השבועות האחרונים, שהיו עמוסי עיסוק בשידור הציבורי, כאילו השכיחו מאיתנו את צרותיו ותחלואיו של השידור המסחרי. ביום שלישי הצליחה להבליח מבין ענני הסערה של הדיונים על תאגיד השידור הציבורי החדש סערת הברקים של האירועים בערוץ 10, שהגיעה לקליימקס נוסף.
כמו בשידור חוזר מעגלי של טרגדיה יוונית, עלה הפעם עוד גיבור על המוקד. רפי גינת, שהתפטר או שמא קיבל מסר חד-משמעי מדירקטוריון הערוץ, החזיר את המפתחות של הצוללת והבהיר שהמשבר קיומי מתמיד. גם שם מחליפו הזמני, יואב הלדמן, סמנכ"ל הכספים שהחליף בסיבוב הקודם את יוסי ורשבסקי הפורש, הבהיר שכמו גלגל וכמו בשיר, הזמן השאול של ערוץ 10 משתחק בין מחוגים בלי קול.
טרם נפילתו של המנהיג הנוכחי, התחילו להזדמזם באוויר צלילי יוזמה חדשה להצלת הערוץ. על-פי היוזמה הזאת, יחדל הערוץ להיות שחקן במגרש הברודקאסט ויהפוך לערוץ אלטרנטיבי וייעודי, שעיקרו הפקות חדשות ותעודה. מעבר לקסם המסתורי שמביאה איתה המלה "אלטרנטיבי", המשרה אווירת שאנטי רגועה של טיפולי שיאצו, רייקי ואבנים חמות בריח קטורת, נדמה כי במישור הריאלי אין כאן אלטרנטיבה אמיתית.
מנשה סמירה (צילום: משה שי)
הדיווחים על היוזמה הזאת ציינו, בנימה מופתעת כלשהי, את התומכים בכיוון החדש ומוביליו. בהקשר זה הוזכרו מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השנייה לשעבר, ואבי צבי, מנכ"ל הזכיינית המתחרה רשת.
סמירה ציין במכתבו לשר התקשורת כי "ההשלמה עם האופציה שערוץ 10 ייסגר לאחר השקעה והפסדים מרחיקי לכת של בעליו מכיסם הפרטי (ולא מהקופה הציבורית), במיוחד לאחר רצף של 3–4 שנות עמידה במחויבויות השוטפות ומתן תחרות לערוץ 2 הוותיק בחלק מהסוגות (ז'אנרים) – היא מקוממת ומחייבת עוד ניסיון ובדיקה 'מחוץ לקופסה'". נוסף לכך כתב ש"הנכונות להסתפק בחברת חדשות אחת, אף שהיא מצוינת (חדשות 2), ולוותר על חברת חדשות מקצועית ומוצלחת ביותר (חדשות 10), מדאיגה ועלולה לחטוא לאינטרס הציבורי".
הנקודות הללו אולי שובות את הלב, אך אינן עומדות במישורים הלוגי והרגולטורי. עובדת היות ערוץ 10 הפסדי במשך שנים ובסכומים גדולים, אין בה כדי להעיד על נחיצותו או חשיבותו. אלו נטועות דווקא במישור התחרותי ובהישגים המקצועיים שלו. ככל שהכוונה היא להוציאו ממעגל התחרות עם זכייני הברודקאסט האחרים, הרי שבכך יש לשמוט את טיעון המגוון והתחרות. במישור ההישגים, כדאי לציין כי רובם המוחלט של הישגי ערוץ 10 הם יציר כפיה של חברת החדשות שלו. אם יש סיבה לשמר אותו הרי שהיא האלטרנטיבה במישור הזה.
