תמונת הניצחון

לפני ועם תחילת מבצע "עמוד ענן" כתבו ודיברו פרשנים על תכליתה של המערכה הצבאית בהשגתה של "תמונת ניצחון": טנק שנפגע מטיל או בכיר חמאס הרוג; אזרחים ישראלים בפאניקה או משגרי רקטות הרוסים. אלא שתמונת ניצחון צבאית לא הושגה, וספק אם היתה יכולה להיות מושגת במציאות של לוחמת טילים ומטוסים "סטרילית". עצם הקביעה כי "תמונת ניצחון" היא תכליתה של המערכה נותרה על כנה, אלא שיש להבינה באופן מופשט: המנצח במערכה הוא מי ש"תמונת הקרב", ולא הקרב עצמו, מציירת אותו כמנצח.

זירת הקרב האמיתית של מבצע "עמוד ענן" מעולם לא היתה המערכה הצבאית. למרות מוחשיותם של הפעולות הצבאיות, של ההרס והנזק לגוף ולרכוש ושל אובדן החיים, להנהגות שני הצדדים (וכעת גם לכלל מונהגיהם) היה ברור כי לא תיתכן הכרעה צבאית או אף תוצאה קרובה להכרעה. חמאס אינו מסוגל להכריע את ישראל וישראל אינה מעוניינת לשלם את מחיר הכרעתו של חמאס. ממילא זירת הקרב במובן של הכרעת המערכה התממשה באופן שבו דעת הקהל בישראל, בעזה ובעולם תפסה – ותופסת – את תוצאות סבב הלחימה הנוכחי. ודעת הקהל מתעצבת, מן הסתם, על-ידי התקשורת (כשאל כלי התקשורת המרכזיים נוסף זנב ארוך ועבה של מדיה חברתית).

אם לשפוט על-פי כותרות העיתונות המקומית, שהיא זירת הקרב המרכזית על "תמונת הניצחון" עבור ההנהגה הישראלית, ישראל יצאה מהמערכה הנוכחית מובסת, או לפחות כשידה על התחתונה. התגובה הציבורית הראשונה להודעה על הפסקת אש אתמול בערב, כפי שהיא משתקפת בשערי העיתונים, היא רפה. אין בה צהלות ניצחון רמות, אפילו לא מצדם של מי שאוזנם כרויה תדיר לנאמר בלשכתו של ראש הממשלה. אין בה קריאות שמחה בולטות, אפילו לא מצדם של מי שהתנגדו מלכתחילה להרחיב את המבצע הצבאי וקראו לרגיעה מיד עם תחילתו.

הכותרות על השער מבשרות על הפסקת האש באופן סקפטי ולפעמים גם מאוכזב. ההפניות לטורי הפרשנות המתייחסות באופן ישיר לשאלת ה"ניצחון" מעניקות אותו לחמאס. התחושה הכוללת שמעניקים השערים היא החמצה.

"אחרי 8 ימים: הפסקת אש בין ישראל לחמאס", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", שאמנם לא התנגד למבצע, אולם קרא לסיומו מיד אחרי שהתחיל. כותרת המשנה מדגישה את שבריריותו של ההסכם, אבל גם את דבריו הפייסניים של נתניהו: "בהסכם שהושג בקהיר, התחייבה ישראל לחדול מהתקפות וחמאס הבטיח שקט. אלא שגם הלילה נמשך הירי על הדרום. נתניהו למבקריו: 'היה נכון למצות את ההזדמנות להפסקת אש". רוב כותרות ההפניות לטורי הפרשנות חידתיות: "שומר השקט", "מבצע תיקון", "על הפיקחון". אלו הברורות ברורות מאוד: "ארץ המוגבלויות", "השבוי נתניהו", "הישג לחמאס", "מעזה יצא מתוק", "ההצלחה המצרית".

התמונה המרכזית היא מ"תמונת הניצחון" כפי שרואים אותה המנהיגים הישראלים עצמם, כלומר, היא לקוחה ממסיבת העיתונאים של נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק ושר החוץ אביגדור ליברמן. אלא שנראה בה רק דגל אחד מששת הדגלים – אחד לכל פוליטיקאי שניצבו ברקע, ולפניו דחוסים לפריים צר שלושת האישים, כולם בפוזות הופכיות לאלו שהתכוונה הכוריאוגרפיה של האירוע להעביר לצופים: ליברמן וברק מסתכלים הצדה, נתניהו משפיל עיניו. מבטי שלושתם נעים על הקשת שבין זה של נערת יום-הולדת שאף אחד לא הגיע לחגוג עימה לזה של נער בר-מצווה שהטיחו בו שהוא שמן לגילו. במרכז השער דיווח על "פיגוע באוטובוס במרכז תל-אביב". אחת משתי ההפניות הבולטות הנוספות על השער היא לכתבה של יאיר אטינגר: "פינאלה במחלוקת", "הבאר-שבעים ממש לא חגגו את הפסקת האש שהושגה אתמול".

