בחזית התקשורתית
"אין תמונת ניצחון", קובעת הכותרת בשער "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", המשך ישיר להלך הרוח ששלט אתמול בעיתונות הכתובה. באין תמונה אחת של ניצחון, מורכב שערו של המוסף הפוליטי מפסיפס של תמונות הפסד: בני-אדם חרדים ובוכים, הרס, מוות, פטריות אש ועשן. "שלא נתבלבל: אין במערכה הזאת מנצח", נכתב מתחת לשמה של סימה קדמון בשער הקונטרס הראשי של העיתון. "תמונות החורבן בעזה ותמונות ההרס בישראל מציגות פחות או יותר תמונת מראה".
זו הגזמה, כמובן, שרק מי שעיוור לנעשה בעזה, כמו רוב העיתונאים והאזרחים בישראל, יכול להעלות על הדעת. מכל מקום, "ישראל היום", העיתון שמציב דרך קבע תמונת מראה למציאות הנשקפת מדפי "ידיעות אחרונות", מתעשת הבוקר. אתמול עוד עלתה מבין דפיו תחושת אכזבה. הבוקר הוא תוקף את התבוסתנות והתבוסתנים ומתפנה לעשות סדר, שאותו ניתן לסכם במלה אחת: ניצחנו.
"ההחלטה הנכונה ביותר", נכתב בין מרכאות בראש הכפולה הפותחת של העיתון, מעין עיבוד לציטוט של שר החוץ שאמר: "בנסיבות של היום קיבלנו את ההחלטה הכי טובה שאפשר היה לקבל", ובעצם עיבוד לדף המסרים שיצא אתמול מלשכת שלישיית מובילי המערכה; "אתמול [התייצבה] הצמרת המדינית בחזית התקשורתית כדי להסביר מדוע התקבלה ההחלטה הטובה ביותר מבחינת ישראל", כותבים שלמה צזנה, לילך שובל ואיציק סבן בידיעה המרכזית של העיתון, ונותנים את זכות הדיבור לנתניהו, ברק, ליברמן וגנץ.
קשה שלא לקבל את הרושם שהמסר הזה נקלט היטב אצל עורכי וכותבי הטורים ב"ישראל היום". אמנם אין תמונת ניצחון, אבל כותבי העיתון משתדלים להציג בפני קוראיהם את תמונת ההפסד של הצד השני, מתוך ההנחה שכולם מסכימים כי העימות היהודי-ערבי הוא משחק סכום אפס.
הפרשן הבכיר של "ישראל היום", דן מרגלית, כתב אתמול על תוצאות מבצע "עמוד ענן" כך: "ההישג אמנם גדול אבל מותנה [...] 'עמוד ענן' הסתיים בהצלחה חמוצה". הבוקר מתפלא מרגלית על ישראלים החשים החמצה. "המזרח התיכון הוכה בסנוורים", הוא כותב בכפולה הפותחת. "הפלסטינים הוכו שוק על ירך, אך מחצינים כלפי חוץ שביעות רצון קיצונית. לעומתם, הישראלים, שהלמו בזרוע הצבאית של חמאס וניתצו את מרכזי הממשל האזרחי שלו, מתהלכים אבלים וחפויי ראש. לא ייאמן כי יסופר".
במוסף "ישראל השבוע" חוזר מרגלית על אותו המסר. "בסיומו [של המבצע] הפגינו הפלסטינים בעזה כאילו חמאס ניצח. גם מפגינים ישראלים בשדרות טענו שחמאס ניצח. כמו התקשורת בעזה וחלק מעמיתיה בישראל. קשה במצב זה להיות ישראלי, אבל עדיף. רק שהפלסטינים, במין הונאה עצמית, מהלכים-מועדים בין איי החורבות – וזועקים 'ניצחנו', מה שמונע מהם להפנים את עוצמת המכה שספג שלטון הטרור ברצועה".
דרור אידר מנחם את הישראלים וטוען כי "גם עזה חטפה את ה'דאחיה' שלה". צביקה פוגל מעודד אף הוא את הקוראים במכה שחטף חמאס. כותרת טורו של פרופ' אייל זיסר קוראת: "חגיגת ניצחון מדומה".
