אמש דיווחה הילה אלרואי, כתבת הבריאות של ערוץ 10, בשידור חי על פציעתו האנושה של אדם באשדוד. צופי מהדורת החדשות של הערוץ ראו רכב עולה באש לאחר שפגע בו טיל שנורה מעזה. כתבת הבריאות הזריזה והמקושרת של הערוץ נכנסה לשידור והודיעה כי שוחחה עם צוותי מד"א ולמדה מהם שברכב נמצא אדם, כנראה הנהג, ושמצבו קשה ביותר. בעצם, אנוש. השידור עבר לכתבים אחרים, שהרחיבו ופירטו בנוגע למתקפת הטילים התורנית, ואז חזר לאלרואי, שמסרה דיווח מעודכן, ממש מהדקה האחרונה: צוותי מד"א סיפרו לה כי הם מתקשים לגשת לרכב העולה באש. הם מקווים שהכבאים, הנמצאים בזירה, יתגברו על הדליקה ויאפשרו להם להגיע לפצוע ולהושיט לו עזרה.

דיווחי "וואלה" על התקרית באשדוד, 10.7.14 (צילום מסך: נחמיה גרשוני)

במשך כמה דקות חוו אפוא צופי ערוץ 10 חוויה מצמררת: מול עיניהם, בשידור חי, גווע אדם למוות כשהוא אפוף להבות. רק לאחר מכן התברר כי בעצם לא היה איש ברכב הבוער. הדיווחים של אלרואי התבססו על טעות. הצופים יכולים היו לנשום לרווחה ולפנות לדיווחים מסמרי שיער אחרים על המתרחש בזירת הלחימה.

לא הדיווח המוטעה של אלרואי הוא נושא הטור הזה, אלא השיטה. מובן מאליו שבנסיבות הסוערות והמתעתעות של לחימה בכלל, ושל אופיו של מבצע "צוק איתן" בפרט (עימות טכנולוגי אלים שמשווה לזירה חזות מרוחקת המעמעמת את משמעותו הקטלנית), נופלות שגגות בסיקור. הפאשלה של אלרואי ושל עורכי המהדורה בערוץ 10 מייצגת התנהלות תקשורתית עקרונית שכדאי לתת עליה את הדעת.

ההחלטה לפתוח את המיקרופונים של רשת ב' וגלי-צה"ל ואת אולפני החדשות של שלושת ערוצי הטלוויזיה לשידור רציף היתה הגיונית ביום הראשון למבצע. היא הופכת לבלתי סבירה ככל שהוא הולך ומתארך. לא רק בגלל האילוץ העיתונאי שהשידור החי והבלתי פוסק מטיל על מערכות החדשות, אלא גם בגלל השפעתו על הלך הרוח של הציבור. האילוץ העיתונאי גורם למשדרים האינסופיים לחזור על עצמם, להעלות לשידור פרשנים ומומחים מהספסלים האחוריים ולהפוך את המאזינים והצופים לקהים למתרחש. לגישה העיתונאית המפעילה שידור חי לכל אורך היממה בשמו של הרצון לעדכן את הציבור ללא הפסקה עלולה להיות תוצאה הפוכה: לא מעורבות במצב החירום שנכפה על המדינה, אלא ניכור ממנו.

מכל מקום, לשידור חי יש כללים: בזמנו קיבלו על עצמם כלי התקשורת כמה סייגים בעת סיקור סימולטני של פיגועים ותקריות בטחוניות: השהיית פרסום שמות נפגעים, הימנעות מתצלומי תקריב של פצועים והרוגים, עיכוב ביצירת מגע עם בני משפחות של קורבנות אסון עד לווידוא שקיבלו על כך מידע מהרשויות המוסמכות, ועוד. הכללים האלה מסוכלים מיניה וביה כאשר ההתרחשות האלימה מתמשכת והולכת וכאשר סיקורה מתנהל באופן רציף. על עורכי מהדורת החדשות של ערוץ 10 היה לשאול את עצמם אמש אם דיווח בזמן אמת על רגעי גסיסתו של הנהג הלכוד ברכב תואם את הכללים הללו ואם הסיקור החי הזה משרת באופן כלשהו את הציבור. העובדה המשמחת שבדיעבד התברר כי המידע ששודר היה שגוי אינה מנטרלת את הכשל החמור שבעצם הדיווח ואת האפשרות שהתנהלות דומה צפויה מצד ארגוני שידור אחרים בנסיבות שבהן מתנהלת עתה המערכה הצבאית.

זאת ועוד, כלי התקשורת נותנים בימים אלה גיבוי מלא להפצרות שמפנים פיקוד העורף וראשי המדינה לציבור הרחב לנהל חיי שגרה. ביסוד הקריאות האלה עומדת התפיסה שקיום סדר יום רגיל חיוני לבריאות הנפשית של האזרחים ומשרת את אינטרס המדינה במצב החריג שבו היא נמצאת. שידורי חדשות חיים בלתי פוסקים ברדיו ובטלוויזיה הם היפוכה של שגרה תקשורתית ושיבוש גס של אורח החיים הרגיל של הציבור.