גם  ב"ידיעות אחרונות" אין חגיגות ויש מחלוקת. ברם, לאור המלחמה שהכריז העיתון על שלטון נתניהו, התגובה לסיום הלחימה מאופקת למדי. מצד שני, עם כל הכבוד לקמפיינים עיתונאיים, יש גבול לביקורת שעיתון המונים פטריוטי יכול למתוח על ראש המדינה כשעשן הלחימה עוד מבאיש את האוויר. "הפסקת אש במחלוקת" היא הכותרת הראשית. "רקטות נורו גם הלילה, אולם ההערכה היא שעד הבוקר ייפסק הירי ותושבי הדרום יוכלו לצאת מהממ"דים. חיילי המילואים ישתחררו בהדרגה", נכתב בכותרת המשנה. "בצד ההישג של חיסול רמטכ"ל חמאס והשמדת טילי הפאג'ר: ביישובי הדרום ובמערכת הפוליטית מותחים ביקורת על נתניהו – 'נכנע לחמאס'". מותר להמר שבימים הקרובים יקבל צמד המלים "נכנע לחמאס", או מקבילה אחרת שלו, קידום מכותרת המשנה לראשית.

התמונה המרכזית היא של האוטובוס שהתפוצץ בתל-אביב. "טרור כמו לפני עשור", נכתב על גבי התצלום. ההפניות לטורי הפרשנות מתונות: "חמוץ מתוק", "מה שרואים משם", "הרע במיעוטו". רק האחרונה קובעת מסמרות: "כישלון בנקודות". תוכן תמציות הטורים שנבחרו להידפס על השער חמוץ יותר ממתוק. ממשלת ישראל מצטיירת בהן כנעה על הציר שבין זחיחות לשלומיאליות.

ב"מעריב" התמונה חדה עוד יותר. "צה"ל נצר את האש, הירי לדרום המשיך", נכתב בכותרת הראשית. "ישראל: התחייבה להימנע מחיסולים. חמאס: הסכים לעצור את השיגורים. ארה"ב: תממן עוד כיפות-ברזל. מצרים: תפעל לעצירת ההברחות. חגיגות שמחה בעזה. קצין מילואים נפצע אנושות מפגיעת רקטה". התמונה המרכזית היא של נערות באשקלון תופסות מחסה מטיל פלסטיני. ההפניות לטורי הפרשנות פסימיות וביקורתיות במופגן: "בדרך לעוד סיבוב", "ביבי והדוד מאמריקה", "כך שודרג חמאס", "הר הכזבים קרס".

השער שאינו מובן מאליו היום הוא זה של "ישראל היום". הכותרת הראשית אמנם מודיעה על "הפסקת אש במבחן" ולא על הפסקת אש במחלוקת, כלומר, תשומת הלב מופנית לנכונותו של האויב לשמור על הפסקת האש ולא למשמעותה של הפסקת האש מבחינת יכולותיה של ההנהגה הישראלית. כותרת הגג מודיעה (בטקטיקה אופיינית לעיתון) על הביקורת על נתניהו דרך ציטוט תגובתו לה: "רה"מ: 'יש מי שמצפים לפעולה חריפה יותר, אבל צריך למצות את ההזדמנות'" (הזדמנות למה?). כותרת המשנה מצטטת את שר הביטחון, שקבע כי "יעדי המבצע הושגו במלואם". התמונה המרכזית היא של תותח צה"ל זקוף קנה פולט פגז לעבר הרצועה, אבל התחושה הכללית העולה מן השער אינה של ניצחון, אלא של מגננה. תורמות לכך גם ההפניות, שש במספר, לטורי הפרשנות: "בגרות אפרורית וציפיות מציאותיות", "לא מעט הישגים, לא מעט סימני שאלה", "לעזור ליישובי עוטף עזה, ולא באקמול", "הראש אוהד, אבל הבטן מתהפכת", "חמאס בחר בהישרדות".