עורך המוסף השבועי, גונן גינת, תוהה בקול רם: "מה קורה פה? איך קורה שפעם אחר פעם ניצחנו – והמוני ישראלים בטוחים שהפסדנו". גינת מעלה את האפשרות ש"מדובר בתופעה יהודית עתיקת-יומין של געגועים לחורבן", אבל מטורו עולה גם תשובה אחרת.
"עזה עברה 1,400 הפצצות", הוא כותב. "בכל העולם מדווחים על החיים המוטרפים ברצועה, על גלי החורבות שלפני שבועיים היו עיר שוקקת. בממוצע מדי 4–5 דקות ירד מטוס קרב על עזה. עוד שכונה נהפכה לחורבה. אנחנו מרוכזים במה שעובר על אזרחינו ובצדק, אבל מה שעובר על עזה הוא יותר נורא מכל תיאור של הגיהנום הגרוע ביותר".
אכן, בכל העולם מדווחים על ההרס ברצועת עזה, אבל לא בישראל, ובוודאי שלא ב"ישראל היום". במהלך הלחימה נמנע העיתון הזה, כמו מרבית העיתונות הישראלית, מלדווח כראוי על הגיהנום הנורא שהביא עימו צה"ל לרצועת עזה. ההשתעבדות לתודעת הקורבן אינה מאפשרת לתקשורת לדווח על הסבל שמדינת ישראל גורמת לאחרים. גם הבוקר מבקרים בעלי טור ימניים (קלמן ליבסקינד, לדוגמה) את מי שהתעקש לדעת על אסונם של תושבי עזה. אולם בלא המידע הזה, לא תיתכן תחושת תגמול ונקמה. מעצבי התודעה הישראלית יצטרכו להחליט להבא אם לוותר על עמדת הקורבן לטובת תאוות הדם.
הכותרות הראשיות
"המציאות תתבהר כשענני האבק ישקעו", מצוטט הרמטכ"ל בכותרת הראשית של "ישראל היום", שמשתלבת יפה בסך סיקור תוצאות המבצע האחרון. מתי ישקעו ענני האבק? שאלה טובה. לפי ד"ר חיים שיין, מהכותבים היותר קיצוניים של "ישראל היום", יכול להיות שזה ייקח עוד זמן, אבל המציאות תהיה אז נפלאה.
באופן חריג מקבל הבוקר שיין מקום של כבוד בכפולה הפותחת של העיתון. גם הוא מתריע מפני "תכונת הבכיינות" של כמה מהישראלים ומגדיר את סיום המבצע כ"יציאה תבונית, אחראית ומרוממת ממערכה כבדה". בהמשך טורו מונה שיין את הישגי ישראל במבצע, ובין היתר מייחס ל"עמוד ענן" את "מניעת התחמשות איראן בנשק גרעיני, ניתוק חמאס מברית הרשע עם איראן וסיכול הקמתה של מדינה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה".
"נלכד", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", מתחת לכותרת הגג "תושב טייבה הניח את המטען באוטובוס". בכותרת המשנה מובהר כי החשוד הוא "פלסטיני שקיבל אזרחות ישראלית במסגרת איחוד משפחות".
"המפגע בתל-אביב: פלסטיני בעל אזרחות ישראלית", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". בכותרת המשנה נכתב: "על-פי החשד, מניח המטען באוטובוס השתמש בתעודת הזהות הכחולה שקיבל במסגרת איחוד משפחות לאחר שנישא לתושבת טייבה".
הכותרת הראשית של "הארץ" ("קונים זמן") מתנוססת מעל טור פרשנות מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף. בכותרת המשנה מוזכר כי "נעצרו החשודים בביצוע הפיגוע בתל-אביב", בלי לציין את העובדה שהחשוד העיקרי הוא תושב טייבה שקיבל את אזרחותו הישראלית במסגרת איחוד משפחות.
באמצע עמ' 5 מתפרסמת ידיעה בינונית באורכה מאת גילי כהן תחת הכותרת "ערבי ישראלי נעצר בחשד לביצוע הפיגוע בתל-אביב". נסיבות קבלת האזרחות הישראלית של החשוד מוזכרות באמצע הפסקה השנייה. נראה שעורכי "הארץ" הצניעו בכוונה תחילה את הנסיבות הללו, שאינן הולמות את העמדה שתפס העיתון שעה שחברי-כנסת מהימין ביקשו למנוע איחודי משפחות בטענה שהם יסייעו להוציא אל הפועל פיגועי טרור.
