אתר "עמק שווה – ארכיאולוגיה בצל הסכסוך" יתקן נוסח רשימה שפירסם על עמותת אלע"ד ויפצה את העמותה בסכום סמלי, כך הוחלט לאחרונה במסגרת תביעת דיבה שהגישה עמותת "א.ל.ע.ד אל עיר דוד" נגד מפעילי האתר ד"ר רפי גרינברג, יונתן מזרחי, גדעון סולימני, עבד אל-חלים שלודי וליאת הזנפרץ.
שינויים שנעשו בנוסח מאמר על עמותת אלע"ד, מתוך פסק-הדין. לנוסח המלא
ארגון עמק-שווה מגדיר את עצמו כ"ארגון של ארכיאולוגים ופעילים קהילתיים, העוסק במקומה של הארכיאולוגיה בחברה הישראלית ובסכסוך הישראלי-פלסטיני". בשנת 2008 הגישה עמותת אלע"ד תביעת דיבה בסך מיליון שקל נגד מפעילי האתר בשל רשימה שפורסמה תחת הכותרת "ההתנחלות בכפר סילואן". ברשימה נסקרה, בין היתר, הפעילות של עמותת אלע"ד באופן שלדעת אנשי העמותה הוציא את דיבתה רעה. הנתבעים טענו כי המאמר כלל ביקורת לגיטימית ומבוססת ולא לשון הרע.
באוקטובר האחרון, לאחר דין ודברים ממושך, הודיעו אלע"ד, שיוצגה על-ידי עו"ד סימה סלע-פלקס, ומפעילי האתר, שיוצגו על-ידי עו"ד מירית בן-נאים, לשופט עודד שחם מבית-משפט השלום בירושלים, כי הגיעו להסכמה על נוסח פרסום מוסכם והותירו בפני בית-המשפט את ההחלטה בעניין פיצוי כספי והוצאות המשפט.
עיון בנוסח המוסכם והשוואתו לנוסח המקורי מעלה שהצדדים הסכימו על מגוון שינויים. בעיני הנתבעים מדובר בשינויים שוליים של פרטי לוואי, בעיני התובעים מדובר בהודאה בטעויות משמעותיות ומרכזיות בטענות כלפיהם.
כך, למשל, הוסכם כי יימחק המשפט "הקרבה להר הבית מאפשרת לעמותת אלע"ד ושכמותה לשלוט באחד המקומות הרגישים ביותר בעולם כולו". עוד הוסכם כי תימחק המלה "להשתלט" מהמשפט "בראשית שנות ה-90 הממשלה התירה לעמותות ימניות כדוגמת אלע"ד ועטרת-כוהנים להשתלט על בתים ושטחים תוך שימוש ב'חוק נכסי נפקדים' כלומר, שטחים שבעליהם נמצאים בשטח אויב". במקום המלה שנמחקה יבוא הביטוי "לקבל חזקה".
כמו כן, קביעות גורפות כמו אלה שמוזכרות בפסקה הבאה:
"בשנת 1991 העבירה מדינת ישראל את כל נכסי הנפקדים בסילואן לקק"ל; במקביל הועברו כל נכסי המקרקעין בבעלות קק"ל בעיר דוד לידי עמותת אלע"ד, ללא כל מכרז ובניגוד למינהל התקין. בכך נקבע העיקרון לפיו כל נכס שהיה אי-פעם בבעלות יהודית בסילואן יועבר לאלע"ד – וכל נכס שננטש אי-פעם על-ידי פלסטיני (אם בפועל, אם בכפייה ואם רק על-פי תצהיר) יעבור גם הוא לידיים יהודיות – ידיים שיהיו תמיד ידיה של אלע"ד".
יוחלפו בנוסח מתון יותר שלהלן:
"בשנת 1991 העבירה מדינת ישראל נכסי נפקדים בסילואן לקק"ל; במקביל הועברו נכסי המקרקעין בבעלות קק"ל ורשויות המדינה בעיר-דוד לידי עמותות ימניות, ללא כל מכרז ובניגוד למינהל התקין. בכך לדעתנו נקבע העיקרון לפיו נכסים בבעלות יהודית בסילואן יועברו לעמותות ימניות".
כמו כן יימחקו המשפטים "פעילותה של העמותה מתאפיינת במסעי פרסום המתוקצבים במיליוני שקלים, וזאת באמצעי תקשורת אלקטרוניים ומודפסים כאחד. 'שותפיה' של אלע"ד בפרסומים אלו הם גורמים ממלכתיים, דוגמת עיריית ירושלים ורשות הגנים הלאומית. אלע"ד 'מממנת' חפירות רבות היקף ויקרות בעיר-דוד, עד שעשרות אחוזים מתקציב הפרויקטים של רשות העתיקות מקורם בעמותות המתנחלים במזרח ירושלים".
במקומם ייכתב: "בנוסף, במסגרת פעילותה, אלע"ד מעבירה כספים לרשות העתיקות לצורך מימון חפירות רבות היקף ויקרות של רשות העתיקות בעיר-דוד".