העיתון שנוסד כבטאונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה להציג היום "תמונת ניצחון", אבל נראה כאילו כמה מעורכיו, ועוד יותר מכך כמה מפרשניו, עושים זאת בלב ולב. האם מדובר ברשלנות של עיתונאים המצטיינים בבינוניות אפרורית? האם המציאות האפורה סיכלה את רצונם של אנשי החינמון להציג מראה ורודה מול ראש הממשלה? האם נפער פער גדול מדי בין התנהלותו המתונה הנוכחית של ראש הממשלה לבין הסנטימנט של עיתונאי "ישראל היום"? ואולי בינה לבין דעותיו של הבעלים של העיתון, משפחת אדלסון?

את מקומו של "ישראל היום" תופס "מקור ראשון". התמונה המרכזית על השער ממלכתית למהדרין, צילום של מסיבת העיתונאים של הטרויקה, כותרת ראשית אנמית ("הפסקת אש בין ישראל לחמאס"), כותרת משנה המדגישה את המסרים הרשמיים של ממשלת ישראל, ידיעה מרכזית שהיא קולאז' של הודעות לעיתונות וציטוטים מדוברים רשמיים שגם דוברות לשכת ראש הממשלה היתה חותמת עליה.

ההפניה היחידה לטור פרשנות היא "לא מקשיבים לתושבי הדרום" (המתנגדים להפסקת האש). חתום עליה הכתב בכנסת זאב קם, היא ביקורתית ביותר כלפי ממשלת נתניהו ונדמה שהיא מספרת את סיפורה של המהדורה היומית של "מקור ראשון", ובאופן כללי יותר את סיפורה של כל עיתונות הפועלת בתת-תקן ולחץ כלכלי: מערכת צנומה ודלת משאבים תילחץ על-ידי אילוצי הדדליין לספק לציבור את גרסתם – הזמינה, הלעוסה והמוכנה ליריקה על הקוראים – של אנשי השלטון ושל בעלי השררה והאמצעים.

יש כאן לקח: פוליטיקאי המעוניין בתקשורת חיובית שתעניק לו את תמונת הניצחון שהוא מייחל לה יכול להשקיע כסף (של אחרים) ברכישת כלי תקשורת שלם, אולם אם יפעל להרעבתם של כלל כלי התקשורת יזכה לתוצאות טובות עוד יותר.

כלכלת מלחמה

ב"דה-מרקר" ממשיכים לחפש זוויות חדשות לעיסוק בפן הכלכלי של סבב הלחימה האחרון. "מבצע 'עמוד ענן' עורר אופטימיות זהירה במערכת הביטחון וציפייה להתגברות העניין העולמי ברכישת מערכות טכנולוגיות מתקדמות כמו כיפת-ברזל", נכתב בכותרת המשנה לכתבה הראשית ב"דה-מרקר", של אורה קורן, "אך התעשיות הבטחוניות, שהיצוא מהווה כ-75% ממכירותיהן, מתמודדות עם תחרות גוברת בשוק העולמי ועם ממשלות שמגינות על הייצור המקומי ומסיטות תקציבים מביטחון – לשמירה על יציבות פיננסית". ב"גלובס" מעדיפים, כרגיל, להתייחס לעצמם כאל עיתון כללי ולהעמיד את החדשות הלא-כלכליות בראש סדר היום. בעמודים הפנימיים, הגישה להשלכות הכלכליות של המלחמה מעורבת.

עיתוני הכלכלה בקבוצת "ידיעות אחרונות" ממשיכים לעסוק בהשלכות כלכליות מרכזיות יותר של המלחמה, ועושים זאת בגישה שלילית מובהקת. על שער "ממון" מדגישה הכותרת הראשית את עלות המלחמה, הפעם בהקשר של הנזק הישיר: הנזק ללמעלה מ-1,000 מבנים שנפגעו מטילים פלסטיניים נאמד בכ-100 מיליון שקל. "כלכליסט" מקדיש את הכותרת הראשית לתוצאות בדיקה של הרגלי קניות ("אפקט העימות: הרשתות המוזלות מפסידות למכולות"), אולם כותרת אחרת על השער טוענת כי "הפיגוע בתל-אביב החריף את אי-הוודאות הבטחונית, והמגזר העסקי מתקשה להתמודד".

העמודים הראשונים של העיתון מוקדשים לשרטוט תמונה קודרת של השפעתם של שמונת ימי הלחימה על המשק הישראלי: "מבצע 'עמוד ענן' הכניס את המשק למצב אי-ודאות: המעסיקים ממתינים עם גיוסי עובדים; העובדים דוחים תוכניות לשיפור תנאים; הבורסה מראה אופטימיות אך המשקיעים דרוכים; התעשיינים משתדלים לשמר לקוחות שלא קיבלו את הזמנותיהם; הסטודנטים המושבתים חוששים מפני קיץ ארוך; החקלאים מסכנים את חייהם, ומי בכלל זוכר מתי הבחירות".