עדות אישית
"המבצע נגמר, הקרב על הכסאות מתחיל", נכתב אמש בכותרת הראשית של "גלובס" (משום מה בכותרת המשנה לראשית נכתב שהבחירות המקדימות במפלגת העבודה יתקיימו ביום שלישי הקרוב. בפועל הן יתקיימו בחמישי).
בראש עמ' 6 של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום שזכה לתפוצה רחבה ברשתות חברתיות ובו נראים חיילים מאייתים בגופם את המלים "ביבי לוזר". ב"מוסף לשבת" מקבל איציק שמולי, נער הפוסטר של המחאה החברתית בעיתון זה, כפולת עמודים לתיאור חוויותיו מהימים האחרונים שבילה במילואים. לכפולה נלווים שני תצלומים של שמולי במדי צבא. באחד מהם הוא נראה מתחת לדגל ישראל המתנופף ברוח.
בעמ' 8 של "מעריב" מתפרסמות תוצאות סקר דעת קהל שנערך לאחר סיום המבצע. מפלגת עצמאות בראשות אהוד ברק קיבלה בסקר האחרון של "מעריב" אפס מנדטים. בסקר הנוכחי היא מקבלת ארבעה. "מבצע 'עמוד ענן' עשה לו טוב", מסכמת מזל מועלם בטור נלווה את מצבו של שר הביטחון. ב"מוספשבת" מראיינת מועלם את ברק. "אני יכול להעיד שהבחירות לא השפיעו עלינו", הוא אומר לה ביחס להחלטה על היציאה למבצע.
במוסף "הארץ" מתפרסמת כתבה מאת גידי וייץ וחיים לוינסון המתחקה אחר "הקשר האוקראיני של הח"כים זאב אלקין וחיים כץ". כותרת המשנה מסכמת כך: "התורמים של ח"כ זאב אלקין מאוקראינה ורוסיה מימנו את הקמפיין של ח"כ חיים כץ. נראה שזה יהיה שווה לאלקין כמה אלפי קולות בפריימריז בליכוד".
בעמודי "ישראל היום" ו"מקור ראשון" מתפרסמות מודעות רבות מטעם מועמדים בבחירות המקדימות של הליכוד. בולט מכולם זאב אלקין, החורג מהמודעות אל התוכן המערכתי. ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת מתי טוכפלד על סרטון משעשע המקדם את בחירת אלקין (כולל קישור ישיר לסרטון). ל"מקור ראשון" נלווה הבוקר מוסף בשם "מלוכדים – העלון של מתפקדי הליכוד בציבור הדתי", ובו מציגים את עצמם כמה מועמדים בפני הקוראים באמצעות מודעה ו"תוכן". המועמד היחיד שזוכה ללמעלה משלושה עמודי מודעות הוא אלקין.
נוסף לכך מפרסם אלקין מאמר פרי עטו במוסף "יומן" של "מקור ראשון". "אני לא יכול לומר כאן בוודאות שהפסקת החשמל לעזה היתה מסיימת את המבצע בכניעה של חמאס ובניצחון של ישראל, אבל זה רק משום שהמשפטנים מנעו כל ניסיון לכך", הוא כותב. "אני כן יכול לומר בוודאות שהפסקת החשמל היא מעשה הרבה יותר הומאני אפילו מהפצצות הקטנות ביותר שיש לחיל האוויר בארסנל".
גיבור ואנטי-גיבור
המאמר של הראל ויששכרוף, שמתחיל מתחת לכותרת הראשית של "הארץ", מסתיים בציטוט מספרו של לואיס קרול "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", לא מקור ההשראה האופטימי ביותר שניתן להעלות על הדעת בנסיבות הנוכחיות.
עוד קודם לכן מצטטים השניים שיחה שהתנהלה השבוע בין מפקד חיל האוויר לפרשן הצבאי של ערוץ 2, במהלך תדרוך כתבים. "צריך לזכור שלא כל הערבים בעזה הם מחבלים", אמר האלוף אמיר אשל. "מה?!", שאל רוני דניאל. ב"גלובס" מעניק לי-אור אברבך לדניאל את התואר "הסמל הרשמי של 'עמוד ענן'".