גם הטענה כי העמותה עורכת "כנסים 'מדעיים', כביכול" נמחקה, ובנוסח המוסכם נקבע כי העמותה עורכת "כנסים". הבדלים נוספים בין הנוסח המקורי לזה מוסכם ניתן לראות כאן.
כמו כן הוחלט כי תתפרסם בסיום הרשימה ההבהרה הבאה: "אתר זה אינו עוסק בעבירות פליליות, ואין באמור בו ולעיל כדי לייחס לעמותת אלע"ד ו/או לכל גוף אחר מעשים פליליים ו/או בעלי אופי פלילי ומעולם לא היתה כוונה כזו. בעלי האתר מצרים אם הובן אחרת".
השופט שחם ציין כי לא התקיים בירור ממצה של טענות הצדדים, בשל ההסכם שאליו הגיעו. יחד עם זאת, לדעת השופט "ניתן להטיל ספק אם עומדות לנתבעים ההגנות להן הם טוענים. בין תוכן הפרסום ובין תוכן הפרסום המתקן קיים בנקודות שונות פער, אשר חורג בחלק מן המקרים מפרט לוואי (למשל, לגבי הטענה בדבר גירוש משפחה המתגוררת במקום, ואשר הצילה יהודים במאורעות תרפ"ט; כך לגבי הטענה בדבר כנסים 'מדעיים' שמקיימת התובעת). בנסיבות אלה, לא עומדת לנתבעים הגנת האמת בפרסום. באופן דומה, לא עומדות לנתבעים הגנות הבעת הדעה, שכן אופיו של הפרסום נשוא התביעה הוא עובדתי בעיקרו".
למרות זאת השופט לא מצא לנכון להעניק פיצוי כספי מעבר לסמלי. לדבריו, "אין בפני תשתית המלמדת כי לתובעת נגרם נזק ממוני כתוצאה מן הפרסומים". את הטענה לפיצוי בלא הוכחת נזק למי שאינו אדם פרטי מנתח השופט שחם באריכות.
השופט מזכיר את "ההבדל בין אדם בשר ודם, החווה פגיעה רגשית כתוצאה מפרסום לשון הרע אודותיו, ובין תאגיד, אשר על-פי טיבו אינו חווה פגיעה כאמור". על אף שהוא עצמו אינו רואה מניעה "לפסוק במקרים מתאימים פיצויים ללא הוכחת נזק גם לתאגיד", שכן "עצם הפגיעה בשמו הטוב של תאגיד עלולה להסב נזק, אשר לא אחת אין לו ביטוי ישיר הניתן לכימות ומדידה", שחם קובע כי הזכות לתאגיד לקבל פיצויים בלא הוכחת נזק היא "מוגבלת" ו"מותנית בכך שהפרסום היה עלול לפגוע בעסקיו או ברכושו של התאגיד.
"הטעם למדיניות זו נעוץ בכך שלקביעת פיצוי גבוה עלול להיות אפקט מצנן על ביטויים עתידיים", מסביר השופט שחם. "פיצוי כזה עלול להרתיע מפרסמים פוטנציאליים מפרסומים אשר עשוי להיות טמון בהם אינטרס ציבורי חשוב".
לדברי השופט שחם, מקובל גם על התובעת כי הפרסומים נעשו "באתר המזוהה עם עמדות המנוגדות לעמדותיה". על-פי השופט, "אין מדובר בפרסומים המתיימרים להיות אובייקטיביים. ניתן להניח כי הגולש הסביר המגיע לאתר ער לכך. ניתן להניח גם כי מלכתחילה נטייתו של גולש כאמור היא לעמדות המבוטאות באתר. [...] עוצמת הטענות והאופן בו הן מועלות אינה כזו המעלה, בהקשר המסוים, חשש של ממש לפגיעה בעסקיה או ברכושה של התובעת". בשל כך החליט השופט שחם כי הנתבעים יפצו את עמותת אלע"ד בפיצויים בסך 1,000 שקל בלבד.
במקביל ביקר השופט שחם את החלטת העמותה לתבוע מלכתחילה פיצוי בסך מיליון שקל. "על-פי התשתית שבפני, לא אוכל לקבוע כי היה יסוד מציאותי לתביעה בסכום זה או דומה לו", הוא פוסק. "ניתן להתרשם כי בסכום האמור היה יסוד משמעותי של הפרזה. [...] בראיית המכלול, ובלא להידרש לכל תיקון ותיקון באופן ספציפי, טיבם של התיקונים מצביע על כך שבפרסום היו אי-דיוקים, להבדיל מאמירות הנעדרות כל קשר שהוא למציאות.
"טענות מהותיות נותרו בעינן בחלק משמעותי שלהן, ובכלל זה הטענה בדבר הקצאת מקרקעין שלא במכרז בניגוד למינהל תקין (הגם שזו אינה מיוחסת ספציפית לתובעת, כי אם ל'עמותות ימניות'), והטענה (המוצגת עתה כהבעת דעה, ומרוככת ביחס לפרסום המקורי) בדבר תוכן מוטה של הדרכות".
בשל כל הנסיבות הללו קבע השופט שחם כי הנתבעים יחויבו, מעבר לפיצוי, בסכום של 5,000 שקל בלבד כהוצאות משפט, בלא מע"מ.
ת"א 15242-08