המציאות שמציג "כלכליסט" פסימית, אפילו פסימית במפגיע. כזו שבוחרת להדגיש את ההשפעות הכלכליות השליליות של המלחמה (וכאלו לא חסרות) ולא להציב אותן בקונטקסט רחב יותר שאולי ימתן את התמונה. ב"עסקים", מוסף הכלכלה האולטרה ימני-פטריוטי, בוחרים להדגיש את האלמנט הכלכלי הלא-שלילי היחיד הקשור למלחמה, דהיינו העובדה שהבורסה לא רשמה ירידות. "לא מפחדים", טוענת הכותרת הראשית, המובילה למאמר של העורך ערן בר-טל, הקושר את הפיגוע אתמול בתל-אביב לאסון התאומים (לפני 11 שנה, כזכור) ש"הכניס את המשקיעים לפרופורציה".

ומה במדור הכלכלה של "ישראל היום"? המדור כולל היום שני אייטמים. הראשון, של זאב קליין, עוסק בקיצור אופייני בדו"חות חברת פרטנר ("הרווחים נחתכו"). השני (נתונים: היאלי יעקבי) משווה בין מחירי מותג ג'ינס מסוים בישראל, ארה"ב ואנגליה. בישראל זול יותר.

ב"דה-מרקר", לצד העיסוק בצדדים האקזוטיים יותר של כלכלת המלחמה, לא מרפים מהעיסוק בסוגיות המקרו: כך כותבת היום מירב ארלוזורוב על "השקר של תקציב הביטחון": "המאבקים הגדולים על הקיצוץ בתקציב הביטחון מדי שנה הם סוג של הונאה ציבורית. מבדיקה של בנק ישראל עולה כי מדי שנה בשמונה השנים האחרונות, התקציב בפועל גדול במיליארדי שקלים רבים מהתקציב שאושר מלכתחילה".

יורים ובוכים

"חופים הם לפעמים הזדמנות לרווח", מקוננת כותרת על שער "כלכליסט". "התיקון לחוק נתקע בגלל הבחירות, היזמים יוכלו להמשיך ולבנות פחות מ-300 מטר מהחוף", נכתב בהפניה לכתבה של חן פונדק. "דו"חות שטראוס שפורסמו אתמול מצביעים על הרבעון השלישי כטוב ביותר בתולדות הקבוצה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של גיל קליאן באותו עיתון, "אז למה טענה שטראוס לפני חודש שהיא חייבת להעלות מחירים כדי להדביק את קצב עליית התשומות? אולי כי היא יכולה".

יורדים מהגדר

"הערכה: תיק ליברמן ייסגר", נכתב בכותרת בולטת על שער "ידיעות אחרונות" לצד הלוגו "פרסום ראשון". "אם לא תהיה התפתחות בלתי צפויה: היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות יודיעו בקרוב שאין ראיות מספיקות להרשעה", נכתב בכותרת המשנה המפנה לדיווח של טובה צימוקי. ב"הארץ" וב"ישראל היום" התפרסמו כמה "פרסומים ראשונים" על כך שאו-טו-טו הפרקליטות מגישה את התיק. כעת נותר לראות אם גם לפרסום של "ידיעות" יהיה פרסום שני, שלישי ורביעי.

ועוד על שער "ידיעות אחרונות": ידיעה נוספת על פוליטיקאי נחשב בחוג המקורבים לבעל הבית. כמו תיקו של ליברמן, גם היא יושבת על הגדר: "מסתמן: לבני תרוץ", נכתב בכותרת המפנה לידיעה של יובל קרני. "אחרי התלבטות ארוכה, צפויה להכריז שתתמודד בבחירות בראש מפלגה חדשה. לבני: היום אחליט סופית".