"נדמה שההתנפלות התקשורתית על דניאל מחמיצה את העיקר", כותבים הראל ויששכרוף. "בין הניתוחים המלומדים, יש מקום גם לעמדה שלו. דניאל, איש הגון, מביע את דעתו ללא כחל ושרק [...] בהשוואה לאלטרנטיבה – גנרלים מתלהמים ותקשורת מרסנת – אולי עדיף שהתמונה תישאר כפי שהיא".
לפי הראל ויששכרוף, דניאל מילא במלחמה האחרונה את תפקיד "הגיבור האנושי". לפי חגי סגל, הכותב ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", דניאל הוא האנטי-גיבור.
"הציבור הרחב אוהב אותו, אך אושיות המוסר מתעבות", קובע סגל. "[...] דניאל, סוס קרבות ותיק בזירות לחימה צבאיות ותקשורתיות, הרגיז אותם כשהעז להביע דעה אישית בעד שאיפה לניצחון. [...] דניאל, בתוקף גילו המתקדם משהו, שייך לאסכולה תקשורתית פטריוטית מהזן העתיק, שאינה רואה סתירה בין המחויבות לדיווחי אמת לבין השאיפה לניצחון. השקפת עולמה גורסת שאפשר להיות עיתונאי משובח בלי להיות ניטרלי בסכסוך היהודי-ערבי".
ב"מוספשבת" של "מעריב" מדגים קלמן ליבסקינד כי גם בקרב הדור הצעיר של אנשי התקשורת יש מי שאינם מעוניינים להיות עיתונאים ניטרליים, או עיתונאים בכלל. "לפני כמה שנים שמעתי את רזי ברקאי מתווכח עם מאן דהוא ומסביר שלו היה יכול, היה מראיין את מחמוד אחמדינג'אד", כותב ליבסקינד. "אני, כשלעצמי, לו רק ניתנה לי ההזדמנות, הייתי מעדיף לירות בו ולא לראיין אותו. משום שעוד לפני היותי עיתונאי סקרן אני יהודי וישראלי החרד לגורל עמו ומולדתו".
המלצת קריאה
דרור פויר וחגי סגל סיירו השבוע באזור הדרום. פויר מפרסם את רשמיו במוסף "G" של "גלובס", סגל במוסף "יומן" של "מקור ראשון". שתי הרשימות מומלצות לקריאה.
ענייני תקשורת
במוסף "צדק" של "מקור ראשון" מדווח צבי פיין על ההגבלות הקשות שמטילה הרשות הפלסטינית על חופש העיתונות בתחומה.
"למה אני כותב, ולמה אתם קוראים", נכתב בכותרת המשנה לטור מאת שי גולדן המתפרסם בפתח מוסף "סופשבוע" (בעל הטור הקבוע יהונתן גפן הודיע בשבוע שעבר על צאתו לחופשה). "מה התועלת בכל המלים שכתבתי עד כה, כמו גם של אלה שאני כותב עכשיו?", תוהה גולדן. "בשביל מי אני עמל? האמת היא שבשביל עצמי בלבד". "ייתכן שאין טעם לכתוב טור השבוע", מודה סייד קשוע בפתח טורו במוסף "הארץ". "ייתכן שאין טעם לכתוב כלל".
מרדכי חיימוביץ מראיין במוסף "סופשבוע" של "מעריב" את רפי מן, חבר מערכת "העין השביעית", לרגל צאת ספרו "המנהיג והתקשורת", על ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון ויחסיו עם עיתונות התקופה. "לו בן-גוריון היה רואה את המצב היום, הוא היה חש קנאה עמוקה בבנימין נתניהו בשל 'ישראל היום'", אומר מן.
בתחתית עמ' 6 של "הארץ" מתפרסם תיקון. בטעות נכתב בעמוד השער בתמצית המאמר של עמירה הס כי "הפלסטינים לא הראו רק גבורה בהמשך שיגור הרקטות". היה צריך להיות כתוב "ראו" במקום "הראו".
הכפולה הסוגרת של "גלובס" שוב מוקדשת למיזם המשותף לעיתון זה ולבנק הפועלים (ב"דה-מרקר ויק" עומדת שרון שפורר על הקשר בין הבנק לבין הפדרציה העולמית ליהדות מרוקו).
במדור הדעות של "הארץ" מתפרסם מאמר שהופיע לפני שלושה ימים באתר זה.