"המקרה שבפנינו הוא של מקור אשר הסתיר מידע בעל חשיבות מן הנתבעים אודות היקף הסיכון שהוא חושף את עצמו אליו ביחס למסמכים שהוא מוסר לפרסום; סיכם סיכומים מסוימים עם הנתבעים, אך התכחש להם בדיעבד; נחשף לסיכונים קשים ובלתי צפויים עם פתיחת החקירה כנגדו; הפליל את עצמו כמקור ביוזמתו, ואף טען כי לא התאמץ להסתיר את זהותו כמקור, אך לשיטתו, הנתבעים היו צריכים להתאמץ, ולעשות את מה שלא עיניין אותו עצמו(!)", כך מתמצתים עורכי-הדין זאב ליאונד, אלון נדב ודור ליאונד, באי-כוחו של עיתון "הארץ", את עמדתם במשפט ליאורה גלט-ברקוביץ' נגד "הארץ".
ליאורה גלט-ברקוביץ' בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, אפריל 2010 (צילום: "העין השביעית")
גלט-ברקוביץ' היא הפרקליטה הבכירה שהדליפה לעיתונאי ברוך קרא את דבר חיקור הדין בפרשת סיריל קרן ואריאל שרון, נחשפה לאחר חקירה כמדליפה, פוטרה מעבודתה וכעת תובעת פיצויים בסך 2.5 מיליון שקל מקרא, עורכו דאז שמואל רוזנר, עמוס שוקן ועיתון "הארץ", בטענה כי הללו הפרו את הסיכומים עימה והתרשלו בשמירה על זהותה. בשבוע שעבר הגישו הנתבעים את סיכומיהם לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו. על פני 138 עמודים בוחנים באי-כוחו של "הארץ" את גרסת התובעת באשר לנסיבות חשיפתה, מפרקים אותה לגורמים ומבליטים את הסתירות בגרסאות שמסרה במועדים שונים.
האם רצתה גלט-ברקוביץ' שהמידע שהדליפה לקרא יתפרסם במלואו או רק בחלקו? האם התירה לעיתון לפרסם כי בידו מסמך או לא? האם התירה לפרסם את המסמך עצמו או לא? האם אסרה על העברת המסמך לכלי תקשורת אחר או לא? האם התאמצה להסתיר את זהותה או לא? בכל אחת מהסוגיות הללו, ובאחרות, מדגימים הנתבעים בסיכומיהם את הסתירות שנמצאות בגרסאות השונות שמסרה גלט-ברקוביץ': בחקירתה במשטרה סמוך למועד הפרסום, בטענותיה כשעמדה לדין פלילי בגין ההדלפה, ובטענותיה כעת, בתביעה שהגישה נגד "הארץ".
הנתבעים אף מצרפים לסיכומיהם טבלה המדגימה, לטענתם, כי "קיים פער עצום ובלתי ניתן ליישוב בין גרסתה הראשונה של התובעת במשטרה, שבה אישרה את גרסת הנתבעים, לבין גרסתה המאוחרת של התובעת, בתיק זה" [הדגשים כאן, ולהלן, במקור]. על-פי הנתבעים, "גם במסגרת תיק זה, בתוך גרסתה המאוחרת של התובעת התגלו סתירות מהותיות, המוכיחות את כזביה של התובעת".
"טבלה תמציתית של השוואת גרסאות של התובעת", מתוך סיכומי ההגנה. לחצו להגדלה
"התיק דנן", נכתב מטעם הנתבעים, "מתייחד בעובדה שחוסר מהימנותה של התובעת הינו מוחלט וחד-משמעי, לאורך כל הדרך, לרבות ביחס לסיכומים הנטענים על-ידה. פשוטו כמשמעו, לא ניתן ליתן אמון בדבריה של התובעת". הנתבעים מבקשים מבית-המשפט לקבוע כי גרסת התובעת בתיק כבושה וחסרת משקל וקובעים כי "משקורסות גרסאות הכזב, בטענה להפרת ה'סיכומים', אחת לאחת, אין תקומה גם לטענת הרשלנות".
יתרה מזאת, הנתבעים מפנים אצבע מאשימה כלפי גלט-ברקוביץ'. לפי הנתבעים, "עסקינן בתביעה שהתהדרה בנוצות לא לה, משל היתה תביעה העוסקת במקרה של הפרת חיסיון עיתונאי, כביכול, על-ידי עיתונאי, ולא כך הוא". לטענתם, "מספר שנים לאחר האירועים, ומתוך מניעים אופורטוניסטיים מובהקים המאפיינים את התנהלותה, החליטה התובעת לנסות את מזלה בהגשת תביעה כספית כנגד הנתבעים. [...] התובעת, בחוסר תום לב, בחרה לכזב, ביודעין, בפרטים רבים, ביחס למערכת יחסיה עם הנתבעים, כאשר כל פרט ופרט עוות על-ידה, לבלי הכר, ובלבד שהדבר ישרת את תביעתה".
בסיכומי ההגנה מאשימים הנתבעים את גלט-ברקוביץ' כי העידה בבית-המשפט "עדות שאינה אמת", הובילה "מסע הכפשה שקרי", וטוענים כי אין לה "עכבות מלהעלות, בדיעבד, כל גרסה שהיא, מופרכת ככל שתהיה, על מנת לשרת את מטרותיה".
