מצלמותיהם של עיתונאים לא ערבים.
"ההרג המיותר של ארבעת הילדים הפלסטינים אתמול אחר הצהריים על חוף ימה של עזה הוא פיגוע תופת רב-נפגעים להסברה הישראלית", כותב מרדכי גולדמן על שער "המבשר". "כתבי הרשתות הזרות שמלונם נמצא סמוך לחוף הגיעו ראשונים לאירוע ונתנו טיפול לילדים שנפגעו, וכרתו ברית רגשית מטלטלת עם התושבים ברצועה". "מערך ההסברה חייב להציג קבל עם ועולם שיש אלוקים בישראל", מציע מאמר המערכת של "המודיע".
כלכלת מלחמה
"שווי הסיוע הבטחוני מארה"ב: 70 מיליארד דולר", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". הכוונה לסכום הכולל מאז 1947. "הסנאט האמריקאי אישר אתמול תקציב של 351 מיליון דולר עבור כיפת-ברזל, נוסף לסיוע שנתי בגובה של כ-3 מיליארד דולר שמעבירה ארה"ב", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של שאול אמסטרדמסקי ועמרי מילמן. הסכום, הם כותבים, הוא כחמישית מתקציב הביטחון, וישראל מקבלת 55% מכלל הסיוע האמריקאי למדינות העולם. כפי שציין אמסטרדמסקי בראיון רדיו אתמול, תוספת הסיוע אמורה לעקר כמה מדרישות התקציב הצפויות של מערכת הביטחון עם תום המבצע.
"נתניהו יכריע אם לחייב במיגון את כל בעלי הדירות בישראל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" ("העלות הכוללת למשק: 35 מיליארד שקל"), שגם הצליח, אחרי שאתמול התייחס בכותרת הראשית להישג טכנולוגי מלחמתי שאין לו פרופיל עסקי (טילים מיירטים), למצוא גאדג'ט ישראלי סמי-צבאי שכן נמכר בעולם: רדאר "לראייה דרך קירות" שנמצא בארסנל הלחימה הצה"לי במנהרות חמאס.
"סכנת האטה בלב המבצע", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "סימני החולשה עוד לפני המבצע, הדולר החלש והבעיות ביצוא – תמונת מצב של המשק הישראלי", נכתב בכותרת המשנה, המובילה לסקירה של אבי טמקין. "המלחמה בין ישראל לחמאס מוחקת את התקווה להתאוששות בצריכה", קובעת כותרת הגג לסקירה, המציגה תמונה שלילית במיוחד יחסית לטון המדוד בדרך כלל של פרשנים כלכליים באשר להשלכות המבצע על המשק.
רק ב"ממון" מעיזים להקדיש את הכותרת הראשית לסוגיה שאינה קשורה למבצע בדרום: "שוק הדיור קפוא, השכירות מזנקת", נכתב בה. "בזמן שזוגות צעירים מקפיאים את התוכניות לרכישת דירה עד לכניסת חוק מע"מ 0%, הביקוש למגורים בשכירות גובר. התוצאה: עלייה של עד 10% בשכר הדירה מתחילת השנה".
ובינתיים, בעזה
עוד ב"כלכליסט", כתבה חריגה בנוף העיתונות הישראלית: מיקי פלד מראיין תושבים מן הצד השני של הגבול. "למרות האזהרות החוזרות ונשנות של צה"ל, שלפיהן מי שיישאר בעיר שבצפון הרצועה מסכן את חייו, ולמרות פגזי הארטילריה ששוגרו אתמול בשטחים פתוחים בצפון הרצועה במטרה להראות את רצינות הכוונות של ישראל בפינוי, חלק גדול מ-100 אלף תושבי בית-להיה ושכונת סג'עיה במזרח העיר עזה נותרו בבתיהם", כותב פלד. "גם אמו ואחיו של אבו-סדה החליטו שלא להתפנות מבתיהם שבבית-להיה. אבו-סדה מסביר כי 'אין להם מקום אחר ללכת אליו. לכאורה הם יכולים לעבור לבתי-הספר של אונר"א, אבל אלו גם ככה מתקשים לקלוט את כל הפלסטינים שעוזבים את בתיהם, וכבר עכשיו אין בהם אפילו שירותים מסודרים'".
"הפרופ' למדע המדינה מחיימר אבו-סדה ואיש העסקים פייסל א-שווא, המתגוררים ברצועת עזה, מסבירים מדוע הם לא מתפנים מבתיהם ולמה ישראל צריכה להסיר את המצור, ולו מהחשש שיגדל דור שישנא את הישראלים עוד יותר", נכתב בכותרת המשנה של הכתבה.
שופינג
"מותו של דוד עזריאלי הוא הזדמנות לדון בגוויעתו הצפויה של הקניון הממוזג ובמחליפיו", נכתב בכותרת משנה לטור של אסתר זנדברג במוסף "גלריה" של "הארץ". "גם היום לא מיותר לגלות מחדש, למשל, שישראל מחזיקה בשיא עולמי של מטר מרובע קניון לנפש, וכי ניתן לכנס את כל תושביה לכל קניוניה ברווחה יחסית [...] על הרקע הזה לא יזיק לדעת שבארצות-הברית, ארץ הקניונים, לא נבנה קניון חדש אחד מאז 2007, ובעולם המערבי בכללו מתפשטת התופעה של 'קניונים מתים'. הקישו בגוגל dead malls ותיהנו מנופי קניונים אבודים מרהיבים.