מנכ"ל רשת אבי צבי (צילום: משה שי)
גם הצטרפותו המהירה של מנכ"ל זכיינית ערוץ 2 רשת לחגיגה האלטרנטיבית צריכה להתקבל בחשדנות. מדוע מכריז מתחרה עסקי כי לא יבקש הקלות ככל שיתקבל מתווה חדש לשימורו המצומצם של ערוץ 10? מול עיניו של צבי עומדת ככל הנראה הצעת החוק שמקדמים משרד התקשורת והרשות השנייה, המובילה לפיצול האחיזה בחברת חדשות 2 ולמעבר לשידור נפרד של הזכיינים שבעה ימים בשבוע. הדבר יחייב את רשת להוצאות כספיות ניכרות וככל הנראה להקמת מערך חדשות נפרד, או במקרה האחר, להשקיע כספים רבים יותר בחברת החדשות הישראלית, אם תישאר בבעלותה בלבד. לכן כדאי לו ככל הנראה לתמוך ביצירת מגוון או תחרות מדומים, תוך יצירת אווירה עסקית נוחה יותר עבור הגוף שבראשו הוא עומד.
הז'רגון הנדבני לא נפקד גם ממכתב התמיכה שהעביר צבי למנכ"ל הרשות השנייה באב"ד, ליו"ר הרשות אבישר ולשר ארדן. "כשלי שוק יסודיים אלו", כותב צבי בתחילת מכתבו, כשהוא מתייחס לחובות רגולטוריות ומציאות כלכלית קיימת, "גורמים לכך שרשת מנהלת מלחמת הישרדות בלתי פוסקת, מלחמה אותה לא ניתן היה לבצע ללא תמיכתם הנמשכת של בעלי מניות מקרבה, וצירופה של בעלת מניות חדשה (אנדמול) לחברה".
עדיף להימנע מנסיונות של קומבינטוריקה ולהוביל למהלך מושכל של היפרדות הזכייניות לשני גופים מתחרים
"אל יקל ראש איש בדבר התמיכה הנרחבת שמקבלות הזכייניות מבעלי מניותיהן", הוא מוסיף, כאילו מורה לבעלי המניות, נגד רצונם החופשי ובלא ידיעה של המסגרת הרגולטורית, להשקיע מכספם בציפייה לרווח כספי או אחר. כאן צריך להזכיר כי אנדמול, גוף גדול הבקיא במציאות המסחרית של שידורי טלוויזיה, הפך רק לאחרונה לבעל מניות ולא נגרר ונשרך שנים בווייה-דולורוזה של השקעות פילנתרופיות מדממות על מזבח הטלוויזיה הציונית. קו הטיעון הזה אינו רציני, והוא מזיק בעיקר לעושים בו שימוש. נסיונות רציניים ומכובדים יותר להשפיע על גבולות הרגולציה והרחבת האופק העסקי היו מועילים יותר וזוכים להכרה גדולה יותר.
ככל שניתן לנבא ולחזות, סיכויי היוזמה החדשה המצריכה שינויי חקיקה ורגולציה משמעותיים נמוכים. גם מבחינה מהותית, עדיף להימנע מנסיונות של קומבינטוריקה ולהוביל למהלך מושכל של היפרדות הזכייניות לשני גופים מתחרים, המשדרים שבעה ימים בשבוע ומתחרים זה בזה באופן רציני, גם במגרש החדשות והאקטואליה. לשם כך ניתן לרתום את הנכס המרכזי של ערוץ 10, חברת החדשות שלו, כדי לבנות על בסיסה את החברה שתתחרה בחברת החדשות הקיימת בערוץ השני.
אמנם יש התנגדות לפיצול כזה והיא נובעת מחשש בחברת החדשות הישראלית מהחלשת כוחה ועמידותה ובעקבות כך מפגיעה בחוסן עצמאותה העיתונאית, אך רגולציה קפדנית בהיבט התקציבי וביצירת מנגנוני הפרדה שישרתו את החופש העיתונאי אמורה לטפל בפחדים אלה.
בעבר, ולא לחינם, התנגדה רשות ההגבלים העסקיים למבנה של בעלות משותפת בחברת חדשות. החשש ממציאות של מתחרים שמתכנסים סביב שולחן אחד הוא חשש משמעותי בכל תחום, וגם בהיבט של שידורי תוכן. ככל שניתן להימנע ממנו, תוך הבטחת העצמאות והיציבות של חברות החדשות – יש להוביל להפרדה.
