האם דיון ציבורי בישראל בדבר ממדיה של תופעת האלימות המינית יכול להיות מושפע מגורלו של תיק אחד? האם עצם היותו של אדם ידוע ברבים מצדיקה הסרת צו איסור פרסום על אשמה שזוכה ממנה? ומדוע מתלוננת הדורשת להסיר צו איסור פרסום כדי לאפשר דיון ציבורי מתעקשת על הותרת החיסיון על זהותה?

אלו הן כמה מהשאלות שעלו בשבוע שעבר בבית-משפט השלום בתל-אביב, במסגרת דיון שערך השופט בני שגיא בדבר בקשה להסרת צו איסור פרסום על פרשה שבה הוגשה תלונה נגד אדם בטענה שתקף מינית, ולאחר חקירה נסגר התיק מחוסר ראיות.

צלם עיתונות מצלם בבית-המשפט לאחר מתן גזר הדין במשפט קצב (צילום: יריב כץ)

באי-כוחם של המבקשים, המתלוננת והארגון לנפגעות תקיפה מינית, העלו בפני השופט שגיא את הטענה כי כבר היו בישראל מקרים של ראשי עיריות שהואשמו באישומים שונים, והתקשורת זכתה לכסות את המקרה. "אף אחד מהם לא קיבל הגנה כמו זו שבית-המשפט נותן למשיב כאן", אמר בא-כוחה של המבקשת. לדבריו, יש מקום להסיר את הצו כדי שנשים אחרות יידעו שהיתה תלונה, גם אם התיק נסגר. "איך פרסום שם החשוד שהתיק נגדו נסגר יעזור למתלוננת?", תהה השופט שגיא. "משהו יכול לעזור לה? שום דבר כבר לא יכול לעזור לה", השיב בא-כוחה של המבקשת, והוסיף שאולי תמצא מעט מזור בכך שאשה אחרת תדע שדברים מסוג זה יכולים להתרחש.

עוד נטען מטעם המבקשים כי אי-פרסום המקרה משתיק דיון ציבורי על תופעת האלימות המינית. "יש המון הרשעות", ציין השופט שגיא, "נשיא הורשע בעבירת מין. התיק הזה ימנע את הדיון בנושא?". באי-כוחם של המבקשים טענו מנגד כי לא ייגרם לאדם שהתלוננו נגדו נזק כבד שמצדיק את אי-פרסום המקרה, ומכל מקום הפרסום יכלול את עובדת סגירת התיק.

השופט שגיא הזכיר למבקשים כי הם מתעקשים על אי-פרסום שמה של המתלוננת, כפי שהחוק קובע, אך דורשים לחשוף את דבר קיומו של תיק סגור מחוסר ראיות כנגד חשוד. "איפה הגזירה השווה?", תהה, והזכיר כי במקרה של אורלי אינס, המתלוננת החליטה כי לשם קיומו של דיון ציבורי היא מוכנה לוותר על חסיון זהותה. השופט שאל את באי-כוחם של המבקשים אם לדעתם לא השתנתה נקודת האיזון בין חשיבות הפרסום לנזק שהוא עלול לגרום מרגע שהוחלט על סגירת התיק. "דיון ציבורי במדינת ישראל קורה רק ואך ורק סביב אירוע אקוטי", השיב בא-כוחה של המבקשת, "ללא פרסום של אירוע ספציפי לא מתקיים דיון ציבורי".

לעומת זאת, בא-כוחו של המשיב טען בפני השופט שגיא כי יש להבדיל בין נבחר ציבור, כמו ראש עירייה, ובין אדם המוכר לציבור. עוד ציין כי מטרידה אותו העובדה "שברגע שהתיק נסגר מחוסר ראיות, יש הנחה סמויה שכאשר אשה מתלוננת, כולנו אשמים, והשאלה היחידה היא אם אפשר להוכיח או אי-אפשר להוכיח. אף אחד לא מדבר על זה שיכולים להיות מקרים שמדובר בתלונת שווא".

לדברי בא-כוחו של המשיב, השלב שבו ניתן היה להסיר את צו איסור הפרסום כדי לעודד נשים נוספות להגיש תלונה חלף עם תום חקירת המשטרה. הוא אף התריע מפני פרסום רב שיציף את כלי התקשורת מרגע הסרת הצו וטען כי איש יחסי-ציבור שעובד עבור המתלוננת כבר העביר למערכות העיתונים מסמך ארוך בדבר התלונה. השופט שגיא לא הסכים לעיין במסמך משום שאינו חתום. יש לציין כי איש יחסי-ציבור אכן פועל בשירותה של המתלוננת.

"כל המטרה של הבקשה הזו תחת האצטלה המיתממת של האינטרס הציבורי זה נקמה", אמר בא-כוחו של המשיב והצהיר כי אם השופט יסיר את צו איסור הפרסום, הוא "יתיר את דמו" של האדם שנגדו הוגשה התלונה. "הדבר הזה יגמור את הבנאדם, פשוט יגמור אותו", אמר, וביקש להותיר את צו איסור הפרסום על כנו עד להכרעה בערר שיגיש המשיב בדבר עילת סגירת התיק. "אם עילת הסגירה תשתנה להעדר אשמה, אני מבטיח לאדוני שכל ההתלהבות הזו לקיים דיון ציבורי בתיק הספציפי הזה תשכך מאוד", אמר. יצוין כי גם מטעם המתלוננת צפוי להיות מוגש ערר בדבר עצם סגירת התיק.

בא-כוחה של המתלוננת טען כי אלמלא מקצועו של מושא התלונה, כלי תקשורת היו בעצמם מגישים בקשה להסרת צו איסור הפרסום. "הם שומרים עליו", אמר. "אני בספק אם מגינים עליו", השיב לו השופט, וציין כי בדיון קודם נכחו צלמים רבים. "אבל אולי היו מגישים בקשות", הוסיף.

החלטה בדבר הסרת צו איסור הפרסום עתידה להינתן בשבוע הבא.