"גלובס" ישלם עשרות אלפי שקלים לצבי אבישר ואיגור מורי, מייסדי ומנהלי האתר "יאללה קדימה", כך פסק השבוע השופט יחזקאל קינר, סגן נשיאת בית-משפט השלום בראשון-לציון.

בתחילת 2008 פירסמה הכתבת הפוליטית של "גלובס", לילך ויסמן, רשימה קצרה תחת הכותרת "יאללה קדימה", שהוקדשה לתיאור האתר של פעילי המפלגה. "חברי-הכנסת בסיעה מספרים כי מערכת האתר מעמידה בפניהם שתי אפשרויות", כתבה ויסמן, "האחת, לשלם למעלה מ-6,000 שקל בשנה עבור הקמת אתר אינטרנט אישי בתוך הפורטל, ועל הדרך לזכות באפשרות לשתול באתר כתבות מפרגנות על עצמם; האפשרות השנייה היא לוותר ולהסתכן בכותרות לא מפרגנות, בלשון המעטה. במקומות אחרים אולי היו קוראים לזה פרוטקשן".

בעקבות הפרסום הגישו מייסדי האתר תביעת דיבה ודרישה לפיצוי בסך 100 אלף שקל. לפי כתב התביעה, לא רק שהכתבה של ויסמן מכפישה ושקרית, אלא שהכתבת לא ביקשה תגובה טרם הפרסום. הנתבעים, מצדם, טענו כי כל האמור בפרסום הוכח, יש בו עניין ציבורי, וכן כי מדובר בהבעת דעה לגיטימית בתום לב.

"אין ספק כי מדובר בפרסום מבזה שיש בו לפגוע במשלח ידם ובעיסוקם של התובעים המפעילים אתר אינטרנט", כתב השופט קינר ביחס למשפטים שמצוטטים לעיל. "המשמעות הפשוטה והמובנת של הפרסום היא כי חבר-כנסת מהמפלגה שאינו משלם למפעילי האתר סכום שנתי עבור הקמת אתר אינטרנט אישי המזכה אותו גם באפשרות להכניס תכנים אישיים אודותיו זוכה לכתבות בלתי אוהדות באתר, וזאת על בסיס קבוע".

לדברי השופט, "השימוש במלה 'אולי' בהקשר של הקטע האחרון איננו יכול לגרוע כהוא זה מעוצמת הביטוי 'פרוטקשן'". השופט קבע כי בנוגע לשורות הנ"ל לא הצליחו הנתבעים להוכיח את טענת "אמת דיברתי", לפחות לא באשר לסיומת.

במהלך המשפט, ציין השופט, אישר התובע כי חברי קדימה המבקשים להקים אתר אינטרנט בתוך האתר "יאללה קדימה" משלמים מחיר קטלוגי עבור הקמת האתר, וכי כל חבר-כנסת שיש לו אתר אינטרנט בתוך האתר "יאללה קדימה" יכול לדאוג לכתיבת כתבות אוהדות באתר האינטרנט שלו, ואלה עוברות אוטומטית לדף הראשי של האתר "יאללה קדימה".

לפי השופט, "התובע ניסה להשוות זאת לאופן בו נקנים שטחי פרסום בעיתונים אחרים, אולם נאלץ להודות [...] כי אינו מציין בדף הראשי שכתבה מהסוג האמור לעיל הינה כתבה פרסומית או כתבה שהגיעה מאתר האינטרנט האישי של חבר הסיעה, וכי הדרך שבה למד על כך הקורא היא עם לחיצתו על הכתבה, או אז הוא מופנה לאתר של חבר-הכנסת, ומכך יכול הוא להבין שהכתבה הגיעה מאותו אתר".

יחד עם זאת, התובעים "הצליחו להוכיח כי חבר-כנסת שמשלם עבור הקמת אינטרנט אישי אינו 'חסין' מפני פרסום כתבות לא אוהדות עליו, דהיינו בצד יכולתו לדאוג להכנסת כתבות מפרגנות אודותיו בדף הראשי של האתר, מתפרסמות אודותיו גם כתבות שאינן מפרגנות באותו דף ממש". בחקירתה אמרה ויסמן: "אשמח לראות פרסום שלילי על ח"כ אלי אפללו, אני לא הצלחתי למצוא".