לגבי התנהלות הנתבעים, ובראשם העיתונאי ברוך קרא, נכתב בסיכומי ההגנה כי "בניגוד גמור לטענות התובעת, הרי שהחיסיון העיתונאי שעמד לתובעת נשמר על-ידי הנתבעים בהקפדה ובקנאות. במסגרת טיפולם במידע שמסרה התובעת, פעלו מי מהנתבעים שהיו מעורבים בעניין בתום לב ובאחריות, מבלי שהתובעת הוטעתה על-ידם באופן כלשהו. ההפך הוא הנכון. כל זאת נעשה תוך הקפדה על כללי האתיקה העיתונאית, ובהתאם למסורת המאפיינת את עיתון 'הארץ', עורכיו וכתביו, לאורך השנים, הידוע בקפדנותו ודקותו בכל הקשור לשמירת חסיון עיתונאי-מקור, ולא נרתע מלהתייצב בהליכים משפטיים שביססו וביצרו את מעמדו של החיסיון העיתונאי, בהלכה הפסוקה.
"הנתבעים עמדו", נטען בסיכומי ההגנה "[...] בכל הסיכומים עם התובעת ולא הפרו אותם כלל". הרשלנות, לטענת הנתבעים, היא של התובעת עצמה, שתרמה במעשיה לחשיפתה כמקור.
ביחס לטענה כי לא שמרו במידה מספקת על זהותה של גלט-ברקוביץ', משיבים הנתבעים כי "לנוכח מעמדה של התובעת, הנתבעים היו בהחלט יכולים להסתמך, באופן סביר, על שיקול דעתה של התובעת, אשר הסכימה לפרסם את תוכנם של המסמכים שהיא מסרה להם [...] גישת התובעת, לפיה היא כמקור לא מתאמצת שזהותה לא תיחשף, אך הנתבעים חייבים, כביכול, להתאמץ עבורה, על יסוד חובות זהירות 'מוגברות', כביכול, שהיא בחרה לטעון לקיומם, שנים לאחר מעשה – בכל הכבוד הראוי, מבטאת חוסר היגיון מוחלט".
על התנהגות "נשר": "מדובר בהתנהלות בלתי נתפסת מצד עיתונאי, עמית ותיק ומכובד למקצוע"
בתשובה לטענת התובעת כי העברת המסמך שהדליפה לידיו של כתב חברת החדשות של ערוץ 2 משה נוסבאום תרמה לחשיפתה (נוסבאום הודה במהלך המשפט שהציג את המסמך לחוקר ההדלפה ערן שנדר), טוענים הנתבעים בין היתר כי פעלו בזהירות המתבקשת ובהתאם למקובל כשהעבירו את המסמך לנוסבאום.
עוד טוענים הנתבעים כי גלט-ברקוביץ' לא הוכיחה שנוסבאום הוא מי שכונה על ידי שנדר "נשר", אותו מקור שמסר לו את טיוטת חיקור הדין, אך מדגישים כי גם לו היתה מצליחה להוכיח זאת, "הנתבעים לא צפו ולא היו יכולים לצפות, כי עיתונאי בכלל, ועיתונאי בכיר וותיק כדוגמת נוסבאום בפרט, יעביר, כביכול, מסמך כאמור לידי צוות החקירה המיוחד (דבר המוכחש על ידי הנתבעים), בשעה שהוא יודע שמתנהלת חקירה לגילוי מדליף, שכן מדובר בהתנהלות בלתי נתפסת מצד עיתונאי, עמית ותיק ומכובד למקצוע".
נוסף על כל זאת מתריעים הנתבעים כי פסיקה לחובתם במקרה זה תפגע בחופש העיתונות בישראל. "קבלת טענות התובעת, משמעה, הלכה למעשה, שינוי של הדין הקיים על ידי יצירת הסדר מרחיק לכת של הטלת אחריות מוחלטת על כלי התקשורת, בבחינת חובת שיפוי ו'ביטוח' מלא ובלתי מסויג, כלפי מקור שטוען כי ניזוק מהדלפה, תהא התנהגותו של המקור בזמן אמת אשר תהא. למותר להסביר כי הדבר יביא ל'אפקט מצנן' בכל הקשור לנכונותם של כלי התקשורת להביא לידיעת הציבור מידע וחומרים, אשר מקורות שונים מבקשים להעביר לכלי התקשורת לשם פרסומם בפומבי. [...] ברי, כי תוצאה שכזו היא בלתי סבירה לחלוטין, אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי, ותהיה לה השלכות קשות על חופש פעולתה של העיתונות", נכתב בסיכומים.
בהמשך הסיכומים נטען עוד כי "לשיטת התובעת, על העיתונאי להניח, מראש, שלא עומד לו חסיון עיתונאי, ולא לנהוג כעיתונאי אלא כמי שנרדף על ידי גורמי ביון ו/או גורמי אכיפת החוק. אימוץ טענת התובעת בענין זה, משמעה, פגיעה אנושה במעמד העיתונות והורדתה למחתרת, על ידי מתן גושפנקא שיפוטית ותעודת כשרות מבית המשפט לחיוב העיתונות לאמץ דפוסי פעילות עברייניים. בכך יש כדי לרוקן את ערך חופש העיתונות מתוכן, שעל חשיבותו בחייה של מדינה דמוקרטית אין צורך להכביר מילים".
בשבועות הקרובים תגיש התובעת את תשובותיה לסיכומי ההגנה.
ת"א 1121/07