רבים מהעוסקים בתחום תמימי דעים שאין מקום לשלושה גופים מתחרים בישראל בתחום הברודקאסט. הובלה למציאות של שני גופים נפרדים מתחרים באופן מלא – תוך שמירת חלקים נכבדים מליבת העשייה בערוץ השלישי שידעך, ישיל קליפות וישאיר אחריה את לבו בלבד (חברת החדשות) – היא הכיוון הנכון לצעוד בו.
מצוקה אינה תירוץ לעבריינות
לפני שבוע סקרתי כאן בהרחבה את ההיבטים הפליליים והמשמעתיים של הקמפיין המתנהל ברשות השידור מטעם עובדייה ובעידוד מנהליה במחאה על צעדי הרפורמה שמוביל בנחישות השר ארדן. השבוע נשמע גם קולו של השר בהקשר זה, שלא אהב, בלשון המעטה, את הקמפיין הזה וסבר שהוא מטעה את הציבור.
שר התקשורת גלעד ארדן (צילום: פלאש 90)
כאן יש להעיר כי דבקותו של השר במטרתו להעביר את החוק ומסירותו לדיוני הוועדה העוסקת בכך ראויות לשבח. ארדן מלווה את דיוני הוועדה ומפגין בקיאות רבה בהיבטים השונים של החוק ושל השלכותיו החיצוניות והרוחביות, אך גם מפגין פתיחות לקבלת הערות ולשמיעת עמדות המרסנות את שליטתו ושליטת פונקציונרים שלטוניים אחרים בתאגיד השידור הציבורי. הרצינות וההתמצאות הללו אינן טריוויאליות, בהתחשב במצאי המיניסטריאלי שהכרנו במשרד התקשורת בשנים אחרות ובממשלות בכלל.
אתמול (רביעי, 2.7.14) פורסם ב-ynet וב"דה-מרקר" כי היועצת המשפטית של רשות השידור, עו"ד חנה מצקביץ', קבעה בחוות דעת שנשלחה למנכ"ל הרשות, יוני בן-מנחם, כי הקמפיין הזה והאופן שבו מסוקר נושא חוק השידור הציבורי החדש על-ידי הרשות לוקים באי-חוקיות. נתי טוקר דיווח ב"דה-מרקר" כי חוות דעת זו באה בעקבות פנייה של יו"ר רשות השידור, ד"ר אמיר גילת, למשנה ליוץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקאלי) עו"ד אבי ליכט, עניין שדווח כבר מוקדם יותר השבוע באופן כללי על-ידי "וואלה". מכתבו של גילת נסמך על נתונים שאספו מבקרת הפנים ברשות, איתנה גרגור, ונציב קבילות הציבור, דדי מרקוביץ', על אופן הסיקור של הנושא בזרועות השידור השונות של הרשות.
על אף שעיקרה של חוות הדעת אינו היבטים פליליים, אלא גדרי סמכותה של הרשות במסגרת שידורים וסמכויות וחובות נאמנות של מנהליה ועובדיה מכוח חוק רשות השידור והפסיקה, יש בה כדי לשלוח קריאת כיוון ואזהרה ברורה ומיידית לממונים על השידורים לחדול מהפרקטיקות הפסולות הללו.
חרף הדברים שנטענו במאמר התגובה של איתי לנדסברג-נבו למאמרי בעניין זה, העובדה כי פעולות אלו נובעות ממצוקה, או כי לפני כן ובמקביל נגרמו עוולות גדולות לרשות ולעובדיה על-ידי גורמים פוליטיים וממשלתיים, אין בה כדי להכשיר התנהגות פרועה ובלתי חוקית כזו. ראוי גם שאם לא יחדלו המבצעים והמובילים של מעשים אלו מפועלם, ואם יוכחו קשר סיבתי ויד מכוונת מצד מנהלי הרשות בקשר עם הפרות החוק, תיאכף הסנקציה הפלילית האפשרית במלוא חומרתה נגדם.