"קניונים כושלים אינם ידיעה מרעישה כשלעצמם, אבל סיבת המוות חדשה – לא כישלון ניהולי וכדומה, אלא מוות על רקע שינויים בהרגלי הצריכה ו'חוויית הקניות'. 'קופסת' הקניות הפרברית בסגנון קניון איילון או עזריאלי החדש בבאר-שבע עוברת מן העולם. העתיד שייך לקניוני 'לייף סטייל' אורבניים פתוחים בתוככי הערים. הקניונים הפתוחים, בני הדור החדש, וגם 'אזורי מסחר משופרים' (BID) הם לכאורה רחוב עירוני תמים. למעשה, זהירות, קניון לפניך. [...] במובן מסוים כל רחוב עירוני במרכזי הערים המתחדשים הוא בעצם סוג של קניון, וכפי שכבר נכתב ב'מדריך הרווארד לשופינג' (טאשן, 2002), 'לא זו בלבד שהשופינג נהפך לכל דבר, אלא כל דבר נהפך לשופינג'".
ענייני תקשורת
טור של רביב דרוקר במודעה לא חתומה ב"בשבע", 17.7.14
טור שכתב עיתונאי ערוץ 10 רביב דרוקר בבלוג שלו, ובו מתח ביקורת על החוקה שמנסה להעביר נפתלי בנט במפלגתו, הבית-היהודי, מובא כלשונו במודעה פוליטית לא חתומה בשבועון הדתי-לאומי "בשבע".
"אבל אם ערוץ 2 הוא תומך טרור, מי שצופה בו הוא תומך בתומכי טרור, לא?", כותב אבי סגל בטורו במוסף "אתנחתא" של "בשבע". "[...] אז למה לכם לשלטט שוב לערוצי הריאליטי המזויף, עם מגישי השמאל הקיצוני ועם זהבה גלאון ואחמד טיבי ותושבי עזה המסכנים? עשו כמוני, תתעדכנו בקטעים התקשורתיים החשובים מהחברים שלכם בפייסבוק, בעיקר אותם שניים-שלושה שיודעים לטפל בהם בלעג הימני הראוי".
ב"ישראל היום" חתום איציק סבן, דובר המשטרה של החינמון, על ידיעה תחת הכותרת "הנשיא פרס למפכ"ל דנינו: 'מגיעה לכם תודתו של העם'".
על שער מוסף "כלכליסט" שרועה דמותו של כתב המוסף ארי ליבסקר: "ארי ליבסקר התחזה לנציגו של מיליארדר וצלל לתעשיית מגורי הסופר-יוקרה בישראל, שמתפרנסת ממאות דירות ענק ריקות במגדלי רפאים. הוא חזר עם הצצה מטרידה אל הקצה העליון של שוק הנדל"ן, שהגיע למחוזות הזויים בשעה שמשבר הדיור מפורר את מעמד הביניים".
ארי ליבסקר, גרסת 2009
זו אינה הפעם הראשונה שליבסקר מככב על שער המוסף כמתחזה לצורכי כתבת נדל"ן. ב-2009 נכתב על השער, מתחת לדמותו עטוית המעיל: "מסעות יעקב נתוביץ במגדלי-העל של עשירי ישראל, ואיך הכאילו-מיליארדר הקרואטי חדר ללא בדיקה לדירתו של שר הביטחון במגדלי אקירוב, ומה שמע מבעלת הבית". על הכתבה ההיא כתב כאן אז עוזי בנזימן:
"המבצע העיתונאי של עורכי 'כלכליסט' וכתבו אינו הישג שיש להתפאר בו, בניגוד לרוח הנושבת מהאופן שבו הוא הוגש לקוראים. להפך, זו דוגמה בוטה למרדף לא ראוי אחר רייטינג שנעשה באמצעים פסולים ובטעם רע. אין חשיבות ציבורית של ממש לתיאורים המפורטים של חדר השינה ותוכנו של המקרר בביתו של ברק. התירוץ שנותנים לכך ב'כלכליסט' – 'הרצון לחשוף את שוק מגדלי היוקרה המתלהט' – אינו משכנע, ובכל מקרה ראוי היה לא לכלול בו את הפנטהאוז של בני הזוג ברק".
ארי ליבסקר, גרסת 2014
כתבת ההתחזות הנוכחית של ליבסקר ראויה הרבה יותר – פחות מציצנית ויותר עניינית. עניינה לא בחייהם של העשירים והמפורסמים, אלא בהשפעה שיש להם על חיינו אנו. נדמה לי שהשינוי הזה יכול להיות מטפורה יפה לשינוי הזוחל בעיתונות הכלכלית בכלל מאז שנות המשבר העולמי.
"משרד הבריאות: 'מטרנה העתיקה חוברת שלנו; זו הטעיה בוטה של הציבור'", נכתב בכותרת לידיעה של רוני לינדר-גנץ ב"דה-מרקר". "לטענת המשרד, החברה העתיקה מדריך לתזונת תינוקות, הוסיפה את הלוגו שלה והדגישה חלקים הנוגעים לדייסות תוך יצירת מראית עין כי מדובר בשיתוף פעולה בין שני הגופים. מטרנה: 'זהו מסמך פנימי שנועד לעובדי החברה'".
איך נפלו גיבורים: "בית-המשפט אישר עוד שתי תביעות נגד נוחי דנקנר", נכתב בכותרת ידיעה – אם איני טועה, בלעדית – דווקא במוסף "ממון" (ליטל דוברוביצקי).
"בלוג הוא למתעניינים, עיתון צריך לעורר עניין", אומרת מבקרת האופנה הנכנסת של ה"ניו-יורק טיימס", ונסה פרידמן, לסהר שלו ב"גלריה".