היגיון כלכלי

"בעשר שנים הצליח דנקנר לערער עד היסוד את יציבותן הפיננסית של חברות האחזקה השולטות בקונצרן, ולפגוע קשות ביציבות של חברות נוספות בו", נכתב אתמול בשער האחורי של "דה-מרקר" ביחס לתאגיד אי.די.בי. "רכישה אומללה ותמוהה במיוחד של כלי תקשורת מדמם [...] הרפתקה שלפחות מקצת מנהלי הקונצרן מודים כי אין בה ולו שמץ של היגיון כלכלי", נכתב שם עוד בקשר לרכישת "מעריב". "ניגוד עניינים שבא לידי ביטוי באפס מעשה שנקט הדירקטוריון כאשר בעל השליטה בחר להזרים כספי משקיע לגנדן ולא לחברה", נכתב שם עוד על ההשקעה של 100 מיליון דולר על-ידי אדוארדו אלשטיין בגנדן, חברות האחזקות הפרטית של נוחי דנקנר, במקום בחברת האחזקות הציבורית שלו, בעלת חובות העתק.

"בפרוס השנה האחת-עשרה לשליטתו של נוחי דנקנר בקונצרן [...] עומדים בעלי המניות והאג"ח בפני שוקת שבורה שנגרמה עקב קו פעולה בלתי אחראי במהותו ובתוצאותיו", נכתב עוד בעמודים הפנימיים של העיתון. "שילוב של שאיבת דיבידנד אגרסיבית מאין כמוה, מינוף גדול במיוחד וגלגול הסיכון העסקי שלו לפתחם של נושי הקונצרן", "גרירת הקונצרן להרפתקות פיננסיות מסוכנות בחו"ל", "עסקות בעלי עניין בעייתיות וחסרות היגיון", "השקעות כושלות במיזמי נדל"ן ראוותניים ועתירי סיכונים בחו"ל" ו"ניגוד עניינים שהתבטא באפס מעשה שנקט הדירקטוריון כשבעל השליטה הזרים כספי משקיע לגנדן ולא לחברה" הם ציטוטים נוספים.

אז מה חדש? שאת הדברים לא כותבים הפרשנים המלומדים של "דה-מרקר", אלא שותפיו של דנקנר לעסקים, כלומר מי שהשקיעו בקונצרן שבשליטתו על-ידי קניית אגרות חוב (כמה מהן באמצעות כספי הפנסיה והחיסכון של הציבור). המכתב, שתוכנו חריף אף יותר מהביקורת שהטיחו תדיר בדנקנר עיתונאי "דה-מרקר", נשלח על-ידי נציגות בעלי אג"ח של אי.די.בי אחזקות, החוששים כי החברה בשליטת דנקנר לא תחזיר להם את הכסף שהלוו לה. הכותרת שנתן העורך לכתבה של מיכאל רוכוורגר היא "נציגות בעלי האג"ח לדנקנר: 'דירדרת את יציבות הקונצרן עד היסוד'", אבל מותר לנחש שבשלב מסוים הוצעה במערכת כותרת קצרה יותר, בת שתי מלים: "אמרנו לכם".

ענייני תקשורת

"סוללת פטריוט" היא הכותרת הראשית של "המגזין", מוסף "מעריב": "בפורומים, בפייסבוק, בטוויטר ובטוקבקים: כך הפך מבצע 'עמוד ענן' את עם ישראל לקלף משמעותי במלחמת ההסברה", טוענת כותרת המשנה המפנה לכתבה של גיא פישקין. ב"גלובס" כותב רועי גולדנברג על האתר "רוטר" כמוקד עדכון מרכזי עבור גולשים ישראלים.

"קרבות הסייבר נגד ישראל: 100 מיליון תקיפות, ללא הישגים משמעותיים", נכתב בכותרת כתבה של אור הירשאוגה ונתי טוקר ב"דה-מרקר". "זכייניות הטלוויזיה: הביקוש לפרסום ירד בעשרות אחוזים במהלך מבצע 'עמוד ענן'", מדווח עוד נתי טוקר. ועוד מטוקר: זכייניות הערוצים המסחריים מערערות על הקנס בשווי כולל של 1.5 מיליון שקל שהטילה עליהן הרשות השנייה בשל עבירות רחבות היקף של פרסום סמוי. ב"גלובס" מדווח לי-אור אברבך כי זכייניות הטלוויזיה יבקשו משר התקשורת הקלות עקב הפסדיהן, כביכול, בזמן המבצע הצבאי בעזה. ב"גלובס" וב"דה-מרקר" מדווחים כי "ישראל היום" הודיע על השקה רשמית של שידורי הווידיאו שלו.

"אבולוציה לאחור – מחיר הפייסבוק והאייפון: מחקרים מגלים שהאנושות הופכת פחות אינטליגנטית", נכתב במודעה ב"כלכליסט". למרבה האירוניה, מדובר בכתבה המקדמת את גליון סוף-השבוע של "ידיעות אחרונות".