התובעים הציגו אסופת כתבות שליליות על אפללו שהופיעו באתר, ביניהן "זעם בקדימה על מינוי אפללו לראש חטיבת ההתיישבות", "ח"כ אפללו נחקר באזהרה בחשד לעבירות שוחד" וכן "ח"כ אפללו התקפל וביטל את 'נוהל אפללו'". "אין ספק", קובע השופט, "כי אסופת הכתבות הנ"ל לא רק שסתרה את טענתה זו, אלא גם העידה על תחקיר בלתי מספק".

לא זו אף זו, השופט קבע כי לא הוכח שחבר-כנסת שלא שילם עבור אתר אישי משלו ב"יאללה קדימה" נענש בכתבות ביקורתיות על בסיס קבוע. "הנתבעים לא הביאו אף ראיות בסיסיות להוכחת הטענות שבכתבה", נכתב בפסק הדין, "כגון כתבות שאינן אוהדות שהתפרסמו באתר על אותם חברי-כנסת שלא שילמו את הסכום הנדרש להקמת אתר אינטרנט אישי שלהם". בהמשך מונה השופט את הטענות המרכזיות של עדי ההגנה ומוצא כי אף אחת מהן אינה מבססת את טיעון "אמת דיברתי".

גם הטענה כי הרשימה פורסמה במסגרת טור אישי ומביעה את דעת הכותבת נדחתה. "מקובל עלי כי לפחות המשפט הנזכר בכתבה, כי 'במקומות אחרים אולי היו קוראים לזה פרוטקשן', יכול להוות דעה", כתב השופט, "אך עיון במכלול כולו מגלה כי אין הדבר כך, וגם אילו היינו רואים בו הבעת דעה, לא היה בכך כדי להקנות הגנה לנתבעים.

"[...] הדעה כי מדובר למעשה ב'פרוטקשן' נזכרה מיד לאחר המצב העובדתי שתואר שם ונסמכה על אותו מצב עובדתי שהוצג קודם להבעת דעה זו, כך שקשה לומר כי התקיימה כאן ההפרדה הנדרשת שתאפשר את האבחנה בין היסוד העובדתי לבין הבעת הדעה. [...] המשפט שנחזה כהבעת דעה נטוע עמוק בתוך העובדות, אך הנתבעים לא הוכיחו כאמור את אמיתותן של העובדות. אותה מסקנה משמיצה ומכפישה התבססה אפוא על עובדות שלא הוכח כי הן אמת, ואין היא יכולה, לפיכך, לזכות בהגנה הנטענת".

השופט אף ציין כי אין להעניק לנתבעים הגנת תום לב בשל העובדה שלא פנו אל התובעים קודם לפרסום הכתבה כדי לקבל את תגובתם.

טענה נוספת של הנתבעים, שלפיה קבלת התביעה תפגע באינטרס הציבורי ובזכות הציבור לדעת, נדחתה אף היא. הנתבעים הגישו לבית-המשפט כתבה שהתפרסמה בעיתון "הארץ" ונכתבה על-ידי העיתונאית מזל מועלם, שהכילה פרטים דומים לאלה שהופיעו בכתבה ב"גלובס", אך להבדיל ממנה ציינה במפורש את שמם של התובעים. בכל זאת נמנעו התובעים מלהגיש תביעת לשון הרע בגין הכתבה ב"הארץ".

"עיון בכתבה שהתפרסמה בעיתון 'הארץ'", כותב השופט, "מעלה, ראשית, כי חריפותה פחותה מחריפות הכתבה נשוא התביעה, במיוחד נוכח השימוש במושג 'פרוטקשן' בכתבה האחרונה. יתרה מזו, התובע הסביר בחקירתו כי לא תבע את עיתון 'הארץ' ואת הגב' מועלם, הגם שהוא חולק על נכונות הדברים שנכתבו שם, שכן הגב' מועלם פעלה לפי כללי האתיקה, פנתה אליו לקבלת תגובה ופירסמה אותה, ובכך עשתה את המינימום המתבקש של ניסיון לאשש או להפריך את הטענות [...] והנה, מסתבר כי פנייה לקבלת תגובה ופרסומה יכולים להקהות את הפגיעה, אפילו בוצע הפרסום, ולהפיג את זעמו של הנפגע, אשר חש כי ניתנה לו האפשרות לנסות ולשכנע בדבריו, ולהציג את עמדתו לגבי הפרסום. יש להצר על כך שהכתבת לא נקטה דרך דומה בטרם פירסמה את הכתבה".

השופט קבע כי הנתבעים ישלמו לתובעים 40 אלף שקל, לא כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 11,600 שקל.

ת"